משנה כתובות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כתובות פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק רביעי ("נערה שנתפתתה") · >>

פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

נערה שנתפתתה, בשתה ופגמה וקנסה של אביה, והצער בתפוסה.

עמדה בדין עד שלא מת האב, הרי הן של אב.

מת האב, הרי הן של אחין.

לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב, הרי הן של עצמה.

עמדה בדין עד שלא בגרה, הרי הן של אב.

מת האב, הרי הן של אחין.

לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה, הרי הן של עצמה.

רבי שמעון אומר, אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב, הרי הן של עצמה.

מעשה ידיה ומציאתה, אף על פי שלא גבתה.

מת האב, הרי הן של אחין.

משנה ב[עריכה]

המארס את בתו, וגירשה, אירסה ונתארמלה, כתובתה שלו.

השיאה וגירשה, השיאה ונתארמלה, כתובתה שלה.

רבי יהודה אומר, הראשונה של אב.

אמרו לו: משהשיאה, אין לאביה רשות בה.

משנה ג[עריכה]

הגיורת שנתגיירה בתה עמה, וזינתה, הרי זו בחנק.

אין לה לא פתח בית האב, ולא מאה סלע.

היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, הרי זו בסקילה.

אין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע.

היתה הורתה ולידתה בקדושה, הרי היא כבת ישראל לכל דבר.

יש לה אב ואין לה פתח בית האב, יש לה פתח בית האב ואין לה אב, הרי זו בסקילה.

לא נאמר פתח בית אביה, אלא למצוה.

משנה ד[עריכה]

האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה.

וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.

ומקבל את גיטה.

ואינו אוכל פירות בחייה.

נישאת, יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה, בפרקונה, ובקבורתה.

רבי יהודה אומר, אפילו עני שבישראל, לא יפחות משני חלילים ומקוננת.

משנה ה[עריכה]

לעולם היא ברשות האב, עד שתיכנס [לרשות הבעל לנישואין].

מסר האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל.

הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, הרי היא ברשות האב.

מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל.

משנה ו[עריכה]

האב אינו חייב במזונות בתו.

זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה: הבנים יירשו והבנות יזונו, מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב, אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן.

משנה ז[עריכה]

לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה, מפני שהוא תנאי בית דין.

כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין.

משנה ח[עריכה]

לא כתב לה: אם תשתבאי אפרקיניך ואותביניך לי לאנתו, ובכהנת: אהדריניך למדינתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין.

משנה ט[עריכה]

נשבית, חייב לפדותה.

ואם אמר: הרי גיטה וכתובתה, תפדה את עצמה, אינו רשאי.

לקתה, חייב לרפאותה.

אמר: הרי גיטה וכתובתה, תרפא את עצמה, רשאי.

משנה י[עריכה]

לא כתב לה: בנין דכרין דיהוון ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחיהון, חייב, שהוא תנאי בית דין.

משנה יא[עריכה]

בנן נוקבן דיהוין ליכי מנאי, יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דיתנסבן לגוברין, חייב, שהוא תנאי בית דין.

משנה יב[עריכה]

את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי, כל ימי מיגד אלמנותיך בביתי, חייב, שהוא תנאי בית דין.

כך היו אנשי ירושלים כותבין.

אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים.

אנשי יהודה היו כותבין: עד שירצו היורשים ליתן ליך כתובתיך.

לפיכך אם רצו היורשין, נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה כתובות ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחים לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה רבי שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבת ומת האב הרי הן של אחים.

(ב) המארס את בתו וגירשה אירסה ונתאלמנה כתובתה שלו השיאה וגירשה השיאה ונתאלמנה כתובתה שלה רבי יהודה אומר הראשונה של אב אמרו לו אם משהשיאה אין לאביה בה רשות.

(ג) הגיורת שנתגיירה בתה עימה וזנת הרי זו בחנק אין לה פתח בית אב ולא מאה סלע הייתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה אין לה פתח בית אב ולא מאה סלע הייתה הורתה ולידתה בקדושה הרי זו כבת ישראל לכל דבר יש לה אב ואין לה פתח בית אב יש לה פתח בית אב ואין לה אב הרי זו בסקילה לא נאמר פתח בית אביה (דברים כב כא) אלא מצוה.

(ד) האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף ובשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נישאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפורקנה ובקבורתה רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת.

(ה) לעולם היא ברשות האב עד שתיכנס לחופה מסרה האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל הרי היא ברשות האב מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל.

(ו) האב אינו חייב במזונות בתו זה המדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים יירשו והבנות ייזונו מה הבנים אינם יורשין אלא לאחר מיתת אביהם אף הבנות לא ייזונו אלא לאחר מיתת אביהן.

(ז) לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתיים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין.

(ח) לא כתב לה דאם תשתביין אפרוקניך ואתבניך לי לאנתו ובכוהנת אהדרניך למדינתיך חייב שהוא תנאי בית דין (ט) נשבת חייב לפדותה אמר הרי גיטה וכתובתה תפדה את עצמה אינו רשאי לקת חייב לרפותה אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי.

(י) לא כתב לה בנין דכרין דיהון ליכי מני אינון ירתון ית כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחיהון חייב שהוא תנאי בית דין.

(יא) בנן נוקבן דיהויין ליכי מני יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דיתנסבן לגוברין חייב שהוא תנאי בית דין.

(יב) ואת תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל יומי מגד ארמלותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין כך היו אנשי ירושלים כותבין ואנשי הגליל היו כותבין כאנשי ירושלים וביהודה היו כותבין עד שירצו היורשים ליתן לה כתובתה לפי כך אם רצו היורשים נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.

פירושים[עריכה]