טור אורח חיים עג
<< | טור · אורח חיים · סימן עג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות קריאת שמע וברכותיה
טור[עריכה]
שנים שהיו ישנים במיטה אחת, לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא וזה פניו לכאן ויקרא, אלא אם כן היה טלית מפסיק ביניהן.
ואם היה ישן עם אשתו, פסק רב אלפס קורא בחזרת פנים אפילו בלא הפסקת טלית משום דחשיבא כגופו, ורש"י פסק דאף באשתו אסור בלא הפסקת טלית.
ואם היה ישן עם בניו ובני ביתו בעודם קטנים, מותר בחזרת פנים בלא הפסקת טלית. ואם הם גדולים, צריך להפסיק בטלית. ועד כמה חשובים קטנים, בתינוק עד שיהיו לו י"ב שנים, ובתינוקת עד שתהיה לה י"א מותר, אפילו הביאו ב' שערות. ובשנת י"ג לתינוק ובשנת י"ב לתינוקת, אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה, ואם לא הביאו ב' שערות מותר. ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת, אפילו לא הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה:
בית יוסף[עריכה]
שנים שהיו ישנים בטלית אחת לא יחזיר זה פניו וכו' — בפרק מי שמתו (דף כד.), בעא מיניה רב יוסף בריה דרב נחוניא מרב יהודה: שנים שהיו ישנים בטלית אחת, מהו שיחזיר זה פניו לכאן ויקרא קריאת שמע ויחזיר זה פניו לכאן ויקרא קריאת שמע? אמר ליה, הכי אמר שמואל: ואפילו אשתו עמו. מתקיף לה רב יוסף: אשתו ולא מיבעיא אחר? אדרבה, אשתו כגופו, אחר לאו כגופו. מיתיבי: ב' שהיו ישנים בטלית אחת, זה מחזיר פניו וקורא קריאת שמע וזה מחזיר פניו וקורא קריאת שמע; ותניא אידך: היה ישן במיטה ובניו ובני ביתו בצידו, לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם; ואם היו בניו ובני ביתו קטנים, מותר. בשלמא לרב יוסף לא קשיא, הא באשתו, הא באחר; אלא לשמואל קשיא? אמר לך שמואל: ולרב יוסף מי ניחא? והא תניא: היה ישן במיטה ואשתו ישינה בצידו, לא יחזיר פניו ויקרא, אלא אם כן היתה טלית מפסיק ביניהם. אלא מאי אית לך למימר, אשתו לרב יוסף תנאי היא; לדידי נמי, אחר תנאי היא. ופסק הרי"ף כרב יוסף, דאשתו כגופו ומותר להחזיר פניו ולקרות, אבל אחר לאו כגופו הוא ואסור. וכן פסק הרמב"ם. והרא"ש הביא פסק הרי"ף, ואחר כך כתב שר"י סובר, דכיון דלא איפסיק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף, עבדינן לחומרא כברייתא דפליגא אדרב יוסף, ולא יקרא אפילו באשתו עמו אם אין טלית מפסיק בינו לבינה, כיון דאשכחן ברייתא דלא כוותיה סמכינן אברייתא, דאילו היה האמורא יודע אותה ברייתא לא היה פליג עלה:
ומה שכתב רבינו: ורש"י פסק דאף באשתו אסור וכו' — טעות סופר הוא וצריך להגיה במקומו ר"י, וכן מצאתי בספר מוגה. ומתוך דברי הברייתות שכתבתי יתבאר לך, שמה שכתב רבינו: לא יחזיר זה פניו לכאן ויקרא אלא אם כן היה טלית מפסיק ביניהם, לאו למימרא דתרתי בעינן, חזרת פנים והפסקת טלית, אלא בהפסקת טלית סגי ואפילו אם לא יחזיר פניו. וכתב הרמב"ם שאין צריך הפסק טלית אלא ממתניו ולמטה, וכן בדין, דממתניו ולמעלה אף על פי שנוגע בשר זה בבשר זה לא אתיא לידי הרהור. ולעניין הלכה, כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל מסכימים לפסוק הלכה כרב יוסף, הכי נקטינן:
ועד כמה חשובים קטנים בתינוק עד שיהיו לו י"ב שנים וכו' — שם, אמר מר: אם היה בניו ובני ביתו קטנים מותר. ועד כמה? אמר רב חסדא: תינוקת בת ג' שנים ויום א' ותינוק בן ט' שנים ויום א'. איכא דאמרי, תינוקת בת י"א שנה ויום א', תינוק בן י"ב שנה ויום אחד, אידי ואידי דאיכא שדים נכונו ושערך צימח. והרי"ף והרא"ש כתבו סתם כלישנא בתרא, וכן פסק הרמב"ם בפרק ג מהלכות קריאת שמע. וכתב עוד הרמב"ם, דדווקא לי"ב ולי"א בעינן שדים נכונו ושערך צימח, אבל כשהגיע תינוק לי"ג ותינוקת לי"ב, אף על פי שלא הביאו אלו הסימנים כבר יצאו מתורת קטנים, ואין קורא עמהם בלא הפסקה. והסכימו לדבריו ה"ר יונה והרא"ש. וכתבו עוד: מיהו אם הביאו סימנים אלו קודם י"א לתינוקת וי"ב לתינוק, לא חיישינן להו ומותר. וכתב בהגהת אשירי בשם אור זרוע, דהא דשרינן בבניו הקטנים, אפילו כשנוגעין ערוותן זה בזה שרי. ודבר תימה הוא להתיר כולי האי, וקצת יש להחמיר לאסור ממה שכתב ה"ר יונה בפרק מי שמתו גבי כותי(א):
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שנים שהיו ישנים במטה א' וכו' בפ' מ"ש (דף כ"ד) קאמר תלמודא דלשמואל פליגי תנאי בין באשתו בין באחר אי בעינן טלית מפסיק או א"צ טלית וס"ל לשמואל כתנא דמיקל דלא צריך טלית מפסיק בין באשתו בין באחר ולרב יוסף פשיטא ליה דליפא תנא דמתיר באחר בלא טלית מפסיק אבל באשתו פליגי תנאי וס"ל לרב יוסף כתנא דמתיר באשתו בלא טלית מפסיק דאשתו כגופו ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי ופסק רב אלפס כרב יוסף דבאחר צריך טלית מפסיק ובאשתו לא צריך ור"י פסק לחומרא כהך תנא דמחמיר דאפילו באשתו צריך טלית מפסיק וכ"ש באחר ומיהו אף לרב אלפס דמתיר באשתו בלא טלית מפסיק וכרב יוסף לא שרי אלא א"כ דמחזיר פניו ויקרא משום דכל זמן שהם פנים כנגד פנים פשיטא דאסור דאיכא הרהור נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש אבל בשזה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו אע"ג דאיכא עגבות דנגעי אהדדי עגבות אין בהם משום ערוה וזה דבר פשוט דבטלית מפסיק ביניהם אפילו פנים כנגד פנים נמי שרי כיון דליכא נגיעת גופים זה בזה כלל. וביאור דברי רבינו לפי זה כך הוא שנים שהיו ישנים במטה אחת אפילו החזיר זה פניו לכאן וזה פניו לכאן לא מהני שיהיו קורין ק"ש אלא א"כ היה טלית מפסיק ביניהם דאז קורין אפילו פנים כנגד פנים אבל עם אשתו מותר לקרות בהחזרת פנים לרב אלפס אפילו בלא הפסקת טלית ור"י פסק דאף באשתו אסור בלא הפסקת טלית אבל בהפסקת טלית שרי אפילו פנים כנגד פנים וז"ל התוספות שנים שהיו ישנים במטה וא"ת והלא רואה ערות עצמו וי"ל שיוציא ראשו לחוץ וא"ת והלא לבו רואה את הערוה וי"ל דקסבר לבו רואה את הערוה מותר א"נ חוצץ בבגדו כנגד לבו ע"כ לשונם ותירוץ השני הוא עיקר וז"ל הסמ"ק חוצץ בטליתו מתחת לבו וקורא עכ"ל:
ואם היה ישן עם בניו ובני ביתו וכו' ברייתא וגמרא שם ועל פי מה שפירש הרמב"ם ומביאו בית יוסף ומה שכתב רבינו ועד כמה חשובים קטנים עד שיהיו לו י"ב שנים וכו' פירוש שלא הגיע עדיין התינוק לי"ב מלאים ותינוקת לי"א מלאים דאם הגיע התינוק לי"ב מלאים ויום אחד אם כן הוא תוך שנת י"ג וכן תינוקת כשהגיעה לי"א מלאים ויום אחד היא עומדת תוך י"ב אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקה וז"ש רבינו אח"כ ובשנת י"ב לתינוק וכו' אבל כשהגיע התינוק לי"ג מלאים ויום א' א"כ הוא תוך י"ד וכן תינוקת כשהגיע י"ב ויום א' היא תוך י"ג אפי' לא הביאו סימנים כבר יצאו מתורת קטנות וצריך להפסיק בטלית וכשהתינוק עדיין תוך שנת י"ב ותינוקת תוך שנת י"א אפי' הביאו ב' שערות לא חיישינן להו דשומא נינהו ולא הוו סימנים וכ"כ הרא"ש:
דרכי משה[עריכה]
(א) והמדקדק שם בפירוש רבינו יונה דף י"ט ע"א ימצא שמשמע להיתר יותר מלאיסור: