משנה כתובות ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המדיר את אשתו - מליהנות לו,

עד שלשים יום - יעמיד פרנס,

יתר מכן - יוציא ויתן כתובה.

רבי יהודה אומר:

בישראל -

חודש אחד - יקיים,

ושנים - יוציא ויתן כתובה.

ובכוהנות -

שנים - יקיים,

ושלשה - יוציא ויתן כתובה.

(ב) המדיר את אשתו - שלא תטעום אחד מכל הפירות,

יוציא ויתן כתובה.

רבי יהודה אומר:

בישראל -

יום אחד - יקיים,

ושנים - יוציא ויתן כתובה.

ובכוהנת -

שנים - יקיים,

ושלשה - יוציא ויתן כתובה.

(ג) המדיר את אשתו - שלא תתקשט באחד מכל המינים,

יוציא ויתן כתובה.

רבי יוסי אומר:

בעניות שלא נתן - קצבה,

ובעשירות - שלשים יום.

(ד) המדיר את אשתו - שלא תלך לבית אביה,

בזמן שהן עימה בעיר -

חודש אחד - יקיים,

ושנים - יוציא ויתן כתובה.

ובזמן שהן בעיר אחרת -

רגל אחד - יקיים,

ושלשה - יוציא ויתן כתובה.

(ה) המדיר את אשתו - שלא תלך לבית האבל,

או לבית המשתה,

יוציא וייתן כתובה - מפני שנעל בפניה.

ואם היה טוען, משם דבר אחר - רשאי.

אמר לה:

על מנת שתאמרי לאיש פלוני - מה שאמרת לי,

או מה שאמרתי ליך,

או שתהא ממלא, ומערה - לאשפה,

יוציא ויתן כתובה.

(ו) אלו יוצאות שלא בכתובה -

העוברת על דת משה, ויהודית.

איזו היא דת משה?

מאכילתו - שאינו מעושר,

ומשמשתו - נידה,

ולא קוצה לה - חלה,

ונודרת - ואינה מקיימת.

איזו היא דת יהודית?

יוצאה - וראשה פרוע,

וטווה - בשוק,

ומדברת - עם כל אדם.

אבא שאול אומר:

אף המקללת יולדיו - בפניו.

רבי טרפון אומר:

אף הקולנית.

(ז) המקדש את האישה - על מנת שאין עליה נדרים,

ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת.

כנסה סתם -

ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה.

על מנת שאין בה מומין -

ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת.

כנסה סתם -

ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.

שכל המומין - הפוסלין בכהנים,

פוסלין - בנשים.

(ח) היו בה מומין - ועודה בבית אביה,

האב - צריך להביא ראיה,

שמשנתארסה - נולדו לה מומין אלו,

ונסחפה שדהו.

נכנסה לרשות הבעל,

הבעל - צריך להביא ראיה,

שעד שלא תתארס - היו בה מומין אלו,

והיה מקחו - מקח טעות,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

במה דברים אמורים? - במומין שבסתר,

אבל במומין שבגלוי - אינו יכול לטעון.

אם יש עימו מרחץ - באותה העיר,

אף במומין שבסתר - אינו יכול לטעון,

מפני שהוא בודק - ביד קרובותיו.

(ט) האיש - שנולדו לו מומין,

אין כופין אותו - להוציא.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

במה דברים אמורים? - במומין קטנים,

אבל בגדולים - כופין אותו להוציא.

(י) אלו - שכופין אותן להוציא,

מוכה שחין,

ובעל פוליפוס,

והמקמץ, והצורף נחושת, והבורסי.

בין שהיו כן - עד שלא נשאו,

בין משנשאו - למדו.

על כולן -

אמר רבי מאיר:

אף על פי שהתנה עימה,

יכולה היא שתאמר,

סבורה הייתי - שאני יכולה לקבל,

ועכשיו - איני יכולה לקבל.

וחכמים אומרין:

מקבלת היא - על כורחה,

חוץ ממוכה שחין - מפני שהיא ממקתו.

מעשה בצידון - בבורסי שמת,

והיה לו אח - בורסי.

אמרו חכמים:

יכולה היא שתאמר,

לאחיך - הייתי יכולה לקבל,

ולך - איני יכולה לקבל.

הדף הראשי של משנה כתובות ז

משנה כתובות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב