משנה מכשירין ו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מכשירין · פרק ו · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו, אינן בכי יותן.


כל האגודות של בית השוקים, טמאין.

רבי יהודה מטהר בלחיםג.

אמר רבי מאיר, וכי מפני מה טימאו, אלא מפני משקה הפה.


כל הקמחין והסלתות של בית השוקים, טמאים.

החילקה הטרגיס והטסגי, טמאים בכל מקום.

נוסח הרמב"ם

המעלה את האגודות ואת הקציעות ואת השום לגג בשביל שימתינו אינן בכי יותן כל האגודות של בית השווקים טמאין רבי יהודה מטהר בלחין אמר רבי מאיר וכי מפני מה טמאים אלא מפני משקה הפה כל הקמחין והסלתות של בית השווקים טמאים החלקה הטרגיס והטסני טמאים בכל מקום.

פירוש הרמב"ם

אגודות. כמשמען. קציעות דבילה של תאנים. השום כמשמעו:

בשביל שימתינו. שיעמדו זמן ארוך ולא יפסדו ואמרו אינן בכי יותן ר"ל אם ירד עליהן טל אינם בכי יותן ואע"פ שהוא ידע כי א"א שלא ירד עליהם טל כל הלילה. ואגודות של שווקים טמאין לפי שהמוכרין מנתזין עליהם מים תמיד והן מוכשרין והידים ממשמשין בהן טמאין וטהורין וע"כ הן בחזקת טומאה ורבי יהודה אומר כי כשהן לחים אין מנתזין עליהם מים לפי שאין מנתזין מים על הירקות אלא אם עמדו ימים כדי שיראו לחין וכיון שהן לחין אין מתיזין עליהן מים ע"כ הן טהורין כיון שאינן מוכשרים ואמר ר"מ כי אע"פ שהן לחין ואינן צריכין בלילה אעפ"כ מנתזין עליהן במשקה פה כדי שיסור האבק וע"כ הן מוכשרין והמחלוקת שבין ת"ק ור"מ כי ר"מ אשר נותן הטעם מפני המשקה הפה אם היה מנהגם שלא יעשו כן הן טהורים ות"ק אמר כי כולן מוכשרין ועל כן הן בחזקת טומאה באיזה ענין שיהא והלכה כתנא קמא:

והקמחין. הקמח שנבללו חטיו קודם הטחינה וסלתות הוא אשר יוסרו סוביו בהכרח ואז יעשה סולת ובעבור היותו מוכשר והוא בשווקים וכל הידים מחפשין בו וקונים אותו על כן הוא בחזקת טומאה:

וחליקה. חטה טחונה כל גרעין לשנים:

וטרגיס. כל גרעין לשלשה:

וטסני. גרעין חלוק לארבע וזה המין ג"כ בגריס הנטחן אחר השרייה במים ועושין ממנו הריפות וכיוצא בהם ממעשה קדרה ואמרו בכל מקום שוה הוא אם הם בבתים או בשווקים לפי שגם הם ממשמשין בהן הידים בבלילתן ובטחינתן:

פירוש רבינו שמשון

קציעות. עיגולי דבילה כדאמרי' בריש ביצה (דף ג:) ליטרא קציעות שדרסה ע"פ עיגול מניחים התאנים במכתשת וכותשין אותן ועושין אותן כמין ככרות:

שימתינו. לשון לחלוח כמו במתונא פסחים (דף מז:):

אגודות של בית השווקים. מרביצים עליהם מים מוכשרים:

מפני משקה הפה. הלחים עצמן כשמתייבשין לפניו בשוק מלחלחם במשקה פיו:

קמחין וסלתות של בית השווקים. לותתים חטיהן:

חליקיא. כמו חילקא ומפרש בפ' כיצד מברכין חילקא חיטי דמתברי באסיתא תרתי תרתי כלומר שנחלקה החטה לשנים. טרגיס תלת תלת. טיסני מפרש במו"ק (דף יג:) אחד לארבעה:

בכ"מ. דשלא של בית השווקים שהכל מרביצים עליהם מים:

תניא בתוספתא (פ"ג) חלפתא בן קוניא אומר שום בעל בכי טמא מפני שמרביצין עליו מים ואח"כ קולעין אותו אמרו חכמים אם כן יהא טמא לחלפתא בן קוניא וטהור לכל ישראל יהושע בן פרחיא אומר חטין הבאות מאלכסנדריא טמאות מפני אנטליא שלהן אמרו חכמים א"כ יהו טמאות ליהושע בן פרחיא וטהורות לכל ישראל. פירוש קולעין אותן מלחלחין אותן במים תחלה כדי לקולען בעלין שדרך לחבר שומין ולעשות מהן קליעות גדולות וכשהעלין יבשין אין נוחין לקלוע. אנטליא מלשון אנטל בב"ב (נח:) כלי שנוטלין ממנו לידים ודרכם להניחם מלאים מים על החטין ואם נשפכו נשפכו:

עוד תניא בתוספתא (שם) כל האגודות של שווקים הבאים מבית השווקים טמאים ולא במקו' אגד בלבד אמרו אלא כולן מפני שמתרפרפת וחוזר ואוגדה דברי ר"מ רשב"ג אומר אם כדברי ר"מ יהו אגודות של שווקים טהורות. פירוש טעמא דר"מ משום דחייש למשקה פיו כדקתני מתני' ואתא רשב"ג למימר אם איתא כדקאמר ר"מ ובאגודות של שווקים שהן גדולות ליכא למימר דאין מתלחלחין במשקה הפה ומדטמאוה חכמים ש"מ כרבי יהודה דטעמא משום לחלוח של גג:

עוד תניא בתוספתא (שם) א"ר יוסי בראשונה היו כריכות של קישואין ושל דילועין של צפורי טמאות מפני שמקנחין אותן בספוג קבלו עליהם אנשי צפורי שלא יהו עושין כן בראשונה היה גריס של פול ושל טופח של צפורי טמא מפני ששורין אותן במים בשעה שגורסין אותן קבלו עליהם אנשי צפורי שלא יהו עושין כן. הפירות בכ"מ בחזקת טהרה אחד עובד כוכבים ואחד כותי ואחד ישראל. אע"פ שאמרו אין אדם רשאי לטמא פירותיו אבל התירו לבעל הבית שיהא מטמא דבר מועט ונותן לתוך כפישה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המעלה את האגודות - של ירק:

ואת הקציעות - כותשים התאנים במכתשת ועושים אותן כעין ככרות גדולות, והן נקראות קציעות:

ימתינו - לשון לחלוח ב. ודומה לו בגמרא פרק לא יחפור [בבא בתרא דף י"ח] מיתנא קשה לכותלים:

אינן בכי יותן - אם ירד עליהן טל:

כל האגודות - של ירק:

של בית השוקים טמאין - לפי שהמוכרים רגילים לזלף עליהן מים כדי ללחלחן, והן מוכשרין לקבל טומאה, והידים ממשמשים בהן תמיד, הלכך הן בחזקת טומאה:

מפני משקה הפה - אע"פ שאין מזלפין עליהן מים כשהן לחין, מכל מקום רגילים לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק שעליהן, ובו הן מוכשרין. ואיכא בין תנא קמא לר' מאיר מקום שאין רגילין ללחלחם במשקה הפה, לר' מאיר טהורים. ולתנא קמא בכל ענין טמאים, דאף בלחין נותנין בהן מים. והלכה כתנא קמא:

הקמחין והסלתות של בית השוקים טמאין - לפי שלותתים החטים שלהם קודם שיטחנו אותן והן מוכשרות, והידים ממשמשים בהן תמיד, לפיכך הן בחזקת טומאה:

החילקה - חטה כתושה ונחלק כל גרעין לשנים:

טרגיס - שנחלק כל גרעין לשלשה טסגי. שנחלק כל גרעין לארבעה:

בכל מקום - אפילו שלא בבית השוקים, שהכל מזלפין עליהם מים:

פירוש תוספות יום טוב

בשביל שימתינו. פירש הר"ב לשון לחלוח וכו' וכ"פ הר"ש וכתב מהר"ם דלא נתכוין שירדו עליהם מים אלא שיתלחלחו מאליהן מן האויר. עד כאן. והרמב"ם מפרש מלשון המתנה שכתב בשביל שימתינו שיעמדו זמן ארוך ולא יפסידו וקמ"ל דלא אמרינן הואיל והדבר ידוע שירד הטל עליהן דמשום הכי העלם:

רבי יהודה מטהר בלחין. כי כשהן לחין אין מנתזין עליהם מים לפי שאין מנתזין מים על הירקות אלא אם עמדו ימים כדי שיראו לחין וכיון שהן לחין אין מתיזין עליהן על כן הם טהורים כיון שאינן מוכשרים. הרמב"ם:

הטרגיס. פי' הר"ב שנחלק כל גרעין לשלשה. וברפי"ב דנגעים קתני בית טריגון ופי' הר"ב שיש לו שלש זויות שלש בלשון רומי טר"י ע"כ. ובגמרא ספ"ק דנזיר טריגון ג' טטריגון ד'. וכתבו התוס' שכן הוא בלשון יון. והיה נראה דגרסינן הכי טרגיס וטטרגיס אלא שלא ראיתי כך בשום נוסח. ובגמרא דסוף פ"ב דמ"ק (דף י"ג) מייתי למשנתנו ג"כ כמו שהוא בספרים.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) שיתלחלחו מאליהן מן האויר. מהר"ם. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) בלחים. שאין דרך להתיז עליהן מים, אלא אם עמדו ימים כו'. הר"מ:


פירושים נוספים