תפארת ישראל על כריתות ד

משנה כריתות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על כריתות · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

ספק לא אכל:    מיירי דאיקבע איסורא. דהיינו שנודע לו השתא שבשעת אכילה היה שם איסורא וודאי, רק שלא ידע אם אכלו. כגון חלב ושומן לפניו, ומסופק אם אכל האיסור, וכדמסיק. חלב ושומן לפניו ותני והדר מפרש:

ספק שאין בו:    ר"ל או שהיה חתיכת חלב לפניו יותר מכזית. וסבר שהוא שומן, ומסופק השתא אם אכל ממנו כזית [רמב"ם פ"ח משגגות] [ולתוס' מיירי בב' חתיכות אחד כזית ואחד חציו, וקמ"ל דאף בס"ס חייב].

שגג באחת מהן:    נקט שגג, אגב משנה ב':

ואין ידוע באיזו מהם עשה:    כגון שעשה מלאכה בע"ש בין השמשות, דמדהיה בשעת כניסת שבת, הו"ל כאיקבע איסורא, מדיודע בוודאי שעבר עליו שבת, ומסופק אם עשה בו מלאכה, דמי שפיר לב' חתיכות לפניו:

מביא אשם תלוי:    ונקרא תלוי שכפרתו תלוייה עד שיוודע לו שחטא ויביא חטאת. ולולא מסתאפינא נ"ל דתלוי לשון ספק. כמו ועמי תלואים למשובתי, ר"ל מסופקים. וכן בלשון חז"ל פ"ק דפסחים מ"ה. תולין לא אוכלין ולא שורפין ר"ל מסתפקין, וכן שם מ"ז שורפין תלוייה עם הטמאה, ר"ל שטומאתה בספק. ה"נ ר"ל אשם שבא על ספק]. מיהו בהיה מסופק בשעת אכילתו אם הוא חלב או שומן. ואפ"ה אכלו, הו"ל מזיד ופטור מאשם:

משנה ב

אינו מביא אלא אשם אחד:    כגון שהיו לפניו הרבה חתיכות של היתר ושל איסור, ואכל ב' מהן. ואח"כ מסופק שמא שניהן היו חלב:

אם היתה ידיעה בינתים:    שנודע לו בין אכילה לאכילה שספק חלב אכל:

כשם שהוא מביא חטאת על כל אחת ואחת:    אם היתה לו ידיעה וודאית בינתיים.

כך הוא מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת:    על ידי ידיעת ספק שבינתיים:

חייב:    חטאת:

על כל אחת ואחתי:    כלעיל פ"ג מ"ב:

מביא אשם תלוי על כל אחד ואחד:    דשמות מחלקין גם באשם תלוי:

חלב ונותר לפניו:    וסבור דשניהן שומן היתר:

רבי אליעזר מחייב חטאת:    דהרי וודאי חטא:

ורבי יהושע פוטר:    דבחטאת כתיב אשר חטא בה, עד שידע במה חטא. ור"א ס"ל דמלת בה צריך לאשמעינן פרט למתעסק בשבת דפטור, דהיינו שהתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר, פטור, מדלא התכוון לאיסור. ואע"ג דמתעסק כבר שמעינן מדכתיב מלאכת מחשבת, עד שיתכוון לאותה מלאכה (כריתות יט, ב). י"ל דסד"א דהיינו דוקא בהתכוון לחתוך תלוש או מחובר זה, וחתך מחובר אחר, שלא התכוון לאותו גוף כלל, אבל בהתכוון לאותו גוף, רק שסבור שהוא תלוש וחתכו והרי הוא מחובר, סד"א שיתחייב, קמ"ל מלת בה, עד שיתכוון למלאכה האסורה, רק שישגג ויחשוב שהיא מותרת [תוס' שבת ע"ב ב']. והר"ב כ' שעכ"פ חייב אשם תלוי. אבל הרמב"ם פסק (פ"ח מהל' שגגות ה"ה) דפטור גם מאשם תלוי. ואילה"ק ממשנה א' אשתו ואחותו שבעל א' וחייב אשם תלוי. די"ל דבעינן אשם תלוי דומיא דחטאת דבכל מקום שאין חייב בוודאי חטאת אין חייב בספיקו אשם תלוי [כפ"ה מ"ב] וא"כ כמו שאינו חייב חטאת בוודאי, אם אינו יודע איזה וודאי שחטא, כ"כ בספק אינו חייב אשם תלוי אם אינו יודע על איזה ספק הוא מביאו. מיהו בחלבים ועריות אפי' מתעסק. בכל גוונא חייב לכ"ע, שהרי נהנה גרונו:

אמר רבי יוסי לא נחלקו:    ר"א ור"י:

על העושה מלאכה בין השמשות:    שבין שבת ליו"כ. דבזמן שהיה מקדשין ע"פ ראייה אפשר היה שיהיה חלין סמוכים.

שאני אומר מקצת מלאכה עשה מהיום ומקצתה למחר:    דהו"ל כעשה חצי שיעור בזה, וחצי שיעור בזה. ואף דר' יוסי גופי' ס"ל (שבת לד, ב) דביה"ש כהרף עין. ואיך אפשר לחלק לזה ולזה עכ"פ איפשר שעשה מקצתה מקודם וקצתה אח"כ:

או על העושה ואין ידוע מעין איזו מלאכה עשה:    אם חרש או זרע, וכדומה:

אף מאשם תלוי:    [אב"י דלחטאת הוה ידיעה פחות מהראוי ולאשם הוה ידיעה יותר מהראוי]. והכי קיימא לן [רמב"ם שם ה"ה. ודלא כהר"ב. ועיי' רמל"מ שם ה"ב]:

משנה ג

לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד:    כגון ב' נדות במטה ובעל אחת בשוגג, ואינו יודע איזה מהן בעל. ב' גפנים לפניו בשבת וחתך מאחד מהן, ומסופק מאיזה חתך:

על דבר שהוא משום שני שמות:    כגון שמסופק אם קצר או טחן. או שמסופק אם קצר חטין או שעורין. או שנתכוון לעשות זו ועשה זו [רש"י]:

ורבי יהושע פוטר:    [אב"י אפשר דר"ש לטעמי' דס"ל לקמן [פ"ה מ"ד ה' ו'] דב' שעשו חטא א' ואינן יודעין מי מהן עשאו, שניהן מביאין חטאת א', אלמא דמכח ממ"נ הו"ל כהודע אליו לגבי הפועל, ה"ה נמי באיכא ממ"נ מצד הפעולה מקרי הודע אליו. ולדידי' רק בב' שמות ס"ל לר' יהושע דפטור מדכתיב אשר חטא בה, עד שידע עכ"פ מין החטא]:

לבנות ולקט שחורות:    בש"ש אמרי' דבמתעסק, דהיינו שנתכוון לגוף זה ועשה בגוף אחר בין ממין א' בין בב' מינין, בין במין פעולה א', כגון לקצור מחובר זה, וקצר מחובר אחר, או שנתכוון לקצור, וטחן, בכל גוונא כיון שלא התכוון כמו שעשה, לכ"ע פטור. דהו"ל מתעסק. כי פליגי, בנתכוון לב' הגופים, לעשות זו תחלה ואח"כ השני, והלכה ידו על השני תחילה, ועשה בהיפוך, בתחלה השני ואח"כ הראשון, דלר"ש ור"ש שזורי אם משם א', דהיינו שב' הגופים הן ממין א', לכ"ע חייב, ולא אכפת לן שנתהפכו לו הפעולות ממה שהתכוון, אבל בב' שמות דהיינו שהן ב' מינים, בהא פליגי ר"א ור' יהושע. ור' (שמעון) [יהודה] ס"ל בין בב' שמות, דהיינו תאנים וענבים, בין אפילו בשם א', דהיינו שחורות ולבנות שהן מין א', פליגי ר"א ור' יהושע. ונקט תאנים וענבים שהן ב' מינים לרבותא דר"א, ושחורות ולבנות שהן בעצם מין אחד, לרבותא דר' יהושע דאפ"ה פוטר. (ובמשנה שבש"ס גרסי' א"ר שמעון תמה אני וכו'):

רבי אליעזר מחייב חטאת:    מדנתכוון לשניהן:

ורבי יהושע פוטר:    מדנתהפך ממחשבתו:

אמר רבי יהודה:    ה"ג אמר ר"ש:

תמה אני אם יפטר בה רבי יהושע:    בגוונא דאמר ר' יהודה:

אם כן למה נאמר אשר חטא בה:    סתמא דמתני' מתמה על תמיהת ר"ש, א"כ דלא פטר בזה ר' יהושע, א"כ למה כתבה תורה או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה, דמשמע דווקא שיתכוון להחטא כפי שעשאו אז חייב חטאת. ומשני, פרט וכו':

פרט למתעסק:    דהיינו בין שהתכוון לאותה פעולת האיסור בגוף אחר, או שהתכוון לפעולת איסור אחר אפי' באותו הגוף. או שלא התכוון לפעולת איסור כלל, בכולם הו"ל מתעסק ופטור כשעשאה, וכמ"ש לעיל סי' כ"ד. ולר' יהודה אפי' נתהפך לו סדר הפעולות שהתכוון, נמי הוה בכלל מתעסק ופטור, והכי קיי"ל [עי' רלח"מ פ"א משבת ה"י].