משנה כתובות ד ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ד · משנה ה | >>
לעולם היא ברשות האב, עד שתיכנס [לרשות הבעל לנישואיןכד].
מסר האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל.
הלך האב עם שלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, הרי היא ברשות האב.
מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, הרי היא ברשות הבעל.
לְעוֹלָם הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב, עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּת הַבַּעַל לְנִשּׂוּאִין.
- מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל,
- הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל.
- הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל,
- אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל,
- הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הָאָב.
- מָסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל,
- הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל:
לעולם, היא ברשות האב - עד שתיכנס לחופה.
- מסרה האב - לשלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות הבעל.
- הלכו שלוחי האב - עם שלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות האב.
- מסרו שלוחי האב - לשלוחי הבעל,
- הרי היא - ברשות הבעל.
היה העיקר אצלם בראשונה, שבת ישראל כשנתארסה לכהן תאכל בתרומה והיא בבית אביה, לפי שהיא כבר חזרה לכהן קניין כספו. אבל נאסר זה, שאנו חוששים שמא תאכל אחרת עמה והיא אצל אביה, ולכך אמרו לא תאכל בתרומה עד שתכנס לחופה. ולזה רמז באמרו לעולם היא ברשות האב. ואף על פי שהגיע זמן ולא נשאת, שחזרו חיוב מזונותיה על בעלה כמו שיתבאר בפרק הבא אחר זה (הלכה ב):
לעולם היא ברשות האב - אם בת ישראל מאורסת לכהן היא אינה אוכלת בתרומה, כב ואפילו הגיע הזמן שקבעו לנשואין ולא נישאת שהבעל חייב במזונותיה אינה אוכלת בתרומה כג:
עד שתכנס, לחופה - לשם נישואין, שתהא מסורה לרשות הבעל:
מסרו שלוחי האב - שפגעו שלוחי האב בשלוחי הבעל ומסרוה להם:
לעולם היא ברשות האב. לשון הר"ב אם בת ישראל כו' ומסיים רש"י וזכאי בה בכל זכות האב בבתו ע"כ ועי' לקמן:
לעולם. כ' הר"ב ואפילו הגיע זמן כו'. כבית דין של אחריהן דבמ"ג פ' דלקמן. ואע"ג דתנן לה בהדיא לקמן כן דרך התנאים להשמיענו בקיצור אע"ג דכבר השמיענו במקום אחר וכה"ג איכא בריש ברכות. תוספות. ושם הראיתי עוד מקומות אחרים כה"ג וע' מ"ח פ"ט דמנחות:
עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין. וכן גירסת רש"י ומפרש כלו' שתכנס לחופה וכו' ונ"א גרס בהדיא עד שתכנס לחופה ובסדר המשנה שבגמרא גרסינן כגירסת רש"י ובגמרא מייתי לה כנ"א והתוספות כתבו דל"ג לרשות הבעל דמשמע במסירה בעלמא דהכי דייק בגמרא אדתני הבא על א"א כיון שנכנסה לרשות הבעל ותיובתא דרב דאמר מסירתה לכל חוץ מתרומה [כמ"ש לקמן] ומיהו י"ל דדוקא התם דקתני כיון שנכנסה אבל הכא דקתני עד שתכנס משמע שפיר דהיינו עד שתכנס לחופה ע"כ. והר"ב שכתב בזה"ל עד שתכנס לחופה לשם נשואין שתהא מסורה לרשות הבעל ע"כ. משמע שאעפ"י שגורס לחופה. רצונו לפרש דלאו דוקא שתכנס לתוך החופה ממש אלא כשמסרה סגי וה"נ מצית לפרושי מ"ג דפרק דלקמן וסבר לה כרב אסי דאמר בגמרא מסר האב כו' מסירתה לכל אף לתרומה ואליביה מפרשינן בגמרא דעד שתכנס לחופה מסירתה זו היא כניסתה ולא ידענא מאי דוחקיה לדחוק בפירוש המשנה והרי רב פליג אדר' אסי וסובר מסירתה לכל חוץ מלתרומה ולדידיה דוקא עד שתכנס לחופה ממש. וקודם אביי ורבא אין הלכה כתלמיד במקום הרב ורב אסי תלמיד חבר לרב ולכך נראה בעיני שטעות סופר יש בדברי הר"ב ודבריו צריכין להיות כלשון רש"י וזהו לרשות הבעל לנשואין כלומר שתכנס לחופה לשם נישואין שתהא מסורה לרשות הבעל ע"כ וכרב מפרש לה אע"ג דגורס לרשות הבעל וכתירוצם של התוספות. אבל מפני שי"ל דדעת הר"ב לפרש כרב אסי לא שלחתי בו יד להגיה. ופי' חופה אכתוב בפ' דלקמן מ"ג בס"ד:
מסר האב כו' הרי היא ברשות הבעל. פליגי בגמרא רב אמר מסירתה לכל חוץ מתרומה דהא ברישא תנן עד שתכנס כו' ורב אסי קאמר אף לתרומה ומסירתה היינו כניסתה כו' וכמו שכתבתי לעיל ועיין מה שאכתוב במ"ה פ"י דנדרים: מסרו שלוחי האב. לשון הר"ב שפגעו שלוחי האב כו'. ולשון רש"י שהיה האב משלחה לו ע"י שלוחיו ופגעו בשלוחי הבעל:
(כב) (על הברטנורא) וזכאי בה בכל זכות האב בבתו. רש"י:
(כג) (על הברטנורא) והיינו דתני לעולם. וכמשנה אחרונה, ריש פרק ה' משנה ג'. גמרא:
(כד) (על המשנה) לנישואין. הכי גרס רש"י. ומפרש, כלומר שתכנס לחופה. ונוסח אחר גרס בהדיא, עד שתכנס לחופה. וכרב דאמר אסיפא מסירתה לכל חוץ מתרומה, דהא ברישא תנן עד שתכנס כו'. וכן נראית גירסת הר"ב בנוסחא אחרינא. ואף על פי כן מפרש לה כרב אסי דאמר גם בסיפא אף לתרומה, ומסירתה (היינו) [זו היא] כניסתה. ונראה בעיני שיש טעות סופר בדבריו, ושצריך להיות כגירסת רש"י ופירושו. ועתוי"ט:
לעולם וכו': תוס' פ' שתי מדות (מנחות דף צ"ג) וכתבתיו בארך שם סי' ח': ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן אלף ורמ"א:
עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין: כך נראה שהיא גרסת רש"י ז"ל שפי' לרשות הבעל לנשואין כלומר שתכנס לחופה לשם נשואין ע"כ. וכן הוא במשנה בירוש' אבל בפסקא דבגמ' ירושלמית לא סוף דבר לחופה אלא לבית שיש לו חופה וכן בהרי"ף והרא"ש ז"ל הגרסא עד שתכנס לחופה וגם אין שם בבא דהלך האב עם שלוחי הבעל רק הלכו שלוחי האב וכו' [הגה"ה וגם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כן על פי רוב הספרים] אלא שמפי' הר"ן ז"ל בדף תפ"ה ע"ב משמע קצת דגם ברב אלפס גרסי' לה ע"ש:
בר"ע ז"ל אם לא נפל טעות צ"ע:
הרי היא ברשות האב: בדין הוא דה"ל למיתני עדיין היא ברשות האב אלא אגב רישא וסיפא תנא הכא נמי במציעתא הרי היא א"נ אפשר לומר שבא לרמוז מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהלכות אישות שאם היתה בוגרת או יתומה או אלמנה והלכה היא בעצמה מבית אביה לבית בעלה ואין עמה לא בעלה ולא שלוחיה ומתה בדרך שאין הבעל יורש אותה ע"כ והיינו דקתני הרי היא ברשות האב כלומר היא גרמה בהליכתה לבדה שתהיא ברשות האב ליורש אותה אביה או אחיה וקרוביה כך נלע"ד עוד נלע"ד דהא דלא ערבינהו ותננהו מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל כדי לאשמועי' שאפי' מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שלא מדעת האב אלא שפגעו שלוחי האב בשלוחי הבעל ומסרוה להם אעפ"כ הרי היא ברשות הבעל ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל שכתב ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם ע"כ: וביד רפכ"ב דהלכות אישות וסי' ב': ובטור י"ד סי' רל"ד ובטור א"ה סימן נ"ז וס"א:
יכין
לעולם: אפילו הגיע זמן הנישואין ולא נשאת:
היא ברשות האב: לכל זכיות הנ"ל ושלא תאכל תרומה אם בת ישראל לכהן היא:
מסר האב לשלוחי הבעל: מסרה להם להוליכה לבעל, וכ"ש במסרה לבעל עצמו:
הרי היא ברשות האב: מיהו בהלך האב עם הבעל עצמו כשמסרה לו, י"ל דהיא ברשות הבעל:
מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל: אף שפגעו שלוחי אב בשלוחי בעל ומסרוה להן, סד"א לא שויינהו אב שליח רק למסרה לבעל עצמו, קמ"ל דשליח של אדם כמותו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת