לא היה עוד ריש מתיבתא) כי סליק אשכחיה לרב זריקא א"ל אנא שלקי לר' אמי ואבל כי אתא (רב ספרא שחזר לבבל) לגביה (לאביי) א"ל וכו' כי הדר סליק אשכחיה לר' זריקא וכו'. ומזה אנו רואין בבירור שהיה מהנחותי, והיה בא לקיסרין ששם היה מקום ר' זריקא כמבואר בערכו. וזה שמצינו תענית כג. שא"ל ר' זריקא תא חזי מה בין תקיפי א"י לחסידי דבבל וכו'.
וכשהיה בא"י בקשו ר' אבא כשילך לבבל יביא לו הכסף שחייב לו רב יוסף בר חמא (אבי רבא) וכשבא למתיזא ובקש הכסף מר"י בר חמא א"ל רבא בריה מי כתב לך התקבלתי כב"ק קד:, וכשהכיר לדעת את הצעיר החריף הזה התרועע עמו ושקיל וטרי עמו אף שבל"ס היה רב ספרא זקן הרבה ממנו, וזה שמצינו שבת קא:, סוכה לט. שאמר לרבא משה שפיר קאמרת? אלא אמר רב ספרא וכו'.
וכן היה רגיל לומר הלשון הזה כביצה לח: שאמר כן לרב הושעיא, ובחילין צא. אמר כן לר' אבא.
ובחולין קלג. רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא - רבא אכל, רב ספרא לא אכל, אקרויה לר"ס בלחמא מעדה בגד וכו', אתא לקמיה דרב יוסף א"ל דלמא משום דעברי אשמעתא דמר אקריין הכי א"ל וכו'.
וידוע שלרבא היה ישיבה פרטית גם בחיי רב יוסף כב"ב כב., וזה שמצינו פסחים קיג: תני תנא קמיה דרבא - שלשה הקב"ה מכריז עליהן בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, צהבו פניו של רב ספרא א"ל רבא לאו כגון מר אלא כגון רב חנינא ורב אושעיא וכו'. (וקרוב מאוד לומר יען שהיה לרב ספרא אשה בא"י ואך הוא בעצמו היה במחוזא אצל רבא וזה שא"ל רבא שמר אינך חשיב כרווק כי יש לך אשה בא"י ואינו דומה מי שיש לו פת וכו').
וכן מצינו אותו עם רבא כשבת קלב., פסחים נט:, ובחולין צא. קראו לרבא משה.
ויסופר בב"ב קמד. שמת אביו דר"ס ושבק מעות ושקיל רב ספרא הכסף ועבד בהו עיסקא, אתו אחיו תבעינהו בדינא קמיה דרבא אמר להו, רב ספרא גברא רבה הוא לא שבק גירסיה וטרח לאחריני.
והיה גדול כ"כ בעיני רבא עד כששלחה אימיה דשבור מלכא לרבא קרבן שיקריב שעבורה יסופר זבחים קטז: ששלח את רב ספרא ורב אחא בר הונא שהם יעשו כדין, וזה בל"ס יען שהיה כמו פעמים בא"י וידע כל המקומות כצריכים לזה.
האומרים בשמו מצינו אך ר"ז אר"ס א"ר המנונא כחולין פ..
ורב אחא בר יוסף בעי מיניה כשבת קמ..
ממדותיו היקרות מצינו שהתרחק מדבר שקר עד קצה האחרון כחולין צד: מר זוטרא בריה דר"נ היה קאזין מסיכרא לבי מחוזא ורבא ורב ספרא הוו קאתו לסיכרא פגעו אהדדי - א"ל למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי א"ל רב ספרא אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר (משום מדבר שקר תרחק) אי הוה ידעינן טפי הוה טרחינן.
ולא לבד שלא הוציא דבר שקר מפיו אכל דרשו עליו סוף מכות ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא ופירש"י משאלתות ויחי שרב ספרא היה לו חפץ למכור ובא אחד לקנותו וא"ל אני אתן לך כך וכך ורב ספרא גמר בלבבו למכור לו בדמים הללו אך לא היה יכול לענותו שהיה קורא ק"ש אז, והאיש ההוא סבר שרוצה יותר והסיף לו, ולאחר שסיים א"ל טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה כי כן היה בדעתי ליתנם לך.
