משנה כריתות ג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ג · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ועוד שאלן רבי עקיבא, אבר המדולדל בבהמה מהו.

אמרו לו, לא שמענו.

אבל שמענו באבר המדולדל באדם, שהוא טהור, שכך היו מוכי שחין בירושלים עושין, הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו עד שהוא מניח בו כשעורה, ותוחבו בסירה, והוא נמשך ממנו, והלה עושה פסחו, והרופא עושה פסחו.

ורואין אנו שהדברים קל וחומרכג.

נוסח הרמב"ם

שאלן רבי עקיבה אבר המדולדל בבהמה מה הוא אמרו לו לא שמענו אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור שכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין הולך לו ערב פסחים אצל הרופא וחותכו עד שהוא מניח בו כשעורה ותוחבו בסירה ונמשך הימנו והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו ורואין אנו שהדברים קל וחומר.

פירוש הרמב"ם

ועוד שאלן רבי עקיבא אבר המדולדלת בבהמה מהו כו': סירה רצועה וצריך לזעזעו בכח גדול כדי שיפרוש ממנו במהרה ולא יראה כנוגע בו בשעת פרישה ועוד יתבאר בשני מאהלות שאבר מן החי מטמא טומאת מגע ובמשא ובאהל ובענין הק"ו כך הוא ומה אדם שמטמא מחיים אם היה זב ומצורע אבר המדולדל בו טהור בהמה שאינה מטמאה מחיים אבר המדולדל בה אינו דין שיהא טהור וזה ודאי שאינו מטמא טומאת אבר מן החי עד שיפרוש מן הבהמה וכבר נתבאר בתשיעי מחולין ההפרש שיש בין אבר מן החי ואבר מן הנבלה וענין טומאת נבלה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אבר המדולדל בבהמה - תלוש רובו ומעורה במקצתו. מהו. שיטמא משום אבר מן החי כאילו נתלש לגמרי. וקיימא לן בהעור והרוטב, דאבר מן החי מטמא כנבילה. ואבר הנתלש מן האדם לגמרי מטמא כמת:

באבר המדולדל באדם - שמעורה קצת, טהור:

מוכי שחין - שאבריהן נופלין:

וחותכה - לא משום טהרה, שקודם לכן נמי טהור. אלא שלא יהא מאוס ברגל באבר המדולדל:

שמניח בו כשערה - ואינו חותכו לגמרי, שלא יטמא את החותכו שנוגע בו בשעת פרישה:

ותוחבו - לאבר:

בסירה - בקוץ כב המחובר לקרקע:

והוא - החולה:

נמשך - ונתלש האבר מאליו. והחולה אינו טמא לפי שמושך עצמו בכח בבת אחת והאבר נתלש ממנו בכח וליכא נגיעה בשעת פרישה:

שהדברים קל וחומר - ומה אדם שמקבל טומאה מחיים, האבר המדולדל ממנו טהור, בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים אינו דין שיהא האבר המדולדל ממנה טהור:

פירוש תוספות יום טוב

בסירה. פירש הר"ב בקוץ. וכן פירש"י והוא לשון עברי כקול הסירים (קהלת ז') וכן מבור הסירה כמדרשם ז"ל:

ורואין אנו שהדברים ק"ו. ובפ"ט דחולין משנה ז' ילפינן לה מקרא. דכתיב כי יפול עד שיפול. ולא דטרח קרא למכתב מלתא דאתיא בק"ו. שהרי כתבתי שם דעיקר קרא למיתה עושה נפול. ואבר מדולדל. ממילא משמע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כב) (על הברטנורא) והוא ל' עברי כקול הסירים וכן מבור הסירה כמדרש חז"ל:

(כג) (על המשנה) ק"ו. ובפ"ט דחולין מ"ז ילפינן לה מקרא. ועתוי"ט:


פירושים נוספים