לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/כתובות/פרק ט

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




פרק תשיעי - הכותב לאשתו

מתני' הכותב אם כן למה כתב לה כו' - בגמרא מפרש טעמא:

הכי - גרסינן רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות. ובגמ' מפרש אלו הן פירי פירות:

שמתנה על מה שכתוב בתורה - דקסבר ירושת הבעל דאורייתא ובבבא בתרא (דף קיא:) נפקא לן מהאי קרא לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה האי וירש אותה יתירא הוא לדרשא שהאיש יורש את שארו ושארו זו אשתו ואע"ג דשארו דקרא לאו אשתו היא דהא כתיב ביה ונתתם את נחלתו לשארו וליכא למימר שתירש האשה את בעלה דהא ממשפחתו כתיב מיהו גבי קרא יתירא דוירש אותה דרשינן הכי ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו שארו וירש אותה האיש יורש את אשתו:

וכל המתנה כו' - אבל פירות תקנתא דרבנן היא ומצי לאתנויי עלייהו:

גמ' תני ר' חייא האומר לאשתו - ולא תני כותב דאשמועינן דבאמירה בעלמא נמי סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה:

וכי כתב לה מאי הוי - וכל שכן אמירה:

האומר לחבירו - כגון שדה של שותפין ואמר האחד לחברו אחד מן הלשונות הללו [בין בכתיבה בין באמירה]:

לא אמר כלום - דאין כאן לשון מתנה:

בכותב לה ועודה ארוסה - ודאי מי שהקרקע שלו ובא ליתנו לחבירו צריך לשון מתנה ומתניתין בכותב לה עד שלא זכה בנכסים ומתנה עמה שלא יזכה בהן לכשישאנה ואין צריך לשון מתנה שהרי אין לו עכשיו רשות בהן:

ממקום אחר - שאינה ירושת אבותיו אלא ע"י מעשיו תבא לו כגון נחלת אשתו הבאה לו ע"י נשואין שלו דהואיל ומשום תקנתא דידיה תקון רבנן והוא בא למחול עליה מוחל וכדרב הונא:

בתקנת חכמים - שתיקנו לטובתי ואינה טובה לי:

כגון זו - לקמן מפרש אהייא אתמר:

מאי כגון זו - אהיכא אמרה רבא:

כדרב הונא - אמזונות שתיקנו לאשה תחת מעשה ידיה ואי אמרה אי אפשי בתקנה זו שתיקנו חכמים לטובתי שחשו לכל הנשים זימנין דלא ספקי להו מזונות במעשה ידיהן ותקנו להן מזונות ומעשה ידיהן לבעל אני איני צריכה לכך מעונגת אני ואי אפשי לעשות מלאכה אמצא לי מזונות או יש לי אומנות יקרה יתר על כדי מזונותי:

אי הכי - דטעמא משום דתקנתא דידיה הוא ויכול למחול עליה אמאי אצטריך דבי רבי ינאי לאוקמה בכותב לה ועודה ארוסה אפילו נשואה נמי:

ידו כידה - והרי הוא כשותף בהן וכיון שנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין מועיל בה לשון דין ודברים:

נפקא מינה לשומרת יבם - כלומר לענין דין ודברים לא פליגי דבין ידו כידה ובין ידו עדיפא מידה אין מועיל בה לשון דין ודברים לסלקו ופלוגתא דאביי ורבא לענין שומרת יבם איצטריך וביבמות אפליגו בה אביי ורבא בפרק החולץ (דף לט.) גבי מתני' דפ' דלעיל בהאשה שומרת יבם שנפלו לה נכסים דקתני מתה מה יעשה בכתובתה כו' ואיפליגו בית שמאי וב"ה ואוקי אביי פלוגתייהו בשנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל בחיי בעל הראשון קסבר אביי ידו כידה לפיכך כשמת ונפלה לפני יבם ומתה עד שלא נתיבמה יורשיה ויורשי הבעל שניהם באים לירש זה מכח אחותו וזה מכח אחיו לבית שמאי חלוקה עדיפא ולבית הלל חזקה קמייתא עדיפא לפיכך נכסי מלוג בחזקת יורשי האב ופליג רבא אדאביי דאמר אי דנפלו לה כשהיא תחתיו דכולי עלמא ידו של בעל עדיפא מידה וכשמת עמד אחיו ליבמה במקומו והרי הוא כמותו ואם מתה כשהיא שומרת יבם אין ליורשיה בהן כלום ומתני' דב"ש דנפלו לה כשהיא שומרת יבם:

קנו מידו מהו - אברייתא דהאומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו קאי אבל אמתניתין לא מהניא קנין ליפות כחה דהא באמירה בלא לשון מתנה סגי לאסתלוקי אפילו מגופה של קרקע היכא דפריש כדקתני סיפא וטעמא דמתני' דאמר ה"ז אוכל פירות לאו משום גריעותא דלשון דין ודברים הוא אלא משום דלא פריש ממאי סליק נפשיה ואמרי' ידה על התחתונה כדמפרש לקמן ואינה יכולה לומר מן הכל נסתלקת הילכך מה לי קנו מה לי לא קנו אלא אברייתא קא בעי לה דקתני לא אמר כלום וטעמא משום גריעותא דלישנא הוא:

מהו - מי אמרי' לא הקנה בחליפין הללו כלום ולא אמר עליה אלא לשון דין ודברים או דלמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש שזה קונה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה ועל גופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא:

מדין ודברים קנו מידו - מה שפירש על הקנין קנו מידו והוא לשון דין ודברים ואינו כלום:



בעורר - כשבא חברו זה להחזיק בחלקו מיד עמד וערער על המתנה ואמר לא נתתי לך את השדה ודין ודברים בעלמא אמרתי לך שלא אריב עמך:

אבל בעומד - יום או יומים ואח"כ ערער לא דהשתא הוא דקא הדר ביה ולמדוהו לטעון כך:

ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך - כיון דאוקמת דבלשון זה יכול להסתלק למה אינו מסולק מן הכל:

יד בעל השטר על התחתונה - כל המוציא שטר על המוחזק בדבר מה שמפורש בשטר יכול לתבוע עליו ואם השטר סתום מורידים אותו לפחות שבמשמעות השטר וכאן הבעל בא בתקנת חכמים על נכסי אשתו בשלשה דברים לאכול פירות ולירש ואם תמכור מכרה בטל וזו מוציאה עליו שטר שכתבת לי דין ודברים אין לי בנכסייך ולשון סילוק הוא זה והוא יכול לטעון ודאי לשון סילוק הוא אבל לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים וזו היא המכירה אבל כל זמן שלא תמכור אוכל פירות:

ואימא מפירי - מסלק נפשיה שלא יאכל פירות בחייה והוא פחות שבכולן אבל אם תמכור שמפסיד אף גוף הקרקע שהיה ראוי לירש אם תמות בחייו יהא מכרה בטל ויירשנה:

בוצינא טב מקרא - בוצינא דלעת קטנה קרא דלעת גדולה והאומר לחבירו קח לך דלעת קטנה בגינתי או המתן עד שיגדילו וקח גדולה טוב לו ליקח הקטנה מיד כי לא ידע מה יולד יום אף כאן חביבה עליו אכילת פירות שהוא תדיר ומיד מביטול מכר שאינו מיד אלא לכשתמכור ושמא לא תמכור:

ואימא מירושה - סליק נפשיה והוא הפחות שמא לא תמות בחייו אבל ממכירה לא סליק נפשיה שמא תמכור ויפסיד אכילת פירות שהוא עכשיו:

מכירה לא שכיחא - שאין אשה רוצה למכור נכסי בית אביה:

רב אשי אמר - אין לך אלא דקדוק הלשון:

בנכסייך - אמר לה אבל לא בפירותיהן ובעודן שלה קאמר לה דהא בנכסייך קאמר ולא לאחר מיתה שבטל שמה מעליהן:

איבעיא להו לר' יהודה - דתנא תרתי ובפירי פירותיהן עד עולם:

פירי פירות דוקא - בהאי לישנא לחוד סגי לאסתלוקי מפירי פירות ומפירי דפירי פירות ולא בעי עד עולם ואי כתב בפירותיהן עד עולם ולא כתב בפירי פירות לא אסתלק מפירי פירות:

או דלמא עד עולם דוקא - ובעד עולם תליא מילתא ובפירי פירות לא בעי למיכתב ואי כתב מפירי פירות ולא כתב עד עולם לא איסתלק מפירי דפירי פירות או דלמא תרוייהו דוקא:

עד עולם למה לי - למיתני מתני' הואיל ולא צריך למיכתביה:

הא קא משמע לן כו' - והכי קאמר עד שיכתוב ובפירי פירותיהן היינו עד עולם:

פירי פירות למה לי - למיתני מתני' ליתני בפירותיהן עד עולם הואיל וביה תליא והוא לשון פירות ופירי פירות:

הא קא משמע לן כו' - אין ודאי לא בעי למכתב מיהו אי לא תני הוה אמינא דאי כתב פירי פירות הוה ככותב עד עולם להכי תני למימר דאפילו כתב פירי פירות בעינן עד עולם:

תרתי למה לי - למיכתב בשטר:

לעולם אפירות קאי - לא אוכל הפירות לעולם לא בשנה זו ולא בשנים הבאות אבל פירי פירות אוכל:

הכי גרסינן - וליטעמיך דקתני רבי יהודה אומר כו' כיון דאכלתינהו לפירות ולא גרסינן דאכלינהו:

אלא בדשיירא גרסינן הכא נמי בדשייר - אם לא אכלן ומכרן ולקח בהו קרקע ועשתה פירות סילק נפשו מהן ולא מן הראשונים:

ורב סבר תנאו קיים - כרבי יהודה דאמר גבי מקדש את האשה על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה בדבר שבממון תנאו קיים והכא אמאי יירשנה דקסבר רב ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה להיות תנאו בטל:



על מנת שאין לך עלי דין אונאה - אמכור לך חפץ זה:

יש לו עליו - דמתנה על של תורה הוא אל תונו (ויקרא כה):

ורב סבר אם מתה לא יירשנה - דקסבר ירושת הבעל דרבנן ולא עשו חזוק לדבריהן כשל תורה:

הא בדרבנן - כגון זה שהתנה שלא יאכל פירות:

ורב סבר - אפי' תנאי הפירות נמי בטל דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה וכ"ש הירושה שהיא של תורה:

האי כטעמיה וכהילכתיה הוא - סבירא ליה לרב כטעמיה דרבן שמעון דמתנה על של תורה תנאו בטל וכהילכתיה דאם מתה יירשנה:

יחזיר לבני משפחה - ביובל:

וינכה להם מן הדמים - קס"ד יחזירם להם בדמים קלים:

אמאי יחזיר - ירושה אינה חוזרת ביובל כדאמרי' בבכורות (דף נב:):

משום פגם משפחה - גנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקבורת אחרים:

דמי קבר אשתו - שחייב הוא בקבורתה:

כדתניא - לוקח בית הקברות מחזירו על כרחו:

וקוברים אותו בעל כרחו - של לוקח: אלא לא גרסי':

מתני' ינתנו לכושל שבהן - בגמרא מפרש מאי ניהו ואף על גב דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לא לבעל חוב ולא לכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי סבירא לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לבעל חוב ולכתובה שנתחייב בהן המת מחיים:

ינתנו ליורשים - ולא מהניא תפיסה:

שכולן צריכין שבועה - דתנן בפירקין הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין להם רשות בהם ואין אנו יודעין אם יש להם עליו כלום הלכך משמת המת זכו בהן היורשין וברשותן הן:

כל הקודם בהן זכה - קדמו יורשין זכו ואין מוציאין מידם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ולכתובה קדם אחד מהן האשה או המלוה זכה הוא דר' טרפון אית ליה תפיסה דלאחר מיתה מהניא:

זכתה אשה יתר על כתובתה - אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה או קדם בעל חוב ותפס ויש בהן יותר על חובו:

המותר ינתנו לכושל שבהן - זה בעל השטר שידו על התחתונה ואם יבואו ליד היתומים שוב לא יוציא מהם לא אשה ולא בעל חוב:

גמ' להוצאה ניתנה - ואינה קיימת בעין דמחסרא גוביינא ומש"ה אמר רבי טרפון דלא מנחי ברשותא דיתמי:

אבל פקדון דאיתיה בעיניה אימא כו' - דכל היכא דאיתיה ברשותא דיתמי איתיה:

לכושל שבראיה - למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף לקוחות הקודמים לו:

לכתובת אשה - היא קרויה כושל שאין דרכה לחזר אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע:

משום חינא - שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נשאות להן שלא תדאגנה להפסיד כתובתן:

והוא כשר - והדבר כשר והגון לעשות כן:

כולהו נמי דיורשין הוו - כיון דטעמא דר' עקיבא משום דלא נשבעו הוא כי תפסי נמי אמאי זכו הרי זכו בהן יורשים משעת מיתה ונכסי דיתמי קא תפסי:

ואיידי דאמר ר' טרפון מותר - אהדר ליה איהו נמי במאי דאיירו ביה ולעולם בכולהו נמי אית ליה דאפילו תפס מפקינן ליה מיניה:



ור"ע תפיסה לא מהניא כלל - לשון שאילה הוא זה:

אמר ר"נ - מהניא היכא דתפס מחיים של מת והכי גמר לה רב נחמן מרביה:

דמנחי היכא - הנך פירות דקא"ר טרפון דבשעת מיתה לא זכו בהן יורשין אלא יזכה בהן הקודם:

בסימטא - קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים ובני אדם העושין סחורה זה עם זה בשוק ורוצים לדבר דבריהם בנחת וישוב הדעת מסתלקין לשם:

אבל בסימטא לא - א"ר טרפון כל הקודם זכה דכיון דמקום הראוי לקנין הוא כדאמרינן בעלמא (ב"ב דף פד:) דמשיכה קניא התם אפי' למ"ד ברשות הרבים לא קניא אין זה מקום הפקר וזכו בהן יורשין משעת מיתה והמחזיק בו שם כמחזיק בו בביתם:

ואהדריה לעובדא - סבר לה כרבי עקיבא דלא מהניא תפיסה:

עשית - דברי ר"ע כאילו הן הלכה למשה מסיני שחזרת מעשה ב"ד דיי לנו לקיים הלכה כמותו לכתחילה אבל משנעשה ונגמר הדין אין לנו לחזור:

בדבר משנה - דקיי"ל הלכה כר"ע היכא דיחידאה פליג עליה ואע"ג דלאו במשנה ממש תנינא לה אלא שמעתא דאמוראי הוא אמרי' בסנהדרין (דף לג.) דחוזר דאמרינן התם אפילו טעה בדרב ושמואל אמר ליה אין:

הלכה אתמר - הלכה כר"ע מחבירו:

מטין אתמר - מטין ההוראה לכתחילה אחר ר"ע ומיהו אי עביד כאידך לא מהדרינן עובדא:

קריביה דר' יוחנן - קרוביו:

זילו אהדור - דס"ל כר"ע דתפיסה דלאחר מיתה לאו כלום היא:

שכנגדי - שקול כמותי:

בקרא דיתמי - שומר בהמותיהם:

דתפוס תורא מיניה - בעל חוב של מת תפסו בבית השומר:

הגודרות - בהמה דקה על שם גדרות צאן (במדבר לב):

אין להן חזקה - אין המחזיק בהם יכול לומר לקוחין הן בידי שמא מצאן והכניסן בביתו לפי שדרכן להלך בשדות:

חשו - שם האיש:

שכיב - הלוה:

ארבא - ספינה:

א"ל - יימר לשלוחיה זיל תפסה:

התופס לבעל חוב - שליח התופס מטלטלין של לוה לצורך בעל חוב:

במקום שחב לאחרים - שמפסיד בעלי חובין אחרים בתפיסתו:



לא קנה - דלאו כל כמיניה לחוב זה כדי לזכות את זה:

תפסוה אינהו - שאף הם נושים בו מעות:

ממלח מלוחי - מנהיגה בעוגין שלה שקורין ריימ"ש בלעז ממלח שקורין ווירני"ר בלעז לשון וייראו המלחים (יונה א):

אנא קנינא כולה - הנהגתי בריאה משל חבירי:

מחריפותא דנהרא - לא מצאנוה על שפת הנהר שהיא כסימטא אלא מזה חטפנוה שהיה מוליכה באמצע הנהר שכל הספינות הולכות שם והוי כרה"ר:

קאקי - אווזים:

חיורי - על שזקנים היו:

משלחי גלימי דאינשי - מפשיטין טליתות האנשים:

מסקי ביה - נושים בו:

בי חוזאי - אנשי אותה מדינה:

סיטראי - מצד אחר היינו נושים בו מלוה על פה ומחמת אותה מלוה נחזיק בהם:

לענין שלומי שליח - למשלח:

מאי - מי הוה פושע שהחזיר המעות עד שלא קבל מהם השטר:

לתקוני שדרתיך - והיה לך לדקדק בתקנתי:

דהוו מפקדי גבה - מאבי יתומים:

מלוגא דשטרי - תיק מלא שטרות:

מחיים תפיסנא להו - בחוב שהיה חייב לי החזקתי בהם:

הוי תפיסה דלאחר מיתה - שכל זמן שהיה חי היו פקדון בידך והרי הן כמונחין ברשותיה וכי אמרי' תפיסה מחיים כגון שראהו קרוב למות ותפס מטלטלין לשם חובו ולא היו פקדון בידו:

דאיחייבא שבועה - שהיה אדם תובעה ממון והיא כופרת:

בת רב חסדא - אשתו של רבא:

לשבועה אשכנגדה - התובע אותה ישבע ויטול כדתנן (שבועות דף מד:) ואלו נשבעין ונוטלין שכנגדו חשוד על השבועה:

זימנין - פעם אחרת:

כבת רב חסדא - שהאמנת לחשוד את האשה על השבועה:

דקים לי בגוה - דלא משקרא:

קרענא ס"ד - וכי אחד נאמן להוציא שטר חתום מיד המחזיק בו אפוקי ממונא הוא ותרי בעינן:

מרענא - ולא אזדקק לגבות באותו שטר ומקרע נמי לא קרענא ליה:

כתבו לי זכוותא - שבאתי לדין ונפטרתי הימנו בשבועתי:

ממולאי - בית עלי שהן כרותי ימים ולי נראה ממולאי גבנונים בעלי מומין שאינן חיין כשאר בני אדם לשון שקל מוליא ושדי בנצא (ב"ב דף נד.):

אשרתא - לשון חוזק כמו יישר כחך (יבמות סב.):

אשרתא דשטרי - קיום השטר שכותבין דיינין במותב תלתא הוינא ואתא פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו ואשרנוהו וקיימנוהו:

דניחוו - שיעידו זה כתב ידי:

ה"נ מיחזי כשיקרא - לכתוב נשבעה פלונית ועדיין לא נשבעה:

ופרעו - בו ביום:

אינו חוזר ולוה בו - אפי' בו ביום ואע"ג דלאו מוקדם הוא שהרי ביום הלואה נכתב:

שכבר נמחל שעבודו - משפרעו בטל השטר ונמצאת מלו' השני' מלוה על פה ואינו גובה מן הלקוחות:



כשיקרא - שלא נכתב על מלוה זו:

לא חיישינן - אם לא שיש בדבר ביטול שטר גמור:

שב מרגניתא דציירי בסדינא - שבע מרגליות צרורות בסדין אחד הפקיד ביד ר' מיאשא:

ולא פקיד - לא צוה לאנשי ביתו שחטפתו מיתה:

אתו לקמיה דר' אמי - לתבוע את היורשין והיורשין אומרים שמא של אבינו היו:

דלא אמיד - אינו עשיר:

סימנא - דאמר בסדין הם צרורות והם שבע:

שכיב חסא ולא פקיד - שטבע בנהר כדאמר ביבמות בפ' בתרא (ד' קכא:):

מטכסא - לבוש משי צינד"ל בלע"ז:

ההוא דאמר להו - בצוואת מיתה נכסי לטוביה ולא פירש לאיזה טוביה:

דגיס ביה - רגיל אצלו ומגו דגייסי אהדדי קורא לו בשמו כאילו לא נסמך:

ת"ח קודם - דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה דאמר מר (ברכות לד:) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה תלמידי חכמים מנכסיו:

שודא דדייני - הטלת הדיינים לפי מה שיראו דיינים שהיה דרכו של מת לקרב את זה יותר מזה או מי שבשניהן טוב ונוהג בדרך ישרה שיש לומר בו נתכוין המת לזכות:

שודא - כמו שדי בימא (שמות טו) דמתרגמינן ירה בים הטיל בים:

וחזר ומחלו - המוכר שהוא מלוה מחלו ללוה:

מחול - דאמר ליה לוה ללוקח לאו בעל דברים דידי את:

ואפי' יורש - של מלוה מוחל:

זבינתה לכתובתה - מכרה שעבוד כתובתה לאחרים בעודה תחת בעלה:

בטובת הנאה - דבר מועט שאינו אלא כחיזוק טובה שקורין גרי"ד מפיק רצון ולפי שהלוקח מטיל מעותיו בספק שמא תמות היא בחיי בעלה מפחד ואינו לוקחה אלא בדמי' מועטי':

ה"ג אתו תבעי לה לברתה - אתו לקוחות וקא תבעי לה לברתה הבאה לגבות כתובת אמה מאביה ולירש הכתובה מכח אמה ואלו באין ליטול אותה הימנה לומר אמך מכרה לנו:



תיזיל ותיחלה כו' - דאמרינן אפי' יורש מוחל ואמה של זו מכרה להן שטר חוב שהיה לה על בעלה:

עשינו עצמינו - כקרוב של בעל דין או אוהבו הבא אצל דיינין ועורכו בראיות אחר זכות אוהבו או קרובו כך למדתי עצה לזו להפסיד שכנגדה:

מעיקרא - כשאמר כן:

לבסוף - כשנתחרט:

אדם חשוב שאני - לפי שלמדין הימנו ויש שיעשו אף שלא לקרובים:

ואי פקח הוא - הלוקח:

מקרקש ליה זוזי - ללוה ושוכרו בהן לכתוב לו שט"ח בשמו קודם שיעשו קנוניא בין שניהם:

מאן דדאין דינא דגרמי - המחייב את הגורם הפסד לחבירו:

מגבי ביה - בהאי שטרא מן המוחלו:

דמי שטרא מעליא - כל החוב שבתוכו:

ומאן דלא דאין כו' - פלוגתייהו בבבא קמא בפרק בתרא (דף קטז:) ורבי מאיר אית ליה דינא דגרמי כדתניא (שם דף ק:) נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו גבי כלאים וקיי"ל כוותיה:

מגבי ביה דמי ניירא בעלמא - כלומר אומר שלא מכר לו אלא הנייר והרי הוא בידך:

כפייה רפרם לרב אשי - שבא הדין לפני רב אשי וסיבבו והקיפו בראיות ואגבי מדינא דגרמי:

כי כשורא - לצלמי. כלומר גיבוי גמור כל ההפסד דקדק בו כאשר ידקדק הלוקח קורה לצור בה צורות שלוקח ישרה וחלקה:

האי כי דיניה - זה הלוה מעות וזו סמכה על שיעבוד הקרקע והיא לא נתנה כלום ואם בשביל נכסי צאן ברזל הנישומין בכתובה הוא זכה בהן מיד וזו צירפתן עם הכתובה על שיעבוד הקרקע:

ולא חזיא אלא לחד - אין בה אלא כדי לאחד מהן:

לבעל חוב יהבינן - שלא תנעול דלת:

יותר משהאיש רוצה כו' - ולא חיישינן לומר משום חינא ודוקא שהשטרות נכתבו ביום אחד אבל אם קדמה זמן הכתובה היא גובה:

ודאי דאמריתו כו' - לשון שאלה הוא אמת הוא ששמעתי שאתם אומרים דבר זה של תימה דמטרחינן ליה ללוה למכרה והלא המלוה עיקר סמך שלו על הקרקע:

תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה - מעות היה לו לפרוע ואומר של עובד כוכבים הם:

לדידך דאמרת כו' - במסכת ערכין בפ' שום היתומין (דף כב.):

פריעת בע"ח מצוה - מצוה עליו לפרוע חובו ולאמת דבריו דכתיב הין צדק שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק (בבא מציעא דף מט.):

במה דברים אמורים - דלוקה ארבעים: (עי' פי' רש"י בחולין קלב: עוד שם קי: ד"ה כפתוהו):



מכין אותו - קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים:

והלכה והניחתו כו' - ועודנו שם לאחר שלשים:

והוא שצבורין - גבי מתניתין דקתני הקודם זכה אלמא רה"ר לא קני ליה לבעלים מידי אלא א"כ מגביהו הילכך לאחר שלשים לאו ברשותה הוא דליהוי גירושין חיילי:

צידי רה"ר - סמוך לכתלים שאין דרך בני אדם לעבור שם ולהתחכך בכותלים:

מתני' חנוונית - למכור יינו ופירותיו בחנות:

משביעה - שלא עיכבה בידה כלום:

אפוטרופיא - להכניס ולהוציא פירותיו ולשכור פועלים ולישא וליתן:

גמ' ע"י גלגול קאמר - דשמעיה לת"ק דאמר משביעה על האפטרופסות ולא על פילכה ועיסתה ואפילו ע"י גלגול שבועת אפטרופסות דכיון דשבועת אפטרופסות דרבנן [דהא לא קטען ליה תובע טענת ברי אלא רצוני שתשבע לי לא מגלגלין על ידה] שבועה אחריתי ואתא ר' אליעזר למימר היכא דהושיבה חנונית מיגו דמישתבעה אאפטרופסות משתבעה נמי על ידי גלגול על פילכה ועיסתה דמגלגלין מדרבנן:

או לכתחלה קאמר - דאפי' לא מינה אפוטרופיא משביעה על פלכה שהרי אפוטרופסת היא:

בכפיפה - בתוך קופה אחת:

שפיר - דאמרה ליה הואיל ומשבעת לי על פילכי איני יכול לסבול קפדנותך:

מאי נפקא לה מינה - הרי נתחייבת לו שבועה ומה יקשה לה גלגול זה אם לא עיכבה כלום:

הואיל וקא דייקת בתראי - אינך אוהב ומאמין אותי ולא מצינא דאידור בהדך:

הרי שלא פטר - שלא כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך:

נדר - שנודרת לו יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם עיכבתי משלך כלום כדאמר במסכת גיטין (דף לד:) נמנעו מלהשביעה התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה:

מתני' אינו יכול להשביעה - בגמ' מפרש מהי שבועה פטרה:

אבל משביע הוא את יורשיה - אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו כתובתה נשבעים שבועת יורשין המפורשת במסכת שבועות (דף מה.) שבועה שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע:

ואת הבאים ברשותה - אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה והלקוחות תובעין אותו נשבעין אף הן שבועת היורשין:

אבל יורשיו משביעין אותה - אם נתאלמנה והיא או יורשיה נפרעין מן היתומים צריכים שבועה שהרי לא פטרן אלא ממנו אם תגבה כתובתה בחייו:

לבאין ברשותי - אם אמכור נכסי ואת באה ליפרע מלקוחות:

הלכה מקבר בעלה כו' - זו שפטרה בעלה מן השבועה והכי תני בהדיא בתוספתא דאהך שפטרה קאי:

לבית אביה - שלא נתעסקה שוב בנכסים:

על העתיד לבא - על עסק שלאחר מיתה שלא עיכבה בידה כלום דהשתא נכסים דיתמי נינהו ולא מהניא בהו פטור דידיה:

על שעבר - על עסק שבחיי בעלה:

גמ' שבועה מאי עבידתה - איזו שבועה סתם שאשה חייבת לבעלה או ליורשיו דקתני דכי לא פטרה משביעה וכי פטרה אין משביעה:



על אפוטרופיא - פוטרה בכתיבה זאת משבועת אפוטרופוס אם יושיבנה חנוונית אבל אם פגמה כתובתה דתנן במתני' הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה לא נפטרה מאותה שבועה ע"י תנאי זה דכי פטר לה משבועה דקא רמי הוא עלה אבל שבועה דהיא גרמה לנפשה לא פטר לה:

על הפוגמת - וכ"ש משבועת אפוטרופיא דמכל שבועה פטרה:

אמרה לשמעתא - הך אתקפתא בשלמא למ"ד כו' אותביה קמיה דרב אשי:

כתוב לי דלא משבעת לי - ומיגו דרמיא אנפשה תבעה ליה פטור כל שבועות:

אתון אהא מתניתו - להא דרב יהודה ארישא דמתניתין דלא פריש בה בהי שבועה איירי ואפלוגתיה דר"נ וסבריתו דרב יהודה אדר"נ פליג וקשיא לכו:

אנן - אסיפא דמתני' מתנינן לה דמיירי בשבועת אפוטרופין בהדיא דקתני ואם נעשית אפוטרופיא ודר"נ לאו אפלוגתא דרב יהודה אתמר אלא אפירושא דרישא אתמר ורב מתנא פליג אדרב יהודה בסיפא בהי אפוטרופוס קאמר לשעבר אבל בפוגמת כולהו מודו דפטרה דשבועה הבאה לה ע"י נכסיו היא:

שעבר מאי עבידתיה - כלומר עד מתי קרוי לשעבר דלא אמרינן נכסי דיתמי נינהו ואין תנאי שלו מועיל בהן:

אבל בין מיתה לקבורה - כבר רמו נכסי קמי יתמי ואין תנאי שלו מועיל בהן שלא ע"י נכסיו באה לה:

לכרגא - לפרוע למלך כסף גולגלתא דיתמי:

ולמזוני - מזון האשה והבנות והיתומים:

ולקבורה - לקבורת המת או היתומים:

מזבנינן - נכסי דיתמי בלא אכרזתא שאין שהות ומתון לדבר וה"נ לא משבעינן על אותה מכירה דא"א שלא תזלזל ותפסידתן ונמצאת שבועת שקר:

דלא נדר דלא שבועה - אם כתב לה לשון זה:

נקי נדר מנקית משבועתא - מדין שבועה:

נקי נפשך בשבועתא - אם יחשדוך השבעי להם:

אבל מה אעשה - דלעולם יורשין משביעין אותה אם מת הוא והיא נפרעת מהם:

ואיכא דאמרי לה - להא דאבא שאול בן אימא מרים מתניתא [ולא אמרו לה בלשון שמעתא דאמורא כדאמרן דאמר שמואל משום אבא שאול אלא מתניתא] היא ואמר שמואל עלה הלכה כאבא שאול:

מתני' הפוגמת כתובתה - כדמפרש ואזיל במתניתין גופה:

לא תפרע - השאר ובגמ' מפרש טעמא:

עד אחד מעידה כו' - בגמרא מפרש טעמא:

מנכסים משועבדים - משום דאי הוה גבי מן הלוה גופיה והוה טעין לוה אשתבע לי דלא פרעתיך אמרינן בשבועות דמשבעינן ליה ואי לא טעין לא טענינן ליה הואיל ונקיט שטרא אבל בשביל לקוחות אנן טענינן דלמא אי הוה גבית מן הלוה הוה טעין לך אישתבע לי דלא פרעתיך ובעית אישתבועי השתא אנן טענינן דפתח פיך לאלם הוא ומנכסי יתומים ונפרעת שלא בפניו כולהו משום האי טעמא:



ר"ש אומר כו' - בגמ' מפרש אהייא קאי:

גמ' שבועה דאורייתא - ונפקא מינה דלא מפכינן לה:

נשבעין ולא משלמין - מי שתובעין אותו נשבע שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע: כל שטרות שיעבוד קרקעות הן ואין נשבעין על הקרקעות כדאמרינן בשבועות (דף מב:) ובהזהב (ב"מ נז:):

אלא אמר רבא מדרבנן - היא שבועה זו מ"ט דפרע דייק כו' וא"ת בלא פוגם נמי הא קיימא לן בשבועות דאי א"ל אישתבע לי דלא פרעתיך משבעינן ליה והאי נמי הא קא טעין ליה פרעתיך ומה צורך בפגימה וכן בעד אחד מעידה שפרועה בלא עד נמי משבעינן לה הא פרכינן ליה בשבועות מה בין זה לפוגם שטרו ומשנינן לה הכי התם כי פגים וא"ל האי פרעתיך משבעינן ליה ואפי' לא טען לו זה השבע לי אבל כי לא פגים אפי' א"ל פרעתיך אי לא א"ל בהדיא אישתבע לי אמרינן ליה זיל שלים דהא נקיט שטרא:

פוגמת כתובתה בעדים - התקבלתי מנה ובפני עדים קיבלתיו:

מי אמרי' אי איתא דפרעה טפי בעדים הוה פרע - דהא דק וקא אייתי עדים לפרעון מנה קמא:

או דלמא - לאו משום דדק הוא אלא איתרמויי איתרמי דהוו עדים התם בההוא זימנא:

ואלו נשבעין ונוטלין - שתקנו חכמים לישבע וליטול וטעמייהו מפורש בשבועות בפ' כל הנשבעין:

שכיר - אמר לו תן לי שכרי והוא אומר נתתי:

נגזל - ראוהו שנכנס בביתו אמר לו תן לי כליי שנטלת והוא אומר לא נטלתי והעדים ראו שיצא והכלים תחת כנפי טליתו ולא ידעו מה:

הנחבל - ראוהו שנכנס לתוך ביתו וידו שלם ויצא חבול אמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי:

וחנוני על פנקסו - שכותב בו הקפותיו כך צווני פלוני לתת לפועליו ונתתי להם והם אומרים לא נטלנו שניהם נשבעין ונוטלין הימנו:

דודאי צריכה שבועה - על השאר דהא דקא מודיא בהאי מנה משום עדים הוא ולאו השבת אבידה היא:

תיהוי כמשיב אבידה - שהרי יש לה שטר שלם עליו ואי בעיא הויא אמרה לא קבלתי כלום:

פחות פחות משוה פרוטה - במנה שהיא מודה עליו שקיבלה עושה עמו חשבון כך נתת לי ביום פלוני וכך ביום פלוני ומצרפתן בחשבון אפילו פחות משוה פרוטה:

מהו - צריכה שבועה על השאר או לא:

פוחתת - היתה כתובתה אלף זוז כתוב בשטר והוא אומר התקבלת כולה והיא אומרת לא התקבלתי כלום אבל מודה אני שלא התנית עמי לכתובתי אלא מנה:

מודיא במקצת - שנתקבלה קצת:

במאי גביא - אפילו ההוא מנה:

בהאי שטרא - הא חספא בעלמא הוא שהיא אומרת מזוייף הוא:

באומרת אמנה היתה ביני לבינו - ששטר נכתב ונחתם כהוגן ובפני העדים קבל עליו אלף זוז אבל הוא האמין בי שלא אתבענו אלא מנה:

אחד מחייבו שבועה - על ממון שאילו היו שנים היה משלם עכשיו ישבע שהעד מכחש:



אי פקח הוא - האי בעל:

לידי שבועה דאורייתא - שהיא בשם או בכנוי ואוחז ספר בידו כדאמרינן בשבועות (דף לח:) וחמורה היא מאד אבל שבועה דרבנן קללה בעלמא כעין שלנו:

יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא - פעם שניה:

וסמיך סהדא קמא אסהדא בתרא - יביא את שניהם יחד לב"ד שאם תכפור יעידוה שניהם שנתקבלה כתובתה:

ומוקי להנך קמאי בהלואה - יתבענה פרעון הראשון ויאמר מלוה הן אצלך שהרי התקבלת כתובתיך שנית וכשתכפור ותאמר לא קבלתי אלא הפעם הזאת ועד אחד מעיד על הראשונה איכא שבועה דאורייתא נשבעת ולא משלמת ואין כאן שיעבוד קרקעות שלא מכח כתובה תובעה:

היכי סמיך כו' - מה שראה זה לא ראה זה ואם תכפור על שתיהן אין כאן אלא עד אחד ותשבע ותטול שלישית ונמצא מפסיד:

באפי סהדא קמא וסהדא בתרא - וה"ה לשני עדים מן השוק אבל עצה טובה היא שיכיר העד הראשון ששתי פעמים פרע ויכול להעיד על פרעון הכתובה עם חבירו ועל הפרעון הראשון:

יכולה לומר שתי כתובות היו - שתי שטרות היו לי עליך בפרעון הראשון החזרתי לך אחת ובשניה אחרת והרי העד הראשון מעיד לסייעה שראה שני הפרעונות לשם כתובה ולא לשם מלוה:

דמודע להו - לסהדא קמא ובתרא לפני פרעון השני דעו שכבר פרעתי לה כתובתה בפני אחד מכם והיא כופרת ואני רוצה לפורעה שנית לשם כתובה שיהיו לי שני עדים בדבר ואתבע את הראשונים ויש לי עליהן עד אחד ותתחייב שבועה דאורייתא וכיון דשמעינהו ולא מסייע לה האי עד קמא תו לא מצית למימר ב' כתובות הוו דמילתא דלא שכיחא הוא:

תנן התם - בשבועות:

אי נימא מלוה - שהלוה קיים והיו מוציאין עליו שטר אביהן:

לא שנו - דכי משתבעי שקלי:

שאמרו יתומים - של לוה לויתי ופרעתי ישבעו אלו שבועה שלא פקדנו ולא אמר לנו אבא ולא מצינו שובר בין שטרותיו ששטר זה פרוע ונוטלין:

כאומר לא פרעתי דמי - דכיון דאמר לא לוה מודה הוא שלא פרע והרי שטר מוכיח עליו שלוה:

לא שנו - דבעו שבועה:

שר הבירה - כך כינויו:

לא שנו - שיורדין בית דין לנכסי אדם שלא בפניו:

לא שנא למזוני - באה לב"ד ותובעת מזונות מנכסי בעלה למכור קרקע ולזונה נשבעת שלא הניח בידה מעות ליזון מהם:

ולא שנא לכתובה - אם שלח לה גט:

תשבע בסוף - כשתתאלמן או תתגרש ותתבע כתובה תשבע שלא עיכבה בידה משל בעלה כלום:

בתחילה - בפיסוק מזונות:

האי יורשין וכו' - בתמיה [כיון דאנפרעת שלא בפניו קאי מאי לשון יורשין כאן] הרי הוא קיים:

הלכה מקבר בעלה כו' - אשה שכתב לה בעלה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך:

העתיד לבא - על שנתעסקה אחר מיתה דלאו מכח נכסי בעלה באה שבועה זו אלא מכח נכסי יתומים ונשבעת כדין אפוטרופוס כדתנן בשבועות (דף מה.) אלו נשבעין שלא בטענת ברי השותפין והאריסין והאפוטרופין:

ואתא ר"ש למימר - אם תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה שלא עיכבה משלהן לאחר מיתת אביהן כלום כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים:



אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה - משום שבועת אפוטרופסת דהויא לה אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים וס"ל לא ישבע כאבא שאול דאמר חילוף הדברים וטעמייהו מפרש בגיטין בפרק הניזקין רבנן סברי מינוהו בית דין לא ישבע דא"כ מימנע ולא הוי אפוטרופוס הואיל וחשדינן ליה אבל מינהו אבי יתומים לא מימנע דאי לאו דה"ל הנאה מיניה בחייו לא הוה מימני ליה ואבא שאול סבר מינהו אבי יתומים אי ידע דמשבעי ליה מימנע ולא הוי אפוטרופוס אבל מינוהו בית דין אע"ג דידע דמשבעי לי' לא מימנע דחשיבותא הוא לגביה דמהימן להו לבי דינא: ה"ג ר"ש כאבא שאול ורבנן דמתני' כרבנן:

האי כל זמן שתובעת - בתמיה הואיל ור"ש לקולא מאי כל זמן:

אם תובעת מיבעי ליה - אבל כל זמן משמע דשמעיה לת"ק דפטר לה משבועה אפי' תובעת כתובתה וא"ל איהו כ"ז שתובעת כתובתה לא תפטרנה:

אלא אמר אביי - ארישא פליג דאמר כתב לה נדר ושבועה כו' דפטורה מן השבועה אפי' כשנפרעת מן היתומים ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה מהן משביעין אותה כאבא שאול בן אימא מרים דאמר לעיל אבל מה אעשה שהרי אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה ופליגי רבנן עליה דאבא שאול ור"ש כאבא שאול ורבנן דמתני' כרבנן:

הא תינח כל זמן שתובעת - אתא לאפוקי מדרבנן דאמרי אף משבועת היתומים פטורה ונפרעת בלא שבוע' ואתא ר"ש למימר לא תפרע אלא בשבועה:

אינה תובעת כתובתה - דמסקנא דמילתיה למאי תנייה ולאפוקי ממאן:

אלא אמר רב פפא לאפוקי מדר"א ומחלוקתו - כלומר לא תימא ר"ש אכתב לה נדר ושבועה לחוד פליג אלא אכולי מלתא דר"א ובני מחלוקתו פליג ארישא וסיפא שמעינהו דקאמרי ר"א ורבנן משביעה כ"ז שירצה שבועת אפוטרופיא היכא דלא פטרה מן הנדר ומן השבועה ואפילו שלא בשעת תביעת כתובתה ואם פטרה מן השבועה אפילו יורשין אין משביעין אותה כשנפרעת מהם כדקתני נדר ושבועה אין לי ליורשי כו' ואתא ר"ש למימר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה ואפילו כתב לה נדר ושבועה אין ליורשי עליך כאבא שאול אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין על אפוטרופיא שבחיי בעלה ואפי' לא פטרה מן השבועה דלית ליה דר"א ומחלוקתו דאמרי משביעה כל זמן שירצה:

מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובה - קס"ד באומרת אבד שטר כתובתי:



גובה כתובתה - ואינו יכול לטעון פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך וקרעתיו משום דתנאי כתובה מעשה ב"ד הוא ומהכא נפקא לן בב"מ הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט כל מעשה ב"ד כמאן דנקיט שטרא דמי:

אבד גטי - שלא הוצאתיו עליו לגבות כתובתי על ידו כדתנן גובה כתובתה ולא קרעוהו ב"ד אלא אבד ממני:

והוא אומר אבד שוברי - כבר הוצאתו בב"ד ואמרת אבד שטר כתובתי וגבו ב"ד הכתובה על פי הגט וקרעוהו ולי נכתב שובר על הכתובה שאם תוציאי עוד על יורשי שטר הכתובה ותבואי לגבות מכח אלמנות לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי יהיה השובר לעד ואבד הימני:

וכן ב"ח שהוציא שטר חוב - אחר שביעית ואין עמו פרוזבול זה אומר השמיטתו שביעית וזה אומר פרוזבול היה לי שלא תשמיטנו שביעית ואבד:

הרי אלו לא יפרעו - חיישי' שמא כבר גבתה בגט וזה השמיטתו שביעית:

מן הסכנה - שגזרו עובדי כוכבים על המצות והיו יראים לשמור גיטיהן ומשקיבלתו שורפתו וכן פרוזבוליהן:

פרוזבול - במסכת גיטין מפרש בפרק השולח גט (דף לד:) הלל התקין פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית שמוסר שטרותיו לב"ד שיגבו מן הלוה חובו כל זמן שיתבענו דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש שאינו תובעו כלום אלא הב"ד תובעו שהפקירם היה הפקר והם יורדין לנכסיו:

גמ' ש"מ - מדקתני גובה כתובתה בהוצאת גט ולא חייש לאיערומי מערמא והדרא ומפקא כתובתה בבי דינא אחרינא ותגבה לאחר מיתתו בתורת אלמנה לומר לא נתגרשתי ולא נפרעתי דהא ודאי בתורת גרושה לא הדרא גביא דהא קרעינן לגיטא וכי הדרא מפקא לכתובתה בלא גט תנן מתני' הרי אלו לא יפרעו ומיהו הוה לן למיחש (שלא) תמתין עד שימות ותגבה בתורת אלמנה ומדלא חייש ש"מ כותבין שובר על כרחו של לוה ואינו יכול להשמיט עצמו לומר לא אפרע עד שתחזיר לי שטרי שמא תחזור ותוציאנו אלא אומרים לו פרע והוא יכתוב לך שובר ופלוגתא היא בבבא בתרא (דף קעא:) וקיימא לן כמאן דאמר אין כותבין לפי שנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים:

דלמא מפקא - לאחר מיתה:

וגביא - בתורת אלמנה:

במקום שאין כותבין כתובה - אלא סומכין על תנאי ב"ד:

ולשמואל כותבין שובר - בתמיה:

לדידי מיפרשא לי - דלעולם אין כותבין שובר והיינו טעמא דגובה כתובתה דאי מקום שאין כותבין הוא והוא אומר כתבתי וירא אני שמא תחזור ותוציאנה עליו להביא ראיה ואי מייתי ראיה עדים שכתב לא גביא ואי לא מייתי ראיה קתני מתניתין גובה כתובתה ואינו נאמן לומר שניתי מנהג העיר ואי מקום שכותבין הוא והיא אמרה לא כתב לי עליה להביא ראיה וכי קתני מתניתין גובה כתובתה שהביאה ראיה שלא כתב לה:

ואף רב - דאוקי מתני' במקום שאין כותבין לחודיה:

הדר ביה - ואוקי מתני' בטעמא אחרינא ואמר בין במקום שכותבין ובין במקום שאין כותבין כי מפקא גט בלא כתובה גובה עיקר כתובתה דהיינו מנה ומאתים וגובה דקתני מתני' עיקר קאמר ולא תוספת וכי מפקא כתובה בלא גט גובה תוספת ולא עיקר חיישינן שמא גבאתו על פי הגט:

וכל הרוצה להשיב יבא וישיב - דאין לחוש מעתה לכלום:

בשלמא לשמואל - דאמר בין עיקר בין תוספת נפרעין על פי הגט:

מוקי לה - הא דקתני לא יפרעו:

במקום שאין כותבין - ומשום הכי מהימן במאי דאמר פרעתי ע"פ הגט דאמר כשתבעתני על פי הגט אמרתי בבית דין כתבתי לה כתובה וירא אני שלא תחזור ותוציאנה ואמרו לי הבא ראיה ולא מצאתי ראיה ואמרו לי פרע ובקשתי מהן שיכתבו לי שובר הואיל ועל כרחי אני זקוק לפרוע טוב לי שיהיה לי שובר וכתבוהו לי ואבד:

אלא לרב - דאמר אין נפרעין על פי הגט אלא עיקר אמאי לא יפרעו נהי דעיקר לא גביא כו':



ואי לא לא גביא - חיישינן שמא כבר גבתה על פי הגט:

אלמנה במאי גביא - כתובה שלה על כרחך בעדי מיתה שמת בעלה ומחזרת שטר כתובה ליורשי' וקורעין אותו:

ניחוש שמא גירשה - והדרא ומפקא גיטא בבי דינא אחרינא ותגבה עיקר:

ביושבת תחת בעלה - אין אלמנה גובה כתובתה אא"כ מכירין אותה שבשעת מיתתו היתה יושבת תחתיו:

אלמנה מן האירוסין - שלא ישבה תחתיו מעולם:

אלא במקום דלא אפשר כו' - אלא לא תימא ביושבת תחת בעלה דאפילו הלך למדינת הים נמי ושמעו בו שמת גובה כתובתה ולא חיישינן לדלמא גירשה והדרא מפקא לגיטה דאמרינן להו תכתוב לכם שובר דבמקום שאין לומר הערמה ואי אפשר לה לגבות אם באת לחוש לכל אלה כגון זו וכגון נשרפה כתובתה בעדים לא נמנענה מלהגבות כתובתה ותכתוב שובר:

עדי מיתה גופייהו - במקום שאין כותבין כתובה ואין היורשין יכולין לומר לה החזירי לנו שטר כתובתך ניחוש כו':

מר קשישא ומר ינוקא - שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא:

אלמנה מן האירוסין - דאית לה כתובה בתנאי ב"ד אם לא כתב לה:

מנלן - דקאמר לעיל עדי מיתה גופייהו ליחוש דלמא מפקא והדרא ומפקא ע"כ חדא מינייהו גביא בלא שטרא שהרי בפרעון ראשון החזירה השטר אם כתב לה וקא חייש להדרא ומפקא אלמא יש לה כתובה בתנאי ב"ד בלא שום כתובה מנלן:

את הכל - עיקר ותוספת:

לא כתב לה - התוספת אלא ע"מ לכונסה ואם מת באירוסין אין לה אלא עיקר כתובה:

אלא אי אמרת בשלא כתב לה - ובתנאי ב"ד הוא דגביא לאלמנה מנה ומאתים לבתולה הוא דאית לה שהרי אין כאן תוספת:

לא אונן - ליאסר בקדשים:

ולא מיטמא לה - אם כהן הוא דשארו כתיב:

ולא מטמאה לו - אינה חייבת להתעסק בו וליטמא בו בין כהנת בין ישראלית אע"פ שמצוה ליטמא למתים האמורים בפרשה כדכתיב (ויקרא כא) לה יטמא זו אינה חייבת ולאו משום כהנת נקט לה שלא הוזהרו כהנות מליטמא למתים:

אינו יורשה - דגבי ירושת הבעל שארו כתיב לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו:

מתה אינו יורשה איצטריכא ליה - משום מתה אינו יורשה איצטריך ליה למיתני מת הוא גובה כתובתה לאשמעינן דבדכתב לה כתובה עסקינן ואע"ג דאיקרבו לאחתוני כולי האי אינו יורשה:

בעינא לאינסובי ביה - שיהיה בידי לראיה שנתגרשתי שלא יאמרו עלי אשת איש היא:

מתני' שני גיטין ושתי כתובות - זמן ראשונה קודם לזמן גט ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני:

גובה שתי כתובות - שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שניה אבל קדמו שתי הכתובות לגט הראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ותנן בסיפא שתי כתובות וגט אינה גובה אלא אחת [למדנו שהכותב לאשתו שתי כתובות אינה גובה אלא אחת ואי משום דאיגרשא והדרה הא תנן כתובה ושני גיטין אין לה אלא אחת] שע"מ כתובה הראשונה החזירה:

שתי כתובות וגט - שקדמו שתיהן לגט ובגמרא מפרש למאי כתב להו:

כתובה ושני גיטין - כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה:

גמ' אי בעיא בהאי גביא - בתמיה ואשתי כתובות וגט קאי דקתני אין לה אלא כתובה אחת ולא קתני אין לה אלא כתובה אחרונה אלמא אי ניחא לה למיטרף לקוחות מזמן ראשון טרפה:

בזה אחר זה - זמנו של זה קודם לזה ושניהם על הלואה אחת או על מכר אחד:

ביטל שני את הראשון - ואינו טורף אלא מזמן שני דכיון דכתב לשטרא בתרא אחליה לשיעבוד קמא:

דאי אוסיף ביה דקלא - בשטר שני:

לתוספת כתביה - ולא אחליה לשיעבוד לבטל זמן שטר ראשון ותרוייהו מיהא לא גביא מדלא כתב לה צביתי ואוסיפית לה הך אקמייתא אלא שטר כתובה יתירא כתב לה ולא הזכיר בה את הראשונה הכי קאמר אם תתרצי למחול שיעבוד של ראשונה גבי כתובה זו המרובה ואם לאו גבי הראשונה המועטת הלכך הי מינייהו דבעיא גביא והכי פרשינן בפירקין קמאי וכי אמר רב נחמן ביטל שני את הראשון בדלא אוסיף ביה מידי דאי לאו לבטולי קמא אתא למאי כתביה:

ומיתה - ועדי מיתה ובאה לגבות שתי כתובות אחת בתורת גרושין ואחת בתורת אלמנות:



אם גט קודם לכתובה - הרי כתב לה כתובה שנית כשהחזירה:

מתני' כתובתה קיימת - שכתב לה כשהוא קטן ולגבי גר כתובה שכתב לה בהיותו עובד כוכבים:

גמ' אלא מנה מאתים - שהן תנאי ב"ד דאילו בשטר לא גביא דחספא בעלמא הוא:

חידשו - קטן משהגדיל וגר משנתגייר אם הוסיפו כלום על כתובה ראשונה:

מה שחידשו - וקא סלקא דעתין מה שחידשו על מנה מאתים:

אף מה שחידשו - על תוספת ראשונה:

אכולה מילתא - על כל הכתוב בשטר כתובה:

פרק עשירי - מי שהיה נשוי


מתני' מי שהיה נשוי: יורשי הראשונה - אם מתו נשיו אחריו עד שלא הספיקו לגבות:

נשא ראשונה ומתה - בחייו נשא שניה ומת הוא ויורשי הראשונה באין ותובעין כתובת בנין דכרין כמו ששנינו (לעיל דף נב:) בנין דכרין דיהויין ליכי מינאי כו' או רוצים לחלוק ירושת אביהם:

שניה ויורשיה קודמין - שהיא בעלת חוב אבל ראשונים באין לירש את אביהן דהא אינון ירתון תנן לפיכך פורעין את החוב תחילה והשאר ירושה:

גמ' מדקתני - לישנא דקודמת ולא קתני כו'. ועל כרחך כשאין שם אלא כדי כתובה אחת קאמר דאי לא מאי נפקא מינה דקודמת:

ש"מ - קודמת לכתחילה אבל אם קדמה שניה ותפסה לא מפקינן מינה:

לגמרי - שאין לשניה כלום:

כדתנן בן קודם לבת - ועל כרחך קודם לגמרי הוא:

איידי - דבעי למיתני סיפא שניה ויורשיה לישנא דקודמין ולא שייך למיתני בה אם קדמו ותפסו אין מוציאין מידם דהא ודאי מוציאין אם תפסו והחזיקו בקרקע דהא נכסי אישתעבוד לשטר דבעל חוב:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ט"