תענית יט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בצורתא מדינתא אמדינתא כפנא וא"ר חנינא סאה בסלע ושכיחא בצורתא ארבעה ולא שכיחא כפנא א"ר יוחנן לא שנו אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעין עליה מיד דא"ר יוחנן נהירנא כד הוו קיימי ד' סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר:
ירדו לצמחין אבל לא לאילן:
בשלמא לצמחים ולא לאילן משכחת לה דאתא ניחא ולא אתיא רזיא לאילן ולא לצמחין דאתיא רזיא ולא אתיא ניחא לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ומערות משכחת לה דאתיא רזיא וניחא מיהו טובא לא אתיא אלא הא דתניא ירדו לבורות לשיחין ולמערות אבל לא לזה ולזה היכי משכחת לה דאתיא בשפיכותא ת"ר אמתריעין על האילנות בפרוס הפסח על הבורות ושיחין ומערות אפילו בפרוס החג ועל כולן אם אין להן מים לשתות מתריעין עליהן מיד ואיזהו מיד שלהן שני וחמישי ושני ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באפרכיא שלהן בואסכרא בזמן שיש בה מיתה מתריעין עליה בזמן שאין בה מיתה אין מתריעין עליה גומתריעין על הגובאי בכל שהוא רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על החגב ת"ר מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע על הבורות ועל השיחין ועל המערות אפילו בשביעית רשב"ג אומר אף על האילנות בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים תניא אידך מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע על הבורות על השיחין ועל המערות אפילו בשביעית רבן שמעון בן גמליאל אומר אף על האילנות מתריעין על הספיחין בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים תניא א"ר אלעזר בן פרטא מיום שחרב בית המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם יש שנה שגשמיה מרובין ויש שנה שגשמיה מועטין יש שנה שגשמיה יורדין בזמנן ויש שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן שנה שגשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בא' בשבת נמצאת עיסה נאפית כתיקנה ונאכלת כתיקנה שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בע"ש נמצאת עיסה נאפית שלא כתיקנה ונאכלת שלא כתיקנה שנה שגשמיה מרובין למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בבת אחת נמצאו ריחים טוחנות מן הכור מה שטוחנות מן הקב ונמצאת עיסה אוכלת מן הכור כמו אוכלת, מן הקב שנה שגשמיה מועטין למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו מעט מעט נמצאו ריחיים מה שטוחנות מן הכור טוחנות מן הקב נמצאת עיסה כמה שנאכלת מן הכור אוכלת מן הקב ד"א בזמן שגשמיה מרובין למה הוא דומה לאדם שמגבל את הטיט אם יש לו מים רבים מים אינן כלין והטיט מגובל יפה אם יש לו מים מועטין מים כלים והטיט אינו מתגבל יפה ת"ר פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא בצהרים שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום במנחה שלח לו שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך שלח לו עדיין יש לי שהות ביום לגלג עליו אותו אדון אמר כל השנה כולה לא ירדו גשמים
רש"י
[עריכה]
בצורתא - בצורת היא זו ולא רעב הואיל ויכולין לישא בספינות:
מדינתא אמדינתא - וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים:
כפנא - רעב ורעב קשה מבצורת לפי שאי אפשר להביא בשופי מ"ר לשון אחר נהרא אנהרא אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר בכאן אי נמי להמתין עד שיגדל נהר אחרת ויבא כאן בצורת הוא זה:
מדינתא אמדינתא - אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא רעב הוא זה תקיפא מבצורתא:
סאה בסלע ושכיחא - כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר ומצויה לקנות בכל עת בצורתא:
מעות ביוקר - אין מעות מצויות להן:
נהירנא - אני זוכר:
מדלית איסר - מאין מעות:
דאתיא ניחא - ואמרינן בפירקא דלעיל (דף ג:) מיטרא ניחא לפירי ולתבואה ומיטרא רזיא לאילני דאתיא ניחא לפירי ואתיא רזא לאילנות:
בשפיכתא - בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה לא לזה ולא לזה שוב אמר רבי שפיכותא מטר דק ועבה יותר מדאי לאילני לא מהניא דלאו רזיא היא לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן:
בפרוס הפסח - בימי הפסח על בורות שיחין ומערות אם לא ירדו להן גשמים:
אפילו בפרוס החג - להשקות זרעים ואת בהמתם:
אם אין להם לשתות מתריעין וכו' - אפילו בפרוס החג דימות החמה נינהו אפילו הכי מתריעין משום דכולן צריכות לשתות:
וכולן - כל אלו:
בהיפרכיא שלהן - באותו מלכות שכלו שם מי בורות שיחין ומערות:
ואסכרא - בוצמל"ע בלע"ז פעמים שנקבע בתוך פיו של אדם ומת לשון כי יסכר פי דוברי שקר (תהלים סג) והיא סרונכה מיתה משונה:
בזמן שיש בה מיתה - שהיא משולחת מהלכת ומתים בה:
על הגובאי - שמכלה את התבואה כל שהוא אפילו לא נראה אלא קצת בידוע שעתידין לבוא לרוב אבל חגב כל שהוא מצוי הוא ואינו מכלה כל כך כארבה:
בשאר שני שבוע - דשמיטה אבל בשמיטה לא דהפקר נינהו:
אפילו בשביעית - כל שעה צריכין לשתיה ואע"פ שהגשמים מועילין לקרקע בשביעית:
רבן שמעון בן גמליאל אומר - מתריעין על האילנות ואף על הספיחין של שביעית שאינן חשובין כל כך:
צמוקין - שיורדין בקושי מלשון ושדיים צומקים (הושע ט):
למה הוא דומה - פרנסתו של כל השבת כולה:
נאפת כתקנה - שיש לו פנאי לאפותה:
פרנסתו בבת אחת - פרנסת כל השנה וטוחן אותה ביחד:
נמצאת רחיים במה שאוכלת מן הכור כו' - שכן דרך שמשתייר מן הקמח ברחיים וכן כשהגשמים יורדין מרובים ומרביעין את הארץ ומה שהיו טרשים בולעים מן הרוב בולעין מן המיעוט ומה שהרוח מנשבת ובולעת מן הרוב בולעת מן המיעוט:
נמצאת עיסה - עריבה שלשין בה את הבצק שמשתייר בשוליה מן העיסה אף גשמים כשיורדין מעט מעט נבלעין בטרשי' ואין מרביעין את הארץ: ה"ג מימיו מרובין אינן כלין וטיט מתגבל יפה מימיו מועטין הטיט אינו מתגבל יפה. מים אינן כלין ויוכלו לגבל טיט הרבה כמה שירצה:
נקדימון בן גוריון - עשיר גדול היה:
ואני אתן לך י"ב מעיינות מים - כלומר שירדו גשמים ויתמלאו כל המעיינות מים אותן מעיינות לא היו נובעין מים כל כך ואינן מתמלאין מאיליהן כשאר מעיינות:
תוספות
[עריכה]
נהירנא. פירוש (זכור) אני:
בהפרכיא שלהן. פי' באותו מלכות:
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף על האילנות בשביעית מפני שיש בהם פרנסה לעניים. פי' הם הספיחים היוצאין מהן וצ"ל דסבר כמ"ד (פסחים דף נא:) ספיחי זרעים אסור דהיינו ר' עקיבא מדקאמר על האילנות ולא קאמר על הספיחים:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק ג (עריכה)
יב א מיי' פ"ב מהל' תענית הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף ח':
יג ב מיי' פ"ב מהל' תענית הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ו סעיף ה':
יד ג מיי' פ"ב מהל' תענית הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ו סעיף ח':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק ג (עריכה)
א"ר יוחנן ל"ש אלא שהמעות בזול ופירות ביוקר כלומר המשא ומתן מצוי ומרויחין בני אדם. אבל מעות ביוקר מתריעין מיד. וא"ר יוחנן נהירנא דהוו ד' סאין בסלע בטבריא והוו נפישי נפיחי כפן מדלית איסר. גשמי צמחים הבאים בניחותא. גשמי אילן היורדין ברזיא.
לא לאילן ולא לזרעים אלא לבורות. כגון דנחתי בשפיכותא שוטפים ויורדין בבורות:
ת"ר מתריעין על האילנות בפרוס הפסח ועל מי בורות שיחין ומערות בפרוס החג ועל כולן אינן מתריעין עליהן אלא באיפרכיא שלהן כלומר אנשי מקום בלבד. ואם אין להם מים לשתות מתריעין עליהן מיד ב' וה' וב'. ועל האסכרה כל זמן שהיא ממיתה.
ומתריעין על הגובאי ועל החגב [ועל האילנות ועל הספיחין] ובאילנות ובספיחי' בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים.
ר' אלעזר בן פרטא אומר מיום שחרב ביהמ"ק לא ירדו גשמי ברכה ונעשו צמוקים לעולם. שנה שגשמיה ירדו בזמנן דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו באחד בשבת כו'.
נמצאו טוחנין מן הכור כו'. מדה אחת נשארת בפי הריחיים בכור כמה שנשארת מן הקב. וכך נדבקת מן העיסה בסדקי העריבה ובסביבותיה מן המעט כמו מן הרב. וכן בהגבלת הטיט.
אם יש לו מים בבת אחת כדי גיבול שופך ומגביל ואם אין לו אלא מעט שופך מה שבידו ועד שיבואו אחרים יבשו הללו וכאלו לא שפך בהן כלום. כך סוגיא כו':
ת"ר פעם אחת עלו ישראל לחג ולא היה [להם] מים לשתות הלך נקדימון כו' תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו.
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק ג (עריכה)
מדינתא אמדינתא כפנא כשצריכין להביא מים ממדינה למדינה זו הוא סימן רעב:
סאה בסלע ושכיחא בצורתא ד' סאין בסלע ולא שכיחא אע"ג דלא הוה יוקר הואיל ולא שכיחא הוי כפנא דאתיא הכי והכי ניחא ורזיא מיהו טובא לא אתא דליהוי לבורות לשיחין ולמערות היכי משכחת לה כיון דאתא לבורות היינו רזיא היינו לאילן:
דאתיא בשפיכותא דהוי טפי מרזיא דלא ניחא לאילן אלא לבורות. באיפרכיא שלהן באותן שכונות שצריכין להן בשאר שני שבוע אבל לא בשביעית הואיל ואין אוכלין פירות הגדילין בשביעית:
מפני שיש בהן צדקה לעניים דעניים אוכלין פירות הגדילין בשביעית. נעשו מי גשמים מצומקין שאין באין בשפע:
נמצא ריחים שאוכלות מן הקב אוכלות מן הכור כלומר שאין קולטין הריחים מן הכור קמח יותר מן הקב דהיינו תקנתו:
נמצאת עיסה שאין העריבה אוכלת מן העיסה מן הכור יותר מן הקב:
אמר רב נחמן דוקא שינו: פי' שעדיין יש להם אחרית ותקוה ע"י גשמים אבל יבשו ולא פי' שאפילו ירדו גשמים ולא יצליחו אלא בדרך נס מתריעי' על מעשה נסים ודווקא על תבואה זו אין מתעני' אבל אם הוא ראוי לחזור ולזרוע וזורעים ולא ירדו גשמים מתענין עליהם כסדר התעניו' כל זמן הגשמים וכן בירוש' ואמרי' בש"ס פשי' ואמרי' לא צריכא דאיקון כלומר שהיה בקשה והא קמ"ל דאקנתא לאו מילת' היא אמרי' בש"ס א"ר חנינא רואה בסלע ושכיח בצורתה בארבע ולא שכיח כפנא פי' ד' ד' סאין בסלע והיינו מעות ביוקר ופירות בזול ולפי שיטתי' שפי' במשנתי' לא הביאוה לומר שיש חלוק ביניה' לענין התעני' שהרי על שניהם מתעני' ומתריעים אלא כלפי שהזכירו במשנתי' מכת בצורת כלומר מכה המביא' לידי בצורת האריך הש"ס בכאן לברר מה הוא מכת בצורת וספרי' יש דגרסי' עלה א"ר יוחנן לא שנו שמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעים עליהן מיד ונראה לפי זה שבמעות בזול ופירות ביוקר דהיינו סאה בסלע ושכיחא אין מתריעי' עליה מיד. וזה קשה דהא סאה בסלע ושכיחא בצורתא היא שמתריעים עליה במשנתי' ואף לשיטת רבי' אברהם ז"ל שמחלק בדינם אין החלוק בהתרעה אלא בתעני' וכך היה ראוי לומר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתעני' ומתריעים עליהם לפי שהיא מכת רעב. ויש לי לדחוק וה"ק ע"כ לא הוצרכו לשנות בכלל מכת בצורת אלא במעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול אינו בכלל זה ודבר פשוט הוא שמתריעים עליהן מיד לפי שהוא מכת רעב:
ויש נסחאות דלא גריס לה כלל אלא דגרסי' א"ר יוחנן נהירנא כדהוו קיימין ד' סאין והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר וכן נראית גרסתו של רבינו אלפסי ז"ל שלא הביאה לאו ללמד על ענין התעני' לפי שסובר ז"ל שאין חלוק ביניהם לענין זה ובפ' הספינה נאמרה האי מימרא על הא דת"ר אין יוצאים מא"י לח"ל אלא א"כ סאתים בסלע ואמ' שמואל לא שנו אלא בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי' סאה בסלע שהוא יוקר גדול אין יוצאים ואמרי' בשלהי שמעת' א"ר אבא בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל פירות בזול ומעות ביוקר אפי' עמדו ד' סאין בסלע יוצאים א"ר יוחנן והיוצא וכו' ובודאי משם ששם הוא מקומה ועל הלשון ההוא הביאוה בכאן אגב גררה ומגיהי ספרי' תמהו עליה מה יציאה זו בכאן והניחו מתריעים עליה מיד וכן שמעתי בשם רבינו הגדול ז"ל וגרסי' התם ת"ר מתריעים על פרקמטיא שהוזלה אפי' בשבת פי' החרטה בפה בתפלה ובתחנונים א"ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא"י אמר רב יוסף והוא כזל וקם עשרה בשיתא והטעם שגם זה למעט משא ומתן מבכל אדם עד שיהו מעות ביוקר.
ודעת הרמב"ם ז"ל שמתריעים ומתענין על זה בחול כמו על שאר צרות וחומר יש בזה שמתריעי' עליהן בפה וזועקים בשבת מה שאין כן על שאר הצרות שאין זועקים עליהן בשבת אלא על אותן ששנינו לפנינו עיר שהקיפוה עובדי כוככים ומזלות וחביריו ולפי זה מה שנהגו לומר מצלאין אנחנא כו' בשבתות בארצות הללו על עצירת גשמים ושאר צרות שלא יבאו על הצבור טעות הוא וי"א שפרקמטיא שהוזלה אין בה תענית אלא התרעה בפה בחול או בשבת וכעין ששנינו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וחביריו שיש בהן זעקה אפי' בשבת ואין בהם תענית ותקיעות בחול אבל כל צרה שמתענין עליה בחול ומתריעי' כ"ש שצועקים עליה בשבת כיון שהיא צרת צבור דלא גרעי מיחיד הנרדף מפני עובדי כוכבים ומזלות ואף לפי זה דוקא על צרה דחוקה שראוי להתענות עליה בחול אבל לומר מצלאין על שאר צרות אחרות שאין מתענין עליהן וכ"ש מה שנוהגים בקצת מקומות להחרים על המסים וכיוצא בהן ולומר רועה ישראל האזינה וכיוצא בו שזה איסור מפורסם ברבים דצעקה בשבת אסורה ובקושי התירוה על צרות דחוקות של צבור ועל היחיד אסרו לומר זננו בברכת מזון אלמלא שהוא תופס ברכות כמו שהוא בירוש' ובקושי התירו לבקר חולי' בשבת שלא יזעוק והאיך צועקים ברבים על דברים של הבל אין זה חלול שבת בפרהסיא ואסור לנהוג בו וראוי למחות בדבר:
שם ת"ר מתריעי' על האילנו' בפרס הפסח: פי' שהוא זמן פריחת האילנות בא"י ואם יחסרו להם הגשמים באותה שעה ילקו לגמרי ולפי' מתריעין עליהן מיד בתענית עד שירדו גשמים או עד שיעבור זמנן ופרושי מפרש דה' דתנן שאם ירדו לצמחי' ולא לאילן מתריעין עליהן מיד דהיינו בפרס הפסח כי קודם לכן עדין יש להם המתנה ולא הגיע זמן צרך שלהן והיאך יתריעו עליהן או אפשר והוא הנכון דברביעה ראשונה אם ירדו לצמחי' ולא לאילן מתריעין עליהן מיד שגזרה על האילנות כי מאז הגש' טוב להכי והיינו מתני' ומתני' קתני על מלתא אחריתי שאפי' ירדו ברביעה לצמחי' ולאילנות כשיגיע פרס הפסח הם צריכי' לרביעה אחרת ואם לא ירדו מתריעי' מיד כנ"ל:
שם ועל הבורות שיחין ומערות בפרס החג: פי' הרמב"ם ז"ל וגם רש"י ז"ל ומפרשי' אחרי' דהיינו הסכות וזה תמה גדול שהרי צריך שלה' בימות החמה והיאך לא התריעו עליהן כשהיו צריכי' להן ויתריעו עליהן עכשיו שבאי' הגשמי' ויתמלאו והלא אין ראיה לגזירה מן השמי' בגשמי' אלא כשלא ירדו בימות הגשמי' דאלו בימות החמה לאו סימן קללה הוא שנ' הלא קציר חטים היום ובירושלמי אמרו בפי' בפרס העצרת וא' עולה יפה ואשכחן במס' ר"ה דתניא ואכלנו ולדה שלמי' בחג ופירשה רב אשי דהיינו עצרת ואע"ג דהתם דחי לה רב זביד דאית ליה אוקמת' אחריתי הכא מודה לאוקמ' כרב אשי אלא היכי דאיכא לאוקמה בחג הסכות קאמר איהו דלא מוקמי לה בעצרת דכל היכא דתני פסח עצר' תני מן הסתם ועל הרוב ולפי שיטת המפרשים ז"ל יש לדחוק ולומר כי בודאי הצורך שלהם היה יותר גדול בימות החמ' אבל לפי שאינו זמן גשמי' לא התריעו עליו שאין מתריעי' על מעש' נסים וכשהגיע זמן הגשמי' התחילו להתריע כמו שכבר הגיע להם הצרה מקודם לכן אבל על צרה שלא הגיע עדין כגון הגשם הצרי' לתבואות הא ודאי אין מתענין על רביעה אפילה וכיוצא בזה אמרו בירושלמי לפי שטתי' לזה ולזה אבל לא לבורות שיחין ומערות בפרס העצרת מעתה אפי' יותר כן כלומר למה לא יתריעו ג"כ אף אחרי כן שצריכין לגשם יותר והשיב ר' מעשה נסים הם ואין מתריעין על מעש' נסים ע"כ:
ואם אין להם מים לשתות מיד מתריעין עליהן: פי' בכל זמן ואפי' מעצרת ואילך או מחג הסכות ואילך כל זמן שיחסר להם שאין להם לשתות מים כלל ופשוט הוא וכן פירש הרמב"ם ז"ל.
ואי זהו מיד שלהן ב' וה' וב': פי' שאין גוזרין תענית אלא בימים אלו אבל צועקים בפה ואפי' בשבת שאין צרת מזונו' גדולה מזו. גרס' ההלכו' וכלן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן וכן היא בפר"ח ז"ל ופירוש' שעל הצרות כלן ואפילו אותן ששנינו בהן שמתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת ואף מכה מהלכת למכה שאינה מהלכת חשיבא וכן בדין דלמאן דגריס ואין מתריעין עליהם וקאי אמתני' דריש פרקין דעצירת גשמים הרי אין מתריעין עליהם אלא בסביבותיהם בלבד כדאי' במתני' לקמן ואין צריך לומר שאין מתריעין עלי' בהפרכיא אחרת ואפי' היא סביבותיה וכך היא שנויה בתוספתא כפירש על צרו' מכות מהלכו' והוסיפו עוד היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא"י בא"י אין מתריעין עליהם בסוריא ואע"פ שהביאו לפנינו על אלו מתריעין בכל מקום מעשה שגזרו תעני' בערי ירושלם על שדפון שבעבר הירדן ועל חיה רעה שבאשקלון זה אינו קשה שאע"פ שאמרו ג' ארצות בא"י יהודא ועבר הירדן וגליל מ"מ כל א"י נדונת כהפרכיא אחד ואשקלון ג"כ מכבוש עולי מצרים היה בכלל א"י אלא שלא כבשי' עולי בבל כמו שאמרו בגיטין מאשקלון לצפון ואשקלון בצפון וכיון שהיתה כבוש ראשון מן הפרכיא היא חשובה אבל סוריא שהיתה כבוש יחיד אף בתחלתה היא חשובה עכשיו כהפרכיא אחרת לא"י. וכי תימא והא רב נחמן גזר תענית' בבבל על מותנא דא"י אמר ק"ו גבירה לוקה שפחה לכ"ש ומותנא מכה שאינה מהלכת היא שאין מתענין עליה אפילו באותה הפרכיא אלא בסביבותיה ואפילו הכי מתענין עליה מבבל לארץ ישראל מהאי קל וחומר ואם כן אף במכה שאינה מהלכת מהפרכיא להפרכיא נמי דבתרי הפרכיא אף מכה מהלכת חשיבא שאינה מהלכת מכל מקום היאך לא יתרועו עליה אף בסוריא וכל ח"ל כלו היא שבא"י מפני טעם ק"ו דגבירה לוקה שפחה לכ"ש. תרץ רבי' הגדול ז"ל שלא אמרו ק"ו זה אלא כשהמכה בא"י אבל כשהמכה במקצתה אין להתענות אלא בהפרכיא שלא כדינה דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם מקצת א"י הניצולין ונכון הו' עי"ל דשאני בבל שכפופי' לא"י וכלם כעם א' וכהפרכי' א' וכנדונין בדין א' ויש להם לרתת שאף הגזרה מעכשיו כאלו מתחלה בהן וראוי בהן להתענו' מיה' שלא בהתרעה אבל סוריא ושאר ח"ל אין עושין בהם ק"ו זה ואפילו במכה מהלכת אין מתעני' ולא מתריעין ונכון הוא:
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/תענית (עריכה)
תניא אידך רשב"א אומר אף על הספיחים מתריעים בשביעית מפני שיש בהם פרנסה לעניים פ'י י"ל דפליגי בפלוגתא דר"ע ורבנן דר"ע סבר ספיחים אסורים בשביעית אף ספיחי אילנות ורבנן סברי כל הספיחים מותרים כדכתיבית בפ' מקום שנהגו במהדורא תליתאה. ורשב"א ס"ל כרבנן ורשב"ג ס"ל כר"ע ומש"ה קאמר מתריעים על האילנות דוקא ולא על הספיחים:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה