ברטנורא על מכשירין ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה - תולעים הגדלים בפירות. לשון ותהי הכנם (שמות ח):

אם נתכוין לכך - שחשב שירד עליהן טל :

שיש להן מעשה - כגון אם היו שופכין עליהן טל בכוונה, היו מוכשרין:

(ב)

המעלה את האגודות - של ירק:

ואת הקציעות - כותשים התאנים במכתשת ועושים אותן כעין ככרות גדולות, והן נקראות קציעות:

ימתינו - לשון לחלוח . ודומה לו בגמרא פרק לא יחפור [בבא בתרא דף י"ח] מיתנא קשה לכותלים:

אינן בכי יותן - אם ירד עליהן טל:

כל האגודות - של ירק:

של בית השוקים טמאין - לפי שהמוכרים רגילים לזלף עליהן מים כדי ללחלחן, והן מוכשרין לקבל טומאה, והידים ממשמשים בהן תמיד, הלכך הן בחזקת טומאה:

מפני משקה הפה - אע"פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין, מכל מקום רגילים לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק שעליהן, ובו הן מוכשרין. ואיכא בין תנא קמא לר' מאיר מקום שאין רגילין ללחלחם במשקה הפה, לר' מאיר טהורים. ולתנא קמא בכל ענין טמאים, דאף בלחין נותנין בהן מים. והלכה כתנא קמא:

הקמחין והסלתות של בית השוקים טמאין - לפי שלותתים החטים שלהם קודם שיטחנו אותן והן מוכשרות, והידים ממשמשים בהן תמיד, לפיכך הן בחזקת טומאה:

החילקה - חטה כתושה ונחלק כל גרעין לשנים:

טרגיס - שנחלק כל גרעין לשלשה טסגי. שנחלק כל גרעין לארבעה:

בכל מקום - אפילו שלא בבית השוקים, שהכל מזלפין עליהם מים:

(ג)

חוץ משל מוכרי משקה - מפני שנוגעים בהם בעוד שמשקה טופח על ידיהם, ואין מקפידין על הלכלוך, שקליפתם מגינה עליהן :

ואם היו מוכרים עמהם פירות יבשים - מתוך שמנגבים ידיהם כדי שלא יטנפו את הפירות, מנגבים ידיהם נמי קודם שיגעו בביצים:

כל הדגים בחזקת טומאה - לפי שהם מוכשרים במים, והטמא והטהור ממשמשים בה:

חתיכת האלתות - מין דג שרגילין למכרו חתיכות חתיכות. ומקום יש ששמו אלתות ושם צדין אותו ומוכרין אותו:

ודג המצרי - דג קטן מאוד שמביאין ממנו קופות מלאות במצרים:

וקולייס האספנין - מין דג שעורו רך מאוד וקורין לו אלשביט. ושלשה מינים הללו אין המים מכשירין אותם כשאר דגים, לפי שהן חיין זמן מרובה אחר צידתן, ולאחר שהן נעשין אוכל דהיינו לאחר מיתתן אין נותנין עליהם מים, לפי שהמים מפסידין אותן. ואין הלכה כר' יהודה:

כל הציר בחזקת טומאה - שסתם ציר נתנו בו מים , והידים ממשמשים בו:

ועל כולם - בין ביצים בין פירות בין ציר :

נאמן - עם הארץ לומר לא הוכשרו:

מפני שמפקידים אותן - דכל הפירות מפקידים אותן אצל עם הארץ, ואי לאו דנאמן היאך מפקידים. אבל דגה אין מפקידים בידו, לפיכך אינו נאמן:

ציר טהור - שידוע בו שלא הוכשר על ידי משקה :

שנפל לתוכו מים כל שהו טמא - דמים כל שהו מכשירים אותו, ומשהוכשר חזקתו טמא, שהידים ממשמשים בו. והלכה כר' אליעזר בן יעקב:

(ד)

שבעה משקין הן - לפי שנאמר בטומאת אוכלים (ויקרא יא) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא, אין לי אלא מים, מנין לרבות היין והשמן והחלב והדבש והדם והטל, תלמוד לומר וכל משקה אשר ישתה. ואי וכל משקה, יכול מי תותים מי רמונים ושאר כל מי פירות, תלמוד לומר מים, מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי, אף היין והשמן והחלב והדבש והדם והטל שאין להם שם לווי, יצאו מי תותים מי רמונים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי, ודבש דבורים אין לו שם לווי, דדבש סתם אקרי . ועוד שנינו בתוספתא דשבת פרק ט"מנין לדם שהוא משקה, שנאמר (במדבר כג) ודם חללים ישתה. מנין ליין שהוא משקה, שנאמר (דברים לב) ודם ענב תשתה חמר. מנין לדבש שהוא משקה, שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע. מנין לשמן שהוא משקה, שנאמר (ישעיהו כה) משתה שמנים. מנין לחלב שהוא משקה, שנאמר (שופטים ד) ותפתח את נוד החלב ותשקהו. מנין לטל שהוא משקה, שנאמר (שם ז,) וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים . מנין לדמעות העין שהוא משקה, שנאמר (תהלים פ,) ותשקמו בדמעות שליש. מנין למי האף שהוא משקה, שנאמר (ירמיהו ט) ועפעפינו יזלו מים :

דבש צרעה טהור - דלא חשיב משקה, ואינו מטמא ואינו מכשיר:

ומותר באכילה - דלא תימא הואיל והצרעה שרץ העוף הוא וטמא, הדבש היוצא ממנו נמי יהא טמא, דסלקא דעתך אמינא דדוקא דבש דבורים רבייה קרא להתירא שאין לו שם לווי, אבל דבש צרעים שיש לו שם לווי לא יהא מותר, קמ"ל דבש צרעה טהור ומותר. דמפני מה אמרו דבש דבורים מותר, מפני שמכניסות אותן לגופן ואינן ממצות אותו מגופן, דבש צרעים נמי מכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן:

(ה)

בין גדולים - משקין היוצאין מפי טבעת :

בין קטנים - מי רגלים:

ודם הקזה לשתיה - דם ההקזה שנתכוין עליו להשקותו לבהמה ולחיה או לנכרי:

מי החלב - הוא הקום הנפרש מן הגבינה כשמעמידים החלב ומקפיאין אותו בקיבה, מכשיר את הזרעים:

והמוחל כשמן - מים שחורים היוצאים מן הזיתים:

שאין מוחל יוצא מידי שמן - ומוחל עצמו, לר' שמעון מי פירות הוא ואינו חשוב משקה, אבל מכשיר מפני שיורי שמן שבו:

ר' מאיר אומר אע"פ שאין בו שמן - מוחל עצמו חשוב משקה ומכשיר ומטמא. והלכה כר' מאיר :

דם השרץ כבשרו - ומצטרפין לכעדשה. דכתיב בשמונה שרצים (ויקרא יא) וזה לכם הטמא, להביא דמו שמטמא כבשרו. יכול יכשיר את הזרעים, ת"ל הטמא, טמא הוא ואינו מכשיר את הזרעים:

(ו)

ואלו מטמאים ומכשירים - שהן עצמן משקין טמאים, ומטמאים ומכשירים כאחד :

זובו של זב - דכתיב (שם טו) זובו טמא הוא:

ורוקו - וכי ירוק וגו':

ומימי רגליו - וזאת תהיה טומאתו, וזאת, לרבות מימי רגליו:

ורביעית דם מן המת - דכתיב (במדבר יט) כל הנוגע במת בנפש האדם, ונפש האדם היינו רביעית דם, דכתיב (ויקרא יז) כי הדם הוא הנפש:

ודם הנדה - דכתיב (שם טו) והדוה בנדתה, מה שזב ממנה טמא כמותה:

שכבת זרע אינה מכשרת - שאינה חשובה משקה, דיש לה שם לווי:

דם הנדה אינו מכשיר - מידי דהוה אדם של התחתוניות שגם הוא אינו מכשיר:

דם המת אינו מכשיר - דכיון שמת יצא דמו מתורת משקה. ולית הלכה כחד מהנך תנאי, אלא כולהו מטמאים ומכשירים כתנא קמא:

(ז)

ואלו לא מטמאים - אפילו יצאו מן הטמא, כגון מן הזב וכיוצא בו. דכתיב בזובו טמא הוא, הוא טמא ואין זיעה וליחה סרוחה ורעי שלו טמאים:

והליחה סרוחה - היוצאת מן המורסה. והוא הדין ברוקק ליחה סרוחה:

והראי - צואה. כמו והרעי:

ודם היוצא עמהם - עם הליחה והרעי:

ומשקה בן שמונה - כל משקה שיצא מנפל שנולד בן שמונה חדשים, כגון דמו ורוקו ומימי רגליו. לפי שבן שמונה חי הרי הוא כאבן:

חוץ מדמו - שמטמא כדם של בן קיימא. ואין הלכה כר' יוסי:

אע"פ שיוצאין נקיים - שמוציא אותן דרך בית הרעי צלולים כמו שהיו כששתאן, אפילו הכי אין מכשירין, הואיל ויצאו דרך בית הרעי:

ר' אלעזר מטמא באלו - דמשקין הן חשובין, ומטמאין ומכשירין. ואין הלכה כר' אלעזר:

חלב הזכר טהור - דלא חשיב משקה . וכן הלכה:

(ח)

חלב האשה מטמא - מכשיר לקבל טומאה. ואם נטמא או שהאשה טמאה, מטמא כדין משקין טמאים, דתורת משקה יש בו:

לרצון - הנחלב בכונה :

ושלא לרצון - כגון חלב הנוטף מדדיה:

שאינו מיוחד אלא לקטנים - וסתמיה לא חשיב כולי האי:

שדם מגיפתה טמא - דהיוצא ממכתה טמא, דדמי לדם חללים שקרוי משקה, דמה לי קטלה כולה, מה לי קטלה פלגא:

שדם מגיפתה טהור - דדם בהמה לא אקרי דם חללים, דגבי אדם כתיב:

סלי זיתים וענבים יוכיחו - שהסוחטן לרפואה טמא, ואעפ"כ לרצון טמאים, שלא לרצון טהורים אף החלב, אע"פ שהחולב לרפואה טמא, כשנחלב שלא לרצון דין הוא שיהיה טהור ושלא לרצון טהורים. שאין היוצא מן הזיתים וענבים חשוב משקה עד שיצא לרצון: