בר חנא ובנו אבא שניהם היו בבלים ואבא בר חנא לא עלה לא"י, אבל בנו אבא בב"ח עלה לא"י ולמד אצל ר' יוחנן, ולפלא על חכם שכמותו יטעה בדבר פשוט כזה אשר מפורש שהיה רוב שנותיו בא"י בזמן רבי ואחריו זמן רב כמפורש לעיל, וגם היכן מצא שרבה בב"ח היה בנו של רבה בר חנא, אבל דבר זה ברור שרבה בר חנא היה בבלי, אבל[1]
רבה בר בר חנא
הוא היה תלמיד מובהק לר' יוחנן כב"ק יז. ארבב"ח כי הוה אזלינן בתריה דר"י למשאל שמעתא.
ובשבת ס: א"ל איפה לרבב"ח אתון תלמידי דר' יוחנן וכו'.
ופסחים נא. ארבב"ח לבניה – אני שראיתי את ר' יוחנן וכו'.
רבה בר בר חנא א"ר יוחנן כברכות יג: כג. כד:, שבת כא:, עירובין ו: כו. ל. מו. סג. פו:, פסחים נג: צא. צב. צג: קיד., יומא ב. י. יב: כ: פה., סוכה יב: יט. כו. לג. לט: מה: מט., ר"ה יח. לד:, ביצה כז. לג: לד., תענית יז. ל:, מגילה ב. ו. יח. יח: כו. כז., מו"ק יז., יבמות מד: מו. נה: עז: עח., כתובות מ. עא: עב. עו. קא: קו., נדרים סב., נזיר כג. נא., סוטה מט:, גיטין כא: נז: עג: פא. פט., קידושין עה:, ב"מ יז. לח. מ. מו. מט. נח:, ב"ב יב. צא: קלט: קכג: קעו., סנהדרין כב. כח: לו. פב. קי:, שבועות מו., ע"ז יד. כז: לד. לח: לט: מ: מח: נג: סה. סז. סט: עד. עה., מכות יד: יז., הוריות יא. זבחים כד: ל: סב., מנחות לא: לאב: עא: קט., חולין כט: נב. עג: פח., בכורות ל. נה., נדה כז. מז: נ. סג.,
ובירושלמי כמה פעמים כברכות פ"ב ה"א ומו"ק פ"ג ה"ז אבא בר בר חנא אר"י.
וכן רבה בב"ח א"ר יהושע בן לוי כברכות כד:, מגילה יב:, ע"ז מג., חולין מה., ואי אפשר לטעות ולומר שהוא רבה בר חנא כי בברכות שם א"ל רב חסדא האלהים אם אמרה לי ריב"ל בפומיה לא צייתנא ליה, ולא יאמר כן לרבה בר חנא חבירו דרבותיו.
וכן רבה בב"ח אר"ל כפסחים יח. לה. עו:, ב"ב עב:, ע"ז סו:, זבחים צח..
ויסופר ביומא ט. ר"ל סחי בירדנא אתא רבב"ח יהב ליה ידא א"ל אלהא סנינא לכו (לכל בני בבל שלא עלו בימי עזרא) דכתיב וכו', ופריך ור"ל מי משעתי בהדיה רבב"ח ומה ר"א דמרא דא"י הוה ולא הוה משתעי ר"ל בהדיה, אר"פ שדי גברא בינייהו או ר"ל וזעירי או רבה בב"ח ור' אלעזר, ופי' רש"י או ר"ל היה הרוחץ וזעירי פשט לו היד, או רבב"ח פשט לו היד ור"א היה הרוחץ, וקשה מאוד להבין איך יאמר ר"א כן הלא הוא בעצמו היה בבלי, ועוד שהיה צ"ל או ר"ל וזעירי או ר"א ורבב"ח, ולכן נראה שרבב"ח היה הרוחץ כי הוא היה באמת בר א"י.
ואף שמצינו שקבל מר"א כשבת יב: שאמר כי הוה אזלינן בתריה דר"א לשיולי בתפיחי, ואמר משמיה דר"א כסוכה מג:, ירושלמי מו"ק רפ"ג, וביומא עח. אמר שאלו את ר"א, ובגיטין ה: רבב"ח אייתי גיטא – אתא לקמיה דר"א, זה היה אח"כ שר"א נתגדל ומילא מקום ר' יוחנן, אבל בחיי ר' יוחנן היו כולם תלמידיו.
ושם ביומא ט: יסופר שאתא אח"כ (ר"ל או ר"א) לר"י ודחה דבריו.
ובזה עולה יפה סידור הגמרא שאמרו או ר"ל וזעירי או רבב"ח ור"א, ודברי רש"י צ"ע.
- ^ המשפט ממשיך בתחילת הערך הבא – הערת ויקיעורך
