משנה מכשירין ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ו · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

תולדות למים: היוצאין מן העין, מן האוזן, מן החוטם, מן הפה, מי רגלים, בין גדולים בין קטנים, לדעתו ושלא לדעתויג.

תולדות לדם: דם שחיטה יד בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים, ודם הקזה טו לשתיה.

מי חלב, כחלב. והמוחל, כשמן, שאין המוחל יוצא מידי שמן, דברי רבי שמעון.

רבי מאיר אומר, אף על פי שאין עמו שמן.

דם השרץ, כבשרו, מטמא ואינו מכשיר, ואין לנו כיוצא בו.

נוסח הרמב"ם

תולדות למים היוצא מן העין מן האוזן מן החוטם מן הפה מי רגלים בין גדולים בין קטנים לדעתו ושלא לדעתו תולדות לדם דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים ודם היקז לשתייה מי החלב כחלב והמוחל כשמן שאין המוחל יוצא מידי שמן דברי רבי שמעון רבי מאיר אומר אף על פי שאין בו שמן דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו.

פירוש הרמב"ם

דם הקזה לשתיה. שיתכוין בדם ההקזה להשקותו לחיות או לאדם שנהג לשתות ומי החלב מי הגבינה הנפרד מן החלב בעת שמשליכין בו הקיבה ושאר הדברים שמעמידין החלב והוא אשר אנו קורין לו בלשון ערבי אלמי"ק. ומוחל המים השחורים השותתים מן הזיתים וכבר ביארנו בט' של טהרות שר"ש אומר כי מוחל מי פירות הוא ועל כן לא יטמא ולא יכשיר אלא מפני שיורי שמן שבו ואמרנו שאין הלכה כר"ש אבל המוחל משקה כמו שאמר ר"מ והוא כדעת חכמים לפי שהוא כשמן. ואמר השם יתעלה בח' שרצים (ויקרא א) וזה לכם הטמא להביא דמו שיטמא כבשרו ואמרו יכול יכשיר את הזרעים ת"ל לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר את זרעים:

פירוש רבינו שמשון

גדולים. משקין היוצאין מפי טבעת:

קטנים. שתן היוצא מפי האמה:

טהורים. אבהמה חיה ועוף קאי:

ודם הקזה לשתיה. למעוטי לרפואה דלא כדק תני סיפא:

מי החלב. נסיובי דחלבא:

כחלב. בפרק כל הבשר (דף קיד.) אמר ריש לקיש לא שנו אלא להכשיר את הזרעים אבל לענין בישול בשר בחלב מי החלב אינן כחלב:

והמוחל כשמן. אין להקשות כיון דמוחל מכשיר אמאי לא גזרו בפ' קמא דשבת (דף טו.) על המסיקה כמו שגזרו על הבצירה שלפי שיש שלשה עניני מוחל כדמוכח במס' שבת בפ' חבית (דף קמד:) מוחל היוצא בתחלה דהיינו היוצא בשעת מסיקה ובההוא אפילו ר"ע מודה שאינו מכשיר לפי שאינו רוצה בקיומו כדמוכח התם ומוחל היוצא מעיקול בית הבד אפילו ר"ש מודה דמכשיר לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן אבל במוחל דאתי בתר איצצא דהיינו לאחר שעמדו בכומר ב' וג' ימים פליגי לר' יעקב מכשיר לרבי שמעון אינו מכשיר ומוחל דתנן הכא דפליגי ביה ר"ש ורבי מאיר על כרחין פליגי במוחל היוצא מעיקול בית הבד וההיא דתנן בעדיות (פ"ד מ"ו)ומייתי לה בפ"ק דיבמות (דף טו:) חבית של זיתים מגולגלים ב"ש אומרים אינה צריכה לינקב ובה"א צריכה לינקב משום דמוחל של זיתים מכשיר צריך לומר דהאי דחבית הוי כי ההיא דעקל בית הבד דאי אפשר בלא צחצוחי שמן כי היכי דלא תיקשי מבית הלל לר' שמעון:

דם השרץ כבשרו. ומצטרפין לכעדשה כדתנן במעילה בפרק קדשי מזבת (דף יז.):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בין גדולים - משקין היוצאין מפי טבעת יב:

בין קטנים - מי רגלים:

ודם הקזה לשתיה - דם ההקזה שנתכוין עליו להשקותו לבהמה ולחיה או לנכרי:

מי החלב - הוא הקום הנפרש מן הגבינה כשמעמידים החלב ומקפיאין אותו בקיבה, מכשיר את הזרעים:

והמוחל כשמן - מים שחורים היוצאים מן הזיתים:

שאין מוחל יוצא מידי שמן - ומוחל עצמו, לר' שמעון מי פירות הוא ואינו חשוב משקה, אבל מכשיר מפני שיורי שמן שבו:

ר' מאיר אומר אע"פ שאין בו שמן - מוחל עצמו חשוב משקה ומכשיר ומטמא. והלכה כר' מאיר טז:

דם השרץ כבשרו - ומצטרפין לכעדשה. דכתיב בשמונה שרצים (ויקרא יא) וזה לכם הטמא, להביא דמו שמטמא כבשרו. יכול יכשיר את הזרעים, ת"ל הטמא, טמא הוא ואינו מכשיר את הזרעים:

פירוש תוספות יום טוב

מי רגלים. דאדם אבל דבהמה לא. תוספתא פסקה הרמב"ם ועיין לקמן:

בין גדולים. פי' הר"ב היוצאין מפי טבעת וכן פי' הר"ש. וצ"ע דלקמן מתניתין ז' תנן והשותה מי טבריה אע"פ שיוצאין נקיים דחשבינן להו כרעי. ואפשר לי לתרץ דשאני מי טבריא שלכך שותין אותן כדי לשלשל אינן חשובין משקה אלא כמו מידי דמיכל שיציאתו דרך פי הטבעת ולכך אלו אע"פ שיצאו נקיים חשובים כרעי משא"כ שאר משקים היוצאים מפי הטבעת מאליהם. וכה"ג אשכחן בפ"ג דכריתות בגמרא דף י"ג בחלב האשה שהיא משקה ובפי התנוק היונק חשיב אוכל אף אתה אל תתמה על מי טבריה שאע"פ שודאי שיש עליהן תורת משקה כמו שאר מים אפ"ה השותה אותן לשלשל חשובים אוכל ומיהו דוקא ליוצא דרך בית הרעי ולא ליוצא דרך האמה. נ"ל:

לדעתו ושלא לדעתו. בין שיצאו לדעתו של אדם בין שיצאו שלא לדעתו. הרמב"ם פ"י מהט"א [הלכה ב'] ועיין בריש משנה ח':

דם. שחיטה. אע"ג דדם מגפתה לא כדפי' הר"ב בס"פ וטעמא דדם חללים גבי אדם כתיב מ"מ דם שחיטה מכשיר משום דאתקש למים דכתיב (דברים יב) על הארץ תשפכנו כמים. רש"י פכ"ב דשבת דף קמ"ד. ומה"ט ניחא דדוקא בטהורים דהא קרא בטהורים משתעי. וברפ"ה דכריתות כתבתי דלא כל דם שחיטה מכשיר. ומדכתיב ודם חללים נפקא ליה. וקצת קשה דמה לי קטל' (כולה ומה לי קטל') פלגא כדכתב הר"ב בס"פ אבל גזירת הכתוב היא או קבלה וקרא אסמכתא בעלמא:

ודם הקזה של אדם (הרמב"ם) וטעמו נ"ל דאלו בבהמה לא עדיף מדם מגפתה דסוף פרקין. אבל שם פי' הר"ש דמקיז לשתייה אפילו בבהמה נמי מכשיר וטעמא משום דאחשביה. ע"כ. וכדבריו נראה ממה שנשנה הכא דם הקזה לאחר ששנה דם שחיטה. ומיהו להרמב"ם יש לתרץ דמסרך סרך התנא בלישניה דרפ"ה דכריתות. ובסוף פרקין אכתוב להוכיח כהר"ש:

לשתייה. למעוטי לרפואה כדקתני סיפא הר"ש:

והמוחל. בנוסחת מהר"ם בה"א. וכתבתי בארוכה במשנה ו' פ"ד דעדיות:

רבי מאיר אומר וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"מ. והוא כדעת חכמים. הרמב"ם. ור"ל דבמשנה ג' פ"ט דטהרות וע"ש:

דם השרץ כבשרו. כתב הר"ב דכתיב וזה לכם הטמא להביא דמו כי' וע' לשון רש"י שכתבתי במ"ג פ"ד דמעילה [ד"ה דם השרץ]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) וצריך עיון ממי טבריא דמשנה ז', עיין שם. ויש לומר, דשאני התם ששותין אותן כדי לשלשל אינו חשוב משקה אלא כמו מידי דמיכל, משא"כ שאר משקים היוצאים מפי טבעת מאליהן. וכהאי גוונא חלב אשה דחשוב אוכל בפי התינוק:

(יג) (על המשנה) לדעתו. פירוש, בין שיצאו לדעתו וכו'. הר"מ:

(יד) (על המשנה) שחיטה. אע"ג דדם מגיפתה לא, דדם חללים גבי אדם כתיב, מכל מקום דם שחיטה מכשיר, דאיתקש למים, דכתיב על הארץ תשפכנו כמים. רש"י. ומהאי טעמא ניחא דדוקא בטהורים, דביה איירי קרא. ועתוי"ט:

(טו) (על המשנה) הקזה. של אדם. הר"מ. דבבהמה לא עדיף מדם מגיפתה. והר"ש כתב, דבמקיז לשתיה אפילו דבהמה נמי מכשיר, דאחשביה:

(טז) (על הברטנורא) והוא דעת חכמים [דפרק ט' דטהרות משנה ג']. הר"מ:


פירושים נוספים