כתובות צו ב
מידע על מהדורת ויקיטקסט • דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
מהדורה מבוארת
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל אלמנה להביא ראיה או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה ת"ש דתני לוי אלמנה כל זמן שלא ניסת על היתומים להביא ראיה ניסת עליה להביא ראיה א"ר שימי בר אשי כתנאי מוכרת וכותבת אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם וכן כחה יפה מאי לאו בהא קמיפלגי לר' יהודה דאמר בעי לפרושי סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל האלמנה להביא ראיה ורבי יוסי סבר לא בעי לפרושי נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה ממאי דלמא דכולי עלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה ורבי יהודה עצה טובה קמ"ל דלא ליקרו לה רעבתנותא דאי לא תימא הכי הא דבעי ר' יוחנן תפשוט ליה ממתני' מוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת אלו למזונות מכרתי אלא ממתני' ליכא למשמע מינה דעצה טובה קמ"ל ה"נ עצה טובה קמ"ל א"נ דכולי עלמא נכסי בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר' יוסי כדאביי קשישא דאמר אביי קשישא משל דר' יוסי למה הדבר דומה לשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן
רש"י[עריכה]
נכסי - הבעל:
בחזקת יתמי - והיא המוציאה מהם ועליה להביא עדים שהודו יתומים בפניהם שלא קבלה וכל זמן שלא תביא עדים לא תגבה:
בחזקת אלמנה קיימי - שהרי נשתעבדו בתנאי ב"ד:
נשאת - והיא באה לתבוע מזונות של שנים שעברו:
עליה להביא ראיה - דמשניסת אין הנכסים ברשותה:
וכותבת אלו למזונות - בשטרות המכירה שהיא כותבת ללקוחות כותבת את המכור למזונות וכשהיא מוכרת לגבוי כתובה תפרש בתוך השטר לכתובה מכרתי:
וכך כחה יפה - כדבעינן לפרושי: מאי לאו בהא פליגי דר' יהודה דאמר הפירוש יפה לה סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי. ואי לא פירשה מה לכתובה ומה למזונות סוף כשתבא לתבוע יאמרו לה מה שמכרת לכתובה מכרת וקבלת כתובתך ואם תאמר להם א"כ תנו לי מזונות שאכלתי הם יאמרו נתננו ליך מטלטלין תמיד במזונותיך והם נאמנים:
ורבי יוסי סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי - והיא תחזיק בהם לצורך מזונותיה וכתובתה ועליהם להביא ראיה לפיכך הסתם יפה לה מפני לקוחות שלקחו שדות מבעלה שאם יכלו כל נכסי היתומים תחשוב כל מה שמכרה למזונות ועל הלקוחות שלקחו מבעלה תחזור על כתובתה שאם תפרש לכתובה מכרתי לא תוכל שוב לנתקן למזונות ועל הלקוחות לא תחזור על מזונותיה דתנן (גיטין דף מח:) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משעובדים:
דלא ליקרו לה רעבתנותא - הרואה שמוכרת כל קרקעות אלו סבור שמוכרתן למזונות מוציא עליה שם רעבתנותא ושוב אין אדם נושאה:
דאי לא תימא הכי - דטעמא דר' יהודה לאו משום נכסי בחזקת יתמי הוא:
הא דבעי ר' יוחנן - על מי להביא ראיה נהי דמתניתא דפלוגתא דר"י ורבי יוסי לא שמיע ליה מתני' מיהא שמיע ליה שהמשנה נשנית תמיד בבית המדרש:
תפשוט ליה ממתניתין - דעל אלמנה להביא ראיה דמתניתין נמי מצרכה לה לפרושי כר' יהודה:
דעצה טובה קא משמע לן - דלא ליקרו לה רעבתנותא:
אי נמי דכולי עלמא - היכא דאמרו יתומים נתננו על אלמנה להביא ראיה ואפי' הכי לר' יוסי הסתם יפה לה לטריפת לקוחות שבחיי בעלה לכתובה כמו שפירשתי וכדתני אביי קשישא:
תוספות[עריכה]
נכסי בחזקת אלמנה קיימי. וא"ת מה טעם דלא חשבינן נכסי בחזקת הבעל חוב ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו במלוה על פה וכי תימא דחשבינן ליה בחזקת אלמנה טפי משום דמוכרת למזונות שלא בבית דין אם כן לרב ושמואל נהי דלית להו כל הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ כשאיבדה כתובתה לא יהיו יתומין נאמנין לומר פרענו דכיון דמוכרת לכתובתה שלא בבית דין נכסים בחזקתה כי הכא וכי תימא אע"ג דנכסים בחזקתה מיהו מהימני לומר פרענו דמוכחא מילתא מדלית לה כתובה דמחמת פריעה נקרעה מיהו היכא דאיכא עדים שנשרפה לא להימנו ושמא י"ל אי איכא עדים אין הכי נמי א"נ מזונות שאני דכתובה מיד שנפרעה נסתלקה אבל מזונות לעולם יש לה מזונות עד שתתבע כתובתה הלכך הוו נכסים בחזקתן טפי ממזונות. מ"ר. ולא דמי להא דאמרי' בהמקבל (ב"מ קי.) יתומים אמרו אנו השבחנו ובעל חוב אמר אביכם השביח ומסקנא דמילתא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי דהתם מיירי כגון שהיתומין מודים שהקרקע זה לבעל חוב שאביהן עשאה אפותיקי ולכך מסיק כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי ותדע מדמייתי עלה ספק זה קודם ספק זה קודם קוצץ ואינו נותן דמים והיינו הטעם כיון דלקוץ קאי כמאן דקיץ דמי ולשם מודה בעל האילן שיש לו לקצץ אלא ששואל דמים אם כן ארעא דלגוביינא קיימא נמי מיירי כה"ג. מ"ר:
נשאת עליה להביא ראיה. מדלא משכח עליה להביא ראיה אלא בנשאת ש"מ דנתקבלה כתובתה או דתבעה כתובתה בב"ד אפי' במזונות שעברו עליהן להביא ראיה. מ"ר:
ורבי יוסי סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי. מה שפי' בקונטרס דוכן כחה יפה דקאמר ר' יוסי היינו כשכלו נכסי היתומין תחשוב ללקוחות כל מה שמכרה למזונות לא נהירא לרבי מדאמר לקמן אי נמי דכולי עלמא בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר' יוסי כדאביי מכלל דעד השתא לא אסיק אדעתיה לר' יוסי האי טעמא ונראה לרבי דהיינו יפוי כח השתא דמתוך שהיא מוכרת סתם היא מרווחת לומר אלו מכרתי למזונות ולא יוכלו היתומין לומר לה אם שהתה איבדה מזונות כמו שהיו יכולים לומר לה אם היתה כותבת אלו למזונות ואלו לכתובה ואז היו יכולין לומר שאר המזונות מחלה אבל לענין טריפת לקוחות אכתי לא מסיק אדעתיה עד דמסיק דכ"ע נכסי בחזקת יתמי קיימי דאז לא מצי למימר האי יפוי כח דלגבי יתומים לא תהא נאמנת לומר כולם למזונות מכרתי שהרי בחזקת יתמי קיימי וא"ת מה יפוי כח הוא השתא דקאמרה הכל מכרתי למזונות ולא איבדה וכי אין זו אונאה דשקר הוא שהרי גם לכתובה מכרה וי"ל מאי טעמא שהתה שתים או שלש שנים ולא תבעה מזונותיה איבדה מזונותיה דמדלא תבעתה א"כ מחלתה והכא ליכא למימר הכי דאיכא למימר דלא חששה לתובעם משום שיכולה לומר הכל מכרתי למזונות וגם לפי' הקונטרס אין זו אונאה שאומרת ללקוחות הכל מכרתי למזונות שהרימן הדין גם מזונות היה לה לגבות ממשעבדי אם לא לפי שאין קצובין כדפרשינן בגטין והכא לעולם יש ללקוחות להם לאסוקי אדעתייהו משום כתובה להניח מבני חרי כשיעור כתובה אע"פ שמכרה לכתובה כיון שיכולה לומר למזונות מכרתי. מ"ר. וא"ת והלא יכולין לומר לה הנחנו ליך מקום לגבות ממנו וי"ל דהוי כמו אשתדוף בני חרי דגביא ממשעבדי כדאמרן לעיל ולא שייך הכא למימר אפסדה אנפשה בידים שהרי עשתה לצורך מזונות אי נמי בלקוחות שלקחו אחר שמכרה:
דרבי יהודה סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל אלמנה להביא ראיה. לטעמא דפרישית לעיל משום הא דשתקה שלא תבעה מזונותיה מוכח שהדין עם היתומים שאומרים נתננו קשה מכאן דהכא אמאי עליה להביא ראיה הא לא שייך הכא האי טעמא דהאי דשתקה לפי שמכרה נכסים ונראה דהיינו טעמא לעיל דעליה להביא ראיה משום דלא שייך התם למימר מה הועילו חכמים בתקנתם אם נאמנים לומר פרענו מזונות שעברו שהרי היא יכולה לתבוע כל שעה תחילת מזונות הבאין וכן הכא יכולה היא לכתוב אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי. מ"ר:
תפשוט ליה ממתניתין כו'. וא"ת מאי סלקא דעתי' מעיקרא דלא תפשוט י"ל דסלקא דעתיה דמתני' ודאי משום עצה טובה אבל ברייתא לא משמע משום עצה טובה אלא משום כחה יפה דומיא דר' יוסי. נראה לי:
רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן. פי' שניהם נוטלן אלא כלומר רצה בחובו נוטלן מבני חרי ושוב לא יוכל לגבות המתנה ממשעבדי משום הכי קאמר אם נוטלן במתנה לא כך יפה כחו פירוש אם נוטלן במתנה מבני חרי שיכול לטרוף החוב ממשעבדי וכן משמע מתוך פירוש הקונט' וקשה לר' דבשילהי יש נוחלין (ב"ב קלח:) תניא שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו כו' ופריך משום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודלמא כראוי לו בחובו קאמר ומשני הא מני ר' עקיבא היא דדייק לישנא יתירא משמע דאם לא אמר אלא תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי ולא אמר כראוי לו אינו נוטל שניהן ונראה דאי הוה גריס התם לבעל חובי הוה ניחא דודאי כי לא אמר לפלוני אלא דקאמר לבעל חובי משמע דבחובו קאמר שיתנו לו אם לא אמר כראוי לו ויש ספרים שכתוב בהן כך ולא כתוב בהן לפלוני אבל היכא דכתב לפלוני בעל חובי ניכר מהלשון דבמתנה קאמר שיתנו לו ודבר זה תלוי בסברא:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק יא (עריכה)
יד א מיי' פי"ח מהל' אישות הל' כז , טוש"ע אה"ע סימן צג סעיף טו:
טו ב ג (מיי' שם הל' כ) , טור אה"ע סי' קג:
טז ד מיי' פי"א מהלח' זכיה ומתנה הל' טז יז יח יט , סמג עשין פב , טוש"ע ח"מ סי' רנג סעיף ח:
ראשונים נוספים[עריכה]
חידושי הרשב"א
תא שמע דתני לוי כל זמן שלא ניסת על היתומים להביא ראיה: כתב הרמב"ם (פי"א מהל' אישות הכ"ז) או תשבע שבועת היסת ותיטול. וכתב הרשב"א ז"ל דאפשר שזו מהסכמת הגאונים ז"ל שהסכימו דכל שאינו טוען בגופו של דבר אף על פי שהוא תפוס בידו כגון משכון אינו נאמן עליו אלא בשבועה כעין שבועת וגם זו אינה מוחזקת בגופן של נכסים שיהא לה חלק בגופן אלא מחמת שעבוד, ולפיכך אינה נוטלת אלא בשבועה (ר"ן על הרי"ף).
ר' יוסי אומר מוכרת ונותנת סתם ובכך כחה יפה: וקשה לרבנו דהיאך יכולה היא למכור סתם והיאך בית דין נזקקין לה, שהרי היא צריכה בית דין הדיוטות, ועד שתאמר למה היא צריכה היאך נזקקין לה ועוד דהא כל שהיא תובעת למזונות אינה יכולה למכור אלא לששה חדשים ולוקח מפרנס אחד לשלשה יום (להלן ז, א). וממנה יודע אם למזונות מכרה או לכתובה. ותירץ דכשתובעת בבית דין סתם נזקקין לה ומוכרים לפחות עד כדי ששה חדשים, שהרי יש לה על אותם נכסים חיוב מזונות ושעבוד כתובה, ויעמדו המעות ביד הלוקח ומפרנסים אותה אחד לשלושים יום, ולבסוף הרשות בידה לומר למה היא נוטלת, רצתה בכתובתה נוטלתן רצתה למזונות נוטלתן (תלמיד הרשב"א בשטמ"ק, שיטה להר"ן).
חידושי הריטב"א
דין והלכתא דתני לוי וכ"ז שלא נשאת על היתומים להביא ראיה ואם לא הביאו ראיה כתב הרמב"ם ז"ל שנשבעת כעין של תורה דהא נשבע ונוטל היא ומורי הרב בשם רבי' ז"ל אומר דכיון שהנכסים בחזקת אלמנה הן עומדין הרי הוא כאלו יש בידה משכון ונשבעת ונוטלת ונפטרת חשובה ואין עליה אלא שבועת היסת וכ"כ הרב בעל העטור ז"ל אבל הרמב"ם לטעמי' שאפי' במי שיש בידה משכון חשיב נשבע ונטל כמו שפסק בספרו וכן כתב הרי"ף וכבר פי' במסכת שבועות בס"ד:
כתנאי מוכרת וכותבת [אלו למזונות] מכרתי ואלו לכתובה מכרתי : פרש"י ז"ל שמוכרת שלא בב"ד לכתובה או למזונות כותבת בשטר המכירה לאיזה דבר מוכרת אם למזונות אם לכתובה ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם וכן כחה יפה מאי לאו בהא קמפלגי דר"י סבר נכסי בחזקת יתומים קיימי ואי לא פירשה מה לכתובה ומה למזונות לסוף כשתבא לתבוע יאמרו לה מה שמכרה לכתובתה מכרה ונתקבלה כתובתך והמזונות כבר ניתנים לך ממקום אחר והם נאמנים ור"י סבר נכסים בחזקת אלמנה קיימי והיא החזיק' בהם לצורך מזונותי' וכתובתה ועליהם להביא ראיה לפיכך הסתם יפה לה מפני הלקוחות שלקחו שדה מבעלה שאם יכלו נכסי היתומים תטול כל מה שמכרה למזונה ועל הלקוחות לא תחזיר לחזור על מזונותיה דתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים עכ"ל ז"ל והקשו בתוס' דהא אמרינן לקמן דר"י כאביי ומשום לקוחות מכלל דעד השתא לא מסקינן אדעתא האי טעמא לר"י והנכון דהשתא כיון דסבירא לן דלר"י נכסי בחזקת אלמנה קיימי הדבר פשוט בעצמו שכחה יפה בסתם יותר מבמפורש דהא כל זמן שהדבר בסתם היא נאמנת באמרה כך וכך נטלתי וא"כ למה תפרש עכשיו כלום יותר טוב היא לה הסתם וכשתרצה לפרוש תפרש כפי מה שתראה באותו שעה וזה ברור. ובירושלמי אמרו על זה באיזה צד כחה בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי בא מלוה ע"פ ואומרת למזונות מכרתי על דרך זה כיוצא בו יש לנו לפרש שכך יפה כחה אבל לקמן דאמרי' דלר"י נמי נכסי בחזקת יתומים קיימי ואינה נאמנת לומר לכך מכרתי אז הוצרך התלמוד לפרש כי כחה יפה לענין לקוחות ומיהו הא קי"ל כדתני לוי דנכסי בחזקת אלמנה קיימי. ולענין מה שאמר בירושלמי בא מלוה בשטר לפום פשטא אתי שפיר למאן דסבר שאין למלוה ע"פ דין קדימה במקום מלוה בשטר מיירי הכא במלוה מאוחרת שלאחר נשואין והלכך באה מלוה בשטר שהיא מאוחרת לתפוס מן המעות של מכר אומרת לכתובה מכרתי שהיא קודמת שאלו אומרת למזונות מכרתי כיון דמזונות מלוה ע"פ נינהו דלא טרפה ממשעבדי כך אינה כלום במקום מלוה בשטר קודמת אפי' תפסה לא מהני לה בא מלוה ע"פ אומרת למזונות מכרתי דהשתא שניהם מלוה ע"פ והוא שקדמה וגבתה מה שגבתה גבתה אבל למאן דמפרש דמלוה ע"פ יש לה קדימה במקום מלוה בשטר מאוחר יכולה לומר למזונות מכרתי כיון שחיוב מזונותיה קדמו וא"ת דמיירי במלוה מוקדמת לשעבודה א"כ כשבא מלוה בשטר ואומרת לכתובה מכרתי מאי אהני ליה דהא קי"ל ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ושמא הירושלמי היא סוברה דמה שגבה גבה או משום דסבר שעבודא לאו דאורייתא ולפיכך אין למלוה ע"פ דין קדימה במקום מלוה בשטר אבל אנן קי"ל דשעבודא דאורייתא ודאי יש לה דין קדימה. ולענין מה שפי' רש"י ז"ל בכהנת דכותבת לאיזה דבר מוכרת כדי שלא תפסיד עם היתומים מזונותיה הא ודאי בשכותב לכתובה מכרתי מפסידה הא לגבי לקוחות שלא תוכל לטרוף למזונותיה אליבא דר"י סבר כי יותר יש לחוש דמפסידה עם היתומים שמפסידם לה מבני חרי ואיותר הוא יפה לה שתפרש במי שמוכרת לכתובתה וכן כחה יפה עם היתומים ועם הלקוחות אלא שאין זה דין אלא או תפרש על הכל או תמכר סתם הכל כי כשמפורש על זב"ז ולא בזה סתמא דפי' לכתובה מכרה.
ור"י (פי') עצה טובה קמ"ל דלא לקרי לה רעבתנותא: (פי') ור"י סבר דיותר הוא עצה טובה שתמכר סתם שכחה יפה בו משתחוש ללעז רעבתנותא דאלת"ה הא דבעי ר"י תפשוט ליה ממתני' פי' נהי דלא ידע מתניתא דתני לוי ואידך מתניתא הא מתני' כ"ע ידעי לה.
א"נ דכ"ע נכסי בחזקת יתומים קיימי והיינו טעמא דר"י כאביי קשישא : פי' רש"י ז"ל דכ"ע ואפילו לר"י היכי דאמרי יתומים נתנם על האלמנה להביא ראייה ואפי' הכי לר"י הסתם יפה לה לטריפת לקוחות כמו שכתבתי וכדתני אביי קשישא וכו' ואי נטלן במתנה לא כך יפה כחו שיוכל לטרוף הלקוחות על החוב ולא יכול לטרוף על המתנה אף זו על המזונות לא תוכל לטרוף לקוחות ועל הכתובה תטרוף אותם ואם מפני היתומים שלא יאמרו הכל לכתובה מכרת וקבלת כתובתך יכולה היא להעמיד עדים שיבאו את הנמכר למזונות ואם תצטרך לכך יבואו עדים ויעידו ואת הנמכר לכתובה לא תודיעו מפני הלקוחות עכ"ל ז"ל משל למה הדבר דומה לש"מ שאמר תנו מאתיים זוז לפלוני ב"ח רצה בחובו נוטלין רצה במתנה נוטלין במתנה לא כך כחו יפה כך הגירס' הנכונה והיא גירסת רש"י ז"ל ויש שפירשו שזה אין לו אלא או האי או האי אלא שהרשות בידו לברור ליטלן לאיזה דבר שירצה ולכך אומר שאם נטלן במתנה לא כך כחו יפה שאם מחל חובו ונוטלן במתנה ובא ב"ח מוקדם למתנתו הפסיד וגם לא תוכל לטרוף על המתנה כשם שהיה טורף על החוב אפילו לא באו ב"ח מוקדם ומיהו זימנא דעדיף ליטלם במתנה כגון שלוה וקנה ומכר דלא משתעבד לחובו ומשתעבד לחוב מאוחר דה"ל קנה ולוה ומתנה זו קודמת לחוב ההוא וכגון שנותן לו מתנת בריא מעכשיו ולאחר מיתה והיינו דקאמר רצה במתנה נוטלין ולפיכך סתמא עדיף ליה מפירושו עד שיראה לבסוף מאי דעדיף ליה וכעין שאמרו בדר"י ואף על פי שלענין שמועתנו הביאוה לגבי אשה שגובה הכל כתובה ומזונות לא מפני שדומות לגמרי אלא מפני שדומות לענין טירפא דלקוחות טרפות חלוקות ולומר שראוי לאדם לחוש לכך ויעשה בענין שתוכל לטרוף והכי משמע בפרק יש נוחלין דאמר תנו מאתים זוז לפלוני כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ופרקינן משום דאמר לישנא יתירא ואחרים פי' דהכא נמי זוכה הוא במתנתו וחובו דומיא דאשה זו והתם בפרק יש נוחלין לרבותא נקט דאפילו היכי דאמר כראוי נוטל שניהם משום לישנא יתירא והכא באמת אמרינן נוטלין במתנה לא כך כחו יפה הא ודאי כחו יפה ליטלן במתנה כי על החוב הנשאר לו לגבות יכול לטרוף לקוחות מה שלא יוכל לגבות על המתנה ואם תצא משום מתנם מקודמת למתנה זו ובא ויטרוף בחובו והא דקאמר מעיקרא רצה בחובו נוטל מן דינא קאמר ואף על פי שאין עצה טובה וכבר כתבנו בפרק יש נוחלין. פסק:
פסקי הרי"ד
והמורה פי' יתומים אמרו נתננו דמי מזונות לשנה הבאה ואינו נ"ל דלהבא טוענים דמתני לה לוי לא נטלתי משמע דלשעבר טענו דהא משנשאת שוב אין לה מזונות ואינה טוענת אלא לשעבר ובפ' המקבל אמרי' יתומים אומרים אנו השבחנו וב"ח אומר אביכם השביח סבר ר"ה למימר על ב"ח להביא ראי' מ"ט ארעא בחזקת יתמי קיימי וב"ח ליתי ראי' ולישקל א"ל האי סבא הכי אר"י על היתומים להביא ראיה מ"ט ארעא דלגוביינא קיימא כמאן דגבי דמי ויתמי ניתי ראי' ונשקלו ונ"ל דבתר דפשטא ליה ממתניתא דלוי סברה איהו למימר התם נכסי בחזקת הבעל [חוב] קיימו ולא בחזקת יתמי א"נ י"ל דאע"ג דהתם פשיטא לי' הכא מיבעי' לי' משום דטעמא דהתם כדמפרש ארעא כיון דלגוביינא קיימו וכו' והלכך כולה ארעא קיימו בחזקת ב"ח אבל הכא דלא בעי' אלא מזוני לא קיימו כלהו נכסי בחזקת האלמנה שהמזונות אינו אלא דבר יום ביומו וכולהו נכסי בחזקת יתמי קיימו ואין כח באלמנה להוציא מידן בעבור מזונותי' כמו שיש כח לב"ח להוציא כל השדה מיד היתומים אלא היתומים הן מחזיקין הנכסים והולכים ומפרנסים אותה דבר יום ביומו מש"ה היה מסתפק הכא למיבעי אם יש כח וחזקה לאלמנה עליהן כנגד מזונותיה:
שיטה מקובצת
אמר רב שימי בר אשי הך מילתא דבעי ר' יוחנן פלוגתא דתנאי היא מוכרת מנכסי יתומים לצורך מזונות או אם היתה חייבת ליטרא מעות ואין לה ממה לפרוע ורוצה לגבות קצת כתובתה משום ב"ח שלה מוכרת לצורך כתובתה וכותבת אלו למזונות מכרתי וכו': דהא אמרינן במתניתין אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד ושמעינן מינה שיכולה היא למכור בין לכתובה בין למזוני שלא ברשות ב"ד ומכרה קיים ובלבד שתמכור שוה בשוה ומחתמת על אותה כתובה עדים ומוכרת וכותבת סתם כך וכך מכרתי ולא בעי' לפרושי אלו למזוני ואלו לכתובה דלכי אתיא למגבי כולה כתובתה אי שקלה טפי ממאי דלא אפקת במזונותיה במאי דפסקו לה ב"ד לאותו שבת נוטלת לאותו מותר בכתובתה וכך כחה יפה דאי מצריכינן לפרושי אלו למזונות ואלו לכתובה אי לא משכחא בני חרי למזוני כיון דכתבת לכתובתי מכרתי לא יכלה למגבי מזוני ממשעבדי דאין מוציאין למזונות האשה והבנות מנכסים המשועבדים אבל השתא דכתבה סתם יכולה היא לומר מה שמכרתי מכרתי למזונות ולא נתקבלתי כלום מכתובתי ואזלא וטרפא לכתובה ממשעבדי ר' יהודה סבר נכסי בחזקת יתמי ואי הוה תובעת מזונות דלשעבר מצו למימר יהיבנא ליך מזונותיך ומפסדא להו למזונותיה להכי מבעי ליה לפרושי אלו למזונותיה ולא יהביתו לה טפי אלא כמו שהשטר מוכיח ואפילו היא כותבת אלו לכתובתי מכרתי דהשתא לא יכלה למימר למזונות מכרתי ותו לא טרפא ממשעבדי אפ"ה כך כחה יפה דלא שכיחא דליכא בני חרי למזוני ומשום הפסד מזונות דמגבוי כתובה ואילך לא בעי למסתפי דהא דאמרינן תובעת כתובתה שוב אין לה מזונות היינו דתבעה לה כולה או שקבלתה כולה אבל אי מצטרכי לה זוזי וגבתה מקצת כתובתה אית לה מזוני וליכא מ"ד מכרה מקצתה שוב אין לה מזונות אלא ר' שמעון בלחוד בחזקת אלמנה קיימי ולא מצו אמרו יתמי נתננו דמשום חששא דילמא לא משכחא בני חרי למזוני כחה יפה לכתוב סתם דאלו מצרכינן לה לכתוב אלו למזונות מכרתי ע"כ מצרכינן לה לכתוב זה לכתובה מכרתי דודאי שקרא לא מצרכינן לה לכתוב דשקלא לכתובה ממנה וכתבה למזונות מכרתי. רש"י במהדורא קמא. ובמהדורא בתרא כתב וז"ל וכותבת אלו למזונות בשטרות המכירה שהיא כותבת ללקוחות תפרש את המוכרת למזונות וכשהיא מוכרת לגיבוי כתובה תפרש בתוך השטר לכתובה מכרתי. וכך כחה יפה. כדבעינן לפרושי מאי לאו וכו' ע"כ. פירוש לא סגי דלא לכתוב בשטרות המכירה דאי כותבת כן בשטר בפני עצמו ומחתמת על אותה כתיבה עדים וכמ"ש במהדורא קמא כיון דנכסי בחזקת יתמי קיימי אע"פ שהיא כותבת כן יכולין יתמי למימר דבשקר כתבה כן שכבר פרעו לה המזונות דהא ודאי משמע דבינה לבין עצמה כותבת כן ומחמת העדים בלי ידיעת היורשים ואפשר דכל כה"ג ליכא קלא ואפילו את"ל איכא קלא לא חיישי להכי יתמי דהא לעולם מצו אמרי דכבר פרעו לה המזונות אבל כשמוכרת למזונות ומפרשה בתוך שטר המכירה דלמזונות מכרה הא ודאי קלא אית לה למלתא וידעו היתומים דלמזונות מכרה ולא יערערו בדבר לומר דכבר פרעו לה הלכך שוב לא מהימני לומר פרענו ואכתי איכא למבעי למה לה לכתוב אלו למזונות ואלו לכתובה. במאי דתכתוב למזונות סגי לייפות כחה דלא לימרו יתמי דכולהו לכתובה מכרה ואפשר דכדי לייפות כחה צריך לפרש מה לכתובה ומה למזונות דאי כתבה במכירה אחת למזונות ובמכירה אחרת כותבת סתם סוף כשתבא לתבוע שארית כתובתה יאמרו לה מה שמכרת לכתובה מכרת וקבלת כתובתיך וכבר פרענו ליך המזונות ולא ידענו כשמכרת למזונות לפי שראינו קצת ממה שמכרת שכתבת סתם לא דקדקנו בשאר מה שמכרת אי למזונות אי לכתובה אבל כשמפרשת מה לכתובה מה למזונות הא ודאי כיון שמפרשת לכתובה משמע דזימנין מוכרת למזונות הלכך לאו כל כמינייהו למימר דלא ידעו בדבר בשעה שמכרה. והשתא ניחא קושיא אחריתי דמאי ס"ד דרב שימי דקא פשיט מברייתא ולא פשיט ממתני' די"ל דבברייתא דקתני וכותבת אלו למזונות ואלו לכתובה משמע ליה דהיינו משום יפוי כח דאי משום עצה טובה במאי דתכתוב אלו למזונות הוי סגי אבל במתני' דלא קתני אלא וכותבת אלו למזונות מכרתי פשיטא ליה דהיינו משום עצה טובה כך ס"ד דרב שימי ותלמודא דחי דברייתא נמי איכא למימר דמשום עצה טובה היא דכותבת כן כנ"ל. אבל רש"י במהדורא קמא לא כתב כן:
והריטב"א ז"ל כתב וז"ל יותר היה יפה לה שתפרש במה שמוכרת למזונות ולא תפרש במה שמוכרת לכתובה וכך כחה יפה עם היתומים ועם הלקוחות אלא שאין זה דין אלא או תפרש על הכל או תמכור סתם הכל כי כשמפרשת בזה ולא בזה סתמא כפירושה דלכתובה מכרה ע"כ:
והילך לשון הרמב"ן בכולה שמעתין מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה פירוש שאם תרצה לומר למזונות מכרתי טרפה כתובה ממשעבדי וכ"ש אם כותבת בפירוש למזונות מכרתי דכחה יפה אלא כך אנו אומרים שאפי' מה שהיא רוצה למכור לכתובה ושלא תתפרנס על יד לוקח תכתוב סתם דאי לא מציא למגבא כתובה טרפא כשיעור כתובתה ותאמר דמעיקרא למזונות מכרה דכיון דסתמא זבנה מציא למימר הכי זהו תורף פירש"י ז"ל. ובירושלמי פירשו בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי בא מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי כלומר אם בא מלוה בשטר לטרוף המשועבדים ולהוציא מיד הלקוחות הדמים שהרי היא מוכרת לי"ב חדש ומפרנס אחד לשלשים יום אומרת לכתובה מכרתי והיא קודמת ואם מכרה למזונות הם מוציאין הדמים מידה כך פירש הראב"ד ואם בא מלוה על פה אומרת למזונות מכרתי שאלו מכרה לכתובה טורף ב"ח דאיתנהו קמה ועכשיו שמכרה למזונות מה שמכרה מכרה דתרוייהו מלוה על פה נינהו ומוכרת שאר נכסי משום כתובה נמצא הסתם יפה לה וכדאמרינן מעיקרא ר' יוסי סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי פירש"י ז"ל והתם יפה לה מפני לקוחות שלקחו שדה מבעלה וקשיא דאם כן היינו דאביי קשישא ובגמרא משמע דעד השתא לא ס"ד ההוא טעמא ועוד פירש רש"י ז"ל הא דאמרינן לעולם בחזקת יתמי קיימי וטעמא כדאביי קשישא שיכולה היא להעיד עדים על הנמכר למזונות וא"כ הא הוה ליה למימר ולמה שתק מעיקר התירוץ וראיתי מפרש דמעיקרא קס"ד דלר' יוסי הסתם יפה לה לגבי יתומים שאם כתבה אלו לכתובה כו' שמא תמתין ב' וג' שנים ולא תתבע מזונות והיתומים יאמרו לה הפסדת מזונותיך ועכשיו שכתבה סתם יכולה היא לומר למזונות מכרתי עד שלא יהא מזומן שכלו אותן מזונות שתים ושלש שנים וגבה מזונותיה דנכסי בחזקת אלמנה קיימי והשאר לכתובה אם רצתה והשתא אמרינן לעולם נכסי בחזקת יתמי קיימי וצריכה להביא ראיה שלא קבלה מזונותיה ושלא מחלה ובמכירה הסתם יפה כחה לגבי לקוחות. ואין הלשון זה מחוור ולשון ראשון של רש"י יש לי ליישב דמעיקרא קס"ד שהסתם יפה לה אפילו היתומים שערערו ועכשיו לגבי לקוחות בלחוד אלא קשיא לי דהא טוענין ללקוחות כל מאי דמצי מוכר או יורשין למטען ולי נראה דהכי פירושא דהכא לאו בטוענין פרעון אחר עסקינן אלא כשמכרה סתם והם טוענין עליה מכירה זו לשם כתובה היתה בפירוש ונתקבלה כתובתיך והם נאמנים לדעת האומר נכסי בחזקת יתמי קיימי והיא אומרת מה שמכרתי למזונות מכרתי בפירוש תנו לי כתובתי משלם והיא נאמנת לדברי האומר נכסי בחזקת אלמנה והשתא דחינן דילמא נכסי בחזקת יתמי והם נאמנין לומר לכתובה מכרת בפירוש אלא הכא במוכרת סתם בפני העדים עסקינן וכן השטר סתם הוא ואין יכולין לטעון עליה אלא סתמא אלא בדאביי קשישא פליגי דקסבר ר' יוסי דברשותה של אשה הוא לומר מכירה זו שמכרתי רוצה אני שתהא למזונות דומיא דשכיב מרע שנוטל בעל חוב הממון ואחר כך אומר לכך נטלתיו ור' יהודה סבר כיון שמכרה סתם יכולין לומר לה נתקבלה כתובתיך. עכ"ל הרמב"ן בכולה שמעתין. ותלמיד הרשב"א כתב וז"ל יש מקשים לפירוש רש"י ז"ל דהשתא משמע דייפוי כח דר' יוסי הוי טעמא דאביי קשישא ומדאמרינן במסקנא דכ"ע בחזקת יתמי וטעמא כאביי קשישא משמע דעד השתא דאית ליה לר' יוסי דנכסי בחזקת אלמנה קיימי לא הוה שמיע ליה דאביי קשישא. ויש מי שתירץ דאין הכי נמי דהוה מצי לאתויי הכא להא דאביי קשישא אלא דכיון דמוקמינן להו לנכסי בחזקת אלמנה תו לא צריכה יפוי כח מצד אחר בין לגבי יורשין בין לגבי לקוחות שאם באו להוציא מידה עליה להביא ראיה אבל התם דמוקמינן להו לנכסי בחזקת יתמי צריכה יפוי כח כדאביי קשישא דמדמינן לה לשכיב מרע דאי לאו הכי עליה להביא ראיה וגם לגבי לקוחות נמי אי לאו הא דאביי קשישא היתה מפסדת דאיהי לא מהימנא דקיי"ל דטוענין ללוקח כל מאי דמצי טעני יורשים או מוכר וכתב הרמב"ן דהכא לא בטוענין פרעון אחר עסקינן אלא כשמכרה סתם וכו' עד יכולין לומר לה נתקבלה כתובתיך ע"כ. וקשה לרבינו דהיאך יכולה היא למכור סתם והיאך ב"ד נזקקין לה שהרי היא צריכה ב"ד הדיוטות ועד שתאמר להם למה היא צריכה היאך נזקקין לה ועוד דהא כל שהיא תובעת למזונות אינה יכולה למכור אלא לששה חדשים ולוקחת מפרנס אחד לשלשים יום וממנה יודע אם למזונות מכרה או לכתובה. ותירץ דכשתובעת בב"ד סתם נזקקין לה ומוכרים לפחות עד כדי ו' חדשים שהרי יש לה על אותם נכסים חיוב מזונות ושעבוד כתובה ויעמדו המעות ביד הלוקח ומפרנסים אותה אחד לשלשים יום ולבסוף הרשות בידה לומר למה היא נוטלת רצתה בכתובתה נוטלתן רצתה למזונות נוטלתן ע"כ. והתוספות ז"ל פירשו כפירוש אשר דחה הרמב"ן וכדכתבינן לעיל דיפוי כח דהשתא היינו מתוך שהיא מוכרת סתם היא תאמר אלו למזונות מכרתי ולא יוכלו היתומים לומר אבדה מזונותיה אם שתקה שלש שנים אבל לענין טריפת לקוחות אכתי לא אסיק אדעתיה עד דמסיק לכולי עלמא נכסי בחזקת יתמי קיימי דאז לא מצי למימר דיפוי כח דהכא דאינה נאמנת לומר למזונות מכרתי שהרי נכסים בחזקת יתמי קיימי. והקשו על פירושם דמאי יפוי כח הוא זה שתוציא מזונות מן היתומים שלא כדין שהיא מכרה לכתובה ושתקה שלש שנים ומחלה מזונות והיא תאמר שמכרה למזונות ותירצו שאינה טורפת שלא כדין דמאי טעמא אמרינן שהתה שלש שנים אבדה מזונותיה מדלא תבעה אותם ודאי מחלה מזונותיה והכא איכא למימר דלא חששה לתבעם שסמכה על יפוי כח שלה שיכולה לומר הכל מכרתי למזונות. וכתבו עוד דכן צ"ל לפירש"י ז"ל שאינה טורפת מן הלקוחות שלא כדין בטענת שקר שאומרת למזונות מכרתי שהרי גם מזונות בדין הוא שתגבה ממשעבדי אלא מפני שאינן קצובין כדמפרש בגיטין והכא לעולם היה להם להלקוחות לאסוקי אדעתייהו משום כתובה ולהניח מבני חרי כשיעור כתובתה ואע"פ שמכרה לכתובתה כיון שיכולה לומר למזונות מכרתי ע"כ. ויש לדקדק אמאי תלו התוספות דצ"ל לפירש"י כן והא פירושו של רש"י היינו דאביי קשישא דלקמן והוה להו למימר דליפוי כח דגמרין צריך לומר כן ונראה דכי אמרינן נכסי בחזקת אלמנה דליכא שום יפוי כח בפירוש בייפוי כח כל דהו דאיכא בסתם סגי ואין צריכין למשלו דאביי קשישא ואפילו מכרה להדיא לכתובה כל עוד דלא כתבה כן להדיא בשטר המכירה מציא תוב למימר למזונות מכרתי כיון דהנכסים בחזקתה אבל אם תפרש בשטר המכירה לכתובה מכרתי לא תוכל שוב לנתקן למזונות אבל במסקנא דאסיקנא נכסי בחזקת יתמי קיימי בעל כרחין צריכין אנו למשלו דאביי קשישא ושהיא מוכרת סתם ואינה מודיע הנמכר לכתובה כדי שתהיה הבחירה בידה לומר למזונות מכרתי דומיא דש"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני דהוה ליה סתם והבחירה בידו רצה בחובו נוטלן כו' והלכך לעיל כי אמרינן בחזקת אלמנה איכא לאקשויי דמה יפוי כח הוא זה שתוציא מזונות מן היתומים בטענת שקר כיון דמעיקרא פירשה להדיא דלכתובה מכרה אבל בהא דאביי קשישא אין כאן טענת שקר דהיא נתחכמה למכור סתם כדי שתהא בחירה בידה ומ"ש רש"י לקמן א"נ דכ"ע. וכו' ואפילו לר' יוסי סתם יפה לה לטרוף לקוחות שבחיי בעלה לכתובתה כמו שפירשתי וכדתני אביי קשישא. פירושו דדמיא האי יפוי כח לדלעיל משום דבכולהו היפוי היינו לטריפת לקוחות וכו' ומיהו איכא הפרשה בינייהו וכדכתבינן כנ"ל. והריטב"א דחה פירושו של רש"י ז"ל משום קושית התוספות דמדאמרינן לקמן דהיינו טעמא דר' יוסי כדאביי קשישא ומשום לקוחות מכלל דעד השתא לא מסקינן אדעתין ההוא טעמא לר' יוסי וכתב ז"ל דהנכון דהשתא כיון דסבירא לן דלר' יוסי נכסי בחזקת אלמנה קיימי הדבר פשוט בעצמו שכחה יפה בסתם יותר מבמפורש דהא כל זמן שהדבר בסתם היא נאמנת לומר לכך וכך נטלתי וא"כ למה תפרש עכשיו כלום יותר טוב הוא לה הסתם וכשתרצה לפרש תפרש כפי מה שתראה באותה שעה וזה ברור. ובירושלמי אמרו על זה כיצד כחה יפה בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי בא מלוה על פה אומרת למזונות מכרתי ע"כ ועל הדרך הזה וכיוצא בו יש לנו לפרש שכך כחה יפה אבל לקמן דאמרינן דלר' יוסי נמי נכסי בחזקת יתמי קיימי ואינה נאמנת לומר לכך מכרתי אז הוצרך התלמוד לפרש כי כחה יפה לענין לקוחות ומיהו הא קי"ל כדתני לוי דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ע"כ:
וז"ל הרא"ה ז"ל אמר רב שימי בר רב אשי כתנאי מוכרת וכותבת וכו': פי' הא קי"ל במתני' דכל אלמנה מוכרת שלא בב"ד בין מן האירוסין בין מן הנשואין בין למזונות בין לכתובה ואם מכרה קרקע אחת הרי הדבר ברשותה ואם רצתה נוטלת מקצת דמים למזונות ומקצת דמים לכתובה והיינו דקתני מוכרת שדה אחת ונוטלת מה שתרצה מן הדמים למזונות ומה שתרצה לכתובה ומפרשת בשעת מכירה מה היא מוכרת למזונות ומה היא מוכרת לכתובה וכותבת אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר מוכרת וכותבת סתם כלומר מוכרת סתם ואינה צריכה לפרש מה היא מוכרת למזונות ומה היא מוכרת לכתובה אלא מוכרת סתם וכותבת סתם ואחר זמן הרשות בידה לומר מה היא רוצה ליטול ממה שמכרה למזונותיה ולכתובתה. מאי לאו בהא קא מיפלגי דר' יהודה סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי פירוש וכיון שכן שהנכסים ברשות היתומים אינה יכולה להוציא אותן מרשות היתומים אלא אם כן תפרש למה ואם לא פירשה המכר בטל ואע"פ שהיא מוכרת שלא בב"ד צריכה לפרש בשעת מכירה לעדים שאינה יכולה להוציא הנכסים מחזקתן אא"כ שפרשה למה וכיון שכן אם לא כתבה בשטר פירוש מכירתה מה שמכרה למזונות ומה שמכרה לכתובה נאמנין היתומים עליה לומר לכך מכרת ויכולין לומר לכתובה מכרת ונתקבלת כתובתיך והפסדת מזונותיך מאותה שעה ואילך אם לא הביאה ראיה למה מכרה שכיון שהנכסים בחזקת היתומים והיה לה לפרש בשעת המכירה צריכה להביא ראיה על הפירוש ור' יוסי סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי וכיון שכן אינה צריכה לפרש בשעת מכירה למה היא מוכרת אלא דמוכרת סתם ואח"כ הרשות בידה לומר למה היא רוצה ליטלם אם למזונות או לכתובה ואם באו היתומים לערער לומר שבשעת מכירה פירשה למה מכרה יביאו ראיה לדבריהם וכך כחה יפה שהיא יכולה לימלך למה רוצה לנוטלן ואם אין שם בני חורין אלא משועבדין אומרת שהיא רוצה ליטול מה שמכרה למזונות כדי שתגבה מן המשועבדים כתובתה אם יש שם בני חורין אומרת שמה שנטלה לכתובתה נטלה כדי שתהא ניזונת במה שנשאר שם מכתובתה דהא קי"ל דליתא לדר"ש דאמר לא אמר מקצת כסף ככל כסף ואמרינן ממאי דילמא דכ"ע נכסי בחזקת אלמנה קיימי ור' יהודה עצה טובה קמ"ל כלומר דכ"ע נכסי בחזקת אלמנה קיימי ואתיא דר' יוסי שפיר דאמר מוכרת וכותבת סתם וטעמא דר' יהודה דאמר דתמכור בפירוש ותכתוב בפי' משום דעצה טובה קמ"ל דלא לקרו לה רעבתנית שהרואה מוכרת כסבור שהכל מוכרת למזונותיה לפיכך השיאה עצה ר' יהודה שתפרש מה שדעתה למכור למזונות ותכתוב בפירוש דאלת"ה הא דבעי ר' יוחנן תפשוט ליה ממתניתין מוכרת וכותבת למזונות מכרתי דהא נמי קתני הכי בלישנא דר' יהודה אלא ממתני' ליכא למשמע מינה דעצה טובה קמ"ל הא נמי עצה טובה קמ"ל אי נמי דכ"ע נכסי בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר' יוסי כדאביי קשישא כלומר דאפילו הכי דנכסי בחזקת יתמי הרשות בידה לנטלן למה שתרצה ומוכרת תחלה סתם ואח"כ יכולה לימלך והדבר תלוי בדעתה למה תטול אותה כדאמר אביי בש"מ שאמר תנו ר' זוז לפלוני בעל חובי רצה וכו' ואם רצה ליטלן בחובו נוטלן ואם רצה במתנה נוטלן ואע"פ דבכאן הרי הנכסים ברשות היתומים נוטלן תחלה בסתם ואח"כ נמלך בו ונוטלן למה שירצה אך אלמנה אע"פ שהנכסים ברשות היתומים ובחזקתן הרשות ביד האלמנה לנוטלן תחלה בסתם ואח"כ הדבר תלוי בדעתה ליטלן למה שתרצה.
כך נראה לפרש וזהו הפירוש הנכון והא דאמר ר' יוסי מוכרת וכותבת סתם וכך כחה יפה פירשו בירושלמי בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי בא מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי כלומר אם בא מלוה בשטר לטרוף מן המשועבדים וכו': ומהכא משמע דכל שאינו גובה מן המשועבדים אע"פ שהוא קודם הגובה מן המשועבדים קודם לו לגבות כמו שאמרו בירושלמי שאם בא מלוה בשטר והיא אמרה שמכרה למזונות מוציאין הדמים מידה ואע"פ שהיא מוקדמת במזונותיה שהרי שעבוד מזונותיה משעת כתובה ואמרינן התם שאלו מכר לכתובתה אין מוציאין מידה אלמא דבמלוה מאוחרת מכתובתה עסקינן ואפ"ה למזונות מוציאין מידה והכי מוכח מהא דמבעיא לן מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה ואמרינן דלא משום טעמא דאחריותא דנפשיה מיהת קביל עליה אבל ב"ד שמכרו למזונות ודאי פשיטא לן שהיא חוזרת וטורפת לכתובה ואע"פ שהן שוין בחיובן משעה אחת כתובה ומזונות כתובה גובה מהם. עכ"ל הרא"ה ז"ל:
וז"ל הריטב"א ז"ל ולענין מה שאמרו בירושלמי בא מלוה בשטר וכו' לפום פשטה אתיא שפיר למאן דסבר שאין למלוה על פה דין קדימה במקום מלוה בשטר ומיירי הכא במלוה מאוחרת שלאחר הנשואין הלכך בא מלוה בשטר שהיא מאוחרת לתפוס מן המעות של מכר אומרת לכתובה מכרתי שהיא מוקדמת שאלו אומרת למזונות מכרתי כיון דמזונות מלוה על פה נינהו דלא טרפי ממשעבדי כך אינן כלום במקום מלוה בשטר קודמת ואפילו תפסה לא מהני לה בא מלוה על פה אומרת למזונות מכרתי דהשתא שתיהן מלוה על פה והיא שקדמה וגבתה מה שגבתה גבתה אבל למאן דמפרש דמלוה על פה יש לה קדימה במקום מלוה בשטר אף כשבא מלוה בשטר מאוחר יכולה לומר למזונות מכרתי כיון שחיוב מזונותיה קדמו וא"ת דמיירי במלוה מוקדמת לשעבודה אם כן כשבא מלוה בשטר ואומרת לכתובה מכרתי מאי מהני לה דהא קיימא לן בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ושמא הירושלמי הזה סובר דמה שגבה גבה או משום דסבר שעבודא לאו דאורייתא ולפיכך אין למלוה על פה דין קדימה במקום מלוה בשטר אבל אנן דקיימא לן דשעבודא דאורייתא ודאי יש לה דין קדימה ע"כ:
ממאי דתנאי היא דילמא וכו': ור' יהודה מ"ה מצריך לה לפרש אלו למזונות ואלו לכתובה כי היכי דלא לקרו לה רעבתנותא דאי מכרה למזוני ולכתובה וכתבה סתם כך וכך מכרתי אמרי אנשי כולהו זבנה למזונות וגרגרנית היא דלא מציא להסתפק במזונות שפסקו לה בית דין ומרחקים אותה אינשי ולא נסבי לה. רש"י ז"ל במהדורא קמא. ור' יוסי סבר דיותר הוא עצה טובה שתמכור סתם שכחה יפה בו משתחוש ללעז רעבתנית. הריטב"א ז"ל:
דאי לא תימא הכי דעצה טובה היא אלא משום דוקא קאמר ר' יהודה וכותבת אלו למזונות מכרתי הא דבעי ר' יוחנן לעיל יתומים אומרים נתננו וכו': נהי דאשתמטתיה ברייתא דתני לוי אלא ממתניתין מיהא דעלה קאי תפשוט ליה מינה דהא קתני מתני' וכותבת למזונות מכרתי אלא בעיא לפרושי משום דנכסי בחזקת יתמי קיימי אלא מש"ה לא פשיט לה ממתניתין דאיכא למימר עצה טובה היא דלא ליקרו לה רעבתנותא והכי קאמר תנא דמתניתין מוכרת למזונות וכותבת למזונות מכרתי כלומר מה שמוכרת משום מזונות כותבת למזונות וה"ה נמי אם מוכרת לכתובה שכותבת לכתובה מכרתי. רש"י במהדורא קמא:
וז"ל הריטב"א דאי לא תימא הכי הא דבעי ר' יוחנן כו' פירוש נהי דלא ידע מתניתא דתני לוי ואידך מתניתא הא מתני' כ"ע ידעי לה:
אי נמי דכ"ע נכסי בחזקת יתמי קיימי היכא דלא מכרה כלל לא לכתובה ולא למזונות ואי אמרי יתמי נתננו עליה להביא ראיה והכא היינו טעמא דר' יוסי שהתם יפה לה דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ולא מצו יתמי אמרי נתננו משום דמכרה וכבר כתב לה וקבלתן והויא ליה מוחזקת בדין והואיל וסתם היא כותבת יכולה היא לומר הכל מכרתי למזונות דהויא מוחזקת. נטלן במתנה לא כך כחו יפה שהרי יכול לגבות חובו ממשעבדי וכתובה חוב הוא לגבה הילכך כי כתבה סתם וטענה ואמרה לבסוף כולהו למזונות מכרתי לא כך כחה יפה שהרי טורפת כתובתה ממשעבדי ואפילו אם אין היתומים מאמינים לה לא מפסדא מידי הואיל ומוחזקת היא שמכרה כבר ורבי יהודה סבר דאע"ג דמכרה לא הויא תפיסה דמצי אמרי יתמי לכתובה זבנית הלכך בעיא לפרושי ואיכא למימר הכי והכי ולא מציא למימר תנאי היא וממתני' מיהא ליכא למשמע מידי דאיכא למימר מתני' משום עצה טובה. רש"י במהדורא קמא:
משל למה הדבר דומה לשכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן במתנה לא כך כחו יפה כך הגירסא הנכונה והיא גירסת רש"י ז"ל. ויש שפירשו שזה אין לו אלא או האי או האי אלא שהרשות בידו לברור ליטלן לאיזה דבר שירצה ולכך אומר שאם נטלן במתנה לא כך כחו יפה שאם מחל חובו ונטלן במתנה ורצה בעל חוב מוקדם למתנתו הפסיד וגם לא תוכל לטרוף על המתנה כשם שהיה טורף על החוב אפילו בא חוב מוקדם ומיהו זמנין דעדיף ליטלן במתנה כגון שלוה וקנה ומכר דלא משתעבד לחובו ומשתעבד לחוב מאוחר דהו"ל קנה ולוה ומתנה זו קודמת לחוב היא וכגון שנותנם לו במתנת בריא מעכשו ולאחר מיתה והיינו דקאמר רצה במתנה נוטלן ולפיכך סתמו עדיף ליה מפירושו עד שיראה לבסוף מאי דעדיף ליה וכעין שאמרו בדר' יוסי ואע"פ שלענין שמועתנו הביאוה לגבי אשה שגובה את הכל כתובה ומזונות לא מפני שדומות לגמרי אלא שדומות לענין טירפא דלקוחות ולומר שראוי לאדם לחוש בכך ויעשה בענין שתוכל לטרוף לקוחות והכי משמע בפרק יש נוחלין דאמר תנו מאתים זוז לפלוני כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו.ופרכינן משום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו.ופרקינן משום דאמר לישנא יתירא. ואחרים פירשו דהכא נמי זוכה הוא במתנתו וחובו דומיא דאשה זו והתם בפי"נ לרבותא נקט דאפילו היכא דאמר כראוי לו נוטלן שתיהם משום לישנא יתירא והכא באתמהה אמרינן נוטלן במתנה לא כך כחו יפה הא ודאי כחו יפה ליטלן במתנה כי על החוב הנשאר לו לגבות יכול לטרוף לקוחות מה שלא יוכל לטרוף על המתנה ואם תצא שום מתנה מוקדמת למתנה זו ובא ויטרוף בחובו והא דקאמר מעיקרא רצה בחובו נוטלן דינא קאמר ואע"פ שאינה עצה טובה וכבר כתבנו בפרק י"נ בס"ד. הריטב"א ז"ל. והתוספות פירשו כלישנא בתרא וההיא די"נ תירצו דלא גרסינן התם לפלוני וכיון דלא אמר לפלוני אלא לבעל חוב משמע דבחובו קאמר שיתנו אם לא אמר כראוי לו אבל הכא דקאמר לפלוני בעל חובי מתוך לשונו משמע דבמתנה קאמר דהכי קאמר תנו לפלוני לאותו שהוא בעל חובי ולא מזכיר בעל חובי אלא לסימנא בעלמא ע"כ: