משנה כתובות ז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המדיר את אשתו - מליהנות לו,

עד שלשים יום - יעמיד פרנס,
יתר מכן - יוציא ויתן כתובה.
רבי יהודה אומר:
בישראל -
חודש אחד - יקיים,
ושנים - יוציא ויתן כתובה.
ובכוהנות -
שנים - יקיים,
ושלשה - יוציא ויתן כתובה.


(ב) המדיר את אשתו - שלא תטעום אחד מכל הפירות,

יוציא ויתן כתובה.
רבי יהודה אומר:
בישראל -
יום אחד - יקיים,
ושנים - יוציא ויתן כתובה.
ובכוהנת -
שנים - יקיים,
ושלשה - יוציא ויתן כתובה.


(ג) המדיר את אשתו - שלא תתקשט באחד מכל המינים,

יוציא ויתן כתובה.
רבי יוסי אומר:
בעניות שלא נתן - קצבה,
ובעשירות - שלשים יום.


(ד) המדיר את אשתו - שלא תלך לבית אביה,

בזמן שהן עימה בעיר -
חודש אחד - יקיים,
ושנים - יוציא ויתן כתובה.
ובזמן שהן בעיר אחרת -
רגל אחד - יקיים,
ושלשה - יוציא ויתן כתובה.


(ה) המדיר את אשתו - שלא תלך לבית האבל,

או לבית המשתה,
יוציא וייתן כתובה - מפני שנעל בפניה.
ואם היה טוען, משם דבר אחר - רשאי.
אמר לה:
על מנת שתאמרי לאיש פלוני - מה שאמרת לי,
או מה שאמרתי ליך,
או שתהא ממלא, ומערה - לאשפה,
יוציא ויתן כתובה.


(ו) אלו יוצאות שלא בכתובה -

העוברת על דת משה, ויהודית.
איזו היא דת משה?
מאכילתו - שאינו מעושר,
ומשמשתו - נידה,
ולא קוצה לה - חלה,
ונודרת - ואינה מקיימת.
איזו היא דת יהודית?
יוצאה - וראשה פרוע,
וטווה - בשוק,
ומדברת - עם כל אדם.
אבא שאול אומר:
אף המקללת יולדיו - בפניו.
רבי טרפון אומר:
אף הקולנית.


(ז) המקדש את האישה - על מנת שאין עליה נדרים,

ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת.
כנסה סתם -
ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה.
על מנת שאין בה מומין -
ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת.
כנסה סתם -
ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה.
שכל המומין - הפוסלין בכהנים,
פוסלין - בנשים.


(ח) היו בה מומין - ועודה בבית אביה,

האב - צריך להביא ראיה,
שמשנתארסה - נולדו לה מומין אלו,
ונסחפה שדהו.
נכנסה לרשות הבעל,
הבעל - צריך להביא ראיה,
שעד שלא תתארס - היו בה מומין אלו,
והיה מקחו - מקח טעות,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
במה דברים אמורים? - במומין שבסתר,
אבל במומין שבגלוי - אינו יכול לטעון.
אם יש עימו מרחץ - באותה העיר,
אף במומין שבסתר - אינו יכול לטעון,
מפני שהוא בודק - ביד קרובותיו.


(ט) האיש - שנולדו לו מומין,

אין כופין אותו - להוציא.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
במה דברים אמורים? - במומין קטנים,
אבל בגדולים - כופין אותו להוציא.


(י) אלו - שכופין אותן להוציא,

מוכה שחין,
ובעל פוליפוס,
והמקמץ, והצורף נחושת, והבורסי.
בין שהיו כן - עד שלא נשאו,
בין משנשאו - למדו.
על כולן -
אמר רבי מאיר:
אף על פי שהתנה עימה,
יכולה היא שתאמר,
סבורה הייתי - שאני יכולה לקבל,
ועכשיו - איני יכולה לקבל.
וחכמים אומרין:
מקבלת היא - על כורחה,
חוץ ממוכה שחין - מפני שהיא ממקתו.
מעשה בצידון - בבורסי שמת,
והיה לו אח - בורסי.
אמרו חכמים:
יכולה היא שתאמר,
לאחיך - הייתי יכולה לקבל,
ולך - איני יכולה לקבל.


הדף הראשי של משנה כתובות ז

משנה כתובות, פרק ז':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב