משנה כתובות ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ד · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה, מפני שהוא תנאי בית דין.

כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין.

נוסח הרמב"ם

לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתיים ואלמנה מנה שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתיים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין.

פירוש הרמב"ם

לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה כו': אפילו היה לו לאדם קרקע באלף דינרי זהב כולם תחת שעבוד הכתובה ואפי' היתה מנה והיא תטרוף כל מה שימכור או יתן אא"כ תסתלק ידה משעבודה וזה תקנת שמעון בן שטח בכתובת אשה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ולא כתב לה כל נכסים כו' חייב - להיות כל נכסיו אחראין לה. כז ולא יכול למימר אין ליך אלא שדה הכתובה ליך בכתובתיך:

פירוש תוספות יום טוב

כתב לה וכו' ולא כתב לה כל נכסים כו' חייב. פי' הר"ב להיות כל נכסיו אחראין. ומפרש הרמב"ם והיא תטרוף כל מה שימכור או יתן ע"כ. ואע"ג דבמשנה ו' פ"ק דב"מ פליגי ר' מאיר ורבנן דר"מ ס"ל אחריות לאו טעות סופר ולא הוי כמאן דכתיבא דמי ומש"ה בגמרא דהכא אמרינן אי מתניתין ר"מ היא דאמר בר"פ דלקמן כל הפוחת וכו' [ופסקינן כוותיה] מאי חייב דקתני מן המחוררין אפ"ה זה שפירש הרמב"ם דלמשועבדין קתני דחייב היינו טעמיה דאע"ג דפסקינן כר"מ בכל הפוחת. וכי מוקמינן למתניתין כר"מ חייב דקתני במחוררין בלבד. מ"מ אנן דקי"ל דאחריות דט"ס הוא ודלא כר"מ. יש לנו לפרש המשנה אליבא דהלכתא. והר"ב שסתם הדברים ולא פי' מסתברא שנתכוין ג"כ לכל אחריות אפילו למשועבדים דאל"ה הוה ליה לפרש שכן בגמרא סברינן דמתניתין לאו ר"מ משום דמשמע לן דחייב באחריות היינו אפילו ממשועבדים ועיין סוף פ"ח:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כז) (על הברטנורא) והיא תטרוף כל מה שימכור או יתן. הר"מ. ועיין תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לא כתב לה כתובה וכו':    עד סוף הפרק פי"ב דהלכות אישות סי' ב' ה' ונלע"ד דמשום דתנא לעיל מה הבנים אינם יורשים וכו' דהיינו משום דתנאי ב"ד של בנין דכרין או יסבון תנן ובעי למיתני' בסיפא דין תנאי ב"ד לכתובת בנין דכרין ודין תנאי ב"ד למזונות הבנות ואינו בדין להתחיל בתנאים הנוגעים לבנים קודם תנאים הנוגעים לאמם משום הכי שרי למיתני ברישא תנאי כתובת האשה שהיא העיקר והיותר מצוי ובתר הכי תני תנאי אם נשבית ואגב תני אם לקתה והדר תני למיתני תנאי בנין דכרין ותנאי מזונות הבנות ועוד משום דפתח דבריך יאיר תני דין כתובת האשה ברישא. ובגמ' פריך מתני' מני ר"מ היא דאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים וכו' דאי ר' יהודה האמר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו וכו' אימא סיפא כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה וכו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד אתאן לר' יהודה דאמר אחריות טעות סופר הוא דאילו ר"מ האמר אחריות לאו טעות סופר הוא כדתנן בפ"ק דב"מ אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעין מהן דברי ר"מ וא"כ רישא ר"מ וסיפא ר' יהודה ומסיק איבעית אימא ר"מ ומאי חייב דקתני סיפא מן המשוחררין לבד אבל אינו גובה מן המשועבדים הואיל ולא נכתב בשטר ולא אמרינן אחריות טעות סופר הוא ואב"א ר' יהודה התם כתבה ליה התקבלתי הכא לא כתבה ליה התקבלתי ואשמועי' מתני' דאע"פ שלא כתב לה כתובה לא אמרי' מחלה לו עלה אלא אמרי' סמכה על תקנת ב"ד שהכל יודעין שהנושא אשה יש לה כתובה וכתב רש"י ז"ל בפ' אע"פ דף נ"ז ע"א והא דקתני לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואוקימנא לה כר' מאיר אע"ג דר"מ אית ליה כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות התם במקום שאין כותבין דכולהו אתנאי קא סמכי א"נ במקום שכותבין וגובה לר"מ מיהו בעילת זנות באיסור היא עכ"ל ז"ל:

שהוא תנאי ב"ד:    שבת פ"ק דף י"ד בברייתא דשמעון בן שטח תקן כתובה לאשה. וקשה לע"ד דמשמע דס"ל לתנא דמתני' דעיקר כתובה דרבנן ולמאי דאוקימנא לה בגמ' כר' מאיר כדכתיבנא קשה דהא ר"מ ס"ל דכתובה דאורייתא כדאסיקנא בפ' אע"פ דף נ"ו וכמו שכתבתי שם בראש הפרק ולע"ד צ"ע אם לא שנאמר דמפני שהוא תנאי ב"ד דקתני במתני' לא קאי רק אאלמנה וליכא לפרושי עיקר כתובה הוא דס"ל שהיא מן התורה אבל סכומה שהוא מאתים לבתולה אה"נ דס"ל שהוא מדרבנן חדא מפני שלא מצאתי שום סמך ורמז לדבר זה ועוד מדמשני התם בגמ' אמאי דקאמר התם ר"מ כל הפוחת לבתולה ממאתים ה"ז בעילת זנות דמשמע אפי' בתנאה וכדכתיבנא התם דס"ל דכתובה דאורייתא משמע דאפי' סכומה הוי מן התורה דאל"כ אמאי הויא בעילתו בעילת זנות אם פחת בתנאה בלבד והרי איהו ס"ל תנאו קיים במילתא דרבנן דלא עשו חזוק כלל אפי' כשל תורה אלא ודאי משמע דס"ל דאפי' סכומה הוי מן התורה כדעת ר"ח ז"ל שכתב דכתובת בתולה הויא מן התורה ומשערין אותה בכסף צורי והוא חמשים סלעים שכל סלע ד' דינרין כדין קנס של אונס ושל מפתה דכתיב גבייהו חמשים כסף דהיינו נ' סלעים שהם מאתים זוז כמו שכתוב בטור א"ה סי' ס"ו. וצריך לדחוק לע"ד כמו שכתבתי:

כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים וכו':    נ"ל דה"פ כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז אע"ג דקיימא לן שאין אונאה לקרקעות לא מהני ולא מיבעיא אם אין השדה שוה אלא מנה דלא אלא אפי' כתב לה שדה שוה מאתים תחת מאתים של בתולה או שוה מנה תחת מנה של אלמנה אם לא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב מפני שהוא תנאי ב"ד ואחרים פירשו דלדיוקא דסיפא איצטריך למתני כי האי לישנא ברישא דקתני סיפא ולא כתב לה כל נכסים שיש לי אחראין חייב טעמא דלא כתב לה הא כתב לה נכסים שיש לי וכו' אע"ג דכתב לה ג"כ שדה שוה מנה תחת מאתים זוז אינו מעכב וחוכך אני בזה הפירוש. אח"כ מצאתי שכתבו תוס' ז"ל בפ' אע"פ דף נ"ו דהיכא דכתב לה כל נכסי אחראין וערבאין לכתובתיך יכול לייחד מטלטלין לכתובתה ואין לחוש שיאמר לה טלי כתובתיך וצאי כיון שיכול ליהנות מהן שלא תקפיד האשה אם יעשה בהן שום סחורה והיינו טעמא דאמרי' בפ' נערה שיכול לייחד שדה לכתובתה בלא שום אחריות דכיון שיש לו הנאת אכילת פירות ודאי לא יאמר לה עד כאן:


פירושים נוספים