משנה כתובות ד רמבם
נוסח הרמב"ם[עריכה]
(א) נערה - שנתפתתה,
- בושתה, ופגמה, וקנסה - של אביה,
- והצער - בתפוסה.
- עמדה בדין - עד שלא מת האב,
- הרי הן - של אב.
- מת האב - הרי הן של אחים.
- הרי הן - של אב.
- לא הספיקה לעמוד בדין - עד שמת האב,
- הרי הן - של עצמה.
- עמדה בדין - עד שלא בגרה,
- הרי הן - של אב.
- מת האב - הרי הן של אחים.
- הרי הן - של אב.
- לא הספיקה לעמוד בדין - עד שבגרה,
- הרי הן - של עצמה.
- רבי שמעון אומר:
- אם לא הספיקה לגבות - עד שמת האב,
- הרי הן - של עצמה.
- אם לא הספיקה לגבות - עד שמת האב,
- מעשה ידיה, ומציאתה,
- אף על פי - שלא גבת,
- ומת האב - הרי הן של אחים.
(ב) המארס את בתו - וגירשה,
- אירסה ונתאלמנה - כתובתה שלו.
- השיאה - וגירשה,
- השיאה ונתאלמנה - כתובתה שלה.
- רבי יהודה אומר:
- הראשונה - של אב.
- אמרו לו:
- אם משהשיאה - אין לאביה בה רשות.
(ג) הגיורת - שנתגיירה בתה עימה,
- וזנת - הרי זו בחנק,
- אין לה פתח בית אב - ולא מאה סלע.
- היתה הורתה שלא בקדושה - ולידתה בקדושה,
- הרי זו בסקילה,
- אין לה פתח בית אב - ולא מאה סלע.
- היתה הורתה ולידתה - בקדושה,
- הרי זו כבת ישראל - לכל דבר.
- יש לה אב - ואין לה פתח בית אב,
- יש לה פתח בית אב - ואין לה אב,
- הרי זו בסקילה,
- לא נאמר: "פתח בית אביה" (דברים כב כא) - אלא מצוה.
- יש לה פתח בית אב - ואין לה אב,
(ד) האב -
- זכאי בבתו בקידושיה - בכסף, ובשטר, ובביאה,
- וזכאי - במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה,
- ומקבל - את גיטה,
- ואינו אוכל פירות - בחייה.
- נישאת - יתר עליו הבעל,
- שהוא אוכל פירות - בחייה,
- וחייב - במזונותיה, ובפורקנה, ובקבורתה.
- רבי יהודה אומר:
- אפילו עני שבישראל - לא יפחות משני חלילים, ומקוננת.
(ה) לעולם, היא ברשות האב - עד שתיכנס לחופה.
- מסרה האב - לשלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות הבעל.
- הלכו שלוחי האב - עם שלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות האב.
- מסרו שלוחי האב - לשלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות הבעל.
(ו) האב - אינו חייב במזונות בתו.
- זה המדרש,
- דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים - בכרם ביבנה,
- הבנים יירשו - והבנות ייזונו,
- מה הבנים, אינם יורשין - אלא לאחר מיתת אביהם,
- אף הבנות, לא ייזונו - אלא לאחר מיתת אביהן.
(ז) לא כתב לה כתובה -
- בתולה גובה מאתיים - ואלמנה מנה,
- שהוא תנאי בית דין.
- בתולה גובה מאתיים - ואלמנה מנה,
- כתב לה שדה שוה מנה - תחת מאתיים זוז,
- ולא כתב לה - "כל נכסים דאית לי, אחראין לכתובתיך",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
- ולא כתב לה - "כל נכסים דאית לי, אחראין לכתובתיך",
(ח) לא כתב לה -
- "דאם תשתביין - אפרוקניך ואתבניך לי לאנתו",
- ובכוהנת - "אהדרניך למדינתיך",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
(ט) נשבת - חייב לפדותה.
- אמר: "הרי גיטה וכתובתה, תפדה את עצמה" - אינו רשאי.
- לקת - חייב לרפותה.
- אמר: "הרי גיטה וכתובתה, תרפא את עצמה" - רשאי.
(י) [ט] *הערה 1: לא כתב לה -
- "בנין דכרין - דיהון ליכי מני,
- אינון ירתון - ית כסף כתובתיך,
- יתר על חולקהון - דעם אחיהון",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
(יא) [י] "בנן נוקבן - דיהויין ליכי מני,
- יהויין יתבן בביתי, ומתזנן מנכסי - עד דיתנסבן לגוברין",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
- יהויין יתבן בביתי, ומתזנן מנכסי - עד דיתנסבן לגוברין",
(יב) [יא] "ואת תהא יתבא בביתי - ומתזנא מנכסי,
- כל יומי - מגד ארמלותיך בביתי"
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
- כל יומי - מגד ארמלותיך בביתי"
- כך - היו אנשי ירושלים כותבין.
- ואנשי הגליל - היו כותבין כאנשי ירושלים.
- וביהודה היו כותבין -
- "עד שירצו היורשים - ליתן לה כתובתה",
- לפי כך - אם רצו היורשים,
- נותנין לה כתובתה - ופוטרין אותה.
הערות[עריכה]
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה כתובות ד
משנה כתובות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב