ירושלמי כלאים ט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת כלאים · פרק ט · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ג משנה[עריכה]

תכריכי המת ומרדעת של חמור אין בהן משום כלאים לא יתן את המרדעת על כתיפו אפילו להוציא עליה את הזבל מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין לאחוריהן במקל תופרי כסות תופרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובשמים מפני הגשמים והצנועין תופרין בארץ

הלכה ג גמרא[עריכה]

תכריכי המת כו' דכתיב (תהילים פח) במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו מן העולם אל תזוז אלמנתי מביתי ואל תספדוני בעיירות ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי אל תזוז אלמנתי מביתי ולאו מתניתא היא אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי אמר רבי דרוסא דלא יימרון לה ביתא דנשיותה הוא משועבד הוא לנישיותה אמר רבי לעזר בר יוסה כהדא דתני דרה בבתים כשם שהיתה דרה בהן ובעלה נתון במדינת הים ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים וניזונת כשם שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים ואל תספדוני בעיירות מפני המחלוקת ומי שנטפל בי בחיי יטפל בי במותי אמר רבי חנניה דציפורין כגון יוסי אפרתי ויוסף חפנים רבי חזקיה מוסיף אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקובה בארץ מילתא אמרין בסדין אחד נקבר רבי דרבי אמר לא כמה דבר אינש אזל הוא אתי ורבנין אמרין כמה דבר אינש אזיל הוא אתי תני בשם רבי נתן כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו מה טעמא (איוב לח) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש אנטולינוס שאל לרבי מהו תתהפך כחומר חותם א"ל מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו רבי יוחנן מפקד מלבשוני ביריריקא (בורידיקא) לא חיוורין ולא אוכמין אין קמית ביני צדיקייא לא גבהת אין קימת ביני רשיעיא לא גבהת רבי יאישה מפקד אלבשוני חוורין חפיתין אמרין ליה ומה את טב מן רבך אמר לון ומה אנא בהית בעבדאי רבי ירמיה מפקד אלבשוני חוורין חפיתין אלבשוני בנרסיי יהבון מסנא ברגליי וחוטרא בידיי ויהבוני על סיטרא אין אתא משיחא אנא מעתד צפריא אמרין מאן דאמר לן רבי דמך אנן קטלי' ליה אדיק לון בר קפרא רישיה מכסי מאנוי מבזעין אמר לון מצוקים ואראלים תפוסין בלוחות הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות אמרין ליה דמך רבי אמר לון אתון אמריתון וקרעון ואזל קלא דקרעון לגו פפתה מהלך תלתא מילין רבי נחמן בשם רבי מנא מעשה ניסין נעשו באותו היום ערב שבת היתה ונתכנסו כל העיירות להספידו ואשירוניה תמני עשרה כנישן ואחתוניה לבית שריי ותלה לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר כיון ששקעה החמה קרא הגבר שרון מציקין אמרין דילמא דחללינן שבתא יצתה בת קול ואמרה להן כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרא כיון דשמע כן סליק ליה לאיגרא וטלק גרמיה ומית נפק בת קלא ואמרה ואפילו קצרא רבי הוה יתיב ליה בציפורין שבע עשרה שנין וקרא על גרמיה (בראשית מז) ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנה ומן גובעין עבד תלת עשרה שנין חשש בשינוי אמר רבי יוסי בי רבי בון כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה עוברה בארץ ישראל ולמה חש שינוי חד זמן עבר חמא חד עיגל מנכס געה ואמר ליה רבי שיזבי אמר ליה לכך נוצרת ובסופה איך אינשמת חמתון קטלין חד קן דעכברין אמר ארפונון (תהילים קמה) ורחמיו על כל מעשיו כתיב רבי הוה ענוון סגין והוה אמר כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני דשרון גרמון משניאותיה ומנוניה אין סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעיל מיניי דהוא מן יהודה ואנא מבנימין דהוא מן דכריא ואנא מן נוקבתא חד זמן אעל רבי חייא רובה לגביה אמר ליה הא רב הונא לבר נתכרכמו פניו של רבי אמר ליה ארונו בא אמר ליה פוק וחמי מאן בעי לך לבר ונפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא כעיס עלוי עבד דלא עליל לגביה תלתין יומין אמר רבי יוסי בר בון כל אינון תלתין יומין יליף רב מיניה כללא דאוריתא אמר רבי יוסי בר בון כל אינון תלתין יומין יליף רב מיניה כללא דאוריתא לסוף תלת עשרתי שניא ותלתתוי יומיא עאל אליהו לגביה בדמות רבי חייא רובה אמר ליה מה מרי עביד אמר ליה חד שיניי מעיקרא לי אמר ליה חמי לה לי וחמי לה ליה ויהב אצבעתיה עלה ואינשמת למחר עאל רבי חייא רובה לגביה א"ל מה עביד אמר אי לכם חיות שבארץ ישראל אי לכם עוברות שבארץ ישראל אמר ליה אנא לא הוינא מן ההיא שעתא הוה נהיג ביה ביקר כד הוה עליל לבית וועדא הוה אמר יכנס רבי חייא רובה לפנים אמר לו רבי ישמעאל בי רבי יוסי לפנים ממני אמר לו חס ושלום אלא ר' חייה רובא לפנים ורבי ישמעאל בי רבי יוסי לפני לפנים רבי הוה מתני שבחיה דרבי חייה רובה קומי רבי ישמעאל בי רבי יוסי חד זמן חמי גו בני ולא איתכנע מן קומוי א"ל אהנו דאת מתני שבחיה א"ל מה עבד לך א"ל חמתי גו בני ולא איתכנע מן קומוי א"ל למה עבדת כן א"ל ייעול עלי דאין סחית לא ידעית בההיא שעתא אשגרית עיניי בכל ספר תילים אגדה מן ההיא שעתא מסר ליה שני תלמידין דיהלכון עימיה בגין סכנתא רבי יסוי צם תמניי יומין למיחמי ר"ח רובה ולסופא חמא ורגזן ידיה וכהו עינוי ואין תימר דהוה רבי יוסה בר נש זעיר חד גרדיי אתא לגבי דרבי יוחנן אמר ליה חמית בחילמי דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמך ליה א"ל וחכים את ליה א"ל אין אנא חמי ליה אנא חכים ליה עבר כל תלמידוי קומוי וחכים לרבי יוסה ר"ש בן לקיש צם תלת מאוון צומין למיחמי ר"ח רובה ולא חמתיה ובסופא שרא מצטער אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מיניי א"ל ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי אמר לון ולא הוינא גלי אמרין ליה את הוית גלי מילף והוא הוה גלי מלפה כד דמך רב הונא ריש גלותא אסקוניה להכא אמרי אן אנן יהבין ליה אמרין נייתיניה גבי רבי חייא רובא דהוא מן דידהון אמרין מאן בעי מיהב ליה אמר רבי חגיי אנא עליל יהיב ליה אמרו ליה עילתך את בעי דאת גב סב ואת בעי מיעול מיתב לך תמן אמר לון יהבון משיחתא ברגליי ואין עניית אתון גרשין עאל ואשכח תלת דנין יהודה בני אחריך ואין עוד חזקיה בני אחריך ואין עוד אחריך יוסף בן ישראל ואין עוד תלת עינוי מסתכלה אית אמר ליה אפיך אפיך שמע קליה דר"ח רובא אמר לרב יהודה בריה נפיש לרב הונא יתיב ליה ולא קביל עלוי מתיב ליה אמרין כמה דלא קביל עלוי מתיב ליה כן זרעיתיה לא פסקה לעולם ויצא משם והיה בן שמונים שנה ונכפלו לו שניו כתיב (בראשית מז) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם יעקב כל הן דהוא מה הוא מנכי רבי לעזר אמר דברים בגב רבי חנינא אמר דברים בגב רבי יהושע בן לוי אמר דברים בגב מהו דברים בגב ר"ש בן לקיש אמר (תהילים קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה תמן זולת תמן שובעא ר"ש בן לקיש משום בר קפרא ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח ומה טעם נותן נשמה לעם עליה אלא מעתה רבותינו שבגולה הפסידו אמר רבי סימיי מחליד הקב"ה לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות וכיון שהן מגיעין לא"י נפשן חוזרות עליהן ומה טעם והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם רבי ברכיה שאל לרבי חלבו רבי חלבו שאל לרבי אימי רבי אימי שאל לר"א רבי לעזר שאל לרבי חנינה ואית דאמרין רבי חנינה שאל לרבי יהושע בן לוי אפילו כגון ירבעם בן נבט וחביריו אמר ליה גפרית ומלח שרפה כל ארצה אמר רבי ברכיה מן הן שאל להן והן שאל להן לא שמעינן מינה כלום מיי כדון כיון שנשרפה א"י נעשה בהן מידת הדין תני בשם רבי יהודה שבע שנים עשת א"י נשרפת הדא הוא דכתיב (דנייאל יא) והגביר ברית לרבים שבוע אחד כותים שבה מה היו עושים מטליות מטליות והיתה נשרפת כתיב (ירמיהו כ) ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר רבי אבא בר זמינא אמר רבי חלבו ורבי חמא בר חנינא חד אמר מת שם ונקבר שם יש בידו שתים מת שם ונקבר כאן יש בידו אחת וחרנה אמר קבורה שבכאן מכפרת על מיתה שלהן רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינה ריגליי דבר נשא ערבתיה למיקמתיה כל הן דהוא מתבע כתיב (מלכים א כב) ויאמר מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד וימות בתוך ביתו ולא תמן אליחורף ואחיה תרין איסבטיריי דשלמה חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי אמר מלה ויהבון בחללא אזל ונסתון (ונסבון) מן תמן אתא קאים ליה גחיך לקבליה א"ל ההיא שעתא הויתא איחרוק בשינייך וכדון את גחיך לן א"ל רחמנא אמר דינסב לאליחורף ואחיה מן חללא ואמרית מאן יהיב לי אזל ואיטפל בון זמן תמן תרין ברויי דרבי ראובן בר איסטרובילוס תלמידוי דרבי חמא מלאכה דמותא מסתכל בון וחרק בשינוי ואמר נגלינון לדרומה שמא הגלות מכפרת אזל ונסתון (ונסבון) מן תמן עולא נחותא הוה אידך תמן שרי בכי אמרין ליה מה לך בכי אנן מסקין לך לארעא דישראל אמר לון ומה הנייה לי אנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה רבי מאיר הוה אידמך ליה באסייא אמר אימורין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון אפילו כן אמר לון יהבי ערסי על גיף ימא כתיב (תהילים כד) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה שבעה ימים סובבין את א"י ימא רבא ימא דטיבריא ימא דסמכו ימא דמילחא ימא דחולתא ימא דשליית ימא דאפמיא והא איכא ימא דחמץ דיקלטינוס הקוה נהרות ועשאו כתי' (במדבר כא) הנשקפה על פני הישימון אמר רבי חייא בריא כל מי שהוא עולה להר ישימון ומצא כמין כברה בים טיבריא זו היא בורה של מרים אמר רבי יוחנן שערונה רבנין והא היא מכוונא כל קבילת רעא מציעיא דכנישתא עתיקתא דסרונגין רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון מטיילין באיסטרין ראו ארונות שהיו באין מחוצה לארץ לארץ אמר רבי בר קיריא לרבי לעזר מה הועילו אילו אני קורא עליהם (ירמיהו ב) ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם אמר ליה כיון שהן מגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב (דברים ל) וכפר אדמתו עמו