משנה מכשירין ו ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ו · משנה ז | >>

[עריכה]

אלו לא מטמאין ולא מכשירין: הזיעה, והליחה סרוחה, והראי, והדם היוצא עמהם, ומשקה בן שמונה.

רבי יוסי אומר, חוץ מדמו.

והשותה מי טבריה^כא, אף על פי שיוצאין נקיים.

דם שחיטה בבהמה בחיה ובעופות הטמאים, ודם הקזה לרפואה.

רבי אלעזר מטמא באלו.

רבי שמעון בן אלעזר אומר, חלב הזכר, טהור.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אלו לא מטמאין ולא מכשירין -

הזיעה, והליחה הסרוחה,

והראי, והדם היוצא עמהן,

ומשקה בן שמונה.

רבי יוסי אומר: חוץ מדמו.

והשותה מי טבריה - אף על פי יוצאין נקיים.

ודם שחיטה בבהמה, ובחיה, ובעופות הטמאין,

ודם היקז לרפואה.

רבי אלעזר - מטמא באלו.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: חלב הזכר - טהור.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

זיעה - בלשון ערב "ערק".

ליחה סרוחה - בלשון ערב "אל-קיח", ושווה היא אם שותת משטח הגוף או אם יצא ברקיקה.

והראי - צואה.

והדם היוצא עמהם - רוצה לומר הדם היוצא עם הליחה הסרוחה או עם הצואה.

ומשקה בן שמונה - רוצה לומר שנולד משמונה חודשים, כל משקה שיצא ממנו מן המשקין הן מכשירין בשלם מן האנשים, ואינן מכשירין בילוד הזה לפי שהעיקר אצלנו "בן שמונה חי, הרי הוא כאבן".

ומי טבריא - הן מים שיש בהן איכות שמשתלשלים בהן, כששותין אותם יוצאים המים זכים כמו שנשתו, אמנם בעבור יציאתן מבית הרעי אינם משקה.

ועניין אמרו לא מטמאין - ואפילו יצאו אלו הליחות מן הזב. ואמרו בזב "יכול זיעה וליחה סרוחה והרעי יהיו טמאין, תלמוד לומר זובו טמא הוא, הוא טמא ואין אלו טמאין".

ורבי אלעזר אומר, כי דם שחיטה בבהמה וחיה ועופות טמאים, ודם הקזה לרפואה, מטמא ומכשיר, והן משקין.

ואין הלכה כרבי אלעזר, ולא כרבי יוסי.

והלכה כרבי שמעון בן אלעזר, שאמר חלב הזכר אינו משקה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

ליחה. היוצאה מן המורסא:

הראי כמו הרעי דהיינו צואה עבה:

ומשקה בן שמנה. דמו ורוקו מימי רגליו של נפל:

רבי יוסי אומר חוץ מדמו. כגון דם דלאחר מיתה וקסבר ר' יוסי דמטמא כדם של בן תשע אי נמי כדם מגפתו דמחיים דקרינא ביה ודם חללים כבר קיימא ודלא כר"ש דאמר בפרק שני דחולין (שם) דם מגפתו אינו מכשיר אפילו בבר קיימא דלית ליה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה:

אע"פ שהן יוצאין נקיים. מפי הטבעת כרעי חשיבי ואינם מכשירים:

תני"א בתורת כהנים ומייתי לה בפרק דם נדה (דף נה:) נמצאת אומר תשעה משקין בזב הזיעה והליחה סרוחה והרעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב אשה מטמאין טומאת משקין ברביעית זובו ורוקו ומימי רגליו מטמאין טומאה חמורה:

דם שחיטה. של טמאים אינו מכשיר ולא דם הקזה לרפואה ור' אליעזר סבר דמכשירין:

חלב הזכר טהור. כלומר ואינו מכשיר דחלב היוצא מדדיו של זכר לא חשיב אלא כזיעה בעלמא:

תניא בתוספתא (פ"ג) אמר רבי יוסי אמר לי אינימוס אחיו של ר' יהושע הגרסי השוחט את העורב להתלמד בו דמו מכשיר ור' אליעזר אומר כל דם השחיטה לעולם מכשיר. דם המת מטמא בכל שהוא דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר ברביעית אמר רבי נראין דברי ר' מאיר בטומאה קלה לטמא אחד ולפסול אחד ודברי ר' יוסי בטומאה חמורה לטמא שנים ולפסול אחד. כל משקה המת טהורין חוץ מדמו (וכן מראה דמים במת) הרי אלו טמאין אמר רבי שמעון בן קבוסאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה והזה הטהור על הטמא ולא מצאתיו אלא באוצר של יבנה בלבד ומאוצרה של יבנה למדתי שטהור אחד מזה אפילו על מאה טמאין. פירוש ר' אליעזר אומר כל דם שחיטה מכשיר בפרק קמא דבכורות (דף י:) פריך ר' אליעזר היינו תנא קמא ומשני איסורו חישובו איכא בינייהו תנא קמא סבר דמו מכשיר לעלמא אבל לגופיה בעי מחשבה ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם מכשיר ואפילו לגופיה לא בעי מחשבה ומפרש משום דעורב יש בו סימני טהרה. בטומאה קלה דלא מטמא אדם וכלים ואינו אלא ראשון ועושה שני ושלישי דשלישי פוסל בתרומה. בטומאה חמורה דמטמא אדם וכלים לטמא שנים משכחת לה לטמא שלשה ולפסול אחד דרביעית דם מן המת אבי אבות הוא ואדם וכלים הנוגעים בו נעשים אב הטומאה לעשות ראשון ושני ושלישי בתרומה אלא נקט שנים משום דאיירי באוכלים שנגעו בדם ואין אוכלים נעשים אב הטומאה לעולם כדמוכח בשלהי עירובין (דף קד:) דכל דבר שאין לו טהרה במקוה אין נעשה אב הטומאה. כל משקה המת טהורים היינו ההיא דמייתי בפרק כסוי הדם(דף פז:)וכתוב בכל הספרים תנן התם ואינה משנה בשום מקום אלא ברייתא היא זו. וכל משקה המת כגון דמעת עינו וחלב האשה דלא גזרו על משקה המת אע"ג דגזרו על משקה הזב כדמפרש התם משום דזב לא בדילי אינשי מיניה מת בדילי אינשי מיניה ותימה הא מדאורייתא תורת משקה עליהן דכולהו דריש מקראי בפרק דם הנדה (דף נה:) ויש מפרשים דהכא בשיצאו ממנו בשפופרת דאין להם תורת משקה עד שיצאו וכי נפקי לא נגעי ביה הילכך בזב דלא בדילי גזור אבל במת לא גזור ולא יתכן כלל דלמה הוצרכו משום מילתא דלא שכיחא ועוד דלענין הכשר מיתניא כלומר טהורים דלא מכשרי ואי משקה נינהו אמאי לא מכשרי לכך נראה דקראי דהתם אסמכתא בעלמא ותדע מדקאמר ומטמאין טומאת משקין ברביעית והלא כל משקה מטמא בכל שהוא כדמוכח בברכות בפ' אלו דברים (דף נב.) דמשקין שאחורי הכוס חוזרין ומטמאין את הכוס אע"ג דמסתמא לית בהו רביעית וכן בפרק קמא דפסחים (דף יד.) דאיכא משקין בהדי בשר דקא מיטמא בשר מחמת משקין וסתמא אין בהן רביעית ועוד אמרינן התם (דף יז:) ומים נמי לא אמרן אלא דאיכא רביעית דחזו להטביל מחטין וצנוריות אבל פחות מרביעית לא ועוד בסוף קדושין (דף פ.) גבי עיסה בתוך הבית ותרנגולין ומשקין טמאים שם ונמצאו ניקורין בעיסה וסתמא אין בהן רביעית ועוד תנן במס' טהרות פ"ג (מ"ב) גוש של זיתים שנפל לאויר התנור והוסק כביצה מכוון טהור יתר מכביצה טמא שכיון שיצתה טיפה ראשונה נטמאת בכביצה כלומר וחזרה הטיפה וטמאה את התנור אלא לאו שמע מינה הנהו דלאו משקין גמורין נינהו הנהו דוקא הוא דלא מטמו אלא ברביעית וההיא דסוף אין דורשין (דף כ.) גבי מפה זו ארגתיה בטהרה שאמרה לר' ישמעאל נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לאו משום דנטמא הרוק מחמת ידיה שהידים שניות וחזר הרוק וטימא את המפה דהא לא מטמו בפחות מרביעית כדפרישית אלא בעוד שלא נארג במפה שיעור בגד היתה נדה ולא נטמאת מחמת הנדה אלא מחמת רוק שבפיה דלאחר שנארג במפה כשיעור עדיין הרוק לח ומטמא בכל שהוא כדין מעיינות הזב והא דאמרינן בפרק אין מעמידין (דף לא.) גבי סתם יינן דמטמא טומאת משקין ברביעית לא כמו שפירש שם בקונטרס במשקין שנגעו בשרץ דדינם ברביעית דהא פרישית דדינם בכל שהוא אלא התם דטומאת סתם יינן דרבנן לא גזור אלא ברביעית ומיהו קשה מפ' אמרו לו (דף יג.) גבי אשה שנטף חלב מדדיה ונפל לאויר התנור דמדבעי הכשר החלב אלמא חשיב אוכל ואין אוכל מטמא כלי אלמא אין התנור מטמא אלא מחמת טיפה המלוכלכת על פי הדד ש"מ דמטמא חלב בפחות מרביעית וצריך לומר דהתם לתרומה וקדשים אבל לחולין בעי רביעית ולפ"ז יתקיים פירוש הקונטרס דפ' אין מעמידין דכל הנהו דאשכחן דמטמאין בכל שהן נעמיד לתרומה וקדשים והנהו דבעו רביעית נעמיד לחולין ומיהו קשה קצת ההיא דברכות (דף נב.). כל מראה דמים דהיינו מראה אדמומית דאם נתערב במים או בצללתא דדמא אם יש בו מראית דם אם של מת הוא מטמא באהל והוא דאיכא רביעית דם גמור. והזה הטהור דבר תימה מה שייכא מילתא זו הכא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ואלו לא מטמאים - אפילו יצאו מן הטמא, כגון מן הזב וכיוצא בו. דכתיב בזובו טמא הוא, הוא טמא ואין זיעה וליחה סרוחה ורעי שלו טמאים:

והליחה סרוחה - היוצאת מן המורסה. והוא הדין ברוקק ליחה סרוחה:

והראי - צואה. כמו והרעי:

ודם היוצא עמהם - עם הליחה והרעי:

ומשקה בן שמונה - כל משקה שיצא מנפל שנולד בן שמונה חדשים, כגון דמו ורוקו ומימי רגליו. לפי שבן שמונה חי הרי הוא כאבן:

חוץ מדמו - שמטמא כדם של בן קיימא. ואין הלכה כר' יוסי:

אע"פ שיוצאין נקיים - שמוציא אותן דרך בית הרעי צלולים כמו שהיו כששתאן, אפילו הכי אין מכשירין, הואיל ויצאו דרך בית הרעי:

ר' אלעזר מטמא באלו - דמשקין הן חשובין, ומטמאין ומכשירין. ואין הלכה כר' אלעזר:

חלב הזכר טהור - דלא חשיב משקה ^כב. וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הזיעה. עיין ברפ"ב:

והשותה מי טבריה. הן מים שיש בהן איכות שמשלשלים בהן כששותין אותן. הרמב"ם:

חלב הזכר טהור. כתב הר"ב דלא חשיב משקה. וז"ל הר"ש חלב הזכר טהור כלומר ואינו מכשיר. דחלב היוצא מדדין של זכר לא חשיב אלא כזיעה בעלמא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כא) (על המשנה) מי טבריה. יש בהן איכות שמשלשלים. הר"מ:

(כב) (על הברטנורא) אלא כזיעה בעלמא. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ר' יוסי אומר חוץ מדמו: כגון דם דלאחר מיתה וקסבר ר' יוסי דמטמא כדם של בן ט' א"נ כדם מגפתו דמחיים דקרינן ביה ודם חללים כבר קיימא אלא כר"ש דאמר בפרק שני דחולין דם מגפתו אינו מכשיר אפילו כבר קיימא דלית ליה מה לי קטלי' כוליה מה לי קטלי' פלגיה. הר"ש ז"ל:

והשותה מי טבריה: עיין במ"ש לעיל סי' ה':

ר' אלעזר מטמא כו': בלי יו"ד גרסינן ליה וקאי ר' אלעזר אאלו דסליק מינייהו דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטמאים ובדם הקזה לרפואה