משנה כתובות ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתובות פרק ט', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק תשיעי ("הכותב לאשתו") · >>

פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

הכותב לאשתו: דין ודברים אין לי בנכסייך, הרי זה אוכל פירות בחייה.

ואם מתה, יורשה.

אם כן, למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך? שאם מכרה ונתנה, קיים.

כתב לה: דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן, הרי זה אינו אוכל פירות בחייה.

ואם מתה, יורשה.

רבי יהודה אומר: לעולם אוכל פירי פירות, עד שיכתוב לה: דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם.

כתב לה: דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן (ובפירי פירותיהן) בחייך ובמותיך, אינו אוכל פירות בחייה.

ואם מתה, אינו יורשה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם מתה, יירשנה, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל.

משנה ב

מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין, והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים.

רבי טרפון אומר, ינתנו לכושל שבהן.

רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין; אלא ינתנו ליורשין, שכולן צריכין שבועה, ואין היורשין צריכין שבועה.

משנה ג

הניח פירות תלושין מן הקרקע, כל הקודם, זכה בהן.

זכתה אשה יותר מכתובתה, ובעל חוב יותר על חובו, המותר, רבי טרפון אומר: ינתנו לכושל שבהן.

רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין, אלא ינתנו ליורשים, שכולם צריכין שבועה, ואין היורשים צריכין שבועה.

משנה ד

המושיב את אשתו חנוונית או שמינהּ אפוטרופא, הרי זה משביעה כל זמן שירצה.

רבי אליעזר אומר: אפילו על פלכה ועל עיסתה.

משנה ה

כתב לה: נדר ושבועה אין לי עלייך, אינו יכול להשביעה.

אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה.

נדר ושבועה אין לי עלייך ועל יורשייך ועל הבאים ברשותיך, אינו יכול להשביעה, לא היא ולא יורשיה ולא את הבאים ברשותה.

אבל יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה.

נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עלייך ועל יורשייך ועל הבאים ברשותיך, אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא יורשיה ולא הבאין ברשותה.

משנה ו

הלכה מקבר בעלה לבית אביה, או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופא, אין היורשין משביעין אותה.

ואם נעשית אפוטרופא, היורשין משביעין אותה על העתיד לבוא ואין משביעין אותה על מה שעבר.

משנה ז

הפוגמת כתובתה, לא תיפרע אלא בשבועה.

עד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תיפרע אלא בשבועה.

מנכסי יתומים ומנכסים משועבדין, ושלא בפניו, לא תיפרע אלא בשבועה.

משנה ח

הפוגמת כתובתה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה: התקבלת כתובתיך, והיא אומרת: לא התקבלתי אלא מנה, לא תיפרע אלא בשבועה.

עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה: התקבלת כתובתיך, והיא אומרת: לא התקבלתי, ועד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תיפרע אלא בשבועה.

מנכסים משועבדים כיצד? מכר נכסיו לאחרים, והיא נפרעת מן הלקוחות, לא תיפרע אלא בשבועה.

מנכסי יתומים כיצד? מת והניח נכסיו ליתומים, והיא נפרעת מן היתומים, לא תיפרע אלא בשבועה.

ושלא בפניו כיצד? הלך לו למדינת הים, והיא נפרעת שלא בפניו, אינה נפרעת אלא בשבועה.

רבי שמעון אומר: כל זמן שהיא תובעת כתובתה, היורשין משביעין אותה.

ואם אינה תובעת כתובתה, אין היורשין משביעין אותה.

משנה ט

הוציאה גט ואין עמו כתובה, גובה כתובתה.

כתובה ואין עמה גט, היא אומרת: אבד גיטי, והוא אומר: אבד שוברי, וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול, הרי אלו לא יפרעו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מן הסכנה ואילך, אשה גובה כתובתה שלא בגט, ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול.

שני גיטין ושתי כתובות, גובה שתי כתובות.

שתי כתובות וגט אחד, או כתובה ושני גיטין, או כתובה וגט ומיתה, אינה גובה אלא כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה, על מנת כתובה הראשונה מחזירה.

קטן שהשיאו אביו, כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה.

גר שנתגייר ואשתו עמו, כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה.

(א)

הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ,

הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ;
וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ.
אִם כֵּן, לָמָּה כָּתַב לָהּ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ?
שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם.
כָּתַב לָהּ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן,
הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ;
וְאִם מֵתָהּ, יוֹרְשָׁהּ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּרֵי פֵּרוֹת,
עַד שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ:
דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם.
כָּתַב לָהּ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתִיךְ,
אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ;
וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה;
מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה,
וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָּטֵל:
(ב)

מִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין,

וְהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין;
אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין,
שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה,
וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה:
(ג)

הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,

כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָּהֶן.
זָכְתָה אִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתֻבָּתָהּ,
וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ,
הַמּוֹתָר,
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין;
אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים,
שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה,
וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה:
(ד)

הַמּוֹשִׁיב אֶת אִשְׁתּוֹ חֶנְוָנִית,

אוֹ שֶׁמִּנָּהּ אַפּוֹטְרוֹפָּא,
הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּיעָהּ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ עַל פִּלְכָּהּ וְעַל עִסָּתָהּ:
(ה)

כָּתַב לָהּ:

נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ,
אֲבָל מַשְׁבִּיעַ הוּא אֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.
נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ,
לֹא הִיא וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא אֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ;
אֲבָל יוֹרְשָׁיו מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ,
וְאֶת יוֹרְשֶׁיהָ וְאֶת הַבָּאִים בִּרְשׁוּתָהּ.
נֶדֶר וּשְׁבוּעָה אֵין לִי וְלֹא לְיוֹרְשַׁי וְלֹא לַבָּאִים בִּרְשׁוּתִי
עָלַיִךְ וְעַל יוֹרְשַׁיִךְ וְעַל הַבָּאִים בִּרְשׁוּתִיךְ,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ,
לֹא הוּא וְלֹא יוֹרְשָׁיו וְלֹא הַבָּאִים בִּרְשׁוּתוֹ,
לֹא אוֹתָה וְלֹא יוֹרְשֶׁיהָ וְלֹא הַבָּאִין בִּרְשׁוּתָהּ:
(ו)

הָלְכָה מִקֶּבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ,

אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ,
וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא,
אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא,
הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבוֹא,
וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבַר:
(ז)

הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ,

לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה,
לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, וּמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין, וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו,
לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה:
(ח)

הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ כֵּיצַד?

הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז,
וְאָמַר לָהּ: הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ,
וְהִיא אוֹמֶרֶת: לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה,
לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה כֵּיצַד?
הָיְתָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז,
וְאָמַר לָהּ: הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ,
וְהִיא אוֹמֶרֶת :לֹא הִתְקַבַּלְתִּי,
וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהיא פְּרוּעָה,
לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד?
מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים,
וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת,
לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד?
מֵת, וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לִיתוֹמִים,
וְהִיּא נִפְרַעַת מִן הַיְּתוֹמִים,
לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו כֵּיצַד?
הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם,
וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו,
אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כָּל זְמַן שֶׁהִיא תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,
הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ;
וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ,
אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ:
(ט)

הוֹצִיאָה גֵּט וְאֵין עִמּוֹ כְּתֻבָּה,

גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ.
כְּתֻבָּה וְאֵין עִמָּהּ גֵּט,
הִיא אוֹמֶרֶת: אָבַד גִּטִּי,
וְהוּא אוֹמֵר: אָבַד שׁוֹבָרִי,
וְכֵן בַּעַל חוֹב שֶׁהוֹצִיא שְׁטָר חוֹב וְאֵין עִמּוֹ פְּרוּזְבּוּל,
הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִפָּרְעוּ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
מִן הַסַּכָּנָה וָאֵילָךְ,
אִשָּׁה גּוֹבָה כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלֹּא בְּגֵט,
וּבַעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְרוּזְבּוּל.
שְׁנֵי גִּטִּין וּשְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת,
גּוֹבָה שְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת.
שְׁתֵּי כְּתֻבּוֹת וְגֵט אֶחָד,
אוֹ כְּתֻבָּה וּשְׁנֵי גִטִּין,
אוֹ כְּתֻבָּה וְגֵט וּמִיתָה,
אֵינָהּ גּוֹבָה אֶלָּא כְּתֻבָּה אַחַת;
שֶׁהַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶחֱזִירָהּ,
עַל מְנָת כְּתֻבָּה הָרִאשׁוֹנָה מַחֲזִירָהּ.
קָטָן שֶׁהִשִּׂיאוֹ אָבִיו, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת,
שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ.
גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת,
שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִיְּמָהּ:


נוסח הרמב"ם

(א) הכותב לאשתו - דין ודברים אין לי בנכסיך,

הרי זה - אוכל פירות בחייה,
ואם מתה - יורשה.
אם כן, למה כתב לה - דין ודברים אין לי בנכסייך?
שאם מכרה ונתנה - קיים.
כתב לה - דין ודברים אין לי בנכסיך, ובפירותיהן,
הרי זה - אינו אוכל פירות בחייה,
ואם מתה - יורשה.
רבי יהודה אומר:
לעולם - הוא אוכל פירי פירות,
עד שיכתוב לה - דין ודברים אין לי בנכסייך, ובפירותיהן, ובפירי פירותיהן, עד לעולם.
כתב לה - דין ודברים אין לי בנכסיך, ובפירותיהן, ובפירי פירותיהן, בחייך ובמותיך,
הרי זה - אינו אוכל פירות בחייה,
ואם מתה - אינו יורשה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אם מתה - יירשנה,
שהתנה - על הכתוב בתורה,
וכל המתנה על הכתוב בתורה - תנאו בטל.


(ב) מי שמת - והניח אישה, ובעלי חוב, ויורשין,

והיה לו פיקדון או מלווה - ביד אחרים,
רבי טרפון אומר:
ינתנו - לכושל שבהן.
רבי עקיבה אומר:
אין רחמים בדין,
אלא ינתנו - ליורשין,
שכולן - צריכין שבועה,
ואין היורשין - צריכין שבועה.


(ג) הניח פירות - תלושין מן הקרקע,

כל הקודם בהן - זכה.
זכת האישה - יתר על כתובתה,
ובעל חוב - יתר על חובו,
המותר -
רבי טרפון אומר:
ינתנו - לכושל שבהן.
רבי עקיבה אומר:
אין רחמים בדין,
אלא ינתנו - ליורשים,
שכולם - צריכין שבועה,
ואין היורשין - צריכין שבועה.


(ד) [ג] *הערה 1: המושיב אשתו - חנוונית,

או שמינה - אפטרופיא,
הרי זה משביעה - כל זמן שירצה.
רבי אליעזר אומר:
אפילו - על פלכה, ועל עיסתה.


(ה) [ד] כתב לה - נדר ושבועה אין לי עליך,

אינו יכול - להשביעה,
אבל משביע הוא - את יורשיה, ואת הבאים ברשותה.
נדר ושבועה אין לי - עליך, ועל יורשיך, ועל הבאים ברשותך,
אינו יכול להשביע - לא אותה, ולא את יורשיה, ולא את הבאים ברשותה,
אבל יורשיו משביעין - אותה, ואת יורשיה, ואת הבאים ברשותה.
נדר ושבועה אין לי, וליורשי, ולבאים ברשותי - עליך, ועל יורשיך, ועל הבאים ברשותך,
לא הוא, ולא יורשיו, ולא הבאים ברשותו, משביעין - אותה, ואת יורשיה, ואת הבאים ברשותה.


(ו) [ה] הלכה מקבר בעלה - לבית אביה,

או שחזרה - לבית חמיה,
ולא עשת - אפטרופיא,
אין היורשין - משביעין אותה.
אם עשת - אפטרופיא,
היורשין משביעין אותה - לעתיד לבוא,
ואין משביעין אותה - לשעבר.


(ז) [ו] הפוגמת כתובתה -

לא תפרע - אלא בשבועה.
ועד אחד מעידה - שהיא פרועה,
לא תפרע - אלא בשבועה.
מנכסים משועבדים,
ומנכסי יתומים,
והנפרעת שלא בפניו,
לא תפרע - אלא בשבועה.


(ח) הפוגמת כתובתה, כיצד?

היתה כתובתה - אלף זוז,
ואמר לה: התקבלת כתובתיך,
והיא אומרת: לא התקבלתי - אלא מנה,
לא תפרע - אלא בשבועה.
ועד אחד מעידה שהיא פרועה, כיצד?
אמר לה: התקבלת כתובתיך,
והיא אומרת: לא התקבלתי,
ועד אחד מעידה - שהיא פרועה,
לא תפרע - אלא בשבועה.
מנכסים משועבדים, כיצד?
מכר נכסיו - לאחרים,
והיא נפרעת - מן הלקוחות,
לא תפרע - אלא בשבועה.
מנכסי יתומים, כיצד?
מת - והניח נכסיו ליתומים,
והיא נפרעת - מן היתומים,
לא תפרע - אלא בשבועה.
והנפרעת שלא בפניו, כיצד?
הלך לו - למדינת הים,
והיא נפרעת - שלא בפניו,
לא תפרע - אלא בשבועה.
רבי שמעון אומר:
כל זמן - שהיא תובעת כתובתה,
היורשין - משביעין אותה,
ואם - אינה תובעת את כתובתה,
אין היורשין - משביעין אותה.


(ט) [ז] הוציאה -

גט - ואין עימו כתובה,
גובה כתובתה.
כתובה - ואין עימה גט,
היא אומרת - אבד גיטי,
והוא אומר - אבד שוברי,
וכן בעל חוב - שהוציא שטר חוב,
אם אין עימו פרוזבול
הרי אלו - לא יפרעו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
מן הסכנה - ואילך,
האישה גובה - שלא בגט,
ובעל חוב גובה - שלא בפרוזבול.


[ח] שני גיטין - ושתי כתובות,

גובה - שתי כתובות.
שתי כתובות - וגט,
או כתובה - ושני גיטין,
או כתובה - וגט, ומיתה,
אינה גובה - אלא כתובה אחת,
שהמגרש את האישה - והחזירה,
על מנת כתובתה הראשונה - החזירה.
קטן - שהשיאו אביו,
כתובתה קיימת - שעל מנת כן קיימה.
גר שנתגייר - ואשתו עימו,
כתובתה קיימת - שעל מנת כן קיימה.


הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים