משנה כתובות ד ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ד · משנה ח | >>
לא כתב לה: אם תשתבאי אפרקיניך ואותביניך לי לאנתו, ובכהנת: אהדריניך למדינתיך, חייב, שהוא תנאי בית דין.
משנה מנוקדת
לֹא כָּתַב לָהּ: אִם תִּשְׁתְּבַאִי אֶפְרְקִנִּיךְ וְאוֹתְבִנִּיךְ לִי לְאִנְתּוּ,
- וּבְכֹהֶנֶת: אֲהַדְרִנִּיךְ לִמְדִינְתִּיךְ,
- חַיָּב,
- שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין:
נוסח הרמב"ם
לא כתב לה -
- "דאם תשתביין - אפרוקניך ואתבניך לי לאנתו",
- ובכוהנת - "אהדרניך למדינתיך",
- חייב - שהוא תנאי בית דין.
פירוש הרמב"ם
כבר ידעת, שהכהן נאסרת עליו השבויה.
ואמרו בכאן ובכהנת - רוצה לומר אם היתה אשת כהן (גדול) שהיא אסורה עליו, הרי הוא מחויב לפדותה ולהחזירה למדינתה אשר נשאת שם, וחייב בכתובתה ואף על פי שהיא אנוסה כמו שנבאר בפרק אחרון ממסכת נדרים (הלכה יב). ואין דינה כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו עדים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה, שאין לה כתובה אחר שנאסרה על בעלה, ואפילו שהיא אנוסה ומאי הוי לה למיעבד:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ובכהנת - שאינו יכול לקיימה משנשבית, שאשת כהן אסורה לבעלה משנאנסה, כותב לה אפרקינך ואהדרינך למדינתך. וחייב לתת לה כתובתה. ואע"פ שבעל כרחו צריך לגרשה:
פירוש תוספות יום טוב
חייב. לפדותה ואם היה כהן שכבר נאסרה עליו פודה אותה ומחזירה לבית אביה אפילו היה בעיר אחרת מטפל לה עד שמחזירתה למדינתה ומגרשה. ואם בעלה ישראל מחזירה לו לאשה כמו שהיתה ואם רצה אח"כ מגרשה לשון הרמב"ם פי"ד מה"א. ומ"ש הר"ב וחייב לתת לה כתובתה הכי תנן בסוף מסכת נדרים. ושם כתבתי הטעם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לא כתב לה אם תשתבאי אפרקניך: כתוב במהר"י קולון ז"ל שרש צ"ז וז"ל משמע שדרך לכתוב אפרקינך ולא אתחייב למפרקינך ואפ"ה מתחייב בפרקונה וכן נמי תנן במציעא פ' המקבל אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ולא קאמר אתחייב לשלם במיטבא אע"ג דהתם הוה לן לאלומי לישנא שהרי קרוב הדבר להיות כאסמכתא כדמוכח בכמה מקומות בתלמוד דפריך גבי אסמכתא ומ"ש מאם אוביר ולא אעביד וכו' ע"כ:
ואותבינך לי לאינתו: נראה דלאו דוקא נקט ואותבינך לי לאנתו דה"ה אם אינו חפץ לקיימה שהיא חייב לפדותה אלא כדמפרש בגמ' לדעת רבא דהלכתא כותיה לגבי אביי אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל אינו חייב לפדותה שאין אני קורא בה ואותבינך לי לאנתו ועוד להא דתניא נשבית לאחר מיתת בעלה אין היתומים חייבין לפדותה שאין אני קורא בה ואותבינך לי לאינתו כנלע"ד:
תפארת ישראל
יכין
ובכהנת: שאסורה לו כשנשבית:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת