משנה כתובות ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ד · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האב אינו חייב במזונות בתו.

זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה: הבנים יירשו והבנות יזונו, מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב, אף הבנות אינן ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן.

נוסח הרמב"ם

האב אינו חייב במזונות בתו זה המדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים יירשו והבנות ייזונו מה הבנים אינם יורשין אלא לאחר מיתת אביהם אף הבנות לא ייזונו אלא לאחר מיתת אביהן.

פירוש הרמב"ם

האב אינו חייב במזונות בתו זה כו': כרם הוא שם הקיבוץ מן החכמים שהיו מתקבצים ביבנה באותו הזמן שנא' (ישעיה כז) כרם חמר ענו לה והלכה כר"א בן עזריה אבל יש בזה דינין ואני אבארם לך בכאן וזה שהאדם חייב במזונות בניו עד שישלמו שש שנים ירצה או לא ירצה וכופין אותו על זה בין שהוא עשיר או עני. וכשהוסיפו הבנים על אלו השנים ואינו רוצה לזונם ראוי לו לדיין לכופו בדברים ולהוכיחו על זה בפני ראשי הקהל ויאריך דבריו בזאת הכוונה ואם לא ירצה להוציא עליהם בשום פנים יראה הדיין בענינו אם יש לו ממון היו כופין אותו ולוקחין ממנו מה שיצטרך להוציא לפי שיעור ממונו כמו שעושין במזון האבות לא שיהיה חייב במזונותיהם ר"ל באביו ובבניו שיש להם יותר משש שנים אבל הוא מחוייב בצדקה לפי שיעור ממונו וכשאנו לוקחין ממנו זאת הצדקה אנו מוציאין אותו על בניו או על אביו לפי שהם בני צדקה ויש להם בה דין יותר לפי שנאמר (דברים טו) לאחיך לענייך ומן הידוע שיש לו לדיין לכפות בני אדם על נתינת הצדקה לפי שהיא מכלל מצות עשה שהיה מן החיוב להלקות האדם עד שיעשה מצוה זאת שיש לו לעשותה באותו זמן או ימות וזה היה עיקר בכל מצות עשה ואין הפרש בזה בין הזכרים ובין הנקבות בענין ההוצאה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

האב אינו חייב במזונות בתו - בחייו. דאילו לאחר מיתה ניזונות הבנות מנכסיו מתנאי כתובה. ובתו לאו דוקא, דה"ה בנו, שאין האב חייב לזון לא בניו ולא בנותיו כשהם קטנים, אלא אם הוא גברא דאמיד, כלומר שהוא איש עשיר, בית דין נוטלים ממנו בעל כרחו כדרך שכופין כל שאר בני העיר על הצדקה ומפרנסים בה בניו ובנותיו הקטנים, והם אינו גברא דאמיד ב"ד מחרפים אותו ומודיעים אותו שאכזריות היא לו אם לא יפרנס את בניו, ושהוא פחות מן החיות המדבריות שהם מרחמין על בניהם, אבל אין יכולין לכופו על זה, בין שהבנים זכרים בין נקבות. ודוקא שהבנים קטנים. אבל קטני קטנים והם הפחותים מבני שש, ב"ד כופין את האב ומוציאים מידו בעל כרחו כה כדי לפרנס בניו שהם קטני קטנים, אחד זכרים ואחד נקבות:

בכרם - על שם שהיו יושבים שורות שורות ככרם כו:

הבנים יירשו והבנות יזונו - מתנאי כתובה, שהבנים זכרים ירשו כתובת אמן והבנות נקבות יזונו מנכסיו:

מה הבנים - זכרים:

אין יורשין - כתובת אמן אלא לאחר מיתת אביהן:

כך הבנות אינן נזונות - מנכסי האב מכח תנאי כתובה אלא לאחר מיתת אביהן:

פירוש תוספות יום טוב

האב אינו חייב במזונות בתו. כתב הר"ב אבל קטני קטנים כו' כופין את האב ומוציאין מידו בעל כרחו. וא"ת ואי אינו אמיד מה מוציאים ממנו וי"ל כמו בחיוב האשה דאפילו אי לית ליה אלא מזוני דחד יומא חייב למיזנה מנייהו או למיכל בהדה במאי דאכל כמ"ש בטור סימן ע' אבל ודאי אינו חייב להשכיר עצמו בפועל לפרנסם. אפילו לסברת ר' אליה שכתב שם בטור דבאשה חייב דהתם היינו טעמא דמספר כתובה נלמד אנא אפלח וכו':

בכרם. פי' הר"ב על שם כו' וכפירש"י וכ"כ הרמב"ם בעדיות פ"ב משנה ד'. ומסיים והש"י קרא כנסת ישראל כרם שנאמר (ישעיה ה') כרם היה לידידי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כה) (על הברטנורא) ואם תאמר ואי אינו אמיד מה מוציאים מידו. ויש לומר כמו בחיוב האשה דאפילו לית ליה אלא מזוני דחד יומא חייב למיזנה מנייהו או למיכל בהדה במאי דאכיל. כמו שכתוב בטור סימן ע'. אבל ודאי אינו חייב להשכיר עצמו בפועל לפרנסם. אפילו למאן דסבר דבאשה חייב, היינו טעמא. דמספר כתובה נלמד, אנא אפלח:

(כו) (על הברטנורא) והשם יתברך קרא כנסת ישראל כרם, שנאמר, כרם היה לידידי [ישעיה ה] הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האב אינו חייב וכו':    לשון ר"ע ז"ל עד מתנאי כתובה לאו דוקא אמר המלקט צריך להגיה כך בתו דנקט לאו דוקא דה"ה בנו וכו': ובגמ' מיתוקמא מתני' אליבא דר"מ דאמר בברייתא מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים דה"ק אינו חייב במזונות הא מצוה בבתו איכא ק"ו לבנים דעסקי בתורה דאיכא מצוה והא דקתני בתו הא קמ"ל דאפי' בתו דלא עסקא באורייתא חובה הוא דליכא הא מצוה מיהא איכא ולר' יהודה דסבר מצוה לזון את הבנים קל וחומר לבנות משום זילותא הכי מיתוקמא מתני' אינו חייב במזונות בתו וה"ה לבנו הא מצוה בבנו איכא וקל וחומר לבנות דאיכא מצוה והא דנקט בתו הא קמ"ל דאפי' בתו נמי חובה ליכא ולריב"ב דאמר בברייתא בגמ' אַמֵת שחובה לזון את הבנות לאחר מיתת אביהן מתנאי ב"ד וכדתנן במתני' וכדדריש ר"א בן עזריה מיהו בחיי אביהן אפי' הבנות אינם נזונות והכי מיתוקמא מתני' לדידיה אינו חייב במזונות בתו וה"ה לבנו וה"ה דאפי' מצוה נמי ליכא ואיידי דבנות לאחר מיתת אביהם חובה תנא נמי אינו חייב וכתב הר"ן ז"ל ומשמע דקיי"ל כר' מאיר ור' יהודה דס"ל דמצוה איכא דהא כי אתו קמי דרב יהודה אמר להו יארוד ילדה ואבני מתא שדיא כדאיתא בגמ' ע"כ: וביד חי"ב דהלכות אישות סי' י"ד: ובטור א"ה סי' ע"א: ונלע"ד דמשום דתנא במתני' דלעיל נשאת יתר עליו הבעל וכו' וחייב במזונותיה וקתני בתר הכי לעולם היא ברשות האב לאכילת תרומה לאפוקי ממשנה ראשונה אבל מ"מ אם הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משל בעל וקתני השתא האב אינו חייב במזונות בתו לאשמועי' בסמיכות זה תרי דיני חדא דכיון שאינו חייב במזונות בתו וקיימא לן בגמ' דמזלזלין אותו אבל אין כופין אותו כדאיתא בגמ' קמ"ל השתא תנא דאם הגיע זמן אפי' זלזול בעלמא אין מזלזלין שהרי בעלה חייב לזונה ועוד דין אחר אשמועי' דהא דקיימא לן דכשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים היינו דוקא כשהן נגררין אחר אמם שעדיין אמם קיימת וכמו שאכתוב בס"ד לקמן בס"פ אע"פ בשם הר"ן ז"ל והיינו דקתני בתו אפי' הנגררת אחריו אינו חייב במזונותיה אפי' בעודה פחותה משש מדלא קתני האב אינו חייב במזונות הבת. עוד נלע"ד דה"ה דה"מ תלמודא לשנויי דהא דקתני בתו ולא קתני בנו משום דבעי למיתני מדרש ראב"ע ואפשר לומר דהיינו דקאמר בגמ' וה"ה לבנו כלומר אלא משום ראב"ע נקט בתו:

זה המדרש וכו':    פ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"א:) ובירוש' פ' תפלת השחר ובפ' בתרא דתענית ובפ' האשה שלום. ומייתי הכא בירוש' כל הנהו תנאי דדרשי לשון הדיוט כגון ההיא דבמציעא פ' המקבל דר' מאיר היה דורש לשון אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ודר' יהודה דאדם מביא ע"י אשתו קרבן עשיר דבס"פ בתרא דנגעים ודהלל הזקן ודר' יהושע בן קרחא ודר' יוסי דמייתי בברייתות פ' המקבל גבי ההיא מתני' דאם אוביר וכו' וכתוב שם בנמיקי יוסף בפ' המקבל דף קכ"ו בשם הרנב"ר ז"ל דכל הני מדמי להו ירושלמי למדרשו של ראב"ע שהיה דורש בתנאי כתובה כאלו היה כתב של תורה ועושה היקשא מתנאי בנים לתנאי בנות מדמייתי להו אגביה והעלה שם דכל הני דדרשי לשון הדיוט עבדי לה כתנאי כתובה שאע"פ שלא נכתב כאילו נכתב דמי ואף זה בכלל דורש לומר שהיה עושה מנהג ההדיוטות עיקר ודן על פיהם כאילו נהגו על פי חכמים שכיון שהיה מנהג פשוט וכולן עושין כן כל המקבל על דעת כן מקבל ואע"פ שלא נכתב כאילו נכתב דמי ע"כ ועיין עוד במה שכתבתי בשמו ז"ל שם בפ' המקבל סימן ג':

הבנים יירשו:    מתנאי כתובה כדתנן בסמוך בנין דכרין וכו' והבנות יזונו כדתנן בסמוך בנן ניקבן וכו' מה הבנים אינם יורשין אלא לאחר מיתת האב אף הבנות אינם נזונות אלא לאחר מיתת אביהם ואם אמת הגרסא הלזו אפשר לומר דשינה הלשון לשנות גבי ירושת הבנים לאחר מיתת האב לרמוז לנו דלא מיירי אלא לענין ירושת כתובת אמן אבל גבי מזונות הבנות שהיא מנכסי אביהן קתני לאחר מיתת אביהן כך נלע"ד. והתם פ' יש נוחלין משמע דמסיק דבתרי בי דינא איתקון בחד בי דינא קמא איתקון כתובת בנין דכרין ובבי דינא בתרא איתקון מזון הבנות ומיהו ילפי' תקנתא מתקנתא דבי דינא בתרא מעין בי דינא קמא תקינו דלא תיקשי תקנתא אתקנתא דלא לימרו מ"ש תקנה זו דכתובת בנין דכרין דלאחר מיתה דהכי כתיב בה ירתון ומ"ש תקנה זו דאיתקנא מחיים:


פירושים נוספים