משנה מכשירין ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ו · משנה ו | >>
אלו מטמאין ומכשירין: זובו של זב, ורוקו, ושכבת זרעו, ומימי רגליו, ורביעית מן המת, ודם הנדה.
רבי אליעזר אומר, שכבת זרע אינה מכשרת.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, דם הנדה [ אינו מכשיר ].
רבי שמעון אומר, דם המת אינו מכשיר. ואם נפל על הדלעתיח, גורדה יט והיא טהורהכ.
אלו מטמאין ומכשירין -
- זובו של זב, ורוקו,
- ושכבת זרעו, ומימי רגליו,
- ורביעית דם מן המת, ודם הנידה.
- רבי אליעזר אומר: שכבת זרע - אינה מכשרת.
- רבי אלעזר בן עזריה אומר: דם הנידה - אינו מכשיר.
- רבי שמעון אומר: דם המת - אינו מכשיר.
- אם נפל על הדלעת, גורדה - והיא טהורה.
אמרו מטמאין ומכשירין - רוצה לומר שהן משקין והן עצמן טמאין, ועל כן אין צריכין שיקדם להם הכשר.
וביאר הקדוש ברוך הוא בזוב הזב שהוא טמא, ואמר "זובו טמא"(ויקרא טו, ב).
ורוקו - בפסוק "וכי ירוק הזב"(ויקרא טו, ח) וגו'.
ומימי רגליו - קבלה (נדה דף נה:), נסמך לאמרו "זובו טמא הוא, וזאת תהיה טומאתו"(ויקרא טו, ב) וגו', אמרו "וזאת, לרבות מימי רגליו".
ושכבת זרע - היא של בריא, וכל שכן של זב.
וטומאת דם המת ביארנו בשני מאהלות.
ודם הנדה - בשביעי של נדה (דף נד:).
ורבי אליעזר אומר, כי שכבת זרע אינה מכשרת, לפי שהפסוק כבר שללה שם המשקה, ושמה לוויה.
ורבי אלעזר בן עזריה אומר, שדם הנדה אינו מכשיר, כמו שאינו מכשיר דם היוצא מן התחתוניות.
ורבי שמעון אומר, כיון שמת המת, יצא דמו מתורת משקה.
ואין הלכה כשלושתן:
זובו של זב. כולהו דמטמו נפקא לן בפ' דם הנדה דף נה:):
דם מן המת. כלומר אדם שמת דהא כל הני תנאי אתנא קמא קיימי מר ממעט האי ומר ממעט האי ולא כמו שפירש בקונטרס בפ' שני דחולין (דף לה:) דבדם בהמה שמתה איירי דכאן מוכח דבאדם איירי ועוד דאם כן ליתני דם המתה ובעי למידק מינה התם לר' שמעון הא דם שחיטה מכשיר ומסיק לא הא דם חללים מכשיר ושם הארכנו בדבר:
והיא טהורה. לפי שלא הוכשרה:
ואלו מטמאים ומכשירים - שהן עצמן משקין טמאים, ומטמאים ומכשירים כאחד יז:
זובו של זב - דכתיב (שם טו) זובו טמא הוא:
ורוקו - וכי ירוק וגו':
ומימי רגליו - וזאת תהיה טומאתו, וזאת, לרבות מימי רגליו:
ורביעית דם מן המת - דכתיב (במדבר יט) כל הנוגע במת בנפש האדם, ונפש האדם היינו רביעית דם, דכתיב (ויקרא יז) כי הדם הוא הנפש:
ודם הנדה - דכתיב (שם טו) והדוה בנדתה, מה שזב ממנה טמא כמותה:
שכבת זרע אינה מכשרת - שאינה חשובה משקה, דיש לה שם לווי:
דם הנדה אינו מכשיר - מידי דהוה אדם של התחתוניות שגם הוא אינו מכשיר:
דם המת אינו מכשיר - דכיון שמת יצא דמו מתורת משקה. ולית הלכה כחד מהנך תנאי, אלא כולהו מטמאים ומכשירים כתנא קמא:
אלו מטמאין ומכשירין. פירש הר"ב שהן עצמן משקין טמאין ומטמאין ומכשירין כאחד. וכל משקין טמאין כך דינם כדתנן ברפ"ק. ואין סברא להקל במשקין היוצאין מן הטמא שלא יטמאו ויכשירו כאחד אלא דוקא הני דהכא שהן אב הטומאה ובהדיא פסק הרמב"ם פ"י מהט"א [הלכה ה'] שכן גם דם מגפתה וחלב אשה ודמעת עין אע"פ שאינם אלא ולד כמ"ש בספ"א מה' משכב גם בפירושו במתני' ח' דפרקין. ולפיכך תמיהני אמאי לא תני להו נמי לאותן שלש דהא הוה רבותא:
ורביעית מן המת. כתב הר"ב דכתיב כי הדם הוא הנפש. ועיין מ"ש במשנה ב' וה' פרק ב' דאהלות:
ודם הנדה. כתב הר"ב דכתיב והדוה בנדתה מה שזב ממנה טמא כמותה. ולא לכל דבר אלא כדתנן במשנה ג' פ"ק דכלים:
ואם נפל על הדלעת. לא ידעתי אמאי נקט דלעת:
גוררה. כדי שלא יאכל הדם. דדם האדם אסור מד"ס כמ"ש הר"ב בסוף משנה ח' פ"ה דכריתות. ועוד דמת אסור בהנאה כמ"ש בספ"ק דערכין:
והיא טהורה לפי שלא הוכשרה. הר"ש:
(יז) (על הברטנורא) ולאו דוקא אלו שהן אב הטומאה, אלא אפילו דם מגיפתה וחלב אשה ודמעת עין שאינן אלא ולד הטומאה. וכן כתב הר"מ בהדיא. וצריך עיון דלא תני להו דהוו רבותא טפי:
(יח) (על המשנה) הדלעת. לא ידעתי למה נקט דלעת:
(יט) (על המשנה) גורדה. דדם האדם אסור מדברי סופרים. ועוד, דמת אסור בהנאה:
(כ) (על המשנה) טהורה. לפי שלא הוכשרה. הר"ש:
רוקו וכו': עיין בפרק דם הנדה (נדה דף נ"ו:)
ושכבת זרעו: אפילו בטהור טמאה וכ"ש של זב:
ודם הנדה: בתוספתא דפ"ט דשבת גרסינן מנין לדם נדה שהוא משקה שנאמר ממקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה:
ר' אלעזר בן עזריה אומר דם הנדה אינו מכשיר: כך מצאתי מוגה. וכן בקצת דפוסים:
רש"א דם המת אינו מכשיר: שם בגמרא דחולין פרק השוחט (חולין דף ל"ה) ופי' ר"ש ז"ל דם המת אדם שמת דהא כל הני תנאי את"ק קיימי מר ממעט האי ומר ממעט האי ולא כמו שפי' בקונטרס בפ"ב דחולין דבדם בהמה שמתה איירי דכאן מוכח דבאדם מיירי ועוד דא"כ ליתני דם המתה ובעי למידק מינה התם הא דם שחיטה מכשיר לר"ש ומסיק לא הא דם חללים מכשיר ע"כ:
גוררה והיא טהורה: לפי שלא הוכשרה והא דלא קתני גוררו דהא אדם שהוא לשון זכר קאי אפשר דאתא לאשמועינן שהוא צריך לגרור מן הדלעת קצת לפחות כדי קליפה כך נלע"ד:
יכין
אלו מטמאין ומכשירין: בבת א':
ורביעית: דם:
ודם הנדה: ה"ה זבה ויולדת. ה"ה דם פצעה וחלבה של כולהו:
ואם נפל על הדלעת גורדה: דדם אדם אסור מד"ס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת