ירושלמי ראש השנה א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת ראש השנה · פרק א · הלכה א | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


 

דף א עמוד א[עריכה]

מתניתין   ארבעה ראשי שנים הן באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' לעזר ור' שמעון אומר באחד בתשרי:

גמרא  כתיב (שמות יב, ב) החדש הזה לכם ראש חדשים לכם הוא ראש ואינו ראש לא לשנים ולא לשמיטים ולא ליובלות ולא לנטיעות ולא לירקות ואומר לכם הוא ראש ואינו ראש לא למלכים ולא לרגלים.  רבי יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן כתיב (דה"ב ג, ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ד' למלכותו הקיש שנת ארבעה למלכותו לשני שבחדשים מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן.  או אינו אלא שנים בחדש כל מקום שנאמר שנים בחדש פירש.  או אינו אלא שנים בשבת לא מצאנו חשבון זה מן התורה והא כתיב (בראשית א) ויהי ערב ויהי בקר יום שני אין למידין מברייתו של עולם.  והיי דין הוא שני שבחדשים והיי דין הוא שני שבשנים ר' חנניה ור' מנא חד אמר ויחל לבנות בחדש השני זה שני שבחדשים בשני זה שני שבשנים וחורנה אפילו מיחלף לית בה כלום.  ר"ש בר כרסנא בשם רבי אחא שמע לה מן הדא (שמות יב) החדש הזה לכם מיעט ראשון הוא לכם מיעט מיעוט אחד מיעוט לרבות למלכים ורגלים.

דף א עמוד ב[עריכה]

וירבה לשנים ולשמיטות וליובלות ולנטיעה ולירקות כהיא דא"ר יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן.  ר' יונה ר' יצחק בר נחמן בשם ר' חייה בר יוסף ויחל לבנות בחדש השני זה שני שבחדשים בשני זה שני שבשנים וכשהוא אומר בשנת ארבע למלכותו הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן.  תני שמואל ופליג (שמות יט, א) בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים מיכן שמונין חדשים ליציאת מצרים.  אין לי אלא חדשים שנים מנין (במדבר ט, א) וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית אין לי אלא לשעה לדורות מנין (מ"א ו, א) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו' משנבנה הבית התחילו מונין לבנינו.  (מלכים א ט) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים וגו' לא זכו למנות לבנינו התחילו מונין לחרבנו.  (יחזקאל מ) בכ"ה שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש וגו' לא זכו למנות לעצמו התחילו מונין למליכות שנאמר (חגי א) בשנת שתים לדריוש (דניאל י) בשנת שלש לכורש מלך פרס.  ואומר ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן.  ר' לעזר בשם ר' חנינה אף למלכי אומות העולם אין מונין אלא מניסן (חגי א) בששי בשנת שתים לדריוש (זכריה א) בשמיני בשנת שתים לדריוש נאמר בשמיני בשנת שלש.  חיפה אמר שמיני נאמר תחילה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.  א"ר יונה כתיב (חגי ב) ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעל' מטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה' הא כיצד בששי הוסד בשמיני נאמר המקרא הזה.  אין תימר כבר שמות יאות אמר חיפה אין תימר לא שמו לא אמר חיפה כלום.  התיב רבי יצחק והכתיב (בראשית ח) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש ותני עלה שנת המבול אינו עולה מן המנין

דף ב עמוד א[עריכה]

תיפתר כר' אלעזר דר' אלעזר אומר בתשרי נברא העולם והכתיב (נחמיה א) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים (שם) ויהי בחדש כסליו שנת עשרים תיפתר כר' אלעזר דרבי אלעזר אמר כל שנה שלא נכנסו לה שלשים יום אין מונין אותה שנה שלימה.  והכתיב (שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן.  אין תימר שנת שלישית היא ע"י שלא נכנסו שלשים יום אין מונין אותה שנה שלימה.  והכתיב (במדבר י) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש והא אית בשתא חמשין יומין ואין מונין אותה שנה שלימה הדא מן תתובתה דר' יצחק דאינין קשיין בין כמאן דאמר מניסן מונין בין כמאן דאמר מתשרי מונין מה ביניהון אמר ר' יונה שטרות יוצאות ביניהון.  לוה מלוה באייר וכתב בה שנייה למלכות מכר מכירה במרחשון וכתב בה שנייה למלכות מאן דאמר מניסן מונין מלוה קדמה מ"ד מתשרי מונין מכירה קדמה.  כיצד למלכים מת באדר ועמד מלך באדר נמנית שנה לזה ושנה לזה.  א"ר יונה והיא שנכנס לניסן די לא כן כהדא (מלכים ב טו) וימלך ירח ימים בשומרון

דף ב עמוד ב[עריכה]

אין לך לעמוד על שני מלכי ישראל אלא משני מלכי יהודה ולא על שני מלכי יהודה אלא משני מלכי ישראל.  כתיב (מלכים א ב) והימים אשר מלך דוד על כל ישראל ארבעים שנה וגו' וכתיב (שמואל ב ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלם מלך וגו' בכלל חסירים ובפרט יתירים.  רבי יצחק בר קצצתה בשם ר' יונה שלשים ושתים ומחצה היו אלא בשביל לחלוק לו כבוד לירושלם הוא מונה אותן שלימות יהודה בי רבי אומר חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט.  א"ר שמואל בר נחמן (שמואל ב ז) והיה כי ימלאו ימיך אמר לו הקב"ה דוד ימים מליאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסירים שלמה בנך בונה בית המקדש אלא להקריב קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שלך יותר מכל הקרבנות שנאמר (משלי כא) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.  רב חונא אמר כל אותן ששה חדשי' שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו בשעירה היה מתכפר כהדיוט.  א"ר יודן בי ר' שלום כתיב (מלכים א יא) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל אמר לו הקב"ה אני אמרתי לך (דברים ב) אל תתגרו בם וביקשת להתגרות בם חייך שאינן נימנין לך.  מאן תנא רגלים ר"ש דר"ש אמר שלשה רגלים כסדרן בלבד חג המצות ראשון אשכחת אמר פעמים חמשה פעמים ארבעה פעמים ג'.  לפני עצרת חמשה לפני החג ארבעה לפני הפסח שלשה.  רבי לעזר בי ר"ש אמר ובלבד חג המצות אחרון אשכחת אמר פעמים שלשה פעמים שנים פעמים אחד.  וחכ"א רגל שפגע בו תחילה ובלבד שיעברו עליו רגלי שנה כולה.  כתיב (ויקרא כג) מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם וגו'.  אשר תתנו לה' מה ת"ל שיכול אין ליקרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד מנין קרבנות היחיד וקרבנות הציבור שהוקדשו ברגל שיבואו ברגל שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל תלמוד לומר מלבד שבתות ה'.  אשר תתנו לה' אלו עופות ומנחות לרבות את כולם שיהו קריבין ברגל יכול רשות תלמוד לומר (במדבר כט) אלה תעשו לה' במועדיכם אלה קבען חובה שיהו כולן קריבין ברגל.  יכול באיזה רגל שירצה ת"ל (דברים יב) ובאת שמה והבאתם שמה אם להתיר שמה אלא זה רגל הראשון שפגעת בו.  יכול אם עובר אחד מהן.  ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם רבי שמעון אומר שלשה רגלים כסדרן כיצד נדר לפני הפסח עד שיעברו עליו פסח ועצרת וחג נדר לפני העצרת עד שיעברו עליו עצרת וחג ופסח ועצרת וחג נדר לפני החג עד שיעברו עליו החג ופסח ועצרת וחג.

דף ג עמוד א[עריכה]

בעון קומי ר' אילא עד כדון בעשה בלא תעשה מניין ת"ל (דברים יב) ובאת שמה והבאתם שמה מה אנן קיימין אם בעשה הרי כבר אמור אלא אם אינו עניין בעשה תניהו עניין בלא תעשה.  פסחים בזמנן מהו שיעבור אשכחת תני פסחים בזמנן עובר.  דלא כן מה אנן אמרין.  א"ר שמואל בריה דר' יוסה בי ר' בון שלא תאמר שאם אבד ונמצא מאחר שכיפרו בו הבעלים גופו קרב שלמים.  עד כדון צריכה פסחים בזמנן מהו שיעבור.  בעון קומי ר' זעירא בין רגל לרגל מהו שיעבור התיב ר' בא והתני חגיגה שלא קרבה בראשון תיקרב בשני ומתירין לו לעבור ועוד מן הדא (דברים כג) ועשית בעשה תשמר בלא תעשה כלום הוא עובר על עשה ועל לא תעשה לא עד שיעברו עליו ג' רגלים.  ר' אבין בשם רבנן דתמן באומר הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת כיון שבא שני בשבת ולא הביאה עובר.  שלמה שנתו את מפיל יום האחרון והוא עובר על כל יום ויום.

דף ג עמוד ב[עריכה]

אין כיני עברו עליו שלשה רגלים את מפיל את רגל האחרון והוא עובר על כל רגל ורגל.  ר' בון בר חייה בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומ' הוא אינו כשר ועוב'.  כהדא (שמות כג) לא ילין חלב חגי עד בקר ואימורי חול קריבין בי"ט.  א"ר אבהו קיימתיה בשחל י"ד להיות בשבת.  אין חגיגה באה עמו.  אמרת תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר.  א"ר חיננא אילו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאילו עבר והביא כשר עובר.  כתיב (דברים ט) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה שנה לו ושנה לתמורתו שנה לתם ושנה לבעל מום שנה לבכור ושנה לקדשים.  שנה בשנה מלמד שהבכור נאכל לשני ימים ולשתי שנים היך עבידא שוחטו בערב ראש השנה ואוכלו ערב ראש השנה ובראש השנה.  תני ר' ישמעאל נולד לו מום בט"ו יום בתוך שנתו רשאי לקיימו לאחר שנתו עד ט"ו יום א"ר אילא זאת אומרת

דף ד עמוד א[עריכה]

שאין שנתו של בעל מום מחוורת א"ר יוסה מתני' מסייעא לר' אילא הבכור מזמן הזה רשאי לקיימו אפילו ד' וחמש שנים עד שלא הראהו למומחה מה אנן קיימין אם לתם הא כבר אמור אלא אם אינו ענין לתם תניהו ענין לבעל מום.  אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משם רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים ניחא רגלים בלא שנה שנה בלא רגלים תמן אמרין תיפתר שהיה מחוסר זמן לפסח.  כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי לכולה ואמור אוף הכא הראוי למקצת הפסח ראוי לכולו.  א"ר אבא מרי תיפתר שהיתה עצרת הבאה בחמשה ונולד בששה והיתה עצרת הבאה בשבעה ר' בון בר חייה בעא קומי ר' זעירה כתיב (ויקרא כז) לא יבקר בין טוב לרע עבר וביקר מהו שיעבור אמר ליה כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר כאן התורה התירה להקדיש בעלי מומין.  תמן תנינן ביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף.  ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם א"ר לעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסרי זמן.  ר' בא בר ממל בעא קומי ר' אימי

דף ד עמוד ב[עריכה]

כתיב (במדבר ו) בשמיני יבא עבר ולא הביא מהו שיעבור אמר ליה כל דבר שבא להתיר אינו עובר מה בא להתיר כהיא דאמר רבי לעזר כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן.  אמר רבי יוסי בי ר' בון כל שבעה אין אומר לו הבא מיכן ואילך אומר לו הבא מתני' פליגא על ר' יוסי בי ר' בון כולהם מתכוונין ומביאין קרבנותיהן ברגל.  ניחא נזיר מצורע לא מחוסר כפורים הוא והא תנינן ההלל והשמחה שמונה פתר לה בנזיר.  ר' זכריה חתניה דר' לוי בעי רישא אתון פתרין בנזיר וסיפא במצורע.  א"ר חנניה בריה דר' הלל לא כבר איתתבת תמן ואמר ר' יוסה קיימה ר' אבודמא נחותה בכהנים בשעיר אוף הכא הכהנים בשעיר.  רבי חגיי בעא קומי רבי יוסה כתיב (ויקרא יב) וביום השמיני ימול עבר ולא מל אמר ליה (דברים כג) כי תדר נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו דבר שהוא ניתן לתשלומין יצא זה שאינו ניתן לתשלומין.  לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו כהדא דתני (ויקרא יז) ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ולא את חליפיו.  א"ר יונה

דף ה עמוד א[עריכה]

פירשה לוי בן סיסי קומי רבי באומר הרי עלי עולה ועברו עליה שלשה רגלים והביא אחרת והקריבה מיד הייתי אומר יופטר מן הראשונה לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא חליפיו.  א"ר יוסה אם באומר הרי עלי מיד הוא עובר אלא כן אנן קיימין באומר הרי זה עולה ועברו עליה ב' רגלים והביא אחרת תחתיה ולא הקריבה מיד ועבר עליה רגל שלישי הייתי אומר תצטרף עם תמורה שלשה רגלים לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו.  (דברים כג) כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות ה' אלהיך זה הקדש בדק הבית מעמך זה לקט שכחה ופיאה (שם) והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא.  דלא כן מה אנן אמרין.  א"ר שמואל בריה דרבי יוסה בי רבי בון שלא תאמר שמא ימצא זבח פסול לפום כן צריך מימר והיה בך חטא בך ולא בקרבנך חטא.  (שם) מוצא שפתיך תשמר ועשית תשמר ועשית להזהיר ב"ד שיעשוך.  רבנן דקיסרין בשם ר' אבינא מיכן למשכון (שם) כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה.  ויש נדר קרויה נדבה אלא לחייב על כל נדר ונדר ועל כל נדבה ונדבה.  אי זהו נדר שאמרו האומר הרי עלי עולה ואיזהו נדבה שאמרו האומר הרי זה עולה.  ר' חמא חבריהון דרבנן בעי אמר הרי עלי חזר ואמר הרי זו.  רבי חיננא בעי לא מסתברא די לא אמר הרי זו וחזר ואמר הרי עלי איסור חמור חל על איסור קל.  אין איסור קל חל על איסור חמור.  הוסיפו עליהן שכר בתים ותרומת שקלים.  שכר בתים א"ר יונה והוא שאמר שנה זו אבל אם אמר שנה אחת נותן מעת לעת.  ותרות שקלים כהיא דא"ר שמואל בר יצחק כתחילתה (שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה.  ר' טבי ר' יאשיהו בשם כהנא נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן.  א"ר יונה שבק ר' טבי ראשה ואמר סופא דלא כן כהדאי דתני (במדבר כח) זאת עלת חדש בחדשו יכול יהא תורם בכל חדש וחדש ת"ל בחדשו לחדשי בחדש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באי זה חדש שירצה נאמר כאן וחדשי ונאמר להלן חדשי מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן.  תמן תנינן ר"מ אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה בן עזאי אומר

דף ה עמוד ב[עריכה]

האלוליים מתעשרין בפני עצמן.  אמר רב חונה טעמיה דר' מאיר עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מיכאן והילך הן מתחילות לילד מן החדשות.  ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חונה טעמא דר' לעזר ור"ש.  (תהילים סה) לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקים יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו.  אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר.  אמר בן עזאי הואיל ואלו אומר כך ואלו אומר כך יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן.  הא כיצד נולד לו חמשה באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי אינן מצטרפין נולד לו חמשה באב וחמשה בתשרי הרי אלו מצטרפין זאת אומרת שבן עזאי חבר ותלמיד היה לו לר' עקיבה ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו.  ר' ירמיה ר' מיישא בשם ר' שמואל בר רב יצחק שכן נחלקו עליה אבות העולם מאן אינון אבות העולם תני ר' יונה קומי ר' ירמיה ר' ישמעאל ור' עקיבה.  זאת אומרת בן עזאי תלמיד וחבר היה לר' עקיבה אין תימר רבית אית בר נש אמר לרבית הואיל ואלו אמר כן ואלו אמר כן.  ר' אבהו בשם ר' שמואל בר רב יצחק שמע מן הדא אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלק עלינו את השוין זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד היה לר' עקיבה אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה.  תמן תנינן מאחד בשתרי עד כ"ט באלול הרי אלו מצטרפין חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אינן מצטרפין חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין אם כן למה אמרו שלש גרנות למעשר בהמה שעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט הגיעה הגורן לא ישחוט ואם שחט פטור.  א"ר יוסה זאת אומרת מעשר בהמה לא עשו אותו לא כחנט ולא כשליש אין תימר כחנט ניתני כל המעוברים מכ"ט באלול אין תימר כשליש ניתני כל הנולדים עד עשרים ושנים בו.  ר' שמי בשם ר' בון בר חייה כשליש עשו אותו כר"ש דר"ש אמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר.  קם רבי מנא עם ר' שמי א"ל את אמרת הדא מולתא והא תנינן בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין בפני עצמן.  לא אפילו נולד עד כ"ט באלול.  אית לך מימר בן עזאי כר"ש לא כרבנן הוא.  כמה דאת אמר על דרבנן מניחן ומעשרן לשנה הבאה והן מתעשרין עם בני שנתן כן את אמר על דבן עזאי מניחן לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלול.  אמר רב חונה זאת אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולין לו מתוך שנתו.  אמר רבי מנא ר' יונה אבא שמע לה מן הדא (דברים טז) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדש לה' אלהיך הא כיצד משעת לידתו את מונה לו: