משנה כתובות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כתובות פרק ז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק שביעי ("המדיר את") · >>

פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

המדיר את אשתו מליהנות לו, עד שלשים יום, יעמיד פרנס.

יתר מכן, יוציא ויתן כתובה.

רבי יהודה אומר, בישראל, חודש אחד יקיים; ושנים, יוציא ויתן כתובה.

ובכוהנת, שנים יקיים; ושלשה, יוציא ויתן כתובה.

משנה ב

המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות, יוציא ויתן כתובה.

רבי יהודה אומר, בישראל, יום אחד יקיים.

שנים, יוציא ויתן כתובה.

ובכוהנת, שנים יקיים; שלשה, יוציא ויתן כתובה.

משנה ג

המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין, יוציא ויתן כתובה.

רבי יוסי אומר, בעניות, שלא נתן קצבה.

ובעשירות, שלשים יום.

משנה ד

המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה, בזמן שהוא עמה בעיר, חודש אחד יקיים.

שנים, יוציא ויתן כתובה.

ובזמן שהוא בעיר אחרת, רגל אחד יקיים.

שלשה, יוציא ויתן כתובה.

משנה ה

המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה, יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה.

ואם היה טוען משום דבר אחר, רשאי.

אמר לה, על מנת שתאמרי לפלוני מה שאמרת לי או מה שאמרתי לך, או שתהא ממלאה ומערה לאשפה, יוציא ויתן כתובה.

משנה ו

ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית.

ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת.

ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם.

אבא שאול אומר, אף המקללת יולדיו בפניו.

רבי טרפון אומר, אף הקולנית.

ואיזו היא קולנית, לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין קולה.

משנה ז

המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים, אינה מקודשת.

כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים, תצא שלא בכתובה.

על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין, אינה מקודשת.

כנסה סתם ונמצאו בה מומין, תצא שלא בכתובה.

כל המומין הפוסלין בכהנים, פוסלין בנשים.

משנה ח

היו בה מומין ועודה בבית אביה, האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו.

נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, במה דברים אמורים? במומין שבסתר.

אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון.

ואם יש מרחץ באותה העיר, אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון, מפני שהוא בודקה בקרובותיו.

משנה ט

האיש שנולדו בו מומין, אין כופין אותו להוציא.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? במומין הקטנים.

אבל במומין הגדולים, כופין אותו להוציא.

משנה י

ואלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי, בין שהיו בם עד שלא נשאו, ובין משנשאו נולדו.

ועל כולן אמר רבי מאיר: אף על פי שהתנה עמה, יכולה היא שתאמר: סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, ועכשיו איני יכולה לקבל.

וחכמים אומרים: מקבלת היא על כרחה, חוץ ממוכה שחין, מפני שממיקתו.

מעשה בצידון בבורסי אחד שמת והיה לו אח בורסי.

אמרו חכמים, יכולה היא שתאמר: לאחיך הייתי יכולה לקבל, ולך איני יכולה לקבל.

משנה מנוקדת

(א)

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ,

עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, יַעֲמִיד פַּרְנָס.
יָתֵר מִכֵּן, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בְּיִשְׂרָאֵל,
חֹדֶשׁ אֶחָד, יְקַיֵּם; וּשְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
וּבְכֹהֶנֶת,
שְׁנַיִם, יְקַיֵּם; וּשְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
(ב)

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תִּטְעֹם אֶחָד מִכָּל הַפֵּרוֹת,

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בְּיִשְׁרָאֵל,
יוֹם אֶחָד, יְקַיֵּם; שְׁנַיִם, יוֹצִיּא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
וּבְכֹהֶנֶת,
שְׁנַיִם, יְקַיֵּם; שְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
(ג)

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תִּתְקַשֵּׁט בְּאֶחָד מִכָּל הַמִּינִין,

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
בַּעֲנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָה;
וּבַעֲשִׁירוֹת, שְׁלֹשִׁים יוֹם:
(ד)

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶּׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ,

בִּזְמַן שֶׁהוּא עִמָּהּ בָּעִיר,
חֹדֶשׁ אֶחָד, יְקַיֵּם; שְׁנַיִם, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
וּבִזְמַן שֶׁהוּא בְּעִיר אַחֶרֶת,
רֶגֶל אֶחָד, יְקַיֵּם; שְׁלֹשָׁה, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
(ה)

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה,

יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה,
מִפְּנֵי שֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ.
וְאִם הָיָה טוֹעֵן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר,
רַשַּׁאי.
אָמַר לָהּ:
עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶּׁאָמַרְתְּ לִי,
אוֹ מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לָךְ,
אוֹ שֶׁתְּהֵא מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לָאַשְׁפָּה,
יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
(ו)

וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה:

הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית.
וְאֵיזוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה?
מַאֲכִילַתּוּ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר,
וּמְשַׁמְּשַׁתּוּ נִדָּה,
וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה,
וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת.
וְאֵיזוֹהִי דַּת יְהוּדִית?
יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ,
וְטוֹוָה בַּשּׁוּק,
וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
אַף הַמְּקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אַף הַקּוֹלָנִית.
וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית?
לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ:
(ז)

הַמְּקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים, וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,

אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים,
תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה.
עַל מְנָת שֶׁאֵין בָּהּ מוּמִין וְנִמְצְאוּ בָּה מוּמִין,
אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת.
כְּנָסָהּ סְתָם וְנִמְצְאוּ בָּהּ מוּמִין,
תֵּצֵא שֶׁלֹּא בִּכְתֻבָּה.
כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּכֹהֲנִים, פּוֹסְלִין בְּנָשִׁים:
(ח)

הָיוּ בָּהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ,

הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה,
שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָּהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ.
נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל,
הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה,
שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָּהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקְחוֹ מֶקַח טָעוּת;
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר;
אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי,
אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן.
וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר,
אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעוֹן,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא בּוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו:
(ט)

הָאִישׁ שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ מוּמִין,

אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּמּוּמִין הַקְּטַנִּים;
אֲבָל בַּמּוּמִין הַגְּדוֹלִים,
כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא:
(י)

וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא:

מֻכֵּה שְׁחִין,
וּבַעַל פּוֹלִיפּוֹס,
וְהַמְּקַמֵּץ,
וְהַמְּצָרֵף נְחֹשֶׁת,
וְהַבֻּרְסִי;
בֵּין שֶׁהָיוּ בָּם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ,
וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלְדוּ.
וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ,
יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר:
סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל,
וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ,
חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין,
מִפְּנֵי שֶׁמְּמַקַּתּוּ.
מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת,
וְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי.
אָמְרוּ חֲכָמִים, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר:
לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל,
וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל:


נוסח הרמב"ם

(א) המדיר את אשתו - מליהנות לו,

עד שלשים יום - יעמיד פרנס,
יתר מכן - יוציא ויתן כתובה.
רבי יהודה אומר:
בישראל -
חודש אחד - יקיים,
ושנים - יוציא ויתן כתובה.
ובכוהנות -
שנים - יקיים,
ושלשה - יוציא ויתן כתובה.


(ב) המדיר את אשתו - שלא תטעום אחד מכל הפירות,

יוציא ויתן כתובה.
רבי יהודה אומר:
בישראל -
יום אחד - יקיים,
ושנים - יוציא ויתן כתובה.
ובכוהנת -
שנים - יקיים,
ושלשה - יוציא ויתן כתובה.


(ג) המדיר את אשתו - שלא תתקשט באחד מכל המינים,

יוציא ויתן כתובה.
רבי יוסי אומר:
בעניות שלא נתן - קצבה,
ובעשירות - שלשים יום.


(ד) המדיר את אשתו - שלא תלך לבית אביה,

בזמן שהן עימה בעיר -
חודש אחד - יקיים,
ושנים - יוציא ויתן כתובה.
ובזמן שהן בעיר אחרת -
רגל אחד - יקיים,
ושלשה - יוציא ויתן כתובה.


(ה) המדיר את אשתו - שלא תלך לבית האבל,

או לבית המשתה,
יוציא וייתן כתובה - מפני שנעל בפניה.
ואם היה טוען, משם דבר אחר - רשאי.
אמר לה:
על מנת שתאמרי לאיש פלוני - מה שאמרת לי,
או מה שאמרתי ליך,
או שתהא ממלא, ומערה - לאשפה,
יוציא ויתן כתובה.


(ו) אלו יוצאות שלא בכתובה -

העוברת על דת משה, ויהודית.
איזו היא דת משה?
מאכילתו - שאינו מעושר,
ומשמשתו - נידה,
ולא קוצה לה - חלה,
ונודרת - ואינה מקיימת.
איזו היא דת יהודית?
יוצאה - וראשה פרוע,
וטווה - בשוק,
ומדברת - עם כל אדם.
אבא שאול אומר:
אף המקללת יולדיו - בפניו.
רבי טרפון אומר:
אף הקולנית.


(ז) המקדש את האישה - על מנת שאין עליה נדרים,

ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת.
כנסה סתם -
ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה.
על מנת שאין בה מומין -
ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת.
כנסה סתם -
ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.
שכל המומין - הפוסלין בכהנים,
פוסלין - בנשים.


(ח) היו בה מומין - ועודה בבית אביה,

האב - צריך להביא ראיה,
שמשנתארסה - נולדו לה מומין אלו,
ונסחפה שדהו.
נכנסה לרשות הבעל,
הבעל - צריך להביא ראיה,
שעד שלא תתארס - היו בה מומין אלו,
והיה מקחו - מקח טעות,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
במה דברים אמורים? - במומין שבסתר,
אבל במומין שבגלוי - אינו יכול לטעון.
אם יש עימו מרחץ - באותה העיר,
אף במומין שבסתר - אינו יכול לטעון,
מפני שהוא בודק - ביד קרובותיו.


(ט) האיש - שנולדו לו מומין,

אין כופין אותו - להוציא.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
במה דברים אמורים? - במומין קטנים,
אבל בגדולים - כופין אותו להוציא.


(י) אלו - שכופין אותן להוציא,

מוכה שחין,
ובעל פוליפוס,
והמקמץ, והצורף נחושת, והבורסי.
בין שהיו כן - עד שלא נשאו,
בין משנשאו - למדו.
על כולן -
אמר רבי מאיר:
אף על פי שהתנה עימה,
יכולה היא שתאמר,
סבורה הייתי - שאני יכולה לקבל,
ועכשיו - איני יכולה לקבל.
וחכמים אומרין:
מקבלת היא - על כורחה,
חוץ ממוכה שחין - מפני שהיא ממקתו.
מעשה בצידון - בבורסי שמת,
והיה לו אח - בורסי.
אמרו חכמים:
יכולה היא שתאמר,
לאחיך - הייתי יכולה לקבל,
ולך - איני יכולה לקבל.


פירושים

משנה כתובות, פרק ז':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב