טור אורח חיים צז

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן צז (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

ולא יגהק ויפהק, ואם עשאו לרצונו הרי זה מגסי הרוח. ואם צריך לעשותן מתוך אונס, יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו, ולא יניח ידו על סנטרו כדרך גסי הרוח.

ואסור לו לרוק אם אפשר לו. ואם אי אפשר לו שלא לרוק מבליעו בכסותו. ואם הוא איסטניס ואינו יכול להבליעו בכסותו, זורקו לאחריו או לשמאלו, אבל לא לפניו ולא לימינו.

ואם כינה עוקצתו, ימשמש בבגדיו להסירה כדי שלא תתבטל כוונתו, אבל לא יסירנה בידו.

אם נשמט טליתו ממקומו, יכול למשמש בו להחזירו, אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק.

היה לו משוי של ד' קבים על ראשו והגיע שעת תפילה, צריך לפרקו מעליו להתפלל. פחות מכאן, מתפלל ועודנו עליו.

בית יוסף

ולא יגהק ויפהק ואם עשאו לרצונו הרי זה מגסי הרוח — פשוט בסוף פרק מי שמתו (כד.). ופירש רש"י: גיהוק. פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה וריחה כריח המאכל שאכל. פיהוק. חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה מלא, כאדם שרוצה לישן או שעומד משינה. ויש שדורשין גיהק, נוטריקון: גו הקים; פיהק, פה הקים. והנה לפירוש ראשון, גיהוק בלע"ז ריגולדא"ר, פיהק בוסטיזא"ר, ולפירוש שני גיהק בלע"ז דישפיריזא"ר, ופיהק כמו לפירוש ראשון:

ומה שכתב רבינו: ואם צריך לעשותן מתוך האונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו — גם זה שם, וכשהוא מפהק יניח ידו על סנטירו. ופירש רש"י: סנטרו. מנטון בלע"ז, שלא תראה פתיחת פיו:

ומה שכתב: ולא יניח ידו על סנטרו כדרך גסי הרוח — על מה שכתבתי בסמוך כתב הרא"ש, שהרי"ף גורס: לא היה מניח ידו על סנטרו בשעת תפילה, מפני שנראה כגסי הרוח. ואם תאמר: היאך רבינו מזכה שטרא לבי תרי? שבסמוך כתב שאם צריך לפהק יניח ידו על פיו, וזה כגירסת רש"י שהיא 'יניח ידו על סנטרו,' ואחר כך כתב: ולא יניח ידו על סנטרו, כגירסת הרי"ף. ויש לומר, דאף על גב דסבר שגירסת הרי"ף עיקר, מכל מקום כשמפהק צריך להניח ידו על פיו, מדאיתא בירושלמי פרק מי שמתו, אמר ר' חנינא: אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו; וכתבוהו שם ה"ר יונה והרא"ש. אבל קשה, למה לו לרבינו לכתוב ולא יניח ידיו על סנטרו, מאחר שכבר כתב בסימן צ"ה בשם הרמב"ם: ואל יניח ידיו על חלציו?^א ואפשר שרבינו אינו מפרש "סנטרו" "סטרו", כמו שכתבתי בסימן צ"ה לדעת הרמב"ם, אלא מפרש דסנטרו היינו לחי התחתון, וכן פירש רש"י בסוף מכות (כ.) על פאות הזקן, ואחת למטה. שער שבין השבולת באמצע הסנטר שלועזין מנטו"ן; וכן פירש גם כן בפרק מי שמתו, דסנטרו היינו מנטו"ן. ולפי פירוש זה, על גירסת הרי"ף הכי קאמר: לא יניח ידו על לחיו ויסמוך לחיו על ידו, שכן דרך גסי הרוח לעשות. וכן מצאתי שכתב רבינו ירוחם וזה לשונו: ור"י גריס לא יניח ידו על סנטירו הנקרא ברבילי"א בלע"ז:

ואסור לו לרוק אם אפשר לו וכו' עד זורק לאחריו — פשוט בפרק מי שמתו (שם:). וכתב הרמב"ם בפרק ד: זורקו בידו לאחוריו. ואפשר דידו לאו דווקא, דהוא הדין שהופך פניו לאחוריו ורוקק. ויותר נראה לומר דדווקא נקט זורקו בידו לאחריו, אבל לא יהפוך פניו לאחריו וירוק, שכן דרך גסי הרוח. וכן מצאתי שכתב ה"ר מנוח, שהרמב"ם מפרש "פתקיה לאחוריה" שאמרו בגמרא גבי רוק כמו "פתקיה ת' פרסי", אבל לא בפיו משום קלות ראש, ע"כ. אבל קשה לי, דמשמע שהאיסטניסות שלו היא שאין דעתו סובלת שיהא רוק מובלע בכסותו, אם כן היאך אפשר שהוא איסטניס מלהבליע הרוק בכסותו ואינו איסטנים מליגע בו בידו. ואפשר דזורקו בידו לא שיגע ידו ברוק, אלא ע"י סודר. ונראה שאם אין בידו סודר והוא איסטניס מליגע בו בידו, זורקו בפיו לאחוריו. אבל ה"ר יונה פירש שמה שאמרו שאם הוא איסטניס זורקו לאחוריו, אין האיסטניסות מפני שהרוק מובלע בכסותו, אבל האיסטניסות שיש לו הוא שאינו יכול לשהות עצמו עד שיבליענו בכסותו. ומפרש בירושלמי שהטעם שהתירו לו לרוק בתפילה, כדי שיהא כוסו נקי, כלומר כדי שלא יצער בתפילה ונמצא טרוד, וכן כתב הרמב"ם. וגם ה"ר יונה כתב, אם אינו יכול לעמוד בלא רקיקה מותר לו לרוק, שיותר טוב הוא שישב בנקיות משיהיה בקוצר רוח, וכיון שאינו עושה דרך גאוה וטיול מותר לרוק כדי שיכוין דיבורו כראוי:

ומה שכתב רבינו: או לשמאלו, אבל לא לפניו ולא לימינו — פשוט בירושלמי פרק מי שמתו. ומשמע לכאורה דלאחוריו ולשמאלו שווים הם, וכן נראה מדברי רבינו. אבל מדברי ה"ר יונה נראה דהיכא דאפשר לרוק לאחריו אינו רוקק לשמאלו, שכתב על הירושלמי: ולמדנו דהיכא דאי אפשר ליה לאחוריו, אף לשמאלו מותר. וכתבו עוד תלמידי ה"ר יונה: ולכאורה נראה דלאו שמאלו דווקא, אלא ימינו שהוא שמאלו של הקב"ה, כדאמרינן (יומא דף נג.) גבי שלש פסיעות. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב דמדברי רבינו לא משמע כן, אלא ימין ושמאל דידיה קאמר. והוקשה לו מאי שנא מדין ג' פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה, והניח הדבר בצריך עיון. ומורי אבי מהר"ר אפרים קארו ז"ל כתב, שמעתי שהטעם משום דכיון דקיימא לן (סוכה דף ה.): מעולם לא ירדה שכינה למטה מי', אם כן אין השכינה כנגד המתפלל, ולפיכך חלקו כבוד לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת התפילה. אבל כשפוסע ג' פסיעות, האדם מרחיק עצמו ממקום תפילתו והוא כנגד השכינה, ולפיכך נותן שלום לשמאלו תחילה שאז הוא כנגד ימינו של הקב"ה^(א). והרמב"ם לא הזכיר אלא זורקו לאחוריו בלבד. ונראה שטעמו משום דכיון דבתלמודא דידן לא כתב אלא זורקו לאחוריו, משמע דלא שרי אלא לאחוריו אבל לא לצדדיו, לא שנא לימין לא שנא לשמאל. ונראה לי דכן הלכה:

כתב ה"ר יונה שאפילו אם יהיה בבית הכנסת תבן או גמי, אין לו בשעת התפילה לרוק עליו ולומר שהוא כמו כיסוי, שאין התבן או הגמי מועיל אלא לענין ישיבת בית הכנסת בשעה שאינו מתפלל, שכיון שיושב שם אין צריך לשפשפו, שהרקיקה עצמה מותרת ואפילו שפשוף אין צריך אלא מדרך מוסר בלבד. אבל בשעת התפילה שאסרו לרוק, אין לו לעשות בשום עניין אלא כשהוא אנוס, ולאחריו או לצד שמאל כדכתבינן, עכ"ל^(ב):

ואם כינה עוקצתו ימשמש בגדיו וכו' — בפרק מי שמתו (דף כד.), אמר ר' חנינא: אני ראיתי את רבי שגיהק וכו' וממשמש בבגדו, אבל לא היה מתעטף. ופירש רש"י: ממשמש בבגדו. להעביר כינה העוקצתו. אבל לא היה מתעטף, אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף, שלא להפסיק; דתרי מילי נינהו. והתוס' וה"ר יונה והרא"ש כתבו פירוש רש"י, וכתבו עוד שרבינו חננאל פירש דחדא מילתא היא, פירוש, היה ממשמש בבגדו ומתקנו שלא יפול מעל ראשו, אבל אם נפל לגמרי לא היה מתעטף בו, דחשיב ליה הפסקה אם מתעטף כיון שנפל לגמרי; אבל לתקן קצת שלא יפול לא הוי הפסקה. וכן נראה שמפרש הרי"ף, שכתב: ואסור להתעטף ולהניח ידו על סנטרו, ולא הזכיר שממשמש בבגדו; ואם היה סובר כפירוש רש"י, הוה ליה לכותבו להשמיענו שלא יסיר הכינה בידו אלא ממשמש בבגדו בלבד. אבל לפירוש רבינו חננאל לא הוצרך לכתבו, דמאחר שכתב דלהתעטף אסור, ממילא משמע דעיטוף דוןקא הוא דאסור אבל משמוש שרי. ומאחר שהתוס' והר"ר יונה והרא"ש כתבו ב' הפירושים, נראה שהם סוברים שיש לחוש לדברי שניהם, ולכן כתב רבינו גם כן דברי שניהם לפסק הלכה.

ובפרק ב' נזירים (דף נט.) גרסינן: בעא מיניה רב מרבי חייא, מהו וכו'. איכא דאמרי לתפילה בעא מיניה, בבגדו מאי? אמר ליה "אסור", ולית הלכתא כוותיה. ופירש רש"י: מהו לחוך בבגדו, כדי שיפלו כינים ממנו. ולית הלכתא כוותיה, דכיון דאינו נוגע בבשרו, מותר:

וכתב ה"ר יונה, דכיון דאסור להתעטף בעודו מתפלל, נראה שאין ראוי ליקח תפילות ולא שום דבר אחר משעה שהתחיל להתפלל. ואפשר שבתפילות, כיון שהם לצורך התפילה, אם הכינם מתחילה במקום שידוע אצלו שיהיו מוכנים, מותר.^(ג)

כתב ה"ר יונה בפרק מי שמתו, דגרסינן בירושלמי בההוא פירקא: כל עמא מודו בהדין דרקיק אינטליון דו אסור. ופירש רבינו שמואל הנגיד, שרצה לומר שדברי הכל היכא שרוקק כמו המטייל הזה, שאינו עושה לצורך, אסור. ויש שגורסין איצטלין, ומפרשים דרוצה לומר: כולי עלמא מודו שאם הבליעו באצטליתו, דהיינו הבגד העליון, כיון שהרוק נראה אסור:

היה לו משוי של ד' קבין על ראשו וכו' — ברייתא במציעא פרק המקבל (דף קה:), וכתבוה הרי"ף והרא"ש בפרק מי שמתו: הנושא משוי על כתפו והגיע זמן תפילה, פחות מד' קבין מפשילן לאחריו ומתפלל; ד' קבין, מניח על גבי קרקע ומתפלל. וכך היא גירסת הרי"ף והרא"ש. ופירש רש"י: מפשילן לאחריו. שאין כובדן מונע מלכוין לבו. והרמב"ם גורס על ראשו. ולפי גירסא זו נראה דלא אמרו להפשיל לאחריו אלא במשוי שעל ראשו, אבל לא במשוי שעל כתפו. ורבינו שלא הזכיר הפשלה לאחוריו, נראה שהוא מפרש דהא דקתני מפשילו לאחריו, לאו למימרא שצריך שיפשילנו לאחריו ממש, אלא היינו לומר שמתפלל ועודו עליו:

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ולא יגהק וכו' בפרק מי שמתו המגהק והמפהק ה"ז מגסי הרוח ומותבי' מדא"ר חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק וכשהיה מפהק הניח ידו על סנטרו פירש"י מנטון בלע"ז שלא תראה פתיחת פיו ומשני ל"ק כאן לאונסו כאן לרצונו:

ומ"ש ולא יניח ידו על סנטרו כ"כ הרי"ף ופי' רבינו דסנטרו הוא לחי התחתון כדרך גסי הרוח שמניח ידו על לחיו ויסמוך לחיו על ידו דהיינו מנטון בלע"ז אבל הרמב"ם פי' סנטרו כמו סטרו ור"ל שלא יניח ידיו על חלציו כמ"ש בסוף סימן צ"ה ע"ש כל זה כתב ב"י וסובר רבינו דכל הפי' הן אמת:

ואסור לו לרוק וכו' שם א"ר חנינא אני ראיתי את רבי שרק פי' רש"י רק ע"ג קרקע ומותבינן מדת"ר הרק בתפלתו כאלו רק בפני המלך ומשני ל"ק אפשר כדרב יהודה דאמר רב יהודה היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו ואם טלית נאה הוא מבליע באפרקסותו (פירש"י סודר שבראשו וב' ראשין תלויין בפניו) רבינא הוה קאי אחורי דרב אשי נזדמן לו רוק פתקיה לאחוריה א"ל לא ס"ל מר להא דא"ר מבליעו באפרקסותו א"ל אנינא דעתאי ונראה דהא דמייתי תלמודא הך עובדא דרב אשי הוא מסקנת התירוץ דלא קשה ארבי דרק ע"ג קרקע דכי היכי דרב אשי רק ע"ג קרקע כיון דאנינא דעתיה רבי נמי דהוה רק ע"ג קרקע איסטניס הוה:

ומ"ש או לשמאלו ה"א בירושלמי וכתב הר"י דהיכא דאי אפשר ליה לאחוריו אף לשמאלו מותר עכ"ל ומביאו ב"י ונראה שזהו דעת רבינו שכתב לאחריו או לשמאלו דהקדים לאחריו מקמי לשמאלו לאורויי דאין לזרקו לשמאלו אלא בשא"א ליה לאחוריו וכן הקדים לפניו לימינו ואמר אבל לא לפניו ולא לימינו כלומר לא מבעיא דלפניו אסור אלא אפילו לימינו נמי אסור לאורויי דאם א"א לו לזרקו לא לאחוריו ולא לשמאלו יזרקנו לימין ולא יזרקנו לפניו אא"כ דאי אפשר לזרקו גם לימין דהא פשיטא דאם א"א לו לזרקו אלא לפניו דצריך לזרקו אף לפניו כיון דא"א לו להתפלל בלא רקיקה וז"ל הרב בהגהת ש"ע ואם אי אפשר לזרקו לאחוריו זורקו לשמאלו אבל לא לימינו וכ"ש לפניו דאסור עכ"ל והוא מדברי הר"י וכדפי' דלפניו ולימינו אסור אם אפשר לאחוריו או לשמאלו אבל היכא דאי אפשר שרי אף לימינו וכן לפניו שרי אם א"א גם לימינו. וכתב ב"י שהר"י כתב דלשמאלו פירוש ימינו שהוא (שמאלו) של הקב"ה כדאמר גבי ג' פסיעות והר"י אבוהב כתב דמדברי רבינו לא משמע כן אלא ימין ושמאל דידיה קאמר והוקשה לו מ"ש מדין ג' פסיעות שחולק כבוד יותר לשמאלו מפני שהוא ימין דשכינה והניח הדבר בצ"ע עכ"ל ולפע"ד דאין כאן קושיא דבג' פסיעות שחולק כבוד לשכינה הגון הוא שיחלוק כבוד בתחלה לימינו דהקב"ה דהוא שמאל דידיה אבל רקיקה שהוא דרך בזיון אם ידקדק לרוק לשמאלו דקב"ה נראה שאינו חושש לבזיון דשמאלו של הקב"ה חלילה וחס על כן אל יעלה בדעתו בשעת רקיקה לא לימינו ולא לשמאלו דהקב"ה כאילו אין השכינה לפניו בשעה שרוחק וחולק כבוד לימין דידיה:

דרכי משה

(א) ול"נ מאחר שאסור לרוק בתפילתו אם לא לאיסטניס לא רצו להורות ברקיקה שהשכינה נגדו כי אדרבה ע"י רקיקתו שכינה מסתלקת ממנו ולכן לא ירוק לשמאלו כי אין השם לנגד עיניו. אבל כשפוסע לאחוריו ג' פסיעות כתלמיד הנפטר מרבו ונוטל רשות ממנו. א"כ משום השכינה לנגד עיניו ולכן חולק כבוד לשמאלו לימין השכינה שהיא לנגדו כנ"ל:

(ב) כתב בא"ז שאף שלא בשעת התפילה אסור לרוק לפניו או לימינו רק לאחוריו או לשמאלו:

(ג) כתב בא"ז דאסור להסיר בידו כינה העוקצו בשעת התפלה אבל שלא בשעת התפלה מותר ליטלה ולזורקה בב"ה מידי דהוי ארקיקה דאסירא בתפלה ושרי בב"ה שלא בשעת התפלה:

חידושי הגהות

הערה א: ולי נראה שרבינו נראה לו כל הפירושים והגירסאות אמת להלכה, שכל שהוא דרך גסות הרוח לא יעשנו (מהרל"ח). וכן כתב הב"ח: