ברכות כד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמוד בבלי

<< · ברכות · כד ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 50%
ראשונים | אחרונים

אוממשמש בבגדו באבל לא היה מתעטף גוכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו מיתיבי המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר מגהק ומפהק הרי זה מגסי הרוח המתעטש בתפלתו סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא מכוער הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך בשלמא מגהק ומפהק לא קשיא דכאן לאונסו כאן לרצונו אלא מתעטש אמתעטש קשיא מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא הכאן מלמעלה כאן מלמטה דאמר רב זירא הא מילתא אבלעא לי בי רב המנונא ותקילא לי כי כולי תלמודאי המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה אלא רק ארק קשיא רק ארק נמי לא קשיא אפשר כדרב יהודה דאמר רב יהודה והיה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו ואם טלית נאה הוא מבליעו באפרקסותו רבינא הוה קאי אחורי דרב אשי נזדמן לו רוק פתקיה לאחוריה א"ל לא סבר לה מר להא דרב יהודה מבליעו באפרקסותו א"ל זאנא אנינא דעתאי:

חהמשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה:

אמר רב הונא טלא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש אבל אין יכול לכוין את לבו בלחש מותר וה"מ ביחיד אבל בצבור אתי למיטרד צבורא:

רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר (ירמיהו כז, כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה' אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא והדר אפיק אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודה יהיה עומד בתפלה ונתעטש ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל איכא דאמרי כהיה עומד בתפלה ובקש להתעטש מרחיק לאחריו ד' אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל ואומר רבש"ע יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו בחיינו ובאחריתנו רמה ותולעה ומתחיל ממקום שפסק אמר ליה אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי:

ת"ר היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו על צוארו וקורא ק"ש וי"א לעל לבו ותנא קמא הרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר אמר רב הונא א"ר יוחנן היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש א"ל רב חסדא האלהים אם אמרה לי ר' יוחנן בפומיה לא צייתנא ליה איכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר ריב"ל היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא ק"ש א"ל ר' חסדא האלהים אם אמרה לי ריב"ל בפומיה לא צייתנא ליה ומי אמר ר' הונא הכי והאמר רב הונא מת"ח אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה לא קשיא כאן בעומד כאן במהלך ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן נבכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא וכי תימא הכא נמי כאן בעומד כאן במהלך איני והא רבי אבהו הוה קא אזיל בתריה דרבי יוחנן והוה קא קרי ק"ש כי מטא במבואות המטונפות אשתיק א"ל לר' יוחנן סלהיכן אהדר א"ל אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש הכי קאמר ליה לדידי לא סבירא לי לדידך דסבירא לך אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש תניא כותיה דרב הונא תניא כותיה דרב חסדא תניא כותיה דרב הונא המהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו ויקרא ק"ש תניא כותיה דרב חסדא עהיה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא ק"ש ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי אמר ר' מיאשה בר בריה דריב"ל עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו [בהם] ר' אסי אמר (ישעיהו ה, יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא רב אדא בר אהבה אמר מהכא (במדבר טו, לא) כי דבר ה' בזה ואם פסק מה שכרו אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר (דברים לב, מז) ובדבר הזה תאריכו ימים:

אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו מותר לקרות ק"ש תניא נמי הכי פהיתה טליתו של בגד ושל עור ושל שק חגורה על מתניו מותר לקרות ק"ש

רש"י[עריכה]


וממשמש בבגדו - להעביר הכינה העוקצתו:

אבל לא היה מתעטף - אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף שלא להפסיק:

על סנטרו - מנטו"ן (מינטו"ן: סנטר) בלע"ז שלא תראה פתיחת פיו:

הרי זה מקטני אמנה - כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש ומגביה הרבה:

הרי זה מנביאי השקר - דכתיב ויקראו בקול גדול (מלכים א יח):

המגהק והמפהק הרי זה מגסי הרוח - וי"א ניכר שהוא מכוער גרסינן:

אלא עטוש אעטוש קשיא - דאין עטוש אלא לאונסו:

למטה - מפיח בקול:

ותקילא לי כי כולי תלמודאי - שקולה עלי וחביבה לפי שהיה רגיל להתעטש:

כשם שעושים לו נחת רוח - שהעטוש נחת רוח לאדם:

כך עושים לו נחת רוח מלמעלה - מן השמים למלאות שאלתו:

אפשר כדרבי יהודה - להבליע באפרקסותו סודר שבראשו ושני ראשין תלויין בפניו:

פתקיה - זרקו:

מישתמיט מיניה - לא היה נראה אליו לפי שהיה רבי אבא חפץ לעלות לא"י ורב יהודה אוסר לו לפיכך לא היה נכנס לבית המדרש:

ואשמע מיניה מילתא - מבחוץ:

מבית וועדא - מבית המדרש:

ונתעטש - מלמטה:

עד שיכלה הרוח - מגופו שנודף מאותו רוח:

וחוזר לתפלה - למקום שפסק:

ואומר - בתוך התפלה דהא מופסקת ועומדת כבר על ידי הרוח לפיכך יכול להפסיק נמי ולומר דבר זה באמצע:

חוצץ בטליתו על צוארו - מה שיש מן הטלית ולמעלה מן כתפיו מדביק בצוארו ובישן ערום קאמר:

לדידי לא סבירא לי - לא הייתי מזקיקו להפסיק:

בחבלי השוא - בחבלים שאינם חזקים אלא נוחין להנתק הן מושכין העון על עצמם אף זה על ידי דבור בעלמא הוא נענש:

ובדבר הזה - בשביל דבור זה שנזהרתם עליו תאריכון ימים:

היתה טליתו חגורה על מתניו - לכסותו ממתניו ולמטה אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא ק"ש:

תוספות[עריכה]


וממשמש בבגדו. פרש"י להעביר הכינה העוקצתו אבל לא מתעטף אם נפלה טליתו ותרי מילי נינהו. ור"ח פי' דחדא מילתא היא פי' ממשמש בבגדו תקן שלא יפול מעל ראשו אבל אם נפל מעל ראשו לא היה מתעטף שהרי היא הפסקה אם מתעטף כיון שנפל לגמרי אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה:

ואומר רבון העולמים. מיד באמצע תפלתו ואח"כ מתחיל ממקום שפסק:

אמר ליה לדידי לא סבירא לי. פירוש משום תרתי מילי חדא דסבירנא דאינו חוזר לראש דאמר רבי יוחנן (ר"ה דף ל"ד:) שמע תשע תקיעות בתשע שעות יצא ועוד דסבירא לי מניח ידו על פיו ואם כן הוי ליה ראוי אלא לדידך דסבירא לך דחייב להפסיק וכו':

בחבלי השוא. כלומר בחנם מושכים עליהם עון כי טוב היה שלא היו מקיימין אותו כלל: פסק רבינו חננאל כרב חסדא דאסור לקרות ק"ש אפילו צואה תחת בגדו על בשרו וס"ל כל עצמותי תאמרנה (תהלים. לה) דאע"ג דר' חסדא תלמיד דר' הונא הוה לחומרא אזלינן ורב אלפס פסק כרב הונא מדאקשי גמרא מיניה ביומא פרק הממונה (ד' ל.):

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ג (עריכה)

פז א טור ושו"ע או"ח סי' צז סעיף ג:

פח ב טור ושו"ע או"ח סי' צז סעיף ד:

פט ג [טור שו"ע שם ס"א]

ד מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה יא , טוש"ע שם סעיף א:

צ ה טור ושו"ע או"ח סי' קג סעיף ג:

צא ו ז מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה יא , סמג עשין יט , טור ושו"ע או"ח סי' צז סעיף ב:

צב ח ט מיי' פ"ה מהל' תפלה הלכה ט , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' קא סעיף ב:

צג י מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה יא , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' קג סעיף א:

צד כ מיי' פ"ד מהל' תפלה הלכה יב , טוש"ע שם סעי' ב:

צה ל מיי' פ"ג מהל' ק"ש הלכה יז , סמג עשין יח , טור ושו"ע או"ח סי' עד סעיף א:

צו מ ש"ע י"ד סי' רמו סעיף כו בהגה:

צז נ מיי' פ"ג מהל' ק"ש הלכה ד , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' פה סעיף ב:

צח ס ע מיי' פ"ג מהל' ק"ש הלכה יד , ופמיי' פ"ב מהל' ק"ש הלכה יב , טור ושו"ע או"ח סי' פה סעיף א , וטור ושו"ע או"ח סי' סה סעיף א , וטור ושו"ע או"ח סי' עח:

צט פ מיי' פ"ג מהל' ק"ש הלכה יז , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' עד סעיף ו: