רי"ף על הש"ס/כתובות/פרק יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק יא[עריכה]

אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה:

גמ' ((ד"ת מ"ז) אמר שמואל מציאת אלמנה לעצמה טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה כי היכי דלא תהוי לה איבה הני תהוי להו איבה) א"ר יוסי ברכי חנינא כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליורשים חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו אמר ר' אלעזר אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה וכן כי אתא רב דימי אמר מעשה בכלתו של רבי שבתאי שתפסה דיסקא מלאה מעות ולא היה כח בחכמים להוציאה מידה אמר רבינא לא אמרן אלא למזוני אבל לכתובה מפקינן מתקיף לה מר בר רב אשי מ"ש (דף רי"ף נ"ה ע"ב) לכתובה דמקרקעי ולא ממטלטלי למזוני נמי ממקרקעי ולא ממטלטלי אלא מאי דתפס תפס הכי נמי מאי דתפס תפס אמר ליה רב יעקב בר נפתלי לרבינא הכי אמרינן משמיה דרבא כוותך אלמא תפיסה דכתובה ממטלטלי לא מהניא וקשיא לן הא דגרסינן לקמן ההיא אתתא דתפסה בכתובתה כסא דכספא אתיא לקמיה דרבא אמר לית דחש לה להא דרבי שמעון דאמר לא אמרי' מקצת כסף ככל כסף וגרסי' תו בפ' שבועת העדות (דף לב:) שמעת מינה משביע עידי קרקע חייב ודחינן דילמא דתפסה מטלטלי דשמעת מינה דתפיסת מטלטלי לכתובה מהניא וחזינן לחד מן רבוותא דקאמר הא דא"ר יעקב בר נפתלי לרבינא משמיה דרבא ליתא דהא הדר ביה רבא בהאי מעשה דההיא אתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה כי היכי דלא תקשי דרבא אדרבא וקסבר דהני שמעתתא כולהו בשתפסה מחיים ואנן לא חזינן להאי פירוקא דאם איתא דקשיא דרבא אדרבא לא הוה שתיק גמרא מיניה אלא הוה ליה לאקשויי דרבא אדרבא ולשנויי הדר ביה רבא ולברורי הי מינייהו הדר ביה ומדלא אקשי ליה הכי שמע מינה דלא קשיא דרבא אדרבא אלא הני תרתי דרבא תרי טעמי נינהו ולא קשיאן אהדדי דהאי דאמר רבא תפיסת מטלטלי לכתובה לא מהניא בתפיסה דלאחר מיתה ואפילו הכי למזוני מהניא והא דאמרינן בההיא איתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה דמהניא בשתפסה מחיים דיקא נמי דבהא אמרי אלמנה שתפסה למימרא דכשהיא אלמנה תפסה ובהא אמרי' איתתא דתפסה כסא דכספא למימרא דכשהיא תחת בעלה תפסה וכן האי דגרסי' בפ' שבועת העדות דכוותה והאידנא תקינו רבנן כתובה אפילו ממטלטלי וכיון דמזוני תנאי כתובה ותנאי כתובה ככתובה דמי מזונות נמי ממטלטלי בין תפסה בין לא תפסה:

אמר ר' יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות אבדה מזונותיה השתא שתים אבדה שלש מיבעיא לא קשיא כאן בענייה באן בעשירה אי נמי כאן בצנועה כאן בפרוצה אמר רבא לא אמרן אלא למפרע אבל להבא יש לה בעי ר' יוחנן יתומים אמרו נתננו והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה נכסי בחזקת יתמי קיימי (דף רי"ף נ"ו ע"א) ועל האלמנה להביא ראיה או דילמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה ת"ש דתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה נשאת עליה להביא ראיה:

בעו מיניה מרב ששת מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף בכתובתה קא מיבעיא להו בדרב יוסף דאמר רב יוסף ארמלתא דזבין אחריותא איתמי ובי דינא דזבין אחריותא איתמי מאי מי אמרינן כיון דאחריותא איתמי טרפא או דילמא מצי אמר לה נהי דאחריותא דעלמא לא קבלית עליך אחריות דנפשיך קבולי קבילת א"ל רב ששת תניתוה מוכרת והולכת עד כדי כתובתה וסמך לה שתגבה כתובתה מן השאר שמע מינה שיירה אין לא שיירה לא מהא שמעינן דלית לה לזבוני אלא כדי כתובתה אבל יותר מכדי כתובתה לא וקשיא לן הא דגרסינן בפרק שני דייני גזירות (דף קז:) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה גובה כתובתה אמרה גרשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ואוקמה שמואל בששמעו בו שמת ומקשינן ומ"ש עד כדי כתובתה ופרקינן איהי אפסדה אנפשה דאמרה גרשני בעלי ושמעינן מינה דאי לא אמרה גרשני בעלי ניזונת והולכת עד לעולם ואשכחנן פירוקא למקצת רבואתא דאמרי הא דאמרי' עד כדי כתובתה בנכסים מועטין והך אחריתי בנכסים מרובין והאי פירוקא דחיקא הוא ולא אשכחן ליה עיקר ועוד כמה הן נכסים מרובין וכמה הן נכסים מועטין בהאי דינא הלכך ליכא למיסמך על האי פירוקא ואנן מסתברא לן פירוקא דהאי קושיא הא דתניא מוכרת והולכת עד כדי כתובתה אבל יתר מכדי כתובתה לא בדלא אפשר לה לאתזוני אלא ממקרקעי הלכך לית לה לזבוני אלא כדי כתובתה והך אחריתי דשמעת מינה ניזונת לעולם מיירי בדאפשר לה לאתזוני מפירי דמקרקעי ומאגרא דבתי ומאי דדמי ליה ודייקינן מדקתני בהאי מתניתא מוכרת ובהך לא קתני מוכרת אלא ניזונית:

כיצד מוכרת אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב הונא מוכרת לשנים עשר חדש ולוקח מפרנס אחד לשלשים יום ודב יהודה אמר מוכרת (בד"ס הגי' לג' חדשים וכן לקמן) לו' חדשים ולוקח מפרנס אחד לשלשים יום אמר אמימר הלכתא מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחד לשלשים יום איבעיא להו זבין ולא איצטריכו ליה זוזי מהו הדרי זביני או לא הדרי והלכתא זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הדרי זביני והוא דגלי אדעתיה דמשום דצריך לזוזי למעבד בהו כך וכך הוא דמזבין אבל אי לא גלי אדעתיה לא מחייב לוקח לאהדורי ליה משום דהוו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים כדגרסינן בקדושין בפ' האיש מקדש (דף מט:) ההוא גברא דזבנינהו לנכסי אדעתא למיסק (דף רי"ף נ"ו ע"ב) לארעא דישראל ובעידן דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוו דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים (קידושין נ, א) ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י סליק ולא אתדר ליה אמר רבא כל דסליק אדעתא דלמידר והא לא אתדר ליה איכא דאמרי אדעתא למיסק הוא והא סליק ליה ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י לסוף לא סליק א"ר אשי אי בעי סליק איכא דאמרי אי בעי לא סליק איכא בינייהו דאתייליד אונסא באורחא:

מתני' אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד ר' שמעון אומר מן הנשואין מוכרת שלא בב"ד מן האירוסין לא תמכור אלא בב"ד מפני שאין לה מזונות וכל שאין לה מזונות אינה מוכרת אלא בבית דין:

גמ' גרסינן בפרק אלו מציאות (דף לב.) אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אינה צריכה בתי דינין מומחין אבל צריכה בתי דינין הדיוטות כגון גברי דמהימני ובקיאי בשומא:

בשלמא מן הנישואין משום מזוני אלא מן האירוסין מאי טעמא עולא אמר משום חינא ורב יהודה אמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד מאי בינייהו איכא בינייהו גרושה אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה וה"מ בחיי בעלה אבל אחר מיתת בעלה לא:

מתני' מכרה כתובתה או מקצתה משכנה כתובתה או מקצתה נתנתה לאחר או מקצתה לא תמכור את השאר

(דף רי"ף נ"ז ע"א) גמ' מתני' מני ר"ש היא דתניא מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות דברי ר' מאיר ר"ש אומר אע"פ שלא מכרה אלא מקצתה ולא משכנה אלא מקצתה לא תמכור את השאר אלא בב"ד וליתא לדרבי שמעון דאמרינן ההיא איתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה אתאי לקמיה דרבא אמר לית דחש להא דר"ש דאמר לא אמרי' מקצת כסף ככל כסף שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף מוכרת שלא בב"ד צריכה שבועה או אינה צריכה שבועה ותיבעי לך הכרזה אמר ליה הכרזה לא מיבעי לי דאמר רבי זירא אמר רב נחמן אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה כלום היכי דמי אי דאכרוז אמאי לא עשתה כלום אלא לאו דלא אכרוז לעצמה הוא דלא עשתה כלום הא לאחר מה שעשתה עשתה לעולם דאכרוז ואמרינן לה מאן שם לך כי ההוא גברא דאפקידו גביה כיסתא דיתמי אזל שמה לנפשיה בארבע מאה זוזי לסוף אייקר וקם בשית מאה אתו לקמיה דרב אסי אמר ליה מאן שם לך והלכתא צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה:

מתני' אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל ואפילו אומרת אני אחזיר הדינר ליורשין מכרה בטל רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם מכרה קיים עד שתהא (דף רי"ף נ"ז ע"ב) שם כדי שתשייר בשדה בת תשעה קבין ובגינה בת חצי קב, וכדברי ר' עקיבא בית רובע היתה כתובתה ארבע מאה זוז מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרן קיים:

גמ' מאי שנא מאתים במנה דאמרינן לה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארווחי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כאן שנה רבי הכל לבעל המעות כדתניא הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר חולקין והתניא ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות אמר רמי בר אבא אמר ר' יצחק לא קשיא כאן בדבר שאין לו קצבה כאן בדבר שיש לו קצבה אמר רב פפא הילכך בדבר שיש לו קצבה חולקין בדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות פירוש דבר שיש לו קצבה כגון הפירות שנמכרין מנין ידוע או משקל ידוע או מדה ידוע בכך וכך אם נתן לו המוכר אותו הדבר ידוע והוסיף לו אחת יתרה חולקין ולמה חולקין השליח עם בעל הבית הואיל ובאתה לו לשליח הנאה ע"י בעל הבית חולק עמו:

איבעיא להו אמר לשלוחו זיל זבין לי מארעא דידי בי ליתכא ואזל איהו וזבין כורא מאי מי אמרינן מוסיף על דבריו הוי וליתכא מיהא קני ליה או דילמא מעביר על דבריו הוי וליתכא נמי לא קני איכא דאמרי הא לא תבעי לך דודאי מוסיף על דבריו הוי כי תבעי לך היכא דאמר ליה זבין לי כורא ואזל וזבין ליה ליתכא מאי מי אמרינן אמר ליה דטבא לך עבדי לך או דילמא מצי אמר ליה לא ניחא לי דלפשו שטרי עלאי ולא אפשיטא בהדיא וסוגיין דמעביר על דבריו הוי דף צט:

ע"ש פשיטא אמר לחד קפידא ואי זבין לתרי לא הוי זביניה זביני אמר סתמא מאי רב הונא אמר לאחד ולא לשנים רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפילו למאה אקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה כה"ג מאי אמר להו לאחד ואפילו לשנים ואפילו למאה ואע"ג דטעה שליח היכא דטעה שליח לא קאמינא והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות ה"מ היכא דטעה בעה"ב אבל שליח א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעותי וכן הלכתא:

מתני' שום הדיינין שפחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל אומר רשב"ג אם כן מה כח ב"ד יפה אבל אם עשו איגרת בקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים:

(דף רי"ף נ"ח ע"א) גמ' איבעיא להו שליח כמאן אמר רבא אמר רב נחמן שליח כדיינין רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן שליח כאלמנה והילכתא שליח כאלמנה דאם טעה בכל שהוא מכרו בטל אמר רב הונא בר חיננא א"ר נחמן הלכה כדברי חכמים ולית ליה לרב נחמן מה כח בית דין יפה והאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להם אפטרופוס ובוררין להן חלק יפה ואם הגדילו יכולין למחות ורב נחמן דידיה אמר הגדילו אין יכולין למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה לא קשיא הא דטעו הא דלא טעו אי לא טעו מאי יכולין למחות ברוחות איכא ברוחות והלכתא כר"נ.

א"ר יוסף ארמלתא דזבינא אחריותא איתמי ובי דינא דזבין אחריותא איתמי אמר אמימר משמא דרב יוסף ב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעה בדבר משנה וחוזרין נעשו ודאי טעו דתנן שום היתומים שלשים (דף רי"ף נ"ח ע"ב) יום ושום הקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב אי מההיא הוה אמינא הני מילי שליח אבל בית דין לא קמ"ל דאפילו ב"ד איתיביה רב אשי לאמימר שום הדיינין שפיחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים מאי לאו דלא אכרוז לא בדאכרוז והא מדסופא בדאכרוז הוי רישא בדלא אכרוז דקתני סיפא אבל אם עשו איגרת בקורת אפי' מכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה במאתים מכרן קיים לא רישא וסיפא בדאכרוז ולא קשיא כאן בדברים שמכריזין עליהן כאן בדברים שאין מכריזין עליהן רישא דקתני פיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל ואע"ג דאכרוז בדברים שאין מכריזין עליהם אי נמי בשעה שאין מכריזין אי נמי במקום שאין מכריזין שכיון דלא בעו הכרזה בין אכרוז בין לא אכרוטז חד דינא הוא ואם פיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל שוה בשוה מכרן קיים וסיפא דקתני אם עשו איגרת בקורת אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה מכרן קיים בדברים שמכריזין ובשעה שמכריזין ובמקום שמכריזין דכיון דאכרוז עליהו כדחזי בין פחתו בין הותירו מכרן קיים ואלו הן דברים שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין מ"ט עולא אמר עבדים שמא ישמעו ויברחו שטרות ומטלטלין שמא יגנבו שעה שאין מכריזין כדאמרי נהרדעי לאכרגא ולמזונ' ולקבורה מזבנינן שלא באכרזתא מקום שאין מכריזין כגון נהרדעא דא"ר נחמן מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא סבור מינה משום דבקיאי בשומא אמר להו רב יוסף בר מניומי לדידי מיפרשא לי מניה דרב נחמן משום דקרו להו בני אכלי נכסי דאכרזתא.

אמר רב יהודה אמר שמואל מטלטלין של יתומין שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר ורב חסדא אמר אבימי מוליכין אותו לשוקים ולא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא רב כהנא הוה בידיה שכרא דרב משרשיא בר חקלא יתמא שהייה עד ריגלא אמר אע"ג דהוה ביה איצצא מייתי זוזא חריפי רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטא יתמא בר אחתיה הוה נמי לדידיה חמרא הוה מסיק לה לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי אמ' ליה מהו למשקליה בהדיא נישקליה דילמא מיתניס נשבקיה דילמא מתקיף אמר ליה זיל לא עדיף מדידך:

תנן התם בערכין (דף כא:) שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב. (ערכין כג, א) המקדיש נכסיו והיה עליו כתובת אשה רבי אליעזר אומר כשהוא מגרשה ידירנה הנאה ר' יהושע אומר אינו צריך וכן היה רבן שמעון ב"ג אומר הערב לאשה בכתובתה ורצה בעלה לגרשה ידירנה הנאה שמא יעשה קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו.

מ"ש בבקר ובערב (שם דף כב.) אמר רב יהודה בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלים בשעת הוצאת פועלים דאי איכא דניחא ליה למזבן אמר זילו סיירו לה ניהלי ובשעת הכנסת פועלים דנידכר דאמר להו ניזיל ונישיילינהו תניא נמי הכי שום היתומין ל' יום ושום ההקדש ס' יום ומכריזין בבוקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים ואומר שדה פלוני בסימניה ובמצרניה כך היא יפה ובכך היא שומה כל הרוצה ליקח יבא ויקה על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבע"ח בחובו למה לי למימר ע"מ ליתן לאשה בכתובתה ולבע"ח בחובו דאיכא דניחא ליה באשה ואיכא דניחא ליה בבע"ח איכא דניחא ליה באשה דשקלה על יד על יד ואיכא דניחא ליה בבע"ח דמיקל בזוזי א"ר חסדא בא להכריז רצופין ל' בשני וחמישי ס' ואע"ג דכי חשיב מר ליומי דהכרזה לא הוו אלא תמני סרי יומי כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי א"ר יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ היתה רבית אוכלת בהן ורבי יוחנן אמר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני ורב אסי אמר לך כתובת אשה הא תקינו רבנן מעשה ידיה במזונותיה ואידך זימנין דלא ספקא תנן שום היתומים ל' יום במאי עסקינן אילימא בבע"ח עובד כוכבים מי צאית אלא פשיטא בבע"ח ישראל ואי דקא אכיל רבית מי שבקינן לה אלא דלא אכיל רבית וקתני נזקקין בשלמא לר' יוחנן מוקי לה בכתובת אשה אלא לרב אסי קשיא אמר לך רב אסי ולר' יוחנן מי ניחא שבקינן מזוני דודאי קא מפסדא ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרווחינן אי לא הא לא קשיא בתובעת כתובתה בב"ד וכדרב יהודה אמר שמואל דא"ר יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות א"ה אזדקוקי נמי נזדקקינא לה כיון דאיזדקקין לה מעיקרא מיזדקקינן לה נמי השתא מ"מ לרב אסי קשיא לעולם בבע"ח עובד כובבי' ודקאמרת לא צאית כגון שקבל עליו לדון בדיני ישראל אי הכי רבית נמי לא נישקול שקבל לזו ולא קבל לזו מרימר אגבי כתובה לאשה מנכסי דיתמי א"ל רב אשי למרימר והא א"ר יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ היתה רבית אוכלת בהן ור' יוחנן אמר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני ואפילו רבי יוחנן לא קאמר אלא באלמנה דמפסדא מזוני אבל גרושה לא אמר ליה ההיא דר' יוחנן משום חינא מתנינן לה פירוש כשתטול כתובתה יהא לה חן ותנשא אר"נ מריש לא הוה מזדקיקנא לנכסי דיתמי כיון דשמעי להא דרב הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלאו דידהו ניזלי בתר שבקייהו מכאן ואילך מיזדקיקנא ומעיקרא מ"ט לא רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אימור צררי אתפסיה מאי בינייהו א"ב שחייב מודה א"נ שמתיה ומית בשמתיה והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע (ערכין כב, א) רבא אמר משום שובר א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ומי חיישת לשובר והתנן הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה ואמר רב אחא שר הבירה מעשה ובא לפני ר' (דף רי"ף נ"ט ע"א) יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בע"ח לא ורבא א"ר נחמן אפי' בע"ח נמי ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש א"ל התם כדאמרי' טעמא שלא יהא כל או"א נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים אמר רבא הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומים ואם אמר תנו נזקקין שדה זו ומנה זו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס אבל נמצאת שדה שאינה שלו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשיקרי לא מחזקינן א"ר אשי הלכך אנן אזדקוקי לא מזדקקינן דהא אמר רבא הלכתא אין נזקקין ואי מזדקקינן מוקמינן אפוטרופוס דהא אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן:

מתני' (בגמ' ומשניות וברא"ש הגי' הממאנת אבל בירושלמי גרס התומה ) היתומה והשניה והאילונית אין להן לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואם מתחילה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר יש להן כתובה:

(דף רי"ף נ"ט ע"ב) גמ' ירושלמי ויתומה אין לה כתובה תפתר ביתומה שמיאנה כשם שקנסו בה שאין לה כתובה כך קנסו בו שאם קידשה בליטרא דדהבא מאבד הכל:

אמר שמואל ל"ש אלא מנה מאתים אבל תוספת יש להן תניא נמי הכי נשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כגון הממאנת והשניה והאילונית אין להן מנה ומאתים אבל תוספת יש להן ונשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה כגון עוברת על דת וחברותיה אין להן תוספת וכ"ש מנה מאתים והיוצאה משום שם רע נוטלת מה שבפניה ויוצאת מסייע ליה לרב הונא דאמר רב הונא זינתה לא הפסידה בלאותיה קיימין פירוש בלאותיה הן בלאות נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בין נבסי מלוג בין נבסי צאן ברזל רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכ"ש ממאנת ושמואל תני ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה וקי"ל כשמואל ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ממאנת לא פסלה מן האחים ולא פסלה מן הכהונה יוצאה בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה ממאנת אינה צריכה להמתין ג' חדשים יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים מאי קמ"ל תנינא הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה צריכה להמתין ג' חדשים אצטריכא ליה דלא תנן:

ולא פירות: ירושלמי (הלכה ז) שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל:

ולא מזונות: גרסינן בפ' שני דייני גזירות (דף קז:) כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים ולותה ואכלה ועמדה ומיאנה:

ולא בלאות: אמר ליה רב הונא בר חייא לרב כהנא אמרת לן משמיה דשמואל לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל ואוקימנא לה אשניה וקנסו (דף רי"ף ס' ע"א) רבנן לדידה בדידיה ולדידיה בדידה לדידה בדידיה שאין לה כתובה ולדידיה בדידה שמשלם לה נכסי צאן ברזל לישנא אחרינא וקנסו רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידיה לדידה בדידה נכסי מלוג דאינון דידה דברשותה קיימי קנסוה רבנן ולית לה ולדידיה בדידיה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי אלא ברשותיה דבעל דאם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו קנסוהו רבנן דאי ליתנהו משלם לה מדיליה אבל ממאנת אי איתנהו לבלאותיה בין דנבסי מלוג בין דנכסי צאן ברזל אידי ואידי שקלה להו ואי ליתנהו אידי ואידי לית לה ואילונית דלא הכיר בה אי דאיתנהו אידי ואידי אית לה ואי דליתנהו נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה ואילונית שהכיר בה יש לה כתובה כדתנן ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה:

אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו' א"ר הונא אילונית אשה ואינה אשה אלמנה לכה"ג אשה גמורה אילונית אשה שאם הכיר בה יש לה כתובה ואינה אשה שאם לא הכיר בה אין לה כתובה אלמנה לכהן גדול אשה גמורה בין הכיר בה בין לא הכיר בה יש לה כתובה ורב יהודה אמר אחת זו ואחת זו אשה ואינה אשה שאם הכיר בה יש לה כתובה ואם לא הכיר בה אין לה כתובה והלכתא כרב יהודה דתניא כותיה כנסה (ונמצאת אילונית) בידוע יש לה כתובה כנסה סתם אין לה כתובה ורב הונא מתניתין אטעיתיה הוא סבר מדפליג תנא באילונית וקאמר אם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה ולא קא מפליג הכי באלמנה מכלל דאלמנה אפילו בסתמא נמי יש לה כתובה ולא היא כי קתני לה אלמנה אפלוגתא דאילונית קתני לה. הלכך אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין הכיר בהן יש להן כתובה בין מנה מאתים בין תוספת ויש להן פירות ומזונות ובלאות דכיון דאית להו כתובה אית להו נמי תנאי כתובה ומזונות דאית להו ה"מ לאחר מיתה דלא הספיק להוציא עד שמת אבל בחיי הבעל כיון דבעמוד והוציא קאי לית להו מזונות דאי אמרת אית להו אתיין לעיכובי גבייהו דהכי אסיקנא בפרק יש מותרות לבעליהן (דף פה.) לא הכיר בהן אין להן כתובה מנה מאתים ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות אבל תוספת יש להן כשמואל ובלאות דאמרינן דלית להו מסתברא לן דכיון דדינא דידהו כדין האילונית ודינא דאילונית דלא הכיר בה אי איתנהו לבלאות אידי ואידי אית לה בין נכסי מלוג בין נכסי צאן ברזל ואי ליתנהו נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה הני נמי כיוצא בה אבל שניה לא שנא הכיר בה לא שנא לא הכיר בה אין לה כתובה מנה מאתים אבל תוספת יש לה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות של נכסי מלוג בדליתנהו אבל איתנהו אית לה ונכסי צאן ברזל בין ליתנהו בין איתנהו אית לה כדרב כהנא דאמר קנסוה רבנן לדידה בדידה ולדידיה בדידיה ומנא לן דשניה בין הכיר בה בין לא הכיר בה חד דינא הוא דאית לה חדא מדקא מפליג תנא באילונית ולא מפליג בשניה מכלל דשניה ל"ש הכיר ול"ש לא הכיר אין לה כתובה ועוד דגרסי' בפ' יש מותרות לבעליהן ת"ר אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש להן כתובה פירות מזונות ובלאות והיא פסולה וולדה פסול וכופין אותו להוציא שניות מדברי סופרים אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות והיא כשרה וולדה כשר וכופין אותו להוציא אמר רבי שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה שהוא כשר והיא פסולה (דף רי"ף ס' ע"ב) וכל מקום שהוא כשר והיא פסולה קנסו אותו בכתובתה ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים אין להן כתובה מפני שהוא כשר והיא כשרה וכל מקום שהוא כשר והיא כשרה קנסו אותה בכתובתה רבי אומר הללו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק והללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין היזוק ד"א זו הוא מרגילה וזו היא מרגילתו וכבר קיימא לן דהכא דקתני אלמנה לכה"ג יש לה כתובה כשהכיר בה אבל לא הכיר בה אין לה כתובה אכל תוספת יש לה ומדאלמנה הוא דיש לה כתובה בשהכיר בה שניה נמי דפליג בדידה בשהכיר בה וקתני אין לה כתובה ואי הכיר בה אין לה כתובה כ"ש לא הכיר בה ושמעינן מינה דשניה בין הכיר בה בין לא הכיר בה אין לה כתובה:

גרסינן בנדה ס"פ ראשון (דף יב:) אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית ד"ר מאיר ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים והן הן עוותיה ותקוניה שאם תשמש פעם ראשונה ושניה ושלישית בעדים וימצא דם על עד שלה או שלו בכל פעם ופעם הרי הן עוותיה שהוחזקה נדה כל ימיה ויוציא בלא כתובה ואין לה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות דלאו בת תשמיש היא דלא חזיא לביאה ולא יחזיר עולמית ואע"ג דהדר איתקן דאי אמרת יחזיר זמנין דאזלא ומינסבא ומיתקנה ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים ואם שמשה בשני עדים אחד לו ואחד לה שלשה פעמים ולא נמצא דם באחד מהן הרי הן תקוניה והרי היא ככל הנשים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:

הדרן עלך פרק אלמנה ניזונית