לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/כתובות/פרק ז

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





רבי מאיר - דמתני' היא דאמר יעשה שליש מה שהושלש בידו:

מינח ניחא ליה - שיתנו להן כל צורכן:

לזרוזינהו - שיחזרו אחר מזונותיהן ושלא יהו רעבתנין:

הפעוטות - תינוקות בני תשע ושמונה כדאמרי' בהניזקין:

במטלטלי - דווקא אבל במקרקעי לא עד שיביאו שתי שערות או עד שיהא בן עשרים:

אפוטרופוס - שמינהו אבי יתומים או ב"ד:

מדקתני - במתני':

שאני הכא דאיכא שליש - שנשתלש לכך ופירשו לו מה יעשה בהן אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות צורכי יתומים לכל הצריך והרי אם מכרו אלו הפעוטות אין זה שינוי מצות המת שאף האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם:

אם כן - דשליש דווקא וטעמא לפי שפירשו לו לקנות שדה ליתני יעשה שליש כו':

דאפילו בעלמא - במקום אפוטרופוס דדמי קצת לשליש:

פרק שביעי - המדיר


מתני' המדיר את אשתו מליהנות לו - אין הנאת תשמישו נאסר עליה דהא משועבד לה הלכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו להוציא וליתן כתובה והנאת מזונות בגמרא פריך והא משועבד לה:

יעמיד פרנס - שליח שיפרנסנה:

בישראל - אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו:

ובכהן - שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה ושמא סופו יתחרט יהבו ליה רבנן זימנא טפי:

אחד מכל הפירות - קונם פרי פלוני עלי והוא קיים לה:

שלא תתקשט באחד מכל המינין - קונם בושם פלוני עלי והוא קיים לה:

בעניות שלא נתן קצבה - באשה עניה אם לא נתן קצבה לדבר עד מתי אסרו עליה הוא דיוציא ויתן כתובה אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן ובגמרא מפרש עד כמה היא קצבתה:

ובעשירות - שרגילות לכך:

עד שלשים יום - אם לא הדירה יותר אין כופין להוציא:

גמ' וכיון דמשועבד לה - למזונות:



נעשה כאומר לה - דאע"ג דלא אמר הרי הוא כאומר דודאי אדעתא דהכי אדרה:

בדלא ספקה - מזונות למעשה ידיה הקצוב לה במשנת אע"פ (לעיל דף סד:):

הא רגילה בהו - ומשועבד לה:

שהגיע זמן ולא נשאו - דמדאורייתא לא משועבד לה לפיכך חל הנדר דאיסור דאורייתא הוא ומדרבנן חייב לזונה לפיכך יעמיד פרנס:

וניסת - דהשתא חייב במזונותיה והנדר כבר חל עליו:

הא סברה וקבלה - יודעת היא שנאסר עליו לזונה וניסת לו:

גבי מומין - בשלהי פרקין במתניתין:

לענין מזוני מי אמרינן - סבורה הייתי יודעת היא שאי אפשר לה בלא מזונות:

ופרנס לאו שליחותיה עביד - בתמיה נמצא עובר על נדרו:

הרי אלו יכתבו ויתנו - אע"ג דלא אמר ליה לסופר כתוב ה"נ אע"ג דלא אמר ליה זון שלוחיה הוא:

התם קאמר יכתוב - לשון צוואה לשומע קולו:

בדליקה התירו לומר - בשבת דמתוך שאדם בהול על ממונו אי לא שרית ליה אתי לכבויי:

לאו למעוטי כי האי גוונא - בכל איסורין שבתורה:

שאר איסורי שבת - דחמירי ולא התירו בהן לומר העושה לי מלאכה זו אינו מפסיד כדי שישמעו עובדי כוכבים ויעשו אבל בנדרים לא גזור:

דלעלמא קאמר - לא דמי לשליחות כלל דלא ייחד איש לעשותו אבל רגיל אצלו אימא לא כו':



מעשה דבית חורון - בנדרים בפרק השותפין:

היינו תנא קמא - דאיהו נמי שלשים יום קאמר:

במפרש - שפירש שלשים יום הוא דלא כפינן ליה להוציא אלא יעמיד פרנס: משום דאיכא צערא דתרווייהו לא גרסינן:

יוציא ויתן כתובה - לאלתר:

שנדרה היא - ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק לא תבקש פתח לנדרה אבל היכא דאדרה איהו כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא פתח לנדרו:

וקסבר רבי מאיר הוא - שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה לפיכך יתן כתובה וסתם מתניתין ר"מ היא:

אם רצה הבעל - מתחילה להפר יפר:

ואם - לא רצה וקיים לה ואמר אי אפשי כו':

בעניות שלא נתן קצבה - יוציא ויתן כתובה אלמא הוא נותן דהא בנדרה היא וקיים הוא אוקימתא למתניתין:

הכי גרסינן והא תנן רבי יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים - גבי שלא תטעום דאוקימתא בנדרה היא וקיים הוא וקאמר רבי יהודה יום אחד יקיים יתר מיכן יוציא ויתן כתובה:

אלמא בעל מצי מיפר - נדרי קישוט מדקניס ליה כתובה על שקיימו:

אם ארחץ אם לא ארחץ - בנדרים מפרש לה דאמרה תיאסר הנאת רחיצה עלי אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ וכן אם אתקשט תיאסר הנאת קישוט עלי אם בבשמים אתקשט עד זמן פלוני:

אם לא אתקשט - שבועה שלא אתקשט:

אין אלו נדרי עינוי נפש - ואין הבעל מיפר דלענות נפש כתיב:



בבגדי צבעונים - גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו:

הכא במאי עסקינן - קישוט דמתני' דהכא:

בדברים שבינו לבינה - סם המשיר את השער:

בעפר פיר - בעפר חור שהוא גדל שם כלומר בדבר שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר שאינו מזיקו:

פיר כמו פירא דכוורי (לקמן דף עט.) גומא: אלא הכא במאי עסקינן דתלינהו לקישוטיה בתשמיש - ומשום הכי מצי מיפר דדלמא מתקשטת ומיתסרא הנאת תשמישו עליה:

כופה ומשמשתו - שאינה יכולה לאסור עצמה עליו אבל יכולה לאוסרו עליה שתהא היא מודרת ולא הוא כגון הנאת תשמישו עליה דצריך הוא להפר שלא יאכילנה דבר האסור לה:

ולא תתקשט ולא תאסר - לר' יוסי כיון דאמר אין אלו נדרי עינוי נפש היאך יכול להפר ואי משום דתלינהו בתשמיש לא תתקשט ולא תיאסר:

א"כ קרו לה מנוולת - וכי מבזו מקשטא אישתכח דנדר זה אוסרה עליו לפיכך יכול להפר משום דברים שבינו לבינה:

ותתקשט ותאסר אי לבית שמאי - אמאי יוציא לאלתר ויתן כתובה ותתקשט ותאסר והות ליה כמדיר את אשתו מתשמיש המטה ותנן בפרק אף על פי לבית שמאי שתי שבתות ולבית הלל שבת אחת:

הני מילי - שיש לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו היכא דאדרה איהו:

אבל היכא דנדרה איהי ואישתיק - ולא היפר אינה יכולה לגור אצלו כלל ואפי' עד שתאסר ע"י קישוט דסברה מיסנא סני לי:

וכמה קצבה - כלומר אם נתן קצבה עד כמה לא כייפינן ליה להוציא:

נהנית מריח קשוטיה - שנתקשטה לפני הנדר:

מתני' כשהן בעיר אחרת - דרך בתם ללכת אצלם ברגלים:

רגל אחד - מציא מוקמא אנפשה שלשה לא מציא מוקמא ובגמרא פריך הא שנים מאי:

שנועל בפניה - בגמ' מפרש:

מחמת דבר אחר - בגמרא מפרש:

שתאמרי לפלוני - בגמרא מפרש:

שתהא ממלאה ומערה - בגמרא מפרש:

גמ' סיפא - דקתני שלשה יוציא הא שנים יקיים אתאן לכהנת:

רדופה - לילך לבית אביה תמיד שנים יוציא שאינה רדופה שנים יקיים: דכתיב לא גרסי':

אישי - לשון אישות ונישואין:

ככלה בבית חמיה - שכבר ניסת וגס לבה בבעלה ואינה בושה הימנו:



איכא נועל בפניה - דלת של שמחה ופיקוח צער:

סופנה - קוברה כשם שלא גמלה חסד כך לא יגמלו עמה:

דיספד - יתן אל לבו שאף הוא יספדוהו ואל ירע לו אם נהג כן:

דידל - הרים קולו בבכי ובמספד:

דלואי - ליוה את המטה מבית האבל לקבר:

שתהא ממלאה ונופצת - לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע תרוץ ברגליה ותנפצנו שלא יקלוט ותתעבר:

ריחיים ותנור - המטלטלין:

מתני' דת יהודית - שנהגו בנות ישראל ואע"ג דלא כתיבא:

וטווה בשוק - בגמרא מפרש:

במדברת בתוך ביתה - מפרש בגמרא:

גמ' היכי דמי - דהאכילתו:

אי דידע - כשאכל:

נפרוש - ולא יאכל:

מנא ידע - מי אמר לו אחרי כן שהוא בא להוציאה:

הוחזקה נדה בשכינותיה - שראוה לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה טהורה אני ושמשה:

בעלה לוקה - אם התרו בו וכי האי גוונא משכחת לה למתני' דלאחר תשמיש הודיעוהו שכינותיו שהוחזקה נדה:

בנים מתים - בפ' במה מדליקין (שבת לב:) יליף מוחבל את מעשה ידיך:

ידירנה - משמע בעצמו קונם עליך דבר פלוני:

יחזור ויקניטנה - אין לו להוציאה אלא כך יתקננה:

בכפיפה - בתוך סל אחד שכשלא ישמר ישכנו אף זה יבא לידי שתקלקלנו:

מאן דמתני לה אהא - דר"י דתני תקנתא אחלה כל שכן אנדרים דלא שכיחי:

דאורייתא היא - ואמאי לא קרי לה דת משה:

אזהרה - מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר:



קלתה - סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן:

הוי - לשון מקשה:

א"כ - דבחצר יש בה משום פריעה:

ודרך מבוי - דלא שכיחי רבים:

בטווה ורד כנגד פניה - טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה:

שדיתיה - השליכתהו:

במקללת יולידיו בפני מולידיו - כלומר בפניו דמתני' לא תימא לפניו ממש אלא אפילו מקללת אביו של בעל בפני בנו של בעל:

וסימניך אפרים ומנשה וגו' - ופסוק זה יהא לך סימן על משנתינו לזכור על ידו דבפניו דמתני' [לא תימא בפניו ממש אלא] בפני בנו קאמר והוי כאילו בפניו:

אפרים ומנשה וגו' - בני בניו כבניו:

אמר רבה - לפרושי מילתיה דר"י כגון דאמרה ניכליה אריא לסבא חמיה:

באפי בריה - בפני בנו של בעל אומרת כן:

על עסקי תשמיש - כשמדבר עמה על עסקי עונה מריבה עמו ומשמעת לשכניו והוא בוש בדבר:

ונשמע קולה - שתשמיש קשה לה וצועקת:

גבי מומין - בשילהי פירקין:

מתני' כנסה סתם - בגמ' מפרש אי קאי ארישא אהך דקידשה על תנאי או מילתא באפי נפשה:

מומין הפוסלין בכהנים - בבכורות קתני להו:

גמ' כי האי גוונא - משנה זו שנויה בקדושין בפרק האיש מקדש ומאי שנא דסתמה רבי תרי זימני:

הכא - דמכילתין דהכא בכתובות קאי איצטריך ליה למיתנייא משום כתובות כדקתני סיפא תצא שלא בכתובה:

תנא קדושין - רישא דמתניתין אינה מקודשת:

אטו כתובות - איידי דנקטה משום כתובות:

שלא תאכל בשר - דהוי עינוי נפש ומתגנה עליו:

ארישא - דאתני בהדה:

אסיפא - וקסבר סיפא דמתני' מילתא באפי נפשה וקידשה סתם וכנסה סתם קאמר:

קידשה על תנאי - שאין עליה נדרים:



לא תימא - קסבר רב אחולי לתנאיה וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה:

אלא טעמא דרב - לענין גט דקסבר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין ואפי' ימצא עליה נדרים אבל לענין ממונא בתנאיה קאי שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובה:

קטנה - יתומה:

שלא מיאנה - בקטנותה:

והגדילה - ובא עליה ואח"כ מיאנה ועמדה וניסת:

אין צריכה גט משני - דכי גדלה בא עליה לשם קדושין דיודע הוא שאין קידושי קטנה כלום:

צריכה גט משני - דכל הבועל על דעת קדושין הראשונים בועל ואע"ג דמודה שמואל שאסורה לשני דמשנה שלמה היא (נדה דף נב.) דאין הבת ממאנת משהביאה שתי שערות גט מיהא בעיא מיניה דהא דאמרי רבנן גדולה לא ממאנת מדרבנן הוא ורב סבר דאורייתא היא משום דכי בעיל משתגדיל לשם קדושין בעיל:

דליכא תנאה - והכל יודעין שאין במעשה קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין:

דאיכא תנאה - וסבר הוא שתקיים תנאה דהואיל ומינסבא ליה אין עליה נדר ולא מסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין דאינו חפץ באשה נדרנית:

בהא קאמר שמואל - דכיון דאתני אתנאי סמיך דאינו חפץ בנדרנית:

מאי לאו קידשה כו' - וסיפא ארישא קאי וקאמר כתובה הוא דלא בעיא דלענין ממונא לא אחיל תנאי אבל גיטא בעיא דלשם קדושין בעל דאי משתכח עלה נדרים לא תהא בעילתו זנות כרב:



לא קידשה סתם כו' - ומילתא באפי נפשה היא ולקמיה פריך מאי שנא גט ומאי שנא כתובה:

ליתני כנסה סתם - בגוה ליכלליה וליתני הכי המקדש על מנת שאין עליה נדרים וכנסה סתם כו':

וכ"ש - בלא כנסה אבל השתא משמע דדווקא בשלא כנסה קאמר:

הכי נמי קאמר - דהאי ונמצאו עליה דקתני לאחר שניסת קאמר:

דאמר אי אפשי כו' - ואע"ג דלא אתני כמאן דאתני דמי:

גט נמי לא תיבעי - דהא שמואל לית ליה אין אדם עושה בעילתו זנות כדאשמועינן גבי קטנה:

ספוקי מספקא ליה - על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית אם לאו:

גבי ממונא לקולא - דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכיון דמספקא לן לא גביא:

מחלוקת - דרב ושמואל:

בטעות שתי נשים - קידש לאה על תנאי ואשה אחרת כנס סתם אחריה ונמצאו עליה נדרים והיינו טעותא רב סבר כיון דלא אתני בהדה דהך אע"פ שכבר גילה דעתו שאי אפשי בנדרנית צריכה הימנו גט דלמא לגבה דהך חביבה עליה ולא קפיד ושמואל אמר כיון דגלי דעתיה גלי:

אבל בטעות אשה אחת - קידשה על תנאי וכנסה סתם אפילו רב מודה דדעתיה אתנאיה:

והא מתניתין דטעות אשה אחת היא - למאי דסלקא דעתין דסיפא ארישא קאי טעות אשה אחת היא וקא מותבינן מינה לעיל אלמא איכא דסבירא ליה דטעות דאשה אחת נמי צריכה גט ואע"ג דאנן הוא דאותבינן ולאו רב איירי בה קושיא היא לרבה דהאי דברי הכל דקאמר סברא דידיה היא ולאו מרב ושמואל שמעה שהרי לא היה בדורם אלא דקסבר ליכא למאן דאמר בכי האי גוונא דלאו דעתיה אתנאיה והא קא חזינן דכל בני מדרשא דאותבוה סלקא דעתין למימר הכי:

מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים - קידשה על תנאי וגירשה מן האירוסין וחזר וכנסה סתם בההיא אמר רב צריכה גט דכי אשה אחרת דמי ולשם קדושין בעל וליכא למימר אתנאיה קמא סמיך ושמואל סבר הא גלי לה דעתיה מעיקרא דאם היא נדרנית אי אפשי בה ועל תנאי כך חזר וקידשה:

אבל בטעות אשה אחת גרידתא - שכנסה ע"י קדושין הראשונים דברי הכל כו' וכי אותבינן לעיל ממתני' הכי אותבינן מאי לאו קידשה על תנאי וכנסה סתם משגירשה דבלא גירשה ליכא למאן דאמר והיכא דגירשה מיהא קתני כתובה לא בעיא הא גיטא בעיא ואני שמעתי טעות אשה אחת כעין ב' נשים כגון שקדש רחל על תנאי ואח"כ נתכוין לכנוס לאה וכנסה סתם ונמצאת רחל וקשיא לי נהי נמי דנתכוין לבעול לשם קידושין הא לאו לרחל איכוין ואמאי צריכה גט:

קידשה בטעות - קס"ד טעות נדרים כדמפרש ואזיל:

קטן - אין קדושיו כלום דלאו בר קיחה הוא כי יקח איש כתיב:

אע"פ ששלח סבלונות - אכולה קאי:

סבלונות - מגדנות שהחתן שולח לארוסתו:

אינה מקודשת - ואע"פ ששלח משהגדיל ולא אמרי' ניהוי סבלונות קידושין לפי שמחמת קידושין הראשונים שלח לשם סבלונות ולא לשם קידושין:

מאי לאו טעות נדרים - שהתנה עמה על מנת שאין עליה נדרים והטעתו שהיו עליה נדרים וכן למומין ולכל תנאי שיתנה וקאמר ת"ק אם בעלו קנו אלמא איכא למ"ד אפילו בתנאי לא בעיל איניש אדעתא דתנאה דמסיק אדעתיה דלמא לא מיקיים והויא בעילת זנות:

לא טעות פחות משוה פרוטה - דטעה בקדושין דסבר שמקדשין בכך ועלה קאמר אם בעלו קנו דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין אבל בטעות תנאי לא מסיק אדעתיה לבעול לשם קדושין שסומך עליה אם לא שתנאה קיים לא היתה ניסת לי לחופה:

במאי קמיפלגי - לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי במאי פליגי גבי פחות משוה פרוטה מאי טעמא דר"ש: בכולהו גרסינן והא הכא דטעות אשה אחת היא:

והא הכא דכי טעות אשה אחת דמי - דזו שהטעתו היא שהתנת עמו ולא גרשה בינתיים ואיכא למ"ד מקודשת וטעמא מאי לפי שאין אדם עושה בעילתו זנות וגמר ובעל בלא שום תנאי:

מודים חכמים לרבי אליעזר - ביבמות תנן המגרש את האשה והחזירה ומת מותרת ליבם ור"א אוסר והתם מפרש טעמא דר"א דגזר משום יתומה בחיי האב והיא המפורשת כאן שהודו לו חכמים בה:

ונתגרשה - וקבל אביה גיטה:

והיא יתומה בחיי האב - אף בחיי אביה היא כיתומה לפי שיצאה מרשותו מנשואין הראשונים ושוב אין לו זכות בה לקבל קידושיה:

והחזירה - בקטנותה ומעשה קטנה אינו כלום:

שגירושיה גירושין גמורים - ונאסרה עליו איסור כרת מחמת גרושת אחיו שהתורה אמרה ערות אחיך וגו':

ואין חזרתה גמורה - לחזור ולהיות אשת אחיו במקום מצוה להתייבם:

או חולצת או מתייבמת - שחזרתה חזרה גמורה להיות אשת אח:



משום רבי אליעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת - אף בשהחזירה כשהיא גדולה פליג ואף במגרש גדולה והחזירה וטעמיה משום דגזור בה משום יתומה בחיי האב:

והא הכא - גבי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו:

דטעות אשה אחת היא - טעות קידושי קטנה:

ופליגי - דקאמרי רבנן מתייבמת אלמא כי בעל משגדלה לשם קדושין בעל וקס"ד הוא הדין לטעות נדרים: ה"ג התם היינו טעמא אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום אבל קדשה על תנאי ובעל דעתיה אתנאה ולא גרסינן בהא קמיפלגי דהא ר' אליעזר במגרש את הגדולה נמי אמר דכי החזירה אסורה לייבם דטעמא לאו משום קדושי טעות הוא ומאן דגריס לה מפרש דהאי משום ר' אליעזר אמרו דברייתא אהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו הוא דפליג ולית ליה לתנא דברייתא אליבא דר' אליעזר הא דתנא דמתניתין דיבמות (קט.) דאמר דבמגרש גדולה והחזירה נמי אסר רבי אליעזר:

אתמר נמי - כרבה דאמר בטעות אשה אחת גרידתא אין צריכה הימנו גט:

שנתכוין הוא - לחליצה:

ע"מ שתתן כו' - ואע"ג דלא יהבה כשרה:

שפיר קאמרת - בתמיה דטעמא דהכא לאו משום דאחליה לתנאיה הוא אלא משום דמעיקרא לאו תנאה הוא:

כל תנאי מהיכן גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן - דאם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם (במדבר לב):

דאפשר לקיומיה - למעשה של תנאי דהיינו ונתתם:

על ידי שליח - כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ שהיה שלוחו של משה ונתנה להם אבל חליצה אי אפשר לקיימה על ידי שליח אין יכול לומר לשלוחו אם תתן לך פלונית מאתים זוז חלוץ לה הלכך לאו תנאה הוא לבטל החליצה:

והא ביאה - הבועל לשם קידושין:

וקא הוי תנאיה תנאה - כדאמרינן לעיל הריני בועליך על מנת כו':

דאיתקוש הויות - והיתה לאיש אחר (דברים כד) כל הויות קידושין במשמע כסף ושטר וביאה כי היכי דמהני תנאי בקידושי כסף ושטר דאפשר לקיומיה על ידי שליח מהני נמי בביאה:

במלוה - שמחל לה מלוה שחייבת לו ואמרינן בקידושין (דף ו:) דאינה מקודשת דמשום דמשעה שלוותה ניתנה להוצאה וברשותה קיימא והשתא לאו מידי יהיב לה:

צריכה הימנו גט - ואפילו הטעתו בתנאי דאין אדם עושה בעילתו זנות:

רבי אמי - פליג אדרבי אלעזר ואמר המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל הוא דצריכה גט אבל המקדש במלוה או על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מאי טעמא בהא הוא דלא טעי להיות סבור שפחות משוה פרוטה יהיו קידושין הילכך גמר ובעל לשם קידושין:

אבל בהנך טעי - כסבור יודעת היא שאין עליה נדרים לכך היא נשאת וכי בעיל אדעתא דקידושי קמאי בעיל ולא לשם קידושין במלוה לאו הכל בקיאין בהלכות קידושין:



הלכה - אחר קידושין אצל חכם:

והתירה - מן הנדרים:

אצל רופא וריפא אותה - מן המומין:

עוקר הנדר מעיקרו - שהרי פותח לה בחרטה אדעתא דהכי מי קא נדרת והיא אומרת לו לא וחכם אומר לה הרי הוא בא לך לידי כך הילכך לאו נדר הוא ומותר לך נמצא כמי שלא היה עליה בשעת קידושין:

מכאן ולהבא - אבל עד עכשיו היו עליה נמצא שבשעת תנאי הקדושין הטעתו: הכי גרסינן והתניא אצל חכם והתירה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת. וקשיא חכם אחכם:

הא - דקתני מקודשת ר"מ היא:

דאמר אדם רוצה - אינו מקפיד אם תלך אצל חכם:

אין אדם רוצה כו' - הילכך אדעתא דהכי לא קידשה:

משום נדר - שהיתה נדרנית:

לא יחזיר - מפרש במסכת גיטין תרי טעמי איכא למ"ד משום קלקולא שאם אתה אומר יחזיר שמא תלך ותנשא ונמצא שם רע שאינו ש"ר או נדר נעקר ע"י חכם ומקלקלה זה ואומר אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר לא יחזיר ואם חביבה היא עליך לא תמהר להוציאה ואי אתי תו לקלקל לא מהימן שהרי יודע שנאסרה עליו ולא חש לבדוק את הדבר ואיכא למ"ד כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים:

כל נדר שידעו בו רבים - שנדרתו בפני עשרה:

לא יחזיר - קסבר טעמא משום שלא יהו פרוצות בנדרים הוא וכי נדרה בפני רבים וזהו נדר שאין לו הפרה כדאמרינן בגיטין פרצה יותר מדאי קנסוה:

שלא ידעו בו רבים - דיש לו הפרה לא קנסוה והכי אמר התם דרבי יהודה לא חייש בנדר לקלקולא:

רבי מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם - שאין הבעל יכול להפר שאינו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש:

לא יחזיר - קסבר טעמא משום קלקולא הלכך בהאי איכא קלקולא דאומר אילו הייתי יודע דחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך דרוצה הייתי שתתבזה בבית דין ויתירו לך:

ושאינו צריך חקירת חכם - נדר שהבעל יכול להפר:

יחזיר - דבהאי לא מצי לקלקלה שהיה לו להפר ולא הפר:

לא אסרו צריך - חקירת חכם:

אלא מפני שאינו צריך - שהצריך חקירת חכם אין בו קלקול דלאו כל כמיניה לומר אילו הייתי יודע לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין אלא מפני מה אסרוהו מפני שאינו צריך דיכול הוא לכחש ולומר לא הייתי יודע שאני יכול להפר וגזרו האי אטו האי:

מאי טעמא דרבי יהודה - דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה:



ולא הכום בני ישראל - בגבעונים כתיב:

רבא אמר - הא דקתני אצל חכם והתירה אינה מקודשת:

באשה חשובה - בת גדולים דאפי' למ"ד רוצה אדם שתתבזה אשתו בב"ד הכא אמר אי אפשי באשה נדרנית וגט נמי לא ניחא לי למיתבא לה דאתסר באמה ואחותה ולא ניחא לי דליהוו קדושין:

אבל הוא - אם אמר לה על מנת שאין עלי מומין ונדרים:

טן דו - גוף שנים משל הדיוט הוא שהנשים אומרות טוב לשבת עם גוף שנים משבת אלמנה:

דשומשמנא גברא - משל הדיוט הוא מי שבעלה קטן כנמלה:

כורסיה בי חראתא רמיא - כסאה בין השרות בנות חורין מושיבה כלומר גם לי בעל כמוכם:

נפסא - מנפס צמר ואומנות מאוסה היא:

תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב - אינה בושה לקרותו על מפתן הבית לישב שם אצלו בפני הכל:

קולסא - ממשפחת דופי:

טלפחי - עדשים שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל כך אינה שואלת הימנו אך יקרא שמו עליה:

וכולן מזנות ותולות בבעליהן - כל אלו שבעליהן שפלים ומראות להם חבה אינו אלא שמזנות תחתיהן וכשמתעברות הן תולות את העובר בבעל [ונוח להן באנשים כל שהן לפי שמזנות תחתיהן]:

הוסיפו עליהם - בנשים שאין בכהנים:

זיעה - זועה תמיד:

שומא - וורוא"ה (וירוא"ה: יבלת):

הזקן והחולה והמזוהם - לגבי מומי בהמה תנן וקס"ד זיעה וריח הפה דאדם בכלל מזוהם:

זיעה אמזוהם קא רמית - לאו רומיא היא מזוהם גופו מסריח ובאדם נמי פוסל אבל זיעה דאדם אינה פוסלת בכהנים כדקתני הוסיפו עליהם:

דאפשר לעברה בקיוהא דחמרא - ביין קהה אייגר"א בלע"ז עד שיעבוד עבודתו:

וריח הפה נמי כו' - אבל גבי אשה שהוא מדבר עמה כל שעה לא אפשר:

בעומדת על פדחתה - ולעולם בשאין בה שער ובקטנה:

פדחתה - מצחה:

ונעשה מקומו צלקת - שנשאר שם רושם משחייתה המכה:

צלקת - פינדרור"א ודוגמתה בשחיטת חולין (דף קכד.) גבי תנור כלי חרס דצלקיה מצלק:

למעליותא - והכי קאמר נוי הוא לאשה שיהו דדיה מובדלים טפח:

גבי מומין תניא - הך מתני' גבי מומין תניא דקא חשיב זיעה ושומא וריח הפה ושאר מומין וטפח בין שני דדי אשה:

וכמה - נוי לה:

וכמה - יהו גסין (אחת) משל חברותיה ויהא מום:

ולציון יאמר - משום דאיירי בה רבי מיישא נקיט לה ולציון יאמר איש ואיש יולד בה לעתיד לבא כשיתקיים מקרא שכתוב והביאו את כל אחיכם מנחה לה' וגו' כל מקום שימצאו שם ישראל יאמרו העמים זהו מבני ציון זה יולד בה נביאנו שם:

ולציון - כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כו) על אשתו. אחד הנולד בה כו'. איש איש יתירא קא דריש אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה יקרא מבניה ויביאוהו אצלה:

והוא יכוננה עליון - הקב"ה יכוננה להיות עליון למעלה על כל העולם:

וחד מינייהו - מבני ארץ ישראל:

עדיף - פקחים וחריפים:

מתני' האב צריך להביא ראיה - אם בא לתבוע כתובה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה:

נכנסה לרשות הבעל - ניסת והוא בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה:

הבעל צריך להביא ראיה - עדים וכולה מפרש בגמרא:

במה דברים אמורים - שהבעל יכול לטעון על המומין:



אין יכול לטעון - דידע ונתפייס:

גמ' הבעל מהימן - דאמר הואיל וספק הוא אם הטעתו ואם לאו העמד ממון על חזקתו:

מני רבי יהושע היא דאמר - בפ"ק היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר עד שלא ארסתיך לא מפיה אנו חיין שתהא נאמנת אלא העמד ממון על חזקתו ולא אזלינן בתר חזקה דגופא לומר הואיל וספק בידינו על שעת אירוסין מה היא העמד הגוף על חזקתו של קודם לכן והרי נולדה בתולה והכא נמי לא אמרינן העמד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה:

אתאן לרבן גמליאל דאמר - דהתם היא נאמנת דחזקה דגופא עדיפא:

תברא - קשיא רישא לסיפא:

מי ששנה זו לא שנה זו - רישא לרבי יהושע והוא הדין לנכנסה לרשות הבעל וסיפא לרבן גמליאל וה"ה לעודה בבית אביה שאין לנו טעם לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לחופה:

לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל - אפי' במקום שאין חזקת ממון עומדת נגדה להכחישה:

היכא דאיכא חזקה דממונא - עומדת לנגדה כי הכא:

טמא - דהכי כתיב קרא (ויקרא יג) שער לבן בבהרת:

רבי יהושע אומר כהה - כדמפרש רבה:

כהה טהור - הרי הוא ככהה הנגע ממראהו שהוא טהור ומשם ר' משה הדרשן שמעתי ורבי יהושע קיהה מאי קיהה אמר רבה קיהה וטיהר כלומר קיהה בדבר ונחלק עליהם וטיהר [כאדם שנקהו שיניו על אדם שאין משגיח לדבריו] וכן מצאתי בת"כ ור' יהושע קיהה טיהר אלמא העמד הגוף על חזקתו ולא תטמאנו מספק:

רבא אמר רישא כאן נמצאו כאן היו - רבא מהדר לאוקמא כולה כרבן גמליאל דאוקמינן הלכתא כוותיה בפרק קמא לעולם חזקה דגופא עדיף ורישא טעמא משום דכיון דבבית אביה נמצאו המומין איתרע חזקתיה דאב דאיכא למימר כאן היו קודם אירוסין ובפ"ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל היא ובה אמר רבן גמליאל דלא הורעה חזקת אביה בכך:

משנתארסה לא - אם הביא הבעל ראיה שראו בה מומין הללו משנתארסה והיא עודה בבית אביה לאו ראיה היא ואי טעמא משום כאן נמצאו כאן היו הרי בבית אביה נמצאו אלא על כרחך רישא וסיפא פליגי ואפילו באו לדין בעודה בבית אביה אית ליה לתנא דסיפא דהיא נאמנת:

אמר ליה - לעולם רישא משום כאן נמצאו כאן היו הוא ומשנתארסה משום דאיכא תרתי והיכא שהביא עדים שראו בה מומין הללו משנתארסה בבית אביה משום הכי לאו ראיה היא דאיכא תרתי ליפות כחה חדא העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה בשעת אירוסין שהכל הולך אחר אותה שעה וא"ת הורעה החזקה הואיל וכאן נמצאו חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ואפי' כאן היו קודם קדושין זה שהכניסה לחופה וזו היא שתיית הכוס בידוע שבדקה ונודע לו וראה וניפייס:



חדא במקום תרתי - דהעמד ממון על חזקתו לא אמרינן דניהוו נמי הכא תרתי דבמקום חזקה דגופא חזקה דממונא לאו כלום היא:

עד שלא תתארס - אבל היכא שהביא עדים שראו בה עד שלא תתארס:

העמד הגוף על חזקתו ליכא למימר - להודיע שלא היו בה בשעת קדושין דהא קיימי עדים:

והעמד ממון על חזקתו - כי ליכא חזקה דגופא:

רב אשי אמר כו' - מהדר נמי לאוקמה כולה כרבן גמליאל דחזקה דגופא עדיפא ורישא להכי לא מהניא חזקה דגופא לפי שאין הטענה שלה אלא של אביה שכתובת אירוסין לאב והוה ליה מנה לאבא בידך וגבי אב לא אמרינן בגוף שלה דתיהני חזקתה: מודה ר"מ גרסי' בתוספתא אע"ג דאמר נכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה מודה הוא במומין הראויין לבא עמה כו' וקס"ד בכל מומין שיש לספק ולומר שמבית אביה באו:

שעל האב להביא ראיה - ואע"פ שנכנסה לרשות הבעל:

מנה לי בידך הוא - ונימא העמד הגוף על חזקתו:

ביתירת - אצבע יתירה דליכא למימר לאחר אירוסין נולד:

ומשך בעל החמור את הפרה - והחמור היה בבית בעליו ותנן בקדושין (דף כח.) כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה שמשך אחד מהם נתחייב חברו באונסי חליפין בכל מקום שהן:

עד שמת החמור - זה אומר עד שלא משכת את פרתי מת חמורך ולך מת וזה אומר משמשכתי מת וכבר קנוי הוא לך:

ותנא תונא כלה - תנא דמתני' דאיירי במומי כלה מסייע ליה:

הי כלה - הי מילתא דמתני' מסייעתא:

אילימא כלה בבית אביה - רישא דמתני' שבאו לדין בעודה ארוסה דקתני האב צריך להביא ראיה וסבירא ליה לשמואל כר"א דמוקי לה בתרי תנאי ואפי' נכנסה לחופה אית ליה לתנא דרישא שהאב צריך להביא ראיה ואע"פ שלא נולד ספק ברשותו אלמא אינו גובה ממון מספק והאי נמי לא יחזיק בפרת חבירו מספק ואף על גב שהספק ברשות חבירו נולד שהרי כבר נעשית משיכה:



מי דמי התם - דין הוא שצריך להביא ראיה שהרי הוא המוציא מחברו הלכך מייתי ראיה ומפיק ממונא ומשם אתה בא ללמוד את זה שמוחזק בפרה זו ועומד ואת אומר נייתי ראיה ונוקים ממון שבידו:

כלה בבית חמיה - סיפא דמתני' דקתני על הבעל להביא ראיה דר"ג אמרה ופליג נמי ברישא אפילו נמצאו בבית אביה דלא נולד ספק ברשותו נמי על הבעל להביא ראיה להפקיע כח כתובתה וראיה זו לא להוציא היא אלא להחזיק וצריך להביאה ואף זה כ"ש שיביא ראיה להחזיק שהרי בשל אחרים בא להחזיק:

ואכתי לא דמי התם - דין הוא שיצטרך לראיה משום דחזקת הגוף מייפה כח האב וי"ל העמידנו על חזקתו הלכך בעל מייתי ראיה שעד שלא תתארס היו בה ומרע לה לההיא חזקה:

הכי גרסי' הכא בעל החמור מייתי ראיה ואוקי חזקה בידיה - אף חזקת הגוף מייפה את כחו שכשתאמר העמד את החמור בשעת משיכה על חזקתו הקודמת בחזקת חי תעמידנו וברשות בעל הפרה מת ולמה אתה מצריכו ראיה:

א"ר נחמן בר יצחק כלה בבית אביה ולקדושין - רישא דמתני' סייעתיה דמטיל הבאת ראיה על האב אע"פ שחזקת גוף אצלו וכר"א דאמר רבי יהושע היא ובסיפא נמי פליג [להטיל ראיה על אב] ואע"פ שלא נולד ספק ברשותו ודקשיא לך ההיא ראיה להוציא היא הראיה צריכה לו אף לעכב לו הקדושין שבידו שאם לא יביא ראיה יחזירם וזו להחזיק היא בידו:

ולא תימא - הא דאמינא שהראיה צריכה אף לעכב לו הקדושין שבידו:

אליבא דמאן דאמר קדושין לאו לטיבועין ניתנו - סתם קדושין לאו לטיבועין ניתנו שאם מת החתן הקדושין חוזרין הלכך הכא כי הוו קדושין ספק אין כחה יפה בהן וצריכה להביא ראיה והך פלוגתא בב"ב ואי קשיא היכי מוקמינן סוגיא דשמעתא דשמואל כר' אלעזר ומדר' יהושע מייתי סייעתא הא שמואל הלכה כר"ג אמר בפ"ק (לעיל יב:) אה"נ ומסקנא מוקמינן דלא אמר שמואל הכי וא"ת מי מזקיקני להעמיד סוגיא זו בלשון זה נוקמה כרבא ורב אשי אי אפשר לומר דקשיא לרבא ורב אשי מתני' דווקא קתני רישא על האב וסיפא על הבעל שהספק נולד ברשותן ואילו שמואל על מי שלא נולד הספק ברשותו הצריך לבקש ראיה:

בעובי בית הכוסות - מקום יש בראש הכרס סמוך להמסס קרוי בית הכוסות שהוא כעין כוס ויש בו סביב שפתו עובי שני כפלים כפולים ודבוקים ובלע"ז רדובולי"ן ונמצא מחט תחובה באותו עובי ומתוך עוביו אפשר לה שלא נקבתה כולו:

מצד אחד - אין המחט נראה אלא מבפנים:

כשרה - שאין זה נקב:

שהוא לפני שחיטה - וטריפה:

שהוא לאחר שחיטה - וכשירה:

שלשה ימים קודם שחיטה - ואם לקחה טבח זה בתוך שלשה ימים מקח טעות הוא ויחזיר לו בעליה הדמים שמכר לו טריפה:

לא הוגלד פי המכה - זה אומר עד שלא לקחתי ניקב וזה אומר משמכרתי:

המוציא מחבירו כו' - ואי יהיב הטבח דמי נמצא הוא המוציא ועליו הראיה ואי לא אשכח ראיה יחזיק זה במעותיו מספק והרי בבהמתו נמצא ריעותא דומיא דחמור דשמואל:

ואמאי - אי כשמואל לייתי בעל בהמה ראיה להעמיד המעות בידו דומיא דבעל החמור:

דלא יהיב טבח דמי - הא דקתני המוציא מחבירו בבעל בהמה קאמר וכגון דאיהו קא תבע:

מאי פסקא - בתמיה מאי קאמרת אי סבירא ליה לתנא דלעולם ראיה על בעל בהמה היא בין הוא המוציא ובין הוא המעמיד היאך הוא שונה המוציא מחבירו בבעל בהמה וקורהו לבעל בהמה לעולם המוציא מחבירו וכי פסק התנא דבר קצוב שלעולם מוכרים בהמות באמנה והוא המוציא:

יהודה אחי - רב יהודה ורמי שניהם בני (רב) יחזקאל הוו:

כל שנולד ספק ברשותו - על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת פרה:

ותנא תונא כלה - וסבירא ליה לשמואל דכולה מתני' חד תנא הוא וכדתרצה רבא לעיל ורישא וסיפא סייעתא שמי שנמצא הסימפון ברשותו עליו להביא ראיה עודה בבית אביה על האב להביא ראיה נכנסה לחופה שהיא ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה ואפילו הוא דר בבית חמיו ברשותו היא:

ספיקא ברשות טבח אתייליד - שלא נמצא הטרפות עד שבאת לידו:

דיהיב טבח דמי - ואפי' לא יהיב נמי הראיה עליו היא אלא מסתמא תנא לטבח המוציא מחבירו קרי ליה:



נכפה - חולי שממנו נופל לארץ ויש לו זמן לבא:

כמומין שבסתר דמי - לפי שנזהרת ביום זמנה מלצאת בין הבריות:

מתני' מומין גדולים - מפרש בגמרא:

גמ' נולדו - משנשאה:

ומי אמר ר' יוחנן הכי - דהלכה כרבן שמעון בהא לחודא והא בכל מקום ששנה קאמר:

ערב וצידן וראיה אחרונה - ערב בגט פשוט צידן במי שאחזו קורדיקוס ראיה אחרונה בסנהדרין בפרק זה בורר ובשתי ראיות נחלק הלכה כמותו בראשונה ולא באחרונה אמרו לו הבא ראיה אמר אין לי ראיה כו':

מתני' בעל פוליפוס - מפרש בגמ' המקמץ והמצרף נחשת. מפרש בגמ' וכולן מפני שאומנות מסרחת היא:

שממקתו - לשון המק בשרו (זכריה יד):

גמ' פסק פומיה - סימנא דשמואל ריח הפה אמר:

לא פסק פומיה מכולי פירקין - תמיד היה שגור בפיו:

תיקשי לך מתני' - דקא חשיב להו בתרין:

מקמץ צואת כלבים - לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורין בהם הבגדים לפני כבוסן יום או יומים:

בשלמא מתני' לא קשיא - אברייתא דאיכא למימר האי דחשיב ליה בתרי הכי קאמר אחד בורסי קטן דהיינו מקמץ ואחד בורסי גדול:

בורסי קטן - שהוא עני ויש לו עורות מעט: הכי גרסינן תנאי היא דתניא מקמץ זה בורסקי ויש אומרים זה המקמץ צואת כלבים והכי גרסי' לה בתוספתא והא דרבי יוסי ברבי יהודה מלתא אחריתי קאמר ושם היא שנויה:

חשלי דודי - מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא:

מעיקרו - ממקום מוצאו מן הארץ:

אכסוהו שערי - האכילוהו שעורים כבהמה כל הנאכל שלא כדרכו קרי ליה כוסס:

וקאמר לה - להא מילתא דרב:

משמיה דר' יוחנן - דאיהו נמי כרב סבירא ליה:

אין מעשין - אין כופין להוציא:

אין כופין - דלא כפינן אפריה ורביה:

ואלו שכופין - הני אין אפריה ורביה לא:

בשלמא לרב אסי - לא תקשי הא דלא חשיב פסולות במתניתין דאיכא לשנויי:

דרבנן קתני - הנך דאיסורא דידהו לא כתיבא באורייתא:

ליתני נשא אשה ושהה כו' - דמדאורייתא לא מיחייב לאפוקה דאפשר ליקח לו אשה אחרת אצלה אבל מדרבנן קאמר דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי:

הא במילי - אפריה ורביה במילי מייסרינן בשוטי לא רדינן ליה אבל הנך בשוטי נמי רדינן ליה שאי אפשר לה לקבל:



התם - גבי מתניתין:

כי אמרה - מקבלנא ליה והוינא בהדיה שבקינן לה:

בעלי ראתן - שרץ יש לו במוחו:

ויתיקין - חלשים:

ורמו דידבי עליה - זבובין כרוכין אחריו:

פילא - עשב שקורין פוליו"ן:

ולודנא - אליישינ"א:

גירדא דאגוזא - קליפי עץ האגוז:

גירדא דאשפא - מה שגוררין מן העור:

כליל מלכא - חבצלת:

מתחלא דדיקלא סומקא - שומר שיש להם לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים קטנים:

לביתא דשישא - של שיש כלומר מקום שאין רוח שולט שם:

שב לבני ואריחא - שכותלן עב שבעה לבנים זה אצל זה ואריח שהוא חצי לבינה והלבינה שלשה טפחים:

ונטיל ליה - ושופך לו מאותן מים:

עד דרפיא ארעיתא דמוחיה - גולגלתו מתרככת ונוחה ליקרע בסכין:

טרפי - עלין:

ומדלי כל חד כרעא - מגביה רגלו של שרץ ומושיב העלה תחת רגלו שאם לא יעשה כן לכשיחזיק בגופו ליטלו ינעוץ צפרניו במוחו ויקוב את הקרום:

בצבתא - טנליי"ש:

דאי לא - אם לא ישרפנו יחזור עליו:

הזהרו מזבובי בעלי ראתן - זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר:

בזיקיה - במקום שתנשב רוח אחת על שניהם:

מיכרך בהו - נדבק אצלם בשעה שעוסק בתורה ומושיבן אצלו ומובטח הוא שתגין התורה עליו ולא יוזק:

כי הוה שכיב - כשהגיע זמנו ליפטר:

אחוי לי דוכתאי - הוליכני לגן עדן והראני מקומי:

שוור - קפץ:

איתשיל אשבועתא - אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה:

תכטקי - פלישטי"ל:

אם כן לית את בר ליואי - אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות:

לא הואי מידי - לא נראה הקשת בימיו:

שושביניה - אוהבו ורגיל אצלו מלאך המות:

מי איכרכת בבעלי ראתן ועסקת בתורה - כדהוה עביד איהו שהיה מסכן בנפשו לכבד את התורה:

בשביל כבוד עצמך - שיקרבו אליך ויספדוך ויתעסקו בך:

אמר אביי לאפוקי ממאן דלא קיים - עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא:

של היזמי - שמטילין בו כשות שגדל בהיזמי:

פרק שמיני - האשה שנפלו
אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ז"