משנה שבת ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ו · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

לא יצא האיש לא בסיף, ולא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח.

ואם יצא, חייב חטאת.

רבי אליעזר אומר, תכשיטין הן לו.

וחכמים אומריםיב, אינן אלא לגנאי, שנאמר (ישעיה ב) וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

בירית, טהורה, ויוצאין בה בשבת.

כבלים, טמאין, ואין יוצאין בהן בשבת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

לֹא יֵצֵא הָאִישׁ,

לֹא בְּסַיִף,
וְלֹא בְּקֶשֶׁת,
וְלֹא בִּתְרִיס,
וְלֹא בְּאַלָּה,
וְלֹא בְּרֹמַח.
וְאִם יָצָא, חַיָּב חַטָּאת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ב, ד): "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
בִּירִית, טְהוֹרָה, וְיוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת.
כְּבָלִים, טְמֵאִין, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת:

נוסח הרמב"ם

לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות (ישעיהו ב ד) בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהן.

פירוש הרמב"ם

לא יצא האיש בסייף ולא בקשת כו': תריס הוא המגן: ואלה גנה מעץ ואין בין המגן והאלה אלא שהמגן תבניתו כמו משולש ואלה תבניתו עגולה ושניהם מעץ: בירית אצעדה בשוק: כבלים עכסין בצורת האצעדה והיו מטילין ביניהם שלשלאות והיו מתקשטים באלו הכבלים הבתולות כדי שלא יפסעו פסיעה גסה ויגיע להן היזק בבתוליהן: ומה שאמר טהורים וטמאים אינו נכלל בדיני השבת אבל אמר זה מפני שהזכיר בכאן כבלים והודיענו דין אחר והוא כי העכסין אינן מקבלין טומאה לפי שאינן מכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו והכבלים מקבלין טומאה לפי שהם מכלל הכלים שיש להם שם מיוחד ועוד יתבארו אלו העקרים במסכת כלים. ופירוש תכשיטיה עדיה וחליה: וגנאי פירושו לפי מקומו והוא הפך השבח כלומר רוע וכיעור. והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא יצא - אם לא לצורך מלחמה:

תריס - מגן עשוי כתבנית משולש:

אלה - מגן עגול, ושניהם של עץ. ואני שמעתי אלה מצ"א בלע"ז, ובערבי דסו"ס:

וכתתו חרבותם לאתים - ואי תכשיטין נינהו לא יהיו בטלים לעתיד:

בירית - אצעדה על השוק להחזיק בתי שוקים שלא יפלו ויראו שוקיה, הלכך טהורה דלאו תכשיט לנוי הוא, וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי, דומיא דטבעות הכלים שהן טהורים:

יוצאין בה - דדרך לבישה היא, וליכא למיחש דלמא שלפא ומחויא דלא מגליא שוקה:

כבלים טמאין - משפחה אחת היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות והיו בתוליהן נושרים, והטילו שלשלת בין בירית לבירית שבשוקיה ונעשה כבלים כדי שלא יהיו פסיעותיהן גסות ולא יהיו בתוליהן נושרים, הילכך שלשלת תשמיש דאדם הוא ולא תשמיש כלי לפיכך היא מקבלת טומאה:

ואין יוצאין בהם - דלמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא, דכי שקלא לשלשלת לא מגליא שוקה שהרי בירית במקומה עומדת:

פירוש תוספות יום טוב

ולא באלה. עיין בפירוש הר"ב בפי"ו ממסכת כלים:

וחכמים אומרים אינו אלא לגנאי שנא' וכו'. חכמים היינו תנא קמא ולא באו אלא לפ' הטעם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) חכמים היינו ת"ק ולא באו אלא לפרש. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' אליעזר אומר תכשיטין הן לו:    דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. ויש להסתפק אם לר' אליעזר מותר לכתחלה או פטור אבל אסור:

וחכמים אומרים וכו':    ק"ק דנראה דחכמים היינו ת"ק. ובגמ' תניא אמרו לו לר' אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן לפי שאינם צריכין שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב ע"כ. ומטעם זה יש שמוחקים סיפיה דקרא מן המשנה מדברי חכמים ואין צורך חדא דחכמים לא קשה להו מידי מסיפיה דקרא ועוד דבגמ' איכא דאמרי דהכי השיב להן ר' אליעזר לחכמים אף לימות המשיח אינם בטלין:

בירית:    ועיין בהר"ן ז"ל בפ' כל הכלים דף קמ"ז ע"ב:

כבלים טמאין ואין יוצאין בהן:    גרסי'. ותימה לע"ד אי בירית לא שייכא כלל באיש למה שנאה הנה גבי איש דלקמן בס"פ גבי הנהו דקתני בהן דין שבת ודין טומאה שייך טפי למתנייה או גבי אשה:

תפארת ישראל

יכין

לא יצא האיש לא בסייף:    חרב דתרגום תליך וקשתך. סייפא וקשתא:

ולא בקשת ולא בתריס:    (ברוסט שילד) משולש. דתרגום מאתים מגן מאתן תריסין (רמב"ם):

ולא באלה:    (שטרייט קיילע). וי"א שילד עגול:

וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי:    הא אם היה תכשיט שרי אף דחנית ודאי מטולטל בידו. מכאן נ"ל דמותר להוציא מטה עם כפתור נאה לכרמלית ודלא כרמג"א (ש"א ס"ק כ"ז). מיהו דבר שאינו רגיל לנשאו בידו. כגון דאזע של כסף. אפי' אין בתוכה טאבאק. אסור. והא דמשמע שם (ש"א סי"א) דלולא דהבריללע עצמו הי' מותר להוציא התיק של כסף. איכא לאוקמא כשתיק תלוי בשלשלת בצוארו. מיהו בשריון וקסדא לעיל (מ"ב) מודו רבנן דפטור. דאע"ג דגם כן כלי מלחמה הן ולגנאי. מדעכ"פ מלבושי הגוף הם: (יעטהאקען):

וחניתותיחם למזמרות:    (זיכעל):

לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה:    ואי תכשיטין הן למה יבוטלו לע"ל:

בירית:    (קניבאנד):

טהורה:    דכלי המשמש כלי הוא. דעשוי רק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו קצוות הבתי שוקים למטה. ומה"ט גם לנוי אינן עשויין ולהכי אינן מק"ט:

ויוצאין בה בשבת:    דלא שלפא ומחוייא. שלא תגלה שוקה ברה"ר:

כבלים:    שלשלת שתלוי מבירית לבירית. למנעה מפסיעות גסות. שלא ינשרו בתוליה:

טמאין:    מק"ט. דתשמיש אדם הוא:

ואין יוצאין בהם בשבת:    דאפשר לה ליטול השלשלת ולא תגלה שוקה דהבירית כרוכה מלמטה למעל משוקה. אבל הכבלים מחובר בבירית במה שיש ממנה למטה משוקה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים