שולחן ערוך אורח חיים קג א

היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה ממתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל:

מפרשים

מגן אברהם

(א) וחוזר ומתפלל: היינו למקום שפסק אפי' שהה כדי לגמור כולה דהא אם הי' רוצה הי' מתפלל מיד וא"כ לא היה כל ההפסק מחמת אונס עיין סימן ס"ה וסי' ק"ד ס"ה:

(א) ומתפלל: היינו למקום שפסק אפילו שהה כדי לגמור כולה מ"א. ופר"ח פסק דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש עיין שם. ואם אפשר לדחוק את עצמו להעמיד שלא יעטש רשאי וליכא משום בל תשקצו דבהפחה בעלמא לא אמרינן. ת"ה וע"ת ומ"א.

משנה ברורה

עריכה

(א) הריח דמעיקרא אסור אפילו בד"ת וכדלעיל בסימן ע"ט ס"ט:

(ב) וחוזר ומתפלל היינו למקום שפסק אפילו שהה אחר שפסק הריח וע"י הצירוף היה כדי לגמור כולה דהא אם היה רוצה היה מתפלל מיד שפסק וא"כ לא היה כל ההפסק מחמת אונס ואינו חוזר לראש לפי מה שפסק הרמ"א לעיל בסימן ס"ה. כתבו האחרונים דבזה אין צריך לומר הרבון הכתוב בס"ב דכשאין מרחיק אין ניכר בושתו וכלימתו וכעין שכתב ההג"ה לקמן בס"ב:

ביאור הלכה

עריכה

(*) וחוזר ומתפלל: עיין במ"ב ובה"ט העתיק דברי הפר"ח דפוסק דצריך לחזור לראש אבל שלא כדין העתיקו דהפר"ח אזיל לשיטתו שפוסק בסי' ס"ה כשיטת הרי"ף דבתפלה אפילו בלי אונס חוזר לראש אבל לפי מה דקי"ל כהרמ"א שם הדין עם המגן אברהם [מאמר מרדכי ומגן גבורים]:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}