משנה מכשירין ו דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה מכשירין ו: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה, וירד עליהם טל, אינם בכי יותן.

אם נתכוין לכך, הרי זה בכי יותן.

העלן חרש שוטה וקטן, אף על פי שחשב שירד עליהן הטל, אינן בכי יותן, שיש להן מעשה ואין להן מחשבה.

משנה ב[עריכה]

המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו, אינן בכי יותן.


כל האגודות של בית השוקים, טמאין.

רבי יהודה מטהר בלחים.

אמר רבי מאיר, וכי מפני מה טימאו, אלא מפני משקה הפה.


כל הקמחין והסלתות של בית השוקים, טמאים.

החילקה הטרגיס והטסגי, טמאים בכל מקום.

משנה ג[עריכה]

כל הביצים בחזקת טהרה, חוץ משל מוכרי משקה.

ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים, טהורות.

כל הדגים בחזקת טומאה.

רבי יהודה אומר, חתיכת אלתות, ודג המצרי הבא בקופה, וקוליס האספנין, הרי אלו בחזקת טהרה.

כל הציר בחזקת טומאה.

ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן, חוץ משל דגה, מפני שהן מפקידין אותה אצל עם הארץ.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהן, טמא.

משנה ד[עריכה]

שבעה משקין הן: הטל, והמים, והיין, והשמן, והדם, והחלב, ודבש דבורים.

דבש צרעים, טהור, ומותר באכילה.

משנה ה[עריכה]

תולדות למים: היוצאין מן העין, מן האוזן, מן החוטם, מן הפה, מי רגלים, בין גדולים בין קטנים, לדעתו ושלא לדעתו.

תולדות לדם: דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים, ודם הקזה לשתיה.

מי חלב, כחלב. והמוחל, כשמן, שאין המוחל יוצא מידי שמן, דברי רבי שמעון.

רבי מאיר אומר, אף על פי שאין עמו שמן.

דם השרץ, כבשרו, מטמא ואינו מכשיר, ואין לנו כיוצא בו.

משנה ו[עריכה]

אלו מטמאין ומכשירין: זובו של זב, ורוקו, ושכבת זרעו, ומימי רגליו, ורביעית מן המת, ודם הנדה.

רבי אליעזר אומר, שכבת זרע אינה מכשרת.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, דם הנדה [ אינו מכשיר ].

רבי שמעון אומר, דם המת אינו מכשיר. ואם נפל על הדלעת, גורדה והיא טהורה.

משנה ז[עריכה]

אלו לא מטמאין ולא מכשירין: הזיעה, והליחה סרוחה, והראי, והדם היוצא עמהם, ומשקה בן שמונה.

רבי יוסי אומר, חוץ מדמו.

והשותה מי טבריה, אף על פי שיוצאין נקיים.

דם שחיטה בבהמה בחיה ובעופות הטמאים, ודם הקזה לרפואה.

רבי אלעזר מטמא באלו.

רבי שמעון בן אלעזר אומר, חלב הזכר, טהור.

משנה ח[עריכה]

חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון, וחלב הבהמה אינו מטמא אלא לרצון.

אמר רבי עקיבא, קל וחומר הדברים, מה אם חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים, מטמא לרצון ושלא לרצון, חלב הבהמה שהוא מיוחד לקטנים ולגדולים, אינו דין שיטמא לרצון ושלא לרצון.

אמרו לו, לא, אם טמא חלב האשה שלא לרצון, שדם מגפתה טמא, יטמא חלב הבהמה שלא לרצון, שדם מגפתה טהור.

אמר להם, מחמיר אני בחלב מבדם, שהחולב לרפואה, טמא, והמקיז לרפואה, טהור.

אמרו לו, סלי זיתים וענבים יוכיחו, שהמשקים היוצאין מהן לרצון, טמאים. ושלא לרצון, טהורים.

אמר להן, לא, אם אמרתם בסלי זיתים וענבים, שתחלתן אוכל וסופן משקה, תאמרו בחלב שתחלתו וסופו משקה.

עד כאן היתה תשובה.

אמר רבי שמעון מכאן ואילך היינו משיבין לפניו, מי גשמים יוכיחו, שתחלתן וסופן משקה ואינן מטמאין אלא לרצון.

אמר לנו, לא, אם אמרתם במי גשמים, שאין רובן לאדם, אלא לארצות ולאילנות, ורוב החלב, לאדם.

משנה מכשירין ו: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב