טור אורח חיים עד

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן עד (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

הלכות קריאת שמע וברכותיה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצינה, חוצץ בטליתו על צוארו וקורא, אף על גב דלבו רואה את הערוה קאמר תנא קמא דשרי, ויש אומרים על לבו דקסברי לבו רואה את הערוה אסור. ופוסק רש"י כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר, ור"י פסק כיש אומרים שאוסרים, וכן פסק רב אלפס ורבינו חננאל.

הילכך היה רוחץ במים צלולים, אל יתכסה בהן ויקרא, שלבו רואה את הערוה, ואם הם עכורים ואין ריחן רע מותר. וכן אם לבו רואה את ערות חברו אסור.

ושאר איבריו שרואין אותה, אפילו עקבו שמכוון כנגדה מותר. אבל אם נוגעים בה אסור, בין אם נוגעים בערותו או בערות חבירו, לכן כתב הראב"ד כל איבריו שנוגעים בערוה, אחד ידיו ואחד ירכותיו שהערוה שוכבת עליהם, אסור לקרות קריאת שמע מפני שהוא מתחמם ומטריד. היתה טליתו חגורה לו על מתניו, יכול לקרות קריאת שמע, אף על פי שאסור להתפלל עד שיכסה לבו:

בית יוסף

היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו וכו' — פלוגתא דתנא קמא ויש אומרים בסוף פרק מי שמתו (דף כד:). וכתבו התוספות והרא"ש שה"ר שמעיה כתב בשם רש"י דהלכה כתנא קמא. ומיהו בסמוך משמע דאסור, וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם דאסור, וכן כתב הרשב"א בשם הראב"ד. ואף על פי שתמה עליו בסוף דבריו, כתב: כבר הורה זקן וראוי לחוש לדבריו, עכ"ל. וכיון שהרי"ף והרמב"ם ורבינו חננאל והתוס' והראב"ד והרא"ש מסכימים לאסור כיש אומרים, פשיטא דהכי נקטינן. וכתב הרא"ש: וכן היה נוהג רבינו תם, כשהיה רוחץ בחמין צלולין והיה רוצה לשתות, מכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה. וכתב בתרומת הדשן סימן י' בשם אור זרוע דדווקא בבגד, אבל בידים לא הוי כיסוי:

ומה שכתב: הילכך היה רוחץ במים צלולים אל יתכסה בהם וכו' — שם אהא דתנן (דף כב:): ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה – יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו – יתכסה במים ויקרא, פריך בגמרא (דף כה:): והרי ליבו רואה את הערוה? ומשני, במים עכורים שנו, דדמו כארעא סמיכתא:

ומה שכתב רבינו: ואין ריחן רע — פשוט הוא ולא היה צריך לכתבו, אלא מפני ששנינו באותה משנה: "ולא יתכסה במים הרעים ולא במי משרה", כתבו:

וכתב הרשב"א: והלא לבו רואה את הערוה, כלומר שהוא עם הערוה בתוך המים. אבל לעיניו רואות את הערוה ליכא למיחש, דכיון שעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ, אינו רואה הערוה, ואוקימנא בעכורין. הראב"ד ז"ל, עכ"ל, וכן כתב ה"ר יונה ז"ל.^(א) ומה שכתב דלעיניו רואות את הערוה ליכא למיחש וכו', מבואר דהיינו לומר, דכיון דאינו מסתכל בה, אף על פי שהוא יכול לראותה מותר:

וכתב ה"ר יונה בשם רבני צרפת, שאם האדם מחבק גופו בזרועותיו, דיינינן ליה כהפסקה מבגד ומותר. ואפילו לפי מה שכתבתי בסמוך בשם אור זרוע ותרומת הדשן, שאם מכסה לבו בידיו כדי שלא יהא רואה את הערוה לא חשיב כיסוי, אפשר דמודו בהא, דשאני כיסוי ביד, דכיון דלב ויד חד גופא אינון, אין הגוף יכול לכסות את עצמו; אבל לעניין הפסק אפשר דמפסיק, אף על גב דחד גופא אינון:

כתב באורחות חיים: נראה שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק, אף על פי שאינן מפסיקות למטה מן החזה, לפי שערוותן למטה מאד ואין ליבן רואה את הערוה. ולא בעינן טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות, כדי שתתכסה ערוותן, עכ"ל:

וכן אם ליבו רואה את ערות חבירו, אסור, ושאר איבריו שרואים אותה אפילו עקבו וכו' — בסוף פרק מי שמתו (שם) איפליגו אמוראי בעקבו נוגע או רואה את הערוה, ואסיקנא: והלכתא נוגע אסור, רואה מותר. וכתבו התוס': וטעמא דגזרינן נוגע עקבו, שמא יגע בידו. וכתב ה"ר יונה והרא"ש: והוא הדין לכל האברים הנוגעים בערוה; והא דנקט עקבו, מפני שהעקב עומד כנגד הערוה. וכן כתב באורחות חיים בשם הראב"ד, דהוא הדין לשאר האברים, אפילו ירכותיו שהערוה שוכבת עליהם צריך להפסיקן בבגד או להרחיבן שלא יגעו בערוה בשאינו לובש מכנסים, עכ"ל. ומשמע לי דלא מיקרי ערוה לעניין זה אלא הגיד עצמו, דאי נגע בידיו אתו לידי הרהור, ומפני הידים גזרו בשאר אברים אף על גב דלא אתי בנגיעתן לידי הרהור; אבל בנגיעה דכיס לית לן בה, דאפילו אי הוה נגע בה בידיו לא אתי לידי הרהור:

וכתב רבינו ירוחם, דהוא הדין להתפלל, בעינן שלא יהיו איבריו נוגעים בערוה:

ומה שכתב: אם נוגע בערות חבירו אסור — יש ללמוד כן במכל שכן מדין שנים שהיו ישנים בטלית אחד, לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא וזה פניו לכאן ויקרא אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם:

היתה טליתו חגורה לו על מתניו וכו' — מימרא דרב הונא בסוף פרק מי שמתו (דף כד:) ו(דף כה.) ותניא כוותיה, היתה טליתו חגורה על מתניו, מותר לקרוא קריאת שמע; אבל לתפילה, עד שיכסה את ליבו. ופירש רש"י: חגורה על מתניו, לכסותו ממתניו ולמטה, אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום, קורא קריאת שמע; אבל לתפילה צריך הוא לראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה, אבל קריאת שמע אינו מדבר לפני המלך:

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

היה ישן בטליתו וכו' ברייתא בפרק מי שמתו (דף כ"ד) ומ"ש הלכך היה רוחץ במים צלולין כו' שם אוקימתא דגמרא (דף כ"ה) גרסינן בס"פ מי שמתו (דף כ"ה) ת"ר מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא וי"א עוכרן ברגלו ות"ק והרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר. ונראה דמשום הכי תני ישב בהן עד צוארו וקורא לאורויי דאע"פ דלבו עם הערוה יחד תוך המים ולבו רואה את הערוה מותר ואהא פליגי י"א ומצריכי לעכרן ברגליו אבל אם אינו יושב במים עד צוארו ולבו למעלה מן המים הרי אין לבו רואה את הערוה שבתוך המים ומותר לקרות וא"צ לעכרן ברגליו אפי' לי"א וכ"כ הרשב"א וז"ל והלא לבו רואה את הערוה כלומר שהוא עם הערוה בתוך המים אבל לעיניו שהם חוץ למים ומסתכל בחוץ ואינו רואה את הערוה אין לחוש ומביאו ב"י א"כ כ"ש שאין לחוש כשלבו חוץ למים והערוה תוך המים והכי נקטינן וכן פסק בהגהת ש"ע:

ומ"ש וכן אם לבו רואה את ערות חבירו נראה דר"ל כגון ששנים עומדים במים ולב האחד אינו רואה ערות עצמו לפי שהוא מכוסה בבגד אלא שרואה ערות חבירו שאינו מכוסה נמי אסור לקרות ואע"ג דעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ ואינן רואין את הערוה אלא שלבו רואה את ערות חבירו נמי אסור דסתם אמרו לבו רואה את הערוה אסור וכן הוא בדין דמ"ש ערות עצמו מערות חבירו וכמ"ש בסי' שאחר זה ערוה בעששית:

ומ"ש ושאר איבריו וכו' פשוט שם. היתה טליתו וכו' שם סוף (דף כ"ד) ועיין לקמן בסי' צ"א ס"ד הארכתי בס"ד בדין לבו רואה את הערוה גבי תפלה: כתב בש"ע יש מי שאומר שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק אע"פ שאינם מפסיקות למטה מהלב עכ"ל ופסק כך ע"פ ספר אורחות חיים שהביא ב"י ולפע"ד פשוט דהוראה זו אינה נכונה דכשהאשה עומדת אפילו לבושת החלוק אסורה להתפלל תפלה מעומד כמו שאסור לאיש דבזה שוין האיש והאשה וכדלקמן בסימן ר"ו אלא צריכה להפסיק בידה על החלוק למטה מהלב וביורה דעה סימן ר' הארכתי בזה בקונטרס האחרון בסייעתא דשמיא ע"ש תמצא נחת:

דרכי משה

(א) ונראה לדקדק דאם לבו חוץ למים דהוי שרי: