שבת סג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תלמוד בבלי

<< · שבת · סג א · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 50%
ראשונים | אחרונים

ביין חרדלי במסב רחב או במסב קצר בחבר טוב או בחבר רע א"ר חסדא וכולן לזנות אמר רחבה אמר רבי יהודה עצי ירושלים של קינמון היו ובשעה שהיו מסיקין מהן ריחן נודף בכל ארץ ישראל ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא נשתייר אלא כשעורה ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא:

מתניתין אלא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכ"א אינן אלא לגנאי שנאמר (ישעיהו ב, ד) וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת:

גמ' מאי באלה קולפא:

ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו:

תניא אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן לפי שאינן צריכין שנאמר (ישעיהו ב, ד) לא ישא גוי אל גוי חרב ותהוי לנוי בעלמא אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא ופליגא דשמואל דאמר שמואל באין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד שנאמר (דברים טו, יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מסייע ליה לרבי חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא גכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא (ישעיהו סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך ואיכא דאמרי אמרו לו לר' אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן אף לימות המשיח אינן בטלין היינו דשמואל ופליגא דר' חייא בר אבא א"ל אביי לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה רב יוסף לרב דימי ואמרי לה לרב אויא ואמרי לה אביי לרב יוסף מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו דכתיב (תהלים מה, ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו א"ר כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קמ"ל דליגמר איניש והדר ליסבר:

סימן זרות:

א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם שנאמר (תהלים מה, ה) והדרך צלח אל תקרי והדרך אלא וחדדך ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנאמר (תהלים מה, ה) צלח רכב יכול אפילו שלא לשמה תלמוד לומר (תהלים מה, ה) על דבר אמת יכול אם הגיס דעתו ת"ל (תהלים מה, ה) וענוה צדק ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין שנאמר (תהלים מה, ה) ותורך נוראות ימינך רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה דאמר רבא בר רב שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא א"ר ששת מאי דכתיב (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא אלא למיימינין בה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא א"ר ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשיב להן שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' וגו' אין דיבור אלא נחת שנאמר (תהלים מז, ד) ידבר עמים תחתינו מאי ולחושבי שמו א"ר אמי אפילו חישב לעשות מצוה . ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה א"ר חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר (קהלת ח, ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע א"ר אסי ואיתימא ר' חנינא אפילו הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנאמר (קהלת ח, ד) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקדוש ב"ה שומע לקולן שנאמר (שיר השירים ח, יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל שנאמר (שיר השירים ח, יד) ברח דודי ודמה וגו' אמר רבי אבא א"ר שמעון בן לקיש שני ת"ח המדגילים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא אוהבן שנאמר (שיר השירים ב, ד) ודגלו עלי אהבה אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה (א"ר) אבא א"ר שמעון בן לקיש דגדול המלוה יותר מן העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכולן (א"ר) אבא אמר ר' שמעון בן לקיש האם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו אמר רב כהנא אמר רבי שמעון בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר (ריש לקיש) ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש וכל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר (איוב ו, יד) למס

רש"י[עריכה]


ביין חרדלי - שחור כלומר לבנה או שחורה:

במסב רחב - מיסב מטה שמיסב עליה בשעת אכילה ולענין ניאוף אשה שמנה:

קצר - כחושה:

חבר טוב - אשה טובת מראה:

צימצמאי מלכתא - כך שמה:

מתני' באלה - מפרש בגמ' קולפא מצוק"ה (מצוג"א: אַלָּה) בלע"ז:

וכתתו חרבותם - ואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד:

בירית - בגמרא מפרש:

טהורה - אינה מקבלת טומאה:

ויוצאין בה - דלא שלפא ומחויא שלא יראה שוקה:

כבלין טמאין - בגמ' מפרש לה:

גמ' שרגא בטיהרא - נר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה תכשיטין הן:

ופליגא - הא דקתני בטלין לימות המשיח פליגא דשמואל דלשמואל אין בטלין לימות המשיח:

לא יחדל - משמע לעולם אלמא יש עניות ועשירות ש"מ נחמות שנתנבאו הנביאים ולא יהיה כנעני עוד (זכריה יד) לא לימות המשיח נתנבאו שהן מן העולם הזה דאם כן חדל לך אביון:

מסייע ליה - ברייתא דקתני בטלין לימות המשיח לרבי חייא בר אבא:

לא נתנבאו - דברי נחמות שלהן:

עין לא ראתה - עין של נביאים לא שלטה לראותו:

בדברי תורה כתיב - הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך:

דליגמר איניש - לגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה:

והדר ליסבר - טעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי:

המחדדין - שואלין ומשיבין ולא לקפח אלא להתחדד:

והדרך - כמו וחדדך:

ותורך - ותלמדך:

למיימינין - של תורה שמפשפשין טעמיהן בדקדוק ובוררין כימין המיומנת למלאכה:

עושר וכבוד ליכא - בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כ"ש עושר וכבוד:

למשמאלין בה - שאין יגעים בה כל צרכן אי נמי מיימינין בה עוסקין לשמה משמאילים שלא לשמה:

הנוחין זה לזה - נושאין ונותנין בה בנחת רוח מתעסקין כדי שילמדו זה מזה:

ידבר עמים תחתינו - ישפיל וכל שפלות בנחת ל"א הנוחין מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה כמו לך נחה (שמות לב) ידבר תרגום של ינהג:

ומי יאמר לו מה תעשה - שומר מצות יוכל לומר לו:

המקשיבין - מלמדים זה את זה ומבינים זה מזה ולישנא דקרא נקט:

בגנים - בתי מדרשות:

חבירים מקשיבים - זה לזה להם אני אומר שישמיעוני קולם ואענם:

ברח דודי - בתריה כתיב:

המדגילים - מאספין זה את זה ואומרים בא ונלמוד ונבין בין שנינו הואיל ואין לנו רב ללמדנו:

צורתא - שורש הדבר קצת למדו מרבם:

גדול המלוה - לפי שאין העני בוש בדבר:

ומטיל לכיס - מעות ומלאי להשתכר בהן למחצית שכר ואיידי דאיירי רבי אבא אמר ריש לקיש נקט כל הני מילי דאגדתא דאמר להו ר' אבא משמיה:

חוגרו - הדבק בו שסופך ליהנות מתלמודו:

אל תדור בשכונתו - שאינו יודע בדקדוקי מצות ואין חסידותו שלם וסופך ללמוד ממנו:

מונע חסד - שאינו מניח העניים לבא לפתחו:

למס - דהיינו כלב:

תוספות[עריכה]


אין בין העוה"ז לימות המשיח. אע"ג דהשתא אין ירושלים ואין בהמ"ק ואילו לימות המשיח יהיה הכל בנוי צ"ל דהאי אין בין לאו דוקא:

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק ו (עריכה)

מט א מיי' פ"יט מהל' שבת הלכה א , סמ"ג לאוין סה , טור ושו"ע או"ח סי' שא סעיף ז:

נ ב מיי' פ"יב מהל' מלכים הלכה ב:

נא ג מיי' פ"ח מהל' תשובה הלכה ז:

נב ד מיי' פ"י מהל' מתנות עניים הלכה ח , טור ושו"ע יו"ד סי' רמט סעיף ו:

נג ה מיי' פ"ו מהל' דעות הלכה א והלכה ב:

נד ו מיי' פ"יא מהל' רוצח הלכה ד: