משנה מכשירין ו ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ו · משנה ח | >>
חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון, וחלב הבהמה אינו מטמא אלא לרצון.
אמר רבי עקיבא, קל וחומר הדברים, מה אם חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים, מטמא לרצון ושלא לרצון, חלב הבהמה שהוא מיוחד לקטנים ולגדולים, אינו דין שיטמא לרצון ושלא לרצון.
אמרו לו, לא, אם טמא חלב האשה שלא לרצון, שדם מגפתה טמא, יטמא חלב הבהמה שלא לרצון, שדם מגפתה טהור.
אמר להם, מחמיר אני בחלב מבדם, שהחולב לרפואהכד, טמא, והמקיז לרפואה, טהור.
אמרו לו, סלי זיתים וענבים יוכיחו, שהמשקים היוצאין מהן לרצון, טמאים. ושלא לרצון, טהורים.
אמר להן, לא, אם אמרתם בסלי זיתים וענבים, שתחלתן אוכל וסופן משקה, תאמרו בחלב שתחלתו וסופו משקה.
עד כאן היתה תשובה.
אמר רבי שמעון מכאן ואילך היינו משיבין לפניו, מי גשמים יוכיחו, שתחלתן וסופן משקה ואינן מטמאין אלא לרצון.
אמר לנו, לא, אם אמרתם במי גשמים, שאין רובן לאדם, אלא לארצות ולאילנות, ורוב החלב, לאדם.
חלב האשה - מטמא לרצון ושלא לרצון,
- וחלב בהמה - אינו מטמא אלא לרצון.
- אמר רבי עקיבה: קל וחומר הדברים,
- מה אם חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים, מטמא לרצון ושלא לרצון,
- חלב בהמה שהוא מיוחד לקטנים ולגדולים, אין דין שיטמא לרצון ושלא לרצון?
- אמרו לו: לא,
- אם טמא חלב האשה שלא לרצון, שדם מגפתה טמא,
- יטמא חלב בהמה שלא לרצון, שדם מגפתה טהור?
- אמר להם: מחמיר אני בחלב - מבדם,
- שהחולב לרפואה - טמא,
- והמקיז לרפואה - טהור.
- אמרו לו: זיתים וענבים יוכיחו,
- שהמשקין היוצאין מהן לרצון - טמאין,
- ושלא לרצון - טהורין.
- אמר להם: לא,
- אם אמרתם בסלי זיתים וענבים שתחילתן אוכל וסופן משקה,
- תאמרו בחלב שתחילתו וסופו משקה?
- עד כאן היתה תשובה.
- אמר רבי שמעון: מכאן ואילך היינו משיבין לפניו,
- מי גשמים יוכיחו - שתחילתן וסופן משקה, ואינן מטמאין אלא לרצון.
- אמר לנו: לא,
- אם אמרתם במי גשמים, שאין רובן לאדם - אלא לארצות ולאילנות,
- ורוב החלב - לאדם.
כל מקום שאתה שומע בכאן מטמא ואינו מטמא, רוצה לומר אם הוא משקה או אינו משקה, וכשהוא משקה דינו כדין המשקין מהיותו מכשיר ומטמא עצמו, ויטמא כשיצא מגוף טמא, וכאשר אינו משקה הוא טהור בכל עניין.
וטעם לרצון - שחולבין אותו בכוונה ומכוונים עליו שיהיה משקה.
ושלא לרצון - שיצא מעצמו בלא חליבה, או שנחלב בלא כוונה אבל על דרך שחוק וכיוצא בו.
ואמרו בזב "דמעת עינו, ודם מגפתו, וחלב האשה, מטמאין טומאת משקין", רוצה לומר שהן בתורת משקין שנטמאו בזב בלבד, ואינם אבות הטומאות כמו זובו ורוקו, כמו שזכרנו בפרקא קמא דכלים, וכמו שנבאר במסכת זבין (פ"ה מ"ז).
וכבר נקדם לך בפרק אשר לפני זה, כי הדבר אשר שותת מן הענבים והזיתים בלא כוונת סחיטה אינו משקה, עד שיתכוין בעליו לאסיפת השתיתה ההיא וישים אותה בכלי ואז תהיה משקה.
ולפי שאמר רבי עקיבא בויכוחו זה, כי החלבים כולם משקה יצאו בכוונה או בלא כוונה, ושם ראייתו בזה כי אין חילוק בין חולב לרפואה או חולב לשתיה, על כן אמרו לו זיתים וענבים יוכיחו, אשר אין לחלוק גם כן בין מי שיוציא מיציהם לשתיה או לרפואה, ואף על פי כן אין מיציהם משקה אלא כשיוצא ברצון. והמאמר כולו מבואר.
ואין הלכה כרבי עקיבא:
מטמא. מכשיר:
ושלא לרצון. חלב הנוטף מדדיה:
שאינו מיוחד אלא לקטנים. ולא מיחשב כולי האי בסתם:
שדם מגפתה טמא. משום ודם חללים דמה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ודלא כרבי שמעון דפרק שני דחולין (דף לה:) אבל דם מגפתה של בהמה אינו מכשיר אלא מיקרי דם חללים ואפילו קטלה כולה כדאמרינן בפ' העור והרוטב (דף קכא.) שונין ישראל בטומאה ועובד כוכבים בטהרה צריכין מחשבה והכשר ממקום אחר דדם בהמה לא מיקרי דם חללים דגבי אדם כתיב ובמסכת שבת פרק חבית (דף קמד.) פירש בקונטרס שדם מגפתה טמא וחלבה כדם מגפתה דדם נעכר ונעשה חלב ודם מגפתה סתמיה שלא לרצון הוא וטמא וקשה לפירושו דא"כ אמאי צריך תרי קראי בפרק דם הנדה (דף נה:) לדם וחלב אפילו יהו אסמכתא ועוד מה משיב ר' עקיבא ועוד בפרק כל היד (דף יט.) אמרינן אין דם ירוק מכשיר לרבנן מי גרע מחלב ועוד למה לי קרא בתוספתא דשבת [פ"ט] לדם הנדה דמכשיר דיליף מדכתיב (ויקרא כ) מקור דמיה וכתיב (זכריה יג) יהיה מקור נפתח לבית דוד וגו' ודם הנדה הוא דנעכר ונעשה חלב כדאיתא בפ"ק דנדה (דף ט.) לכך נראה דהכא דייק משום דיש לנו להשוות משקין היוצאין מן האשה דכי היכי דדם מגפתה מכשיר שלא לרצון ה"ה חלב אבל אין לפרש דמחמת חומרא בעלמא קאמר לפי שיש חומרא באשה שאין בבהמה דא"כ הוה ליה לאקשויי נמי מדמעת עינה דבאשה טמא כדדרשינן פרק דם הנדה (דף נה:) מדכתיב ותשקמו בדמעות שליש ובבהמה טהור דההוא קרא באדם הוא דכתיב ועוד דהכי ה"ל למימר לא אם אמרת באשה שדמה טמא תאמר בבהמה שדמה טהור דמה לו להזכיר דם מגפתה ומיהו בזה יש ליתן טעם לדבריו שצריך לפרש באיזה דם איירי ולפי שיש דם היקז לרפואה דאפילו באשה טהור ויש דם שחיטה דמכשיר בבהמה ואיכא נמי דם היקז לשתיה ובשלא הקיז לשתיה איירי דאי הקיז לשתיה אפילו בבהמה נמי מכשיר כדתנן לעיל וטעמא משום דאחשביה:
ושלא לרצון טהורים. כדתנן בפרקין דלעיל הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שמנטפין:
חלב האשה מטמא - מכשיר לקבל טומאה. ואם נטמא או שהאשה טמאה, מטמא כדין משקין טמאים, דתורת משקה יש בו:
לרצון - הנחלב בכונה כג:
ושלא לרצון - כגון חלב הנוטף מדדיה:
שאינו מיוחד אלא לקטנים - וסתמיה לא חשיב כולי האי:
שדם מגיפתה טמא - דהיוצא ממכתה טמא, דדמי לדם חללים שקרוי משקה, דמה לי קטלה כולה, מה לי קטלה פלגא:
שדם מגיפתה טהור - דדם בהמה לא אקרי דם חללים, דגבי אדם כתיב:
סלי זיתים וענבים יוכיחו - שהסוחטן לרפואה טמא, ואעפ"כ לרצון טמאים, שלא לרצון טהורים. אף החלב, אע"פ שהחולב לרפואה טמא, כשנחלב שלא לרצון דין הוא שיהיה טהור ושלא לרצון טהורים. שאין היוצא מן הזיתים וענבים חשוב משקה עד שיצא לרצון:
לרצון ושלא לרצון. פירש הר"ב לרצון שנחלב בכוונה כו' וכן פירש הרמב"ם. וכלומר דלא הוי כמו לרצון ושלא לרצון דריש פ"ק. דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים ומש"ה אפילו סופו לרצון. אבל הכא מיירי בשעת פרישה מן האשה. וכ"כ התוספות בריש פכ"ב דשבת [ד"ה חלב]:
שדם מגפתה טמא. דיש לנו להשוות משקים היוצאים מן האשה %[ד]. הר"ש:
שהחולב לרפואה. לרפואת הבהמה שלא יזיקנה חלבה טמא דהא לרצון הוא. והמקיז דם לבהמתו לרפואה. טהור דדם מגפתה היא. והואיל והחולב לרפואה טמא. אף הנוטף שלא לרצון טמא. רש"י רפכ"ב דשבת:
והמקיז לרפואה. נראה בעיני דמכאן ראיה לפירוש הר"ש דלשתייה אף בבהמה מכשיר דאלת"ה אמאי דחיק נפשיה לומר מחמיר אני בחלב מדם מטעמא דמשכחת לה חומרא בלרפואה. תיפוק לי' דבלשתייה גופה שכן סתם כל חליבה. דמשכחת חומר בחלב מבדם. דהמקיז אף לשתייה בבהמה טהור ותיובתא להרמב"ם דמפ' לעיל דם הקזה בשל אדם דוקא. ונפלאתי על הכ"מ שהניח מ"ש הרמב"ם דבשל אדם ולא פי' בו דבר ולי צ"ע:
ושלא לרצון טהורים. כדתנן בפרקין דלעיל בסופו הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שמנטפין. הר"ש:
סליקא לה מסכת מכשירין . סליקא לה מסכת מכשירין
(כג) (על הברטנורא) כלומר, ולא הוי כמו לרצון דריש פרק קמא, דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים ומשום הכי אפילו סופו לרצון. אבל הכא מיירי בשעת פרישה מן האשה:
(כד) (על המשנה) לרפואה. לבהמתו שלא יזיקנה חלבה, טמא, דהא לרצון הוא. והמקיז לבהמתו לרפואה, טהור, דדם מגיפתא היא, והואיל ובן אף הנוטף שלא לרצון טמא. רש"י:
חלב האשה וכו': שבת ר"פ חבית (שבת דף קמ"ג) וכתבו שם תוס' ז"ל הא דתנן בריש מכלתין כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון וכו' לא דמי רצון דהתם לרצון דהכא דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים שיהא לרצון דבעינן יותן דומיא דכי יתן אבל הכא מיירי בשעת פרישתו מן האשה או מן הבהמה ע"כ. ופי' שם רש"י ז"ל שדם מגפתה טמא וחלבה כדם מגפתה דדם נעכר ונעשה חלב ודת מגפתה סתמי' שלא לרצון הוא וטמא ע"כ. והרבה הר"ש ז"ל לדחות פי' זה וכתב לכך נראה דהכא דייק משום דיש לנו להשוות משקים היוצאים מן האשה דכי היכי דדם מגפתה מכשיר שלא לרצון ה"ה חלב ע"כ. ועיין ג"כ שם בתוספות ז"ל:
והמקיז לרפואה טהור: סתמא דלא כר' אלעזר דמתני' דלעיל דמטמא לדם הקזה לרפואה. ואיתא בגמרא בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף י"ג) ומפרש התם לרצון של תינוק שלא לרצון שאינו רוצה לינק ומסיק התם מי סברת שלא לרצון דלא ניחא ליה לא מאי שלא לרצון בסתמא דדעתיה דתינוק קרובה לגבי חלב אבל אי חזינן דלא ניחא לי' לינוקא לא מכשרא וטהור. אבל שם בפרק חבית מסקינן איפכא לרצון בסתמא ושלא לרצון דאמר לא ניחא ליה. והתם בפ' חבית מפ' בתירוץ שני דדוקא נקט סלי זיתים וענבים שהמשקה הנוטף מהן נופל לארץ והילך לאיבוד הלכך סתמא לא ניחא ליה ואפקורי מפקר לההוא משקה. אבל שאר סלים אפשר דאפילו תותים ורמונים סתמן למשקה וע"ש בתוס':
שדם מגפתה טמא: ודלא כר"ש דפ' שני דחולין:
ושלא לרצון טהורין: שאין היוצא מן הזיתים וענבים חשוב משקה עד שיצא לרצון וכן תנן בס"פ דלעיל הא למה זה דומה לסלי זיתים וענבים שהן מנטפין. הר"ש ז"ל:
סליק
יכין
חלב האשה מטמא לרצון: ר"ל בחולב בכוונה:
ושלא לרצון: בנטף מדדיה:
שדם מגפתה: פצעה. דהו"ל משקה כדם חללים. דמה לי קטלה כולה או פלגא:
טמא: וראוי להשוות משקין היוצאים ממנה:
יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור: דאינו דם חללים:
אמר להם מחמיר אני בחלב מבדם: ואין ללמוד קולא בחלב מדם מגפתה של בהמה:
שהמשקים היוצאין מהן: מענבים וזיתים שבהן:
לרצון: אפילו רק לרפואה:
ושלא: ואפ"ה שלא לרצון וכו':
טהורים: כספ"ה וכ"כ בחלב בהמה הול"ל אף דלרפואה טמא. שלא לרצון טהור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת