ירושלמי יבמות יב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק יב · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ד משנה[עריכה]

החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה

הלכה ד גמרא[עריכה]

אמר רבי יוחנן שאינן יכולין לומר (דברים כה) ואמר ואמרה וקרייה מעכבת אמר רבי שמואל בר ר' יצחק הראוי לקרייה אין קרייה מעכבת ושאינו ראוי לקרייה קרייה מעכבת תמן תנינן הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן חברייה בשם רבי לעזר (דברים לא) למען ישמעון ולמען ילמדון עד כדון במדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר רבי הילא בשם ר' לעזר למען ילמדון למען ילמידון א"ר יונה הדא אמרה לית כללין דר' כללין דתנינן תמן חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום וסברנן מימר מדבר ואינו שומע חרש שומע ואינו מדבר חרש ותנינן חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה ואמר ר' יוחנן שאין יכולין לומר ואמר ואמרה ותנינן חרש שדיברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר הדא מסייעא לרבי יונה דרבי יונה אמר לית כללין דרבי כללין ר' ישמעאל בי ר' יוסי בעא קומי רבי מה בין קטן מה בין קטנה אמר ליה (דברים כה) איש כתיב בפרשה ברם הכא (שם) ונגשה יבמתו אליו מכל מקום רבי מנא אמר לה סתם ר' יצחק בריה דר' חייה מטי בה בשם ר' יונה דרבי מאיר היא דאמר אין חולצין ולא מייבמין את הקטנה שמא תימצא איילונית