לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/כתובות/פרק יא

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





והא מעשים בכל יום - דדיינין דנין דכיון דאשתדוף בני חרי טריף ממשעבדי:

פרדיסא - כרם:

לעשר שנים - שיאכלנה עשר שנים ותחזור לבעלים בלא מעות דכתב ליה במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דין בלא כסף:

וקש - הזקין:

איהו אפסיד אנפשיה - לוקח שלקח שדה מיד זה שמשכן כרם זה באחריות לאוכלו י' שנים:

עביד דקיש - והדר מלוה על הלקוחות:

נכסי ליך - אמר לפנויה נכסי ליך ואחריך לפלוני:

כי האי תנא - כר"ש דאמר מכירתו מכירה:

ואמר אביי נכסי ליך כו' - לקמן מוקמי להא שמעתא בתרייתא באומר לנשואה:

הבעל מוציא מיד הלוקח - אם בא לדון עמו יכול הוא לזכות בדין שהוא לוקח ראשון:

ואחריך - יכול להוציא מיד הבעל דכי אמר אביי אין לאחריך במקום הבעל כלום שנתן לה כשהיא פנויה וניסת אבל באומר לנשואה ה"ק לה אחריך ליקני בעל לא ליקני:

ולוקח מיד אחריך - כר"ש דאמר דמכירת הראשון מכירה:

ומוקמינן לה בידא דלוקח - אין ב"ד נזקקין [בפעם הזאת אם בא להוציאן מיד הלוקח שאין הפעם הזאת דומה לראשונה מתחלה שנכנס להם לוקח זה מכח מכירת האשה ומיד האשה יכול הבעל לטעון אני לקחתי ראשון אבל בזו שהוציאן מיד אחריך שאין הבעל זוכה אצלו בדין אין בית דין נזקקין] לבעל כדקאמר טעמיה לקמיה:

וכן בעל חוב ושני לקוחות - ראובן נושה בשמעון מנה ולו שתי שדות ומכרן לשנים זו בחמשים וזו בחמשים וכתב ב"ח ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך ב"ח נוטל מיד הראשון וכאן אין לומר הנחתי מקום שתגבה הימנו שהרי חובו כנגד שתיהן ולוקח ראשון מוציא מיד השני וב"ח חוזר ומוציא אף זו מן הראשון ולוקח שני מב"ח וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה:

וכן אשה בעלת חוב - שהיה לה חוב כתובתה על בעלה ומכר שתי שדותיו לשנים ואין בשניהם אלא כדי כתובתה וכתבה לשני דין ודברים אין לי עמך האשה מוציאה מיד לוקח ראשון והוא מן השני והאשה מן הראשון והשני מן האשה ולוקח ראשון מיד השני וחוזרין חלילה:

פרק אחד עשרה - אלמנה ניזונת


מתני' אלמנה ניזונת - אין חייבין בקבורתה. אם מתה שהרי יורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל ועליהן לקוברה שהרי בעלה תחת כתובתה חייב בקבורתה עכשיו שאינו יורשה היא תקבור עצמה: גמ' אנשי גליל היו כותבין את תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי:

כאנשי יהודה - היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך לפיכך אם רצו היורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה:

הניזונת תנן - והכי קתני אלמנה הניזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהם כל זמן שהם רוצים לזונה:



אי אמרת בשלמא הניזונת תנן - וסתם לן תנא כאנשי יהודה:

שפיר - איכא לאוקמי להא דשמואל בשאינה ניזונת:

אלא אי אמרת ניזונת תנן - וסתם לן כאנשי גליל וליכא אלמנה שאינה ניזונת אמאי מציאתה לעצמה:

ניהוו - יורשים כבעל:

תיהוי להו איבה - דעל כרחם זנים אותה אבל מעשה ידיה שתקנו לבעלה תחת מזונות הוי ליורשים:

כל מלאכות - השנויות בפרק אע"פ (לעיל נט:) טוחנת ואופה כו':

חוץ ממזיגת הכוס כו' - שהן מלאכות המקרבות חיבה והרגל דבר כדאמרי' נמי בהא מסכתא (דף ד:) שאין נדה עושה אותן לבעלה:

חוץ מהתרת מנעל - שהרואה אומר עבד כנעני הוא:

מנח תפילין לית לן בה - שאין דרך עבדים להניח תפילין:

למס מרעהו חסד - הממיס עצמו מרעהו ממיס ממנו חסדים ואית דמפקא לה מדכתיב לעיל מיניה ותושיה נדחה ממני וסמיך ליה למס מרעהו חסד:

מה שתפסה תפסה - ולא מפקינן מינה ואע"ג דפסקינן הלכתא בפרק מציאת האשה (לעיל סט:) ממקרקעי ולא ממטלטלי הואיל ותפסה תפסה:

דסקיא - שק של עור שקורין טשינ"א:

עשירה - היכולת בידה להמתין הלכך אי נמי לא תבעה לאו מחילה היא עד שלש שנים אבל ענייה מדלא תבעתן מחלתן:

צנועה - בושה לבא לב"ד הלכך בשתי שנים לאו מחילה היא:

אלא למפרע - אותן שתי שנים שעברו איבדה:

נתננו - דמי מזונות לשנה הבאה:



נכסי - הבעל:

בחזקת יתמי - והיא המוציאה מהם ועליה להביא עדים שהודו יתומים בפניהם שלא קבלה וכל זמן שלא תביא עדים לא תגבה:

בחזקת אלמנה קיימי - שהרי נשתעבדו בתנאי ב"ד:

נשאת - והיא באה לתבוע מזונות של שנים שעברו:

עליה להביא ראיה - דמשניסת אין הנכסים ברשותה:

וכותבת אלו למזונות - בשטרות המכירה שהיא כותבת ללקוחות כותבת את המכור למזונות וכשהיא מוכרת לגבוי כתובה תפרש בתוך השטר לכתובה מכרתי:

וכך כחה יפה - כדבעינן לפרושי: מאי לאו בהא פליגי דר' יהודה דאמר הפירוש יפה לה סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי. ואי לא פירשה מה לכתובה ומה למזונות סוף כשתבא לתבוע יאמרו לה מה שמכרת לכתובה מכרת וקבלת כתובתך ואם תאמר להם א"כ תנו לי מזונות שאכלתי הם יאמרו נתננו ליך מטלטלין תמיד במזונותיך והם נאמנים:

ורבי יוסי סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי - והיא תחזיק בהם לצורך מזונותיה וכתובתה ועליהם להביא ראיה לפיכך הסתם יפה לה מפני לקוחות שלקחו שדות מבעלה שאם יכלו כל נכסי היתומים תחשוב כל מה שמכרה למזונות ועל הלקוחות שלקחו מבעלה תחזור על כתובתה שאם תפרש לכתובה מכרתי לא תוכל שוב לנתקן למזונות ועל הלקוחות לא תחזור על מזונותיה דתנן (גיטין דף מח:) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משעובדים:

דלא ליקרו לה רעבתנותא - הרואה שמוכרת כל קרקעות אלו סבור שמוכרתן למזונות מוציא עליה שם רעבתנותא ושוב אין אדם נושאה:

דאי לא תימא הכי - דטעמא דר' יהודה לאו משום נכסי בחזקת יתמי הוא:

הא דבעי ר' יוחנן - על מי להביא ראיה נהי דמתניתא דפלוגתא דר"י ורבי יוסי לא שמיע ליה מתני' מיהא שמיע ליה שהמשנה נשנית תמיד בבית המדרש:

תפשוט ליה ממתניתין - דעל אלמנה להביא ראיה דמתניתין נמי מצרכה לה לפרושי כר' יהודה:

דעצה טובה קא משמע לן - דלא ליקרו לה רעבתנותא:

אי נמי דכולי עלמא - היכא דאמרו יתומים נתננו על אלמנה להביא ראיה ואפי' הכי לר' יוסי הסתם יפה לה לטריפת לקוחות שבחיי בעלה לכתובה כמו שפירשתי וכדתני אביי קשישא:



אם נטלן במתנה לא כך כחו יפה - שיוכל לטרוף לקוחות על החוב ולא יוכל לטרוף על המתנה אף זו על המזונות לא תוכל לטרוף לקוחות ועל הכתובה תטרוף אותם ואם מפני היתומים שלא יאמרו הכל לכתובה מכרת ונתקבלת כתובתיך יכולה היא להעמיד עדים שיראו את הנמכר למזונות ואם תצטרך לכך יבאו ויעידו ואת הנמכר לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות:

מוכרת לשנים עשר חודש - כדי מזונות של שנה תמכור יחד:

והלוקח - לא ימסור לה כל המעות אלא דמי מזונות של חדש בחדש שאם תינשא יחזיר מה שבידו ליורשים:

מהו שתחזור ותטרוף - אותם הקרקעות עצמן:

ארמלתא דזבין - שדה יתומים למזונות או לכתובה וקבלה עליה אחריות:

אחריות איתמי - אחריות הלקוחות חוזר על היתומים שהרי עליהן היה החוב:

טרפא - והם יחזרו על היתומים:

מוכרת והולכת - למזונות:

עד - שלא יותר קרקע ליורשים אלא שיעור כתובתה:

וסמך לה - ואותו השאר יהא סמך לה לגבות משם כתובתה:

זבין ולא איצטריכו ליה זוזי - מכר שדהו ואנו יודעים שהיה חפץ לקנות שדה פלוני או פרגמטיא פלונית באותן מעות:

ולא איצטריכו ליה זוזי - שחזרו בהן המוכרים:

בצורתא - יוקר הבא בשערים פתאום:

זבנינהו לאפדנייהו - לקנות חטין:

דארבי בעקולי הוו קיימי - שעל ידי שגדל הנהר הוצרכו הספינות ללכת עקלקלות ואילו ידעו המוכרים כן לא היו מוכרים בתיהם ומשעת מכירה הוה ליה טעות אבל היכא דמכירה לאו בטעות הואי כגון חזרו בהן מוכרי החיטין לאחר שמכרו אלו בתיהם או שבאו חיטין ממקום אחר שעדיין לא נעקרו ממקומם לא הדרי:

אי הכי היינו ודאי דאמר ליה כו' נמצאת מכשילן - דאי בעי לזבוני קרקע לא ימצאו קונים:

ואמר לי' אין בצורתא בנהרדעא משכח שכיח - וחיישינן לדלמא אתו ארבי דקיימי בעקולי והדרי זבינייהו שמע מינה טעמא משום מקח טעות הוי דאי בדאתו חטין ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדם דטעמא משום זבין ולא איצטריכו ליה זוזי הוה מידי דלא שכיח הוא וליכא מכשול:

מתני' בין מן הארוסין - שאין לה מזונות ומוכרת לכתובה:

בין מן הנשואין - שהיא מוכרת למזונות מוכרת שלא בבית דין:

רבי שמעון אומר מן הנשואין - שהיא מוכרת למזונות:

מוכרת שלא בבית דין - שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין אבל מן האירוסין שאין מכירתה אלא לכתובה לא תמכור אלא בבית דין: גמ'



אלא מן האירוסין מאי טעמא - לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין ככל שאר מוציאי שטר חוב:

משום חינא - שיהו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים:

גרושה נמי בעיא חן - תקנתא דמשום חינא שהרי תקנת חכמים היא ולא מאהבת האיש הלכך מה לי אהובה מה לי שנואה:

ר"ש היא - דלית ליה חינא דגבי אלמנה מן האירוסין נמי משום דלכתובה קא מזבנה אמר לא תמכור אלא בב"ד:

דלא נפיש חן דידה - שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו:

אימא תבעי חן - ואפי' לרבי שמעון:

הא נמי תנינא - בסיפא דמילתיה דרבי שמעון:

לאו לאתויי גרושה - מן הנשואין דאי מן האירוסין הא אשמעינן אלמנה וכ"ש גרושה:

מגורשת ואינה מגורשת - ומן האירוסין ולא לאשמעינן דלא תמכור לכתובתה אלא בב"ד דהא מאלמנה שמעינן לה אלא אגב אורחיה אשמעינן דמגורשת ואינה מגורשת כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברה"ר אין לה מזונות מן היתומים אם מת:

כדרבי זירא - דאמר בעלה חייב במזונותיה בחייו [ואשמעינן מתני' דדוקא בחייו] משום דמעוכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה לא דדלמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקי' ממונא: יורשיה יורשי כתובתה גרסינן ולא גרסינן ויורשי:

מאי חן איכא - הרי הנטרחים לבית דין אנשים הן:

שירשתה בתה או אחותה - דמשום דידה בעינן תקנתא שלא תמשך מלהנשא:

מתני' לא תמכור את השאר כו' - ר"ש קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בב"ד אלא למזונות וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות והכי מוקי לה בגמרא כרבי שמעון:

וחכמים אומרים מוכרת היא - לכתובתה אפילו לפרקים ואף על פי כן מוכרת בינתיים למזונות שלא בב"ד:

וכותבת - בשטר המכירה:

למזונות מכרתי - משום עצה טובה כדאמר לעיל:

וגרושה לא תמכור - לכתובתה:

אלא בב"ד - למ"ד טעמא משום אינו רוצה שתתבזה כו' הא לא איכפת ליה ודברי הכל היא ולמאן דאוקי טעמא משום חינא הא ר"ש היא:

גמ' מתני' מני - ת"ק דמתני':

מכרה כתובתה - כולה אין לה מזונות דברי ר"מ אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות:

לא אמרינן מקצת כסף - מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות:

פרט לבוגרת - ולא אמרינן מקצת בתולים ככל הבתולים:

בתוליה - אי הוה כתיב והוא אשה בתולה יקח:

בבתוליה - במקום בתולים הקפיד הכתוב אבל נבעלה שלא כדרכה והיא נערה כשרה לכה"ג:



בתוליה קיימין - לענין בעילה שלא נבעלה אפילו שלא כדרכה:

דתפסה כסא דכספא - ולא היה בו שיעור כתובתה:

צריכה שבועה - שלא גבתה יותר:

ששמה לעצמה - לקחה שדה היתומים לעצמה בשומת כתובתה:

לא עשתה ולא כלום - ואם רצו היתומים להגבותה מעות לאחר זמן חוזרין ונוטלין אותה:

מאן שם ליך - ממי קבלת מכירה זו לא מבית דין ולא מיתומין לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומין אבל היכא דשמת לאחריני נפק מרשות היורשין שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור:

כיסתא - מספוא לשון אחר כסיתא גרס עצי אלמוגים שקורין קורא"ל:

מתני' שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה - דאמרינן לה את אפסדת:

מכרה בטל - שאותו דינר אין לה רשות למכור נמצא שכל המכר טעות שהרי בבת אחת היה:

לעולם מכרה קיים - והיא תחזיר את הדינר ליורשין דמה הפסידתן:

עד שיהא - באונאה כדי שאילו לא היתה האונאה היה משתייר בשדה בת תשעה קבין או האונאה עצמה תשעה קבין והוא הדין אם נשאר ליתומים שם לבד האונאה ט' קבין דכיון דיש ליתומים קרקע שם כשיעור שדה יאמרו לה אין רצוננו למכור קרקע הראוי לנו אבל אם אין האונאה ראויה להצטרף לכדי שדה לא הפסידתן כלום:

ובגנה בת חצי קב - שזה שיעור גנה:

וכדברי ר' עקיבא - ששמענו ממנו במקום אחר בבית רובע הוא שיעור גנה: גמ'



כאן שנה רבי - במשנתינו למדנו רבי:

הכל לבעל המעות - השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול הכל לבעל המעות ולא מצי למימר אנא ארווחי:

כדתניא - דאיכא פלוגתא דתנאי בהא מילתא ומסקנא שמעינן דבדבר שאין לו קצבה אית ליה לר' יוסי הכל לבעל המעות וסתם לן רבי במתני' דהכא כר' יוסי דמתניתין נמי דבר שאין לו קצבה הוא דכל קרקע נמכר באומד זה בפחות וזה ביוקר:

הוסיפו לו אחת יתירה - בתוספתא דמסכת דמאי היא:

שיש לו קצבה - כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו אחת יתירה חולקין דמתנה הואי יש לומר לשליח נתנה ויש לומר לבעל מעות נתנה:

דבר שאין לו קצבה - כגון טלית וחלוק וירק הנמכרים באומד פעמים מוותר למכור בזול ופעמים בצמצום הכל לבעל מעות שאין כאן מתנה אלא מכר:

אמר ליה זבין לי ליתכא - אמר לשלוחו מכור משדותי בית חצי כור:

וליתכא מיהא קני - לוקח ואם בא בעל הבית לחזור אינו חוזר:

תן להם חתיכה - חתיכה מבשר שיש לי בכלי:

והוא אמר להם טלו שתים - שתים כל אחד מכם:

והם נטלו שלש שלש - ולבסוף נמצא בשר של הקדש:

כולן מעלו - בעל הבית מעל שהאחת היתה מדעתו והשליח מעל בשניה והאורחין בשלישית:

אחת מדעת בעל הבית - והרי עשה בה שליחותו:

מאי לאו דזבין שוה מנה ודינר במנה ודינר - שלא היה במנה ודינר שום טעות:

ומאי במנה - דקתני:

במנה שלה - כלומר בשביל מנה שהיה לה להתקבל מכרה שוה מנה ודינר ובשויו:

ומאי אפילו היא אומרת - פשיטא דעל כרחך של יתומים הוא:

דינר מקרקעי - אחזיר ואקנה מן הלוקח שוה הדינר ואחזירנו להם:

בדאוזיל - ומשום הכי מכרה בטל דטעתה שמכרה שוה מנה ודינר במנה:



הא מדסיפא כו' - דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן:

דאוזיל בדיתמי - שלא היה לה עוד עליהם כלום שהרי באחרון טעתה:

אבל בדידה - כגון שטעתה אצל אחד מן הראשונים שהיה הטעות עליה שהרי יש לה עוד לגבות ולמכור מהן מכרה קיים דאין אונאה בקרקעות וכ"ש שאין כאן שתות שיעור אונאה:

נתקבלה כתובתה - ולא אמרינן מכרה בטל:

התם הוא דאיסתלקא לה - במכירה ראשונה מהאי ביתא לגמרי וליכא למיגזר מידי אבל הכא דבמכירה ראשונה לא איסתלקא לה אימא אם טעתה במנה ראשון נמי יהא מכרה בטל:

אטו מנה אחרון - דלא ניתי למימר מכרה קיים קא משמע לן דאפ"ה דוקא דטעתה במנה אחרון אבל במנה ראשון מכרה קיים:

דאי לא מצטרכי לך זוזי - ותתחרט במכירתך לא היית יכול לחזור אם מכרתיה:

דינר של זהב - שוה כ"ה דינרין כסף כדאמרי' בהזהב (ב"מ מד:) והם ששה סלעים:

והביא לו בשלש סלעים חלוק - דהוי דומיא דזבין לי כורא וזבין ליתכא שהרי צוהו למכור כל הדינר בחלוק:

אמאי מעל - אע"ג דליכא למימר הכא טעמא דאפושי שטרי מיהו אי בעלמא מעביר על דבריו הוי על כרחין לא עשה שליחותו:

שוה שש - דהוה ליה עשה שליחותו דחלוק בת שש אמר ליה:

אטלית - שהסלעים האחרונים מדעתו הוציאם ולא מדעת בעל הבית:

רע בדמים - שקנאו בדמים מועטים והוא צוהו לקנותו בשש וא"ת מאי אכפת ליה:

דא"ל אי אייתית לי בשית כל שכן - דמרווחנא טפי דהוי שוה תרתי סרי סלעים גדולים שהלוקח הרבה ביחד מוזלי גביה טפי:

דיקא נמי - דרע דקאמר ר' יהודה רע בדמים קאמר ובדאייתי ליה שוה שש וטעמא כדאמרן מדקתני מודה בקטנית דהתם לא מצי למימר כל שכן דאי מייתית בדינר זהב היה שוה יותר מכפלים דהוו מוזלי גבך טפי:



שהקטנית בסלע - היא קטנית בפרוטה לפי חשבון פרוטות בסלע דמשום דזבין טפי לא מוזלי גביה כדמסיים ואזיל באתרא דמזבני בכני:

כנא כנא בפרוטה - אם אתה חפץ יותר שלח עוד וקח ואם רישא חלוק רע ממש קאמר שאינה שוה אלא שלש ודכוותה גבי קטנית דא"ל הבא לי בסלע פולין והביא לו בחצי סלע כשוה חצי סלע ובחצי סלע אחר הביא לו מין אחר אמאי מעל בעל הבית לימא ליה לשוה סלע הייתי צריך פולין:

בשומא - באומד:

של כולן מכרן קיים - והא הכא דלזבוני בארבע מאה שדרוה ומכרה לראשון במנה דהיינו זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא:

בקטיני - לא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח:

פשיטא אמר - לשלוחו מכור לי בית כור משדותי לאחד ולא לשנים:

האמר לאחד ולא לשנים - ואפילו אם תמצא לומר זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא מכרו קיים הכא בטל דגלי דעתיה דקפיד באפושי שטרי:

אמר לאחד סתמא - ולא פירש ולא לשנים מי הוי גלוי דעתא או לא:

לאחד ואפי' לשנים - דלאו אורחייהו דאינשי דקפדי והאי נמי לא קפיד אלא אורחא לאישתעויי הכי ואי הוה קפיד הוה מפרש ליה ולא לשנים:

ואע"ג דטעה שליח - ומכר בזול נימא נמי דמקחו קיים:

והאמר מר אין אונאה לקרקעות - גרסינן ומשנה היא בפרק הזהב:

תורם כדעת בעל הבית - כפי מה שהוא מכיר בו אם עין יפה אחד מארבעים ואם עין רעה אחד מששים:

פיחת עשרה - שתרם אחד מארבעים:

תרומתו תרומה - דאמר ליה בהכי אמדתיך:

הוסיף עשרה - אחד מששים:

ואילו גבי בעל הבית תניא כו' - והכא תניא פיחת עשרה תרומתו תרומה אבל טפי לא:

ת"ש היתה כתובתה כו' - ואי אפושי שטרי קפידא היא נהי נמי דיתומין לא גלו דעתייהו אנן מיהא דיד יתומין בעינן למיהוי אית לן למימר מכרן בטל:

מתני' אגרת בקורת - הכרזה ולשון בקורת שמבקרין אותה בני אדם ע"י הכרזה:

גמ' שליח כמאן - שליח דטעה כמאן דיינינן ליה כאלמנה דיינינן ליה שבטעות כל דהו בטל כדתנן שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל או כדיינין הוא ועד דטעה בשתות:



לאו לדידהו - לאו לצורך עצמן מוכרים:

בית דין מעמידין להן אפוטרופוס - לכל אחד ואחד מן הקטנים:

ובוררין להם - כל אפוטרופוס לתינוק שלו:

אי דלא טעו - למה ימחו:

ברוחות - טוב לי ליטול חלקי במזרח שיש לי אצלה שדה שנפלה לי מבית אבי אמי:

והחזיר רבי את המעשה - דנראה בעיניו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו א"כ מה כח ב"ד יפה:

לימא בהא פליגי - רב דימי ורב ספרא רב דימי סבר דיין הטועה בדבר המשנה שלא עשה כמשנה חוזר ולא אמרי' מה שעשה עשוי וישלם מביתו אלא בטועה בשיקול הדעת כמו שמפורש בסנהדרין והאי נמי דבר משנה הוא שאע"פ שנחלקו חכמים על רבן שמעון הרי נתן טעם לדבריו ורב ספרא שאינו שונה עשה והחזיר סבר אם עשה לא היה יכול לחזור:

אחריותא איתמי - אם נמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר וטרפה מן הלוקח בחובו חוזר הלוקח על היתומים שהאלמנה שליח של יתומים היתה:

וכן בי דינא דזבין - שדה יתומים למזון האשה והבנות אחריות איתמי:



כל דזבין מבי דינא אדעתא דנפיק ליה קלא זבין - לפי שהן מוכרים בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין הלכך שלא באחריות הוא לוקח קמ"ל:

וחוזרין - ואין אומרין מה שעשה עשוי וישלם מביתו אלא הדרי זביני:

נעשו - בתמיה הא ודאי טעו בדבר השנוי במשנה:

שום ההקדש - גזבר המוכר קרקע של הקדש:

ששים יום - מושכים ימי הכרזה:

שמא יגנבו - כשנאספין לראותם כדי ללוקחם:

[השטרות - שמוכרין שט"ח של יתומים לאחרים]:

בשעה שמכריזין - כדמפרש שיש שעה שאין פנאי להמתין משך ימי הכרזה כגון לכרגא ולמזוני ולקבורה:

לכרגא - לפרוע למלך כסף גולגולת היתומים:

משום דקרו להו כו' - גנאי וחרפה היא להם כשקונים נכסים שבית דין מוכרין לפי שמחמת דוחק שהנושה לוחץ את היתומים או את הלוה לוקחים הלקוחות בזול ומבזין אותן וקורין להן אוכלי שדות הכרזה:

לאלתר - סמוך למיתת אביהן שלא ירקבו:

דמקרב שוקא - יומא דשוקא:

איצצא - טעם הקרוב להחמיץ איגרו"ם בלע"ז:

זוזא חריפא - ממהר לבא לפי שהכל צריכין לכך ומביאין מעות ואין מקיפין להן באשראי:

לסיכרא - שם מקום:

מהו לאמטויי - שיש לחוש שלא תטבע הספינה:

מתני' השניה - שניה לעריות שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפ' ב' (דף כא.):

אין להן כתובה - ממאנת משום דמעצמה יוצאה שניה קנסא דרבנן הוא כדאמרינן ביבמות בפרק יש מותרות (דף פה:) מפני שהיא מרגילתו לנושאה שאינה מפסדת כלום בנשואין שאינה נפסלת בהן וולדה כשר איילונית משום דמקח טעות הוא:

ולא פירות - דין פירות והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל אין לה ואם נשבית אינו חייב לפדותה דתנאי כתובה ככתובה וכיון דאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה [ואית דאמרי כלומר אף לא פירות אם אכלן אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל ואע"ג דקיימא לן בפרקין דלעיל (דף מז:) תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל כדתנן לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך חייב לפדותה והאי לא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו אפי' הכי לא ישלם פירות דתנאי כתובה ככתובה כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירי שהוא תנאי בית דין שאינו כתוב בשטר הכתובה ואף דין פירות] וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו ולקמן בפרק בתרא (דף קז:) אמרינן כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו שהרי בעלה חייב במזונותיה אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה אינו משלם:

ולא בלאות - שחקי בגדים שהביאה לו בשומא ולבשן הוא אינו מחזירן לה ביציאתה:

אלמנה לכהן גדול - יש לה כתובה מפני שהיא פסולה וולדה פסול על ידי נשואין לפיכך אינה מרגילתו אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה:

גמ' רב תני קטנה היוצאה בגט אין לה כתובה - קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא:

לא פסלה מן האחין - שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן (יבמות דף צז.) נושא אדם אנוסת אביו כו':

ולא פסלה מן הכהונה - משום גרושה שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים הראשונים דאמרה אי אפשי בקדושי אמי:

ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים - לאחר מיאונה דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים:



יוצאה בגט צריכה להמתין ואע"ג דליכא לספוקי קטנה במעוברת לא חילקו חכמים בתקנתן בנשואות: אליבא דר"א כ"ע לא פליגי - כלומר הא דאמרת שמואל דאמר כר' יהושע ולא כרבי אליעזר שפיר קאמרת דמודה שמואל דלרבי אליעזר אין כתובה לשום קטנה דהשתא ירושתה ומציאתה דמדידה לדידיה קאמר דלא מיתוקמא בה תקנתא דרבנן כ"ש כתובתה דמדידיה לדידה שהרי כשתקנו חכמים נשואין ליתומה ע"י אמה ואחיה להנאתה ולטובתה תקנו כדאמרינן ביבמות בפ' חרש שנשא את הפקחת כדי שלא יהו נוהגים בה הפקר שאין קטנה יודעת לשמור עצמה מלהתפתות:

כי פליגי אליבא דרבי יהושע - כלומר הא דאמרת דרב כר"א ולא כרבי יהושע ליתא דרב אפילו לר' יהושע אמרה:

ע"כ לא קאמר ר' יהושע - דמעשיה קיימין אלא מדידה לדידיה כגון ירושתה ומעשה ידיה ומציאתה שיהו לבעל כי היכי דלא לימנעו מלישא אותה וחכמים גזרו שתנשא כדי שלא ינהגו בה הפקר:

אבל מדידיה לדידה - כגון כתובה ותנאי כתובה:

צאן ברזל - צאן שהוא קשה ומתקיים לה כברזל לפי שקיבל עליו אחריות:

נכסי מלוג - שהכניסה לו ולא שמאום בכתובה והקרן לאשה ופירות לבעל:

נכסי צאן ברזל - הנישומין בכתובתה ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוה והוא מקבל עליו אחריות להחזירן לה כשתצא ממנו:

אבל - בלאות דנכסי צאן ברזל אית לה:

אי דאיתנהו - קיימין:

אידי ואידי אית לה - שאין לנו לקונסה:

ואי דליתנהו - קיימין:

אידי ואידי - בין נכסי מלוג בין דצאן ברזל לית לה שיכול לומר שלי הוצאתי שהרי ברשות ב"ד נשאתיה וכשאוציאנה אחזור מה שקבלתי עלי בכתובה ובנכסי מלוג נמי אע"פ שלא ברשות הוציאם מיהו יכול לומר אין לי להחזירן עד שאגרשנה שמא תמות בחיי ואירשנה:

אי דאיתנהו אידי ואידי שקלא - שהרי הוא מוציאה מדעת:

ואי דליתנהו - ומפני שלא היה לו להעלות בדעתו שמא תמצא אילונית אתה פוטרו אם באת לחלוק בהן:

איפכא מבעי ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי - שלא היה לו לבלותן וללובשן:

אית לה - אי סבירא לך עיילא ליה גלימא קרנא הוי:

נכסי צאן ברזל - שהוא קבל עליו אחריותן ברשות הוציאן:

אשניה - שהם נשואי עבירה וטעמא דידה משום קנסא וכגון דליתנהו:

וקנסו רבנן כו' - כלומר מדינא איפכא מיבעי ליה אלא חכמים הפכו את הדבר לעקור מהן תורת נשואין קנסו אותה ממה שהיה ראוי לגבות משלו ומאי ניהו מנה מאתים ומזונות ובלאות דנכסי מלוג שהוציא שלא ברשות:

ולדידיה בדידה - ואותו קנסו במה שהיה ראוי לו משלה בלאות דנכסי צאן ברזל שהוציא ברשות:

ש"מ מדרב כהנא - דאמר שניה אין לה בלאות דנכסי מלוג וטעמא משום דקנסו רבנן לדידה בדידיה הא אשה כשרה גובה אותן ממנו ואע"ג דלא איתנהו:

עיילא ליה גלימא - בנכסי מלוג שלא שמוה עליו בנדונייתה:

קרנא הוי - וקיים לאשה לימכר וליקח בו קרקע והוא אוכל פירות ולא אמרינן לבישתה הן הן פירותיה ונכסי בה וניזיל:

והאמר רב נחמן - בהאשה:

אבל תוספת יש לה - דמתנה בעלמא יהיב לה בחיבת ביאה:

[נשים שאמרו בהן חכמים - לשון אין להן כתובה יש להן תוספת] נשים שאמרו חכמים לשון יוצאות שלא בכתובה כל תורת גיבוי הפקיעו מהן:

עוברת על דת - בפ' המדיר (לעיל עב.):

וחברותיה - נמצאו עליה נדרים או מומין והמקללת יולדיו בפניו:

והיוצאת משום שם רע - שזינתה:

מה שבפניה - בנכסי מלוג קאמר:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/כתובות/פרק_יא"