טור אורח חיים עח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן עח | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

הלכות קריאת שמע וברכותיה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים(א) וחוזר לקרות, אפילו אם יש במים שעל בגדו טופח כדי להטפיח. ואם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש, ואם לאו חוזר למקום שפסק:

בית יוסף[עריכה]

היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו וכו' — בפרק מי שמתו (דף כב:), תנו רבנן: היה עומד בתפילה ומים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל. ואף על גב דלעניין תפילה איתניא, למד משם רבינו לענין קריאת שמע.

וכתב הרא"ש: ממתין עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל. פסק הר"ר יוסף בר ר' משה, דאפילו נפלו על בגדיו, כיון דעביד טיף טיף – נבלעים מהרה, כדאמרינן לקמן: מי רגלים שנבלעו בבגד או בקרקע ואין בהם כדי להטפיח מותרים. ונראה דאפילו יש בהם טופח כדי להטפיח מותרים, דמדאורייתא אינו אסור אלא כנגד העמוד בלבד, ורבנן הוא דגזור, וכיון שכבר הוא עומד בתפילה, לא גזור ואוקמוה אדאורייתא. וכן דעת ה"ר יונה ז"ל, וכן כתבו התוספות.
וזה לשון הרשב"א: מסתברא לי דאינו צריך להרחיק ממקום המים כלל, מדלא קתני: ומרחיק עד שיזרוק לאחריו ד' אמות, כדקתני בראה צואה כנגדו. וטעמא דמילתא, משום דבצואה בעינן מחנך קדוש, אבל מי רגלים אינו אסור מדאורייתא אלא כנגד עמוד בלבד, והילכך אם לא התחיל, מרחיק מדרבנן; אבל בעומד בתפילה לא. ועוד נראה, שאפילו בא לפסוק ולהרחיק אסור, עכ"ל.
ודבר פשוט הוא שבתפילה דווקא קאמר, אבל לקריאת שמע אפילו אם התחיל כבר מרחיק כדי לגמור הקריאה, שהרי יכול לקרות קריאת שמע והוא מהלך.
והגהות מיימון החדשות כתבו בפרק ד' מהלכות תפילה: וכשחוזר להתפלל צריך להתרחק מן המי רגלים ד' אמות. ואותם מים וניצוצות שעל ברכיו ורגליו ואי אפשר לקנחם, צריך לכסות בבגדים אשר לא נתזו המים עליהם, כדמשמע בפרק אמר להם הממונה (דף ל.) ובתוס', עכ"ל.

ולעניין הלכה נקטינן כדברי הרשב"א, דרב מובהק הוא(ב):

ומה שכתב רבינו: ואם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש וכו' — נתבאר בסימן ס"ה:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו וכו' בפר' מי שמתו סוף (דף כ"ב) תני הכי גבי היה עומד בתפלה וכתבה רבינו גבי ק"ש משו' דסובר דאין חילוק בדין זה בין ק"ש לתפלה לאפוקי ממ"ש הרי"ף לחלק בין ק"ש לתפלה והארכתי בזה בסי' ס"ה גם לשם כתבתי הפסק בס"ד ע"ש:

ומ"ש אפי' יש במים שעל בגדיו טופח כדי להטפיח כ"כ התוס' שם בד"ה ממתין דלא כה"ר יוסף דלא התיר אלא בדעביד טיף טיף ונבלעין מהר ואין שם טופח כדי להטפיח וכ"כ הרא"ש וכתבו הטעם דכיון דמדאורייתא אינו אסור אלא כנגד העמוד בלבד ורבנן הוא דגזור וכיון שכבר הוא עומד בק"ש או בתפלה לא גזור ואוקמוה אדאורייתא וחוזר לקרות אעפ"י שיש שם טופח כדי להטפיח ואם לא היה עומד בק"ש ותפלה היה אסור כמו שיתבאר בס"ד בסימן פ"ב כאן התירו לו:

דרכי משה[עריכה]

(א) כתב הר"י פרק קמא דברכות דף ט"ו, דצריך להרחיק ד' אמות ממקום ששתתו שם מי רגלים, או צריך להמתין עד שיבלעו בקרקע:

(ב) וכן מדברי הטור, והם דברי הרא"ש, נראה דלא כהגהה זו, דהרי התיר אפילו יש בבגדיו טופח על מנת להטפיח ולא הצריכו כיסוי כלל, וכן כתב באור זרוע דאין צריך לקנחן: