משנה כתובות ט ז

אבל אם הלך בעלה ולא גרשה לא תפרע מן הכתובה, לפי שהעיקר אצלנו לא ניתנה כתובה לגבות מחיים, אבל יש לה מזונות בלבד כמו שיתבאר בפרק האחרון מזאת המסכתא (הלכה א).

וכמו כן בעל חוב נפרע שלא בפני בעל חובו בשבועה, ויתקיימו בדבר קיומים הרבה, ואם אפשר לשלוח לו ולהודיעו מוטב, וישתדלו להודיעו בכל השתדלות שאפשר.

ולא נצטרך לבאר לך שזאת השבועה שבועת התורה, לפי שזה העיקר יהיה אצלך שכל שבועה שנזכר במשנה הנה היא שבועת התורה, או דרבנן כעין דאורייתא בנקיטת חפץ, כמו שנבאר במסכת שבועות (פרק ו הלכה א), והיא שאנו קורין אותה שבועה בתורה.

ורבי שמעון חולק על ההלכה השלישית (משנה ד אצלנו) מזה הפרק שחולקין בה תנא קמא ורבי אליעזר, ואמר רבי שמעון שהאשה לא תשבע כלל, ואף על פי שעשאה אפוטרופא אינו משביעה אלא אם כן תובעת כתובתה.

ואין הלכה כרבי שמעון:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לא תפרע אלא בשבועה - הנפרע מחבירו אינו מדקדק לשום לב על כל מה שפרעו, וזו הואיל ונפרעה במקצת אפשר שנפרעה הכל ורמו רבנן שבועה עלה כי היכי דתידוק:

עד אחד מעיד שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה - תקנת חכמים היא כדי להפיס דעתו של בעל. ושבועות הללו אף על פי שתקנת חכמים הן, אינן אלא כעין של תורה בנקיטת חפץ, שכל שבועות שתיקנו במשנה כעין של תורה הן:

מנכסים משועבדים - משום דאי הוה גבי מן הלוה גופיה והוה טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה, ואנן טענינן בשביל לקוחות דלמא אי הוה גבית מן הלוה ^כט הוה טעין לך אשתבע לי דלא פרעתיך ובעית אשתבועי, השתא נמי אשתבע:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הפוגמת כתובתה וכו' עד אחד וכו' לא תפרע אלא בשבועה. ואפילו לא טעין השבע לי אבל כי לא פגום צריך שיטעון השבע לי כדפירש הר"ב בבבא מנכסים משועבדים. ואי לא טעין לא. הואיל ונקט שטרא. רש"י:

מנכסי יתומים. עיין מ"ש פרק דלקמן מ"ה ועיין רפ"ו דערכין בפירוש הר"ב ובסדר המשנה דירושל' וכן בספר הרי"ף גרסינן מנכסים משועבדים קודם מנכסי יתומים וכדנקט סידרא במתניתין דלקמן והכי מסתברא דודאי דמסתבר טפי שתשבע ללקוחות משתשבע ליתומים. וכי קתני קודם הוה לא זו אף זו ואילו לפי סדר הספרים הוה זו ואין צריך לומר זו:

יתומים. עיין מ"ש במ"ד פרק ו' דשבועות:

מנכסים משועבדים. פירש הר"ב משום דאי הוה גבי מן הלוה גופיה כו'. וכן לשון רש"י והך דינא איתמר בגמרא פרק שבועות הדיינים דף מ"א גבי שט"ח דעלמא משום הכי אסברה להו בלוה ולא בבעל הטוען כך כנגד הכתובה אע"ג דמשנתינו בה קיימא:

משועבדים. עיין מ"ש במשנה רביעית פרק ו' דשבועות:

ושלא בפניו. כשהיא מוציאה כתובה וגט והיה בעלה בדרך רחוקה [לאפוקי כשהוא במקום קרוב בכדי שיוכל לילך שליח ויחזור תוך שלשים יום דמודיעין אותו ואם לא יבא ישביעוה ותטול. הרא"ש] אבל אם הלך בעלה ולא גירשה לא תפרע מן הכתובה לפי שהעיקר אצלנו לא נתנה כתובה לגבות מחיים אבל יש לה מזונות כמו שיתבאר בפרק האחרון מזאת המסכתא. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כח) (על המשנה) הפוגמת כו'. ואפילו לא טעין השבעי לי. אבל כי לא פגום צריך שיטעון השבעי לי, ואי לא טעין לא, הואיל ונקטה שטרא. רש"י:

(כט) (על הברטנורא) והך דינא אתמר בגמרא דשבועות גבי שטר חוב דעלמא, משום הכי אסברא להו בלוה, ולא בבעל הטוען כך כנגד הכתובה, אע"ג דמשנתינו בה קיימא. תוי"ט:

(ל) (על המשנה) ושלא בפניו. כשהיא מוציאה כתובה וגט והיה בעלה במקום רחוק דאי אפשר להודיעו. אבל אם הלך בעלה ולא גירשה, לא תפרע מן הכתובה, לפי שהעיקר אצלינו לא ניתנה כתובה לגבות מחיים. אבל יש לה מזונות. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

מנכסי יתומים וכו' לא תפרע אלא בשבועה: פ' חזקת דל"ג. והאי יתומים רצה לומר אפי' גדולים עיין בפירקין דלקמן סי' ה'. ובגמ' בלשון שני תניא אבא שאול בן אמא מרים בין שאמר האיש לאשתו תהא נאמנת בלא נדר בין שאמר נקי נדר בין בלא שבועה בין נקי שבועה בין מנכסי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אות אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמי' הבא ליפרע מנכסי יתומי' לא יפרע אלא בשבועה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אמא מרים. וכתוב בנ"י לדברי האומר דאבא שאול פליג אמתני' שאין שום פיטור מועיל לבא ליפרע מנכסי יתומין הדבר פשוט שאינו מועיל ג"כ לבא ליפרע מן הלקוחות דכי היכי דאמר אבא שאול אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים יתומים לא יפרעו אלא בשבועה כך יש לנו לומר אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמי הבא ליפרע מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה אבל לדעת הרי"ף ז"ל דאבא שאילמודה במשנתנו דכיון שפטרה בפירוש גובה מן היורשין שלא בשבועה כך יש לנו לומר שגובה מן הלקוחות שלא בשבועה שה"ה והוא הטעם ע"כ:

מנכסים משועבדים: ומנכסי יתומים והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה כך צ"ל וכדמפרש ואזיל וכן הוא בירושלמי וברב אלפס ובהרא"ש ז"ל. וכן הגיה הרב יהוסף ז"ל. ואיתה להאי באבא בערכין פ' שום היתומים (ערכין דף כ"ב:) מנכסים משועבדים משום דאי הוה גבי וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט מנכסי יתומים ונפרעת שלא בפניו כולהו משום האי טעמא נמי דטענינן להו רש"י ז"ל ועיין בנמוקי יוסף. ומאי דנקט רש"י ז"ל בלישניה אי הוה גבית מן הלוה אע"ג דהכא בבעל מיירי אי הויא גביא אשתו ממנו [הי' צ"ל] סרכא דלישנא דאתמר בעלמא גבי בעל חוב נקט והכל עולה לטעם אחד: