תפארת ישראל על כתובות ד
משנה כתובות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
<< · תפארת ישראל · על כתובות · ד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין[עריכה]
משנה א[עריכה]
בושתה ופגמה וקנסה של אביה: ה"ה באנוסה, רק קמ"ל דאף במפותה, כשמת האב הן של עצמה, דבשעת בעילה לא היה מחילתה כלום [וזה נכלל בתי' הש"ס עמדה בדין אצטריכא ליה ודו"ק]:
והצער בתפוסה: ר"ל באנוסה, נמי שייך לאב:
מת האב: משעמדה בדין בנערותיה:
הרי הן של עצמה: דכיון דאי מודה מפטר, אינו ממון שיורישו אב לבניו, ובושת ופגם אע"ג דממונא הוא אתקשו אהדדי בקראי עם קנס. וי"א דבושת ופגם באמת לאחין:
אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה: אף שעמדה בדין:
מעשה ידיה: שעשתה בחיי אב:
ומציאתה: מציאתה ממאן גביא. רק ה"ק מעשה ידיה דינה כמציאתה, מה מציאתה, לאחר מיתת אב פשיטא דלעצמה, דהרי גם בחייו אינו זוכה רק בסמוכה על שולחנו, כדי שלא ימנע מלפרנסה, משא"כ אחין הרי מחוייבין לפרנסה מתנאי כתובה [כמ"ד], ה"נ במעשה ידיה לאחר מיתת אב לעצמה [הכי מוקי לה בש"ס. ותמהני למאי דקיי"ל [ ח"מ סוף סי' קל"ח ] דבתקפה מידו מוציאין מידה מה מקשי הש"ס הרי אפשר בכה"ג, ותו דגם לאידך דעה י"ל דס"ל דבתקפה א' מהן ואמר אודויי אודי לי נאמן, הכא כשבאו לפני ב"ד אמרינן להו דהכא כיון דהמציאה של אב לא מהני הודאה שלה ומפקינן מהתוקף וא"כ שפיר שייך גם במציאה לשון גבתה וי"ל דכיון דלא מהימן התוקף א"כ כבר זכה בה האב למפרע משבא לידה ומה אע"ג שלא גבתה. תדע דאל"כ בל"ז הוה מצי לאוקמה שגזל א' המציאה מידה, אע"כ כדאמרן]:
משנה ב[עריכה]
המארס את בתו: נערה או קטנה:
כתובתה: מב' אירוסין הללו זא"ז:
שלו: ולא נקט נתארמלה ב' פעמים. דלא רצה למנקט דרך פורענות, דבכה"ג הו"ל קטלנית, שמוחזקת שימותו בעליה שאסורה להנשא אח"כ אפילו מתו מאירוסין, ומה"ט לא נקט נמי נתגרשה ב"פ. דמתוך ששינה התנא בלשונו, קמ"ל הך דינא. וי"א משום דגם בנתגרשה ב"פ אסור להנשא. ולא נקט נתארמלה קודם לנתגרשה, דלא רצה לפתוח בפורענות. מיהו בכונס קטלנית לא תצא. ולרא"ש כופין להוציא. וי"א דדוקא במת בחולי וקודם זמנו, אבל במת בדבר או בהרג או שהיה זקן, אינה קטלנית [(שו"ע אה"ע, ט)]:
כתובתה שלה: אפילו כתובה הראשונה:
הראשונה של אב: מדנכתבה בעודה ברשותו:
אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה: אפילו נדוניא שהכניס לה אביה, דהו"א דלמיפק לא יהיב לה, קמ"ל [ונ"ל דהיינו דאיכא בין ת"ק לאמרו לו]:
משנה ג[עריכה]
הגיורת שנתגיירה בתה עמה: הא דלא נקט גיורת שזנתה. דרצה לאשמעינן דמיירי אפילו בנתגיירה פחותה מבת ג' שנים, שאין דרכה להתגייר רק עם אמה.
וזנתה: כשהיתה נערה מאורסה:
הרי זו בחנק: אפילו נתגיירה פחותה מבת ג"ש, שהיא בחזקת בתולה:
אין לה לא פתח בית האב: להרגה על פתח בית אביה:
ולא מאה סלע: בהוציא עליה בעלה שם רע ונמצא שקרן:
יש לה אב ואין לה פתח בית האב: כגון שאין לאביה בית:
משנה ד[עריכה]
בכסף: שכסף קדושין שלו:
בשטר: שהוא מקבל שטר קידושין שלה, וזוכה בו לצור ע"פ צלוחיתו:
ובביאה: שמוסרה לביאה למי שירצה, וטובת הנאה שלו. מיהו במקדש בביאה צריכה שתהיה בת ג' שנים ויום א':
וזכאי במציאתה: משום איבה, שלא ימנע מלפרנסה:
ובהפרת נדריה: הנך תרתי זכי להו מן התורה:
ומקבל את גיטה: כשנתגרשה נערה מאורסה:
ואינו אוכל פירות בחייה: בירשה קרקע מאבי אמה:
נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה: כדי שיפדנה כשנשבית. משא"כ אב בלא"ה יפדנה:
וחייב במזונותיה: והא דלא נקט נמי עונתה, היינו משום דעונה לא שייך לגבי אב, ומדשייר עונה שייר נמי כסות, ואפשר עוד דכסות ומדור בכלל מזונות [וכלקמן מי"א] דקאמר מתזנן, וכסות בכלל:
בפרקונה: כשנשבית:
לא יפחות משני חלילים ומקוננת: כשדרך משפחתו כן, אף שמשפחתה אינן חשובין כך. ולת"ק דוקא בחייו עולה עמו ואינה יורדת עמו, משא"כ לאחר מיתה:
משנה ה[עריכה]
לעולם: אפילו הגיע זמן הנישואין ולא נשאת:
היא ברשות האב: לכל זכיות הנ"ל ושלא תאכל תרומה אם בת ישראל לכהן היא:
מסר האב לשלוחי הבעל: מסרה להם להוליכה לבעל, וכ"ש במסרה לבעל עצמו:
הרי היא ברשות האב: מיהו בהלך האב עם הבעל עצמו כשמסרה לו, י"ל דהיא ברשות הבעל:
מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל: אף שפגעו שלוחי אב בשלוחי בעל ומסרוה להן, סד"א לא שויינהו אב שליח רק למסרה לבעל עצמו, קמ"ל דשליח של אדם כמותו:
משנה ו[עריכה]
האב אינו חייב במזונות בתו: ולא להלבישה ולתת צרכי חייה, וכ"כ אינו חייב בקבורתה כשלא יירש ממנה כלום. וה"ה לבנו, והא דנקט בתו לדיוקא, דבתו בחייו אינה נזונת מנכסיו, רק לאחר מיתתו אפילו יתירה מבת שש, דכך תנאי כתובה [כמשנה י"ח], אבל בנים לאחר מיתתו, אפילו פחותין מבני שש חולקין בשוה עם שאר אחין, מיהו כשהאב חי, עד שש מוציאין ממנו צרכי בניו ובנותיו [אבל לא כדי עשרו], אפילו יש להם נכסים מאבי אמן, ומתניתין לאחר שש מיירי, דאז אין מוציאין ממנו בע"כ, ואפ"ה כשאין להם נכסים גוערין ומכלימין אותו עד שיפרנסן עד שיגדלו. וכשהאב עשיר אפילו יתרין מבני שש מוציאין ממנו בע"כ בתורת צדקה. ולאחר שהגדילו אפילו האב עשיר אינו חייב לפרנסן, כשיש כח בידם להתפרנס ממעשה ידיהן כדי חיותן [(שו"ע אה"ע, עא) וע"ג]:
זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה: הבית המדרש שם נקרא כרם, מדהיו יושבים שם חכמי ישראל בקביעות, כגפנים נטועין שורות שורות, ומביניהן יוצא יין התורה משמח הלב:
והבנות יזונו: כך כתב בכתובה, כלקמן משנה י' וי"א, ודרש ראב"ע, מה וכו':
משנה ז[עריכה]
חייב: ר"ל אפ"ה הכל משועבד:
משנה ח[עריכה]
ובכהנת: שאסורה לו כשנשבית:
משנה ט[עריכה]
אינו רשאי: כלומר מחזירה לו לאשה כמו שהיתה, וכשירצה יגרשנה אח"כ. ואף דבדעתו לגרשה אסור לבא אליה [כיבמות ל"ז ב']. נ"ל דהכא שאסור לגרשה מקודם מותר:
רשאי: דרפואה היא בכלל מזונות שחייב לה, ומזונות הוא תחת מעשה ידיה של עכשיו, משא"כ פרקונה הוא תחת פירות שקבל עד עכשיו, שלא נתן לה עדיין תמורתן שום דבר. מיהו קיי"ל דאפילו ברפואה אינו מן הראוי לגרשה [ע"ח]. ולדידן דאיכא חדר"ג, אפילו בחולי ארוך אינו יכול לגרשה [ב"ש שם]:
משנה י[עריכה]
יתר על חולקיהון דעם אחוהון: דכך היתה התקנה, שאם תמות בחייו, ויבואו לאחר מותו בני אשה תחת לחלק נכסי אביהן עם בני אשה אחרת, יקדימו כל בני אם אחת ליקח קודם חלוקת הירושה, כתובה ותוספת של אמן, ואח"כ יחלקו הנשאר לפי הנפשות:
שהוא תנאי בית דין: והאידנא אין נוהגין בכתובת בנין דכרין, מדעיקר התקנה היה רק כדי שירבו לתת נדוניא לבנות, ועכשיו כבר נותנין יותר ויותר מהראוי [קי"א ט"ז]:
משנה יא[עריכה]
בנן: לא כתב לה בנן וכו':
יהויין יתבן בביתי: לאחר מותו:
ומיתזנן: ה"ה כל צרכן:
עד דתנסבן: שיתארסו:
לגוברין: אפילו בקטנות. וי"א דוקא כשנתארסו בנערותה, אבל כשבגרה אפילו לא נתארסה, לכ"ע לית לה מזונות:
שהוא תנאי בית דין: ובזה"ז נגבית אף ממטלטלין [קי"א]:
משנה יב[עריכה]
תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד: י"ג מיגד, ור"ל משך, וי"ג מיגר ור"ל לשון מגור ומדור:
ופוטרין אותה: ולדידן תליא במנהג, ואפ"ה ג' חדשים ראשונים שאסורה להנשא מחמת הבעל, חייבים לזונה מכל מקום. וכל מקום שחייבים לזונה, מעשה ידיה של יורשין, משא"כ בת הנזונת מעשה ידיה שלה [שם צ"ג וקי"א]: