אך צ"ל כדמובא במ' משלי בובער ר' זבדא בן לוי.
ר' חייא בשמו כתנחומא שלח-כה והוא בל"ס ר' חייא בר פפי שאמר בשמו ויק"ר רפ"יח.
ר' חנינא שלקא בשמו כאס"ר פ"ה-ב. ר' יהודה בר גיריון או נירון בשמו כמד' שמואל פ"ט-א.
ר' יודן בשמו כב"ר פ"ה-ב, ובשהש"ר פ"ה-ג ר' יודן ור' לוי אמרי.
ריב"ל בשם ר' לוי כב"ר פ"א-ח והוא ט"ס וצ"ל בשם לוי.
ר' יהושע בר' סימון בשמו כויק"ר פל"ד-ח (וצ"ל ר"י סדכנין ברו"ר פ' ויצבט).
ר' יונה בשמו כחגיגה פ"ב ה"א-ח, ובתנחומא הישן תבא א"ר יונה אביו של ר' מנא בר לוי שאמר ב"ר אבא ובל"ס נפל ט"ס בשמות הללו.
ר' יוחנן בשמו כויק"ר פכ"ב-י.
ר' יוסי (חבירו דר' יונה) הקשה לו כב"ר פנ"ח-ה.
ר' יוסי בר' בון בשמו כירושלמי ריש ב"ק, ע"ז פ"ב סה"ב.
ר' כהן בשמו כויק"ר פל"ד-ח.
ר' מני בשמו כתנחומא אמור-ל, תבא.
ר' מני דשאב בשמו כתנחומא תצוה, אחרי-ז.
ר' פנחס בשמו כב"ר ספ"ד, פי"ב-ב, פל"א-יא, פל"ב-ט, פמ"ו-ו, ויק"ר פכ"ב-ח.
ר' תנחומא בר אבא בשמו כתנחומא במדבר-כז.
ושני חברים מצינו לו ששניהם היו מגדולי בעלי אגדה. ר' יצחק שמצינו חולקין תמיד כברכות ד. (אך שם חסר תיבת ר' אבל בילקוט תהלים רפ"ו ובדק"ס איתה ר' לוי), ב"ר פ"ג-יא, קה"ר פ"ג-טז, תנחומא ויגש-ח, בהר-ז.
ור' סימון מחלקותן ב"ר ספע"א, פפ"ב-יא, פפ"ג-ד, פפ"ד-י.
מדבריו הפרטים מצינו שהיה לו בת שנשאת לר' זכריה ואמר בשמו כויק"ר פ"יז-ד. ובן אחד בשם ר' בנימין כאס"ר פ"ז-ז אך שם איתא שר' יוחנן אמר בשמו וצ"ל ר' יודן כב"ר רפ"פז אך שם חסר תיבת ר' לוי.
ובע"ז לט. מצינו שעבדו דר' לוי הוה קא מזבין חילתיתא, כי נח נפשיה דר' לוי אתו לקמיה דר' יוחנן - אמר להו עבדו של חבר הרי הוא כחבר, וקשה מאוד להבין איך אפשר שר' לוי נפטר עוד קודם ר' יוחנן, ועוד מנין היה לו עבד? ובדק"ס הגרסא סתם לוי וגם זה אי אפשר לומר כי לוי (סתם שהוא בר סיסי נפטר בבבל זמן רב קודם).
וקרוב מאוד לומר כדמובא בירושלמי ע"ז ספ"ב שמובא המעשה על גרמנא עבדו דר' יודן נשיא שהוה ליה תוכלא ואמר ר' יסא בשם ר' יוחנן עבדו של מומחה כמומחה, ואפשר שנשתרבב המעשה על ר' לוי יען ששם בירושלמי יסופר על ולייא "דלי צנבריה" שהיה מזבן פירין ואמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא עבדו של נאמן כנאמן. ולפי זה אפשר לומר שר' לוי חי שנים הרבה אחר ר' יוחנן כפי שנראה מרבותיו ומתלמידיו. וכן מוכח ברכות כח: שהיה חי עוד בימי רב יוסף ור' הלל בריה דר"ש בר נחמני.
לוי בר בוטא
נזכר מגילה לא: שהוה קרי בארורי קמיה דרב הונא וקא מגמגם, אמר לו אכנפשך וכו'.
ובירושלמי שם פ"ג ה"ז איתה לוי בר פסטי שאל לרב חונא אילין ארוריא מהו דיקרינון חד וכו', והוא המאמר דבבלי. ובספורים פי"ב מובא המאמר על שם בר פאטי שאל לר' חנינא. ובקה"ר פ"ח-ג מובא המאמר ר' לוי בר פנטי קרא ארוריא קדם ר' חונא, וגמגם בהון.
