לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/כתובות/פרק ו

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





האי תנא שליח ערטילאי ורמי מסאני - מופשט וערום שאין לו חליפות בגדים אלא משנה לשנה ומנעלים קאמר ממועד למועד ושאר בגדים לא תחליף במועד והפשיט מתרגמינן וישלח (ויקרא א):

זוזי פשיטי - זוזי מדינה שהן שמינית שבזוזי צורי כל כסף מדינה אחד משמונה בכסף צורי כדאמרי' לעיל סלע מדינה פלגא דזוזא שהוא אחד משמונה בסלע:

מותר מזונות - כגון אשה שמזונות האמורים במשנתנו עודפין לה שאינה רעבתנית:

שלא תתגנה על בעלה - בימי טהרתה בלובשת בגדים שלבשה בימי נדות:

מותר בלאות - אלמנה הנזונת מנכסי יתומים ועליהן ליתן לה כלים של חמשים זוז משנה לשנה:

יוצא בערוב אמו - ערבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו שעדיין הוא צריך לאמו ובתרה שדיוהו רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן אותה כך זן אותו עמה:

פרק שישי - מציאת האשה


מתני' מציאת האשה: וירושתה - אם נפלה לה ירושה הוא אוכל פירות בחייה והקרן שלה לישנא אחרינא ואם מתה בחייו יורשה:

ופגמה - נזק חבלה אם יחבלו בה:

ובזמן שבגלוי - שהבושת שלו ועוד שנמאסת עליו והוא סובל:

ילקח בהן קרקע - שהרי זה כשאר נכסים הנופלים לה שהן תלויין:

אוכל פירות בחייה - והקרן שלה אם יגרשנה או ימות ואם תמות היא יורשה:

גמ' תנינא - בפ' נערה:

יתר עליו הבעל - אלמא בעל זכאי בכולן:

העדפה - אם תעשה מלאכה יותר ממה שפסקו לה חכמים:



דמעשה ידיה - ושייך למימר שיהא שלו דמעשה ידיה תחת מזונות:

קונם שאני עושה לפיך - מה שאני עושה יהא קונם לפיך:

אינו צריך להפר - דמשעבדא ליה ואפי' לשמא תעדיף נמי לא חיישינן דאי מעדפה נמי לבעל הוא:

שמא תעדיף - והעדפה דידה הוא וחייל עלה קונם:

שלא ע"י הדחק - כגון שהיא עירנית ובעלת מלאכה:

ע"י הדחק - כגון שדחקה עצמה והעדיפה:

ה"ג והא כי אתא רבין כו' - וקס"ד מציאתה כהעדפה שלא על ידי הדחק היא והיכי פליגי בה:

ומשני אמר רב פפא מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק היא - דרוב מציאות צריך לחזר אחריהם כגון דגים שנשארו ביבשה או צבי שבור או לחפש סימא בקרקע:

שתים שלש וארבע בבת אחת - שומרת קישואים וטווה פשתן ומלמדת שיר לנשים בשכר ומחממת ביצים בחיקה או ביצי תולעים העושים משי שהנשים מחממות אותן בחיקן והם נוצרים:

מהו - מי הוי כעל ידי הדחק או לא:

מתקיף לה רבא בר רב חנן - אדרבי יהודה בן בתירא:

מתני' ומת חתנו - ונפלה לפני יבם והוא תובע מה שפסקו לאחיו:

יכול הוא שיאמר כו' - או חלוץ או ייבם אבל אחיו או יתן או תשב עד שילבין ראשה:

הוא פוסק כנגדן ט"ו מנה - שליש יותר יקבלם עליו לכתוב בכתובתה לבד תוספת שהוא מוסיף לפי שמשתכר בהן אלף דינר הן עשרה מנה:

וכנגד השום - אם בא חתן לכתוב קבלה עליו כנגד אלף דינר של שום שתכניס לו בגדים או כלים המשתמשין בהן והן פוחתין או פרקמטיא ודרך הנועדים למזמוטי חתן לשומם יותר משויים לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה:

הוא פוסק פחות חומש - לא מיבעיא דלא מוסיף אלא שפוחת שאם הכניסה שום של אלף דינר הוא כותב ח' מאות זוז:

שום במנה ושוה מנה אין לו אלא מנה - הכניסה שום לקבלו עליו בשטר הכתובה במנה והוא שוה מנה בשוק לכל אדם אין לו לומר תנו לי עוד חמישיתו שהרי אמרו לפחות חומש מן השום לפי שלא נאמרו דברים הללו אלא בשום ששמאוהו בבית חתנים והנשואים ומיהו תוספת שליש לא יוסיף שלא אמרו להוסיף שליש אלא לכספים שהן ראויים להשתכר מיד:

שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר - שום שהוא מקבלו במנה שאמרו לו כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום של מנה צריך שישומו אותו בבית של חתונה שלשים ואחד סלע ודינר דהוי מנה וחומשו:

ובד' מאות - שום שיקבל עליו לכתוב ארבע מאות:

היא נותנת חמש מאות - לפי שומת הנועדים שם:



וכשחתן פוסק כו' - ואם שמו הם תחלה והכניסה לו בין שום קטן בין שום גדול הוא כותב בשטר פחות חומש ובגמרא מפרש לה ל"ל כל הני:

גמ' תנא שומא רבה - דפחות חומש רישא דתנא וכנגד השום דקאי אאלף דינר:

וקתני שומא זוטא - שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר דלא תימא שומא רבה הוא דדרך השמאים להעלותו על שוויו א"נ שומא זוטא איכא דמעלו ליה טפי שלא תתבזה בעיני הנועדים:

תנא שומא דידה וקתני שומא דידיה - היכא דקתני חתן פוסק הרי שומא דידיה כגון שהיא הכניסה קודם השום והוא שם אותו בה' מאות כשבא לכתוב יכתוב ד' מאות שאף הוא שם אותו חומש יותר על שוויו:

שומא דידה - היכא דקתני היא נותנת שהוא כתב הכתובה קודם שבא השום ועכשיו היא מביאתו וקרוביה שמין אותו וחתן פוסק דתנא תרי זימני חד לשומא רבה וחד לשומא זוטא:

מתני' פסקה להכניס לו כספים - שהן מוכנים לשכר מיד:

סלעה נעשה - לכתוב בשטר הכתובה בששה דינר יותר שליש כדתנן לעיל ובגמרא מפרש הא תו למה לי:

לקופה - בגמרא מפרש שיתן לה עשרה זוז לכל מנה ומנה שהיא מביאה לו ויקנו לה מהם בשמים לרחוץ בהם בתמרוקי הנשים שכך שיערו שהאשה המביאה לבעלה מנה ראויה היא לבשמים של עשרה זוז ולא פירשו במשנה אם לכל יום אם לכל שבת אם לכל חדש אם לכל שנה:

גמ' עסקא - כספים קרי עסקא שהם עומדים להשתכר בהם להתעסק בהן תמיד:

תנא עסקא רבה - אלף דינר שיוסיף שליש ויכתוב ט"ו מנה:

עסקא זוטא - סלעה נעשה ששה דינר:

זיונא - יציאה ואחריות:

בירושלים - היו נוהגות להתקשט בבשמים:

במנה הנישום או במנה המתקבל - האי לכל מנה ומנה דקאמר לפי חשבון השומא קאמר או לפי חשבון שהוא מקבלן עליו דהיינו פחות חומש:

שבת ראשונה כו' - איני יודע ליישב סדר בעיות הללו לפי שיטת הש"ס ונראה בעיני שכן סידרן יום ראשון או כל יום יום ואם תמצא לומר כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת ואת"ל כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש ואת"ל כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה:

שפסקו לה חכמים - שמת בעלה ובאת לב"ד לפסוק לה צרכיה מנכסיו:

לבו ביום - לצורך יום אחד:

ולא כדין מתלין מתלא - ולא כך היו מושלין משל בירושלים:

מלח ממון חסר - הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו:

ואמרי לה חסד - יעשה ממנו חסד ושל בית אבא לא עשו צדקה כראוי וכלה ממונן:

בא זה ואיבד זה - לפי שנתערב בו:

חוץ משל חמיה - תוספת שהוסיף לה החתן:

ערביים - קרי אומה שפלה ששוכני אהלים הם במדבר:



מציעין תחתיו - תחת רגליו להלך עליהם:

לפום גמלא שיחנא - לפי כח הגמל יטעינוהו משא:

אם לא תדעי - אם לא תתני לב כנסת ישראל לשמור את התורה צאי לך וגו' סופך לצאת בעקבי הצאן ולרעות את גדיותיך:

זהב - חתיכות זהב:

והרי הוא כשוויו - לא יוסיף שליש ולא יפחות חומש:

זהב הרי הוא ככלים - זהב שבור הרי הוא ככלים ומפרש ואזיל מאי כלים:

דינרי זהב - שהן טבועין:

הרי הן ככספים - להוסיף שליש לפי שמזומנים לשכר:

לפורטן - שיש להן קצבת מטבע להחליפן תמיד בדינרי כסף ובפרוטות להוצאה ולסחורה:

דפחתי - לפי שמשתמשין בהן והוא מקבלן בפחות חומש:

אי נימא אסיפא - אדינרי זהב:

ואיבעית אימא - ככלים של כסף דפחתי ולא תקשי לר' יוחנן דכי אמר רבי יוחנן בגרוטאות גדולות ומתניתין בדהבא פריכא גרוטאות דקות שנופל מהן כשממשמשין בהן:

בממלא - דק דק של זהב שקורין פלאל"א:

בשמים של אנטוכיא - הוא עיקר סחורתן ואשה שהכניסה לבעלה שום מהם הרי הן ככספים להוסיף שליש:

פרנא - ריוח שליש:

תותבי דבי מכסי - שמלות של אותו מקום:

אשלי - חבלים:

ארנקי דמחוזא - כיסין מלאין מעות:

פרנא - לזה שמעתי כתובה מנכסי יתומים ולא אמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב:

אסמכתייהו עלייהו - וגביין מטלטלי כי הני שהן להן במקום קרקעות לפי שבעל סחורה הם:

דשקלי להו - הנשים האלמנות והגרושות שגובות כתובתן:

אארעא הוא - ואין גובות אלא מן הקרקע מן היתומים:

מתני' וכן המשיא את היתומה - גבאי צדקה:

גמ' זוזי פשיטי - זוזי מדינה שמונה מהן זוז צורי:

להתפרנס - מזונות של צדקה:



שבאו לינשא - משל צדקה דאמרינן לקמן אשר יחסר לו זו אשה:

משל עופות - שדמיהן יקרים והוא היה מעונג:

בליטרא בשר - שהיה בשר ביוקר והיה צריך בשר בדמי ליטרא מעות:

כפר קטן היה - ואין המותר נמכר:

אמטולתיה - בשבילו והיינו רבותא ולעולם במשקל ליטרא בשר קאמר:

ההוא דאתא - עני המבקש פרנסה:

במה אתה סועד - מה אתה רגיל לאכול בסעודתך:

בעתו - הכל לפי מה שהוא צריך כל יחיד ויחיד לפי לימודו:

אמר רבא מאי דקמא - מה דבר זה שאירע לפני עתה שלא הייתי רגיל בכך שבאת זו לכאן ותרנגולת ויין ישן בידה:

נענתי לך - דברתי יותר מדאי:

אין לו - משלו:

ואינו רוצה להתפרנס - משל צדקה:

יש לו ואינו רוצה להתפרנס - משלו אלא משל צדקה ומסגף עצמו ברעב:

שתזוח דעתו עליו - יגבה לבו לומר דעתם לחזור ולגבות הימני הואיל ותבעוני משכון אין זו אלא הלואה ויטול בלא בושת שיאמר אין לי משכון והם יאמרו טול בלא משכון:

צינורא דדשא - חור שבמפתן וציר הדלת סובב בו:

ההוא יומא - אותו היום שנתן העני לבו לדעת מי נותנם לו:

כיון דחזא - העני:

אנא שכיחנא בגו ביתא - ועניים מוצאין אותי לפיכך זכותי גדול:

ומקרבא הנייתי - הנאתי מזומנת שאני מחלקת לחם ובשר ומלח אבל אתה נותן מעות לעניים והם טורחים וקונים סעודה:

מאי כולי האי - למה להם לברוח ולכנס לתנור:

היא מוצאת - והיא שלחה וגו' אע"פ שבאתה לישרף לא גילתה הדבר אלא אם כן יגלה הוא ואם לא יגלה נשרפת:

עייפינהו - כפלינהו:

סיאנקי - שם מקום:

זוודאי קלילי - צידה קלה הכינותי לדרך רחוקה שאני יוצא לה:

ומצלי עיניה - ומטה עיניו כלפי אחוריו לראות שלא יבא רמאי ויתירה שעושה עצמו עני והעניים באים ומתירים אותם:



בטלי כסף או בטלי זהב - במפות של פשתן לבנות או בשל משי צבועות:

היינו חוטאים - שאנו מעלימין עין מן העניים אבל עכשיו הרמאים גורמים לנו:

המסמא את עינו - מראה את עצמו כאילו עינו סמויה:

מקפח שוקו - כאילו שוקו נכווצת:

אין מחייבין אותו למכור כו' - רישא דמתניתין מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה:

אין מחייבין אותו למכור כו' - להשלים מאתים זוז כדי שלא יטול:

כאן קודם שיבוא לידי גיבוי - הא דתנן אין מחייבין מעיקרא קאי כשבא ליטול לקט ולא היו לו מאתים זוז ואם היה מוכר כלי תשמישו היה משיג למאתים זוז אין מחייבין אותו למכור והא דתנן מחייבין לאחר שבא לידי גיבוי לאחר שהביא עצמו לידי כך שבית דין גובין הימנו כגון שהיה לו מאתים זוז ונטל לקט שכחה ופאה ונודע שעשיר היה ב"ד באין וגובין הימנו מה שנטל ואם אין לו כדי לשלם מוכר כלי תשמישו היקרים ומשתמש בפחותים:

לידי גיבוי - שבית דין גובין הימנו:

מתני' מדעתה - רבותא קמ"ל דאע"פ שנתרצית אין מחילתה מחילה:

מה שראוי ליתן לה - עישור נכסים:

אם השיא - האב בחייו את הבת הראשונה:

ינתן כו' - בין שהוא עישור בין שהוא פחות בין שהוא יותר:

גמ' לפרנסה שמין באב - הבת יתומה שבאת לינשא נותנים לה נדוניא כפי אומד שאנו בקיאין באביה וותרן או קמצן:

פרנסת הבעל - נדוניא של נשואין:

פרנסת עצמה - מזונות בעודה אצל אחין:

הא באכילה ושתיה כו' - שמין הנכסים אם עני הוא נותנין לה כפי מה ששנינו באע"פ (לעיל דף סד:) במשרה את אשתו על ידי שליש ואם הנכסים מרובים הכל לפי הכבוד:

עני בדעת - אין בדעתו ליתן לה נדוניית עשיר אלא נדוניית עני:

נוטלת עישור נכסים - ולא שמין באב:

הכי גרסינן לא קשיא הא דאמידניה הא דלא אמידניה - הא דאמר רבי עישור נכסים בדלא אמידניה לאב שלא גר בינינו ולא עמדנו על סוף דעתו אם וותרן אם קמצן:

הכי נמי מסתברא - דהיכא דאמידניה מודה רבי דשמין באב:

ראשונה - קא סלקא דעתין הבאה ראשונה לינשא:



כל חדא וחדא דנפשה שקלה - וחכמים תקנו להם נדוניית נשואין עישור נכסים והנישאת ראשון ראשון זכתה בעישור שבפניה ולמה יחזרו ויחלקו עישוריהן שוב בשוה:

אם באו כולם לינשא כאחת חוזרות וחולקות עישוריהן בשוה - שאין כאן קודמת לזכות הלכך בשביל הראוי לישאר לפני הבן נוטלת האחת עישור והשניה עישור במה ששיירה וכן כולם והמותר לבן אם היו מאה מנה האחת נוטלת עשר מנים והשניה תשע והשלישית שמונה מנה ועישור של מנה וכן כולם כדי לברר ירושת הבן והן חוזרות וחולקות עישוריהן בשוה:

איבדו מזונותיהן - שכך כתב להן או עד דתבגרן או עד דתלקחון לגוברין:

אף איבדו פרנסתן - עישור נכסים דקסבר לא תקון לה נדוניא אלא היכא דמינסבא בקטנות או בנערות אבל בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי וכן נשאת בנערות הואיל וגדולה היא ונתרצית איבדה פרנסתה אלא מה שפסקו אבל בניסת בקטנות לא פליג:

שוכרות להן בעלים - שישאו אותן עד שלא יבגרו ומוציאים להם פרנסתם:

הא גדולה - כגון נערה:

ויתרה - מחלה על השאר ואבדתו אלמא סתם לן תנא כרבי שמעון בן אלעזר:

הא דמחאי - הא דאמר רבי לא איבדו וא"ר הונא הלכתא כוותיה בשמיחתה על מותר עישור נכסיה והא דקתני מתניתין גדולה ויתרה בשלא מיחתה:

נזונית אין - אם באה לינשא בעודה ניזונית דהיינו בקטנות או בנערות:

אינה צריכה למחות - שאפילו לא מיחתה לא איבדה עישור נכסיה:

ושני ליה - דהא דתני גדולה ויתרה בדלא מחאי אלמא ניסת בנערות ולא מיחתה אע"פ שאינה בוגרת ויתרה ואת אמרת ניסת אינה צריכה למחות ואפי' נערה:

הא - דאמר רבא ניסת בנערות אינה צריכה למחות כגון דקא מיתזנא מינייהו לאחר שניסת דמשום דקא מיתזנא מינייהו הוא דקא שתקה ולא מחלה על פרנסתה והא דקתני הא גדולה ויתרה דלא קא מתזנא:

פרנסה - נדוניא:

תנאי כתובה - מזונות של בת כדתנן בנן נוקבן כו':

ממשעבדי - ששיעבדו אחין ולא ששעבד האב:

לא טרפא ממשעבדי - אפי' שיעבדו אחין דתנן (גיטין דף מח:) אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם אבל פרנסתה טרפא דשויוה רבנן כבעל חוב בעישור נכסים משמת האב דדבר קצוב הוא אבל מזונות אין להם קצבה ויש בהן מפני תיקון העולם:

מוציאין לפרנסה - ממשעבדי ששיעבדו אחין:

אידי ואידי - פרנסה ומזונות גביא ממטלטלי:

למזון האשה והבנות - וכל שכן פרנסה ולא מיבעיא פרנסה אלא אפילו מזונות דסלקא דעתך אמינא כיון דתנאי כתובה נינהו ניהוו ככתובה ולא ניגבו ממטלטלי קא משמע לן:

האומר - בשעת מיתתו:

הכי גרסינן אל יזונו בנותיו מנכסיו אין שומעין לו - דהא אישתעבד בתנאי כתובה:

אל יתפרנסו שומעין לו - שהפרנסה אינה חוב עליו כתנאי כתובה אלא חוב על היתומים הוא היכא דלא צוה האב שלא לפרנסם:



תלה ליה רב לרבי ביני חיטי - שלח לו אגרת שלומים ותלה שאלה זו בין השיטים:

הוה יתיבי ר' חייא קמיה - דרבי כשבאת שאלה זו לפניו:

א"ל - רבי חייא מאי שיעבדו דקא מיבעי ליה מכרו או משכנו:

דמשמע הכי ומשמע הכי - והוא כשישיב תשובתו יפרש אם שניהם שוים לו או (אם) יש חילוק ביניהן ומהו אומר על שניהם:

אחד זה ואחד זה אין מוציאין - אחד לפרנסה ואחד למזונות:

עד שמת הבן - ונפלה הירושה לפני הבנות:

ויתרה - עישור נכסים ולא אמרי' תיטול עישור נכסים תחלה כמו שנטלה זו ואח"כ יחלוקו אלא זו שקדמה ונשאת זכתה ובת על הבת אין לה עישור נכסים שהרי שתיהן שוות בירושה:

גדולה מזו - שאפילו שיעבדו אחין את הנכסים יפה כח פרנסה לטרוף לקוחות וזו שהנכסים בעין אמרת ויתרה:

נימא ליה מאן אמרה - אלא לאו שמיע ליה ולא קבלה ומשום הכי לא הדר נמי מהא דשתי בנות וכו':

לעולם לא הוה שמיע ליה - מעיקרא וכי שמעה קיבלה וכי אותביה ר' חנינא כבר הוה שמיע ליה וקיבלה ומש"ה לא א"ל מאן אמרה:

ושאני התם - הא דלא הדר ביה ממאי דאמר שניה ויתרה:

משום רווח ביתא - שהרי נשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה:

יורשת הויא - עישור נכסים שתקנו לה בתורת ירושה תקינו לה:

אין - באמת לא מצו לסלוקה בזוזי ולא בחדא ארעא שאם רוצה נוטלת חלקה מכל קרקע וקרקע ואין יכולין להקנות לה חלקה במקום אחד:

בעלת חוב הויא - ומצי לסלוקה בזוזי או בחדא ארעא:

למיגבא בינונית ושלא בשבועה כו' - אי בעלת חוב דאבא הויא אינה גובה אלא מן הזיבורית ואינה נפרעת אלא בשבועה שלא נטלה מנכסים הללו כלום דקיי"ל (גיטין מח:) אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזבורית ואין נפרעים מהן אלא בשבועה ואי בעלת חוב שלהן אין כאן בא ליפרע מנכסי יתומין: רב אשי מת ומת רב סמא בנו בחייו וכשבאת בתו ליפרע נטלה מחלקו של מר בר רב אשי שהיה קיים בינונית שלא בשבועה אלמא בעלת חוב דאחי הויא:

ומבריה דרב סמא זיבורית - לפי שבעלת חוב של אביו היתה שהיה אחיה:

כי אתיא ההיא איתתא - אשה אחת באת לפני ר' נחמיה שהיה לה ליטול עישור נכסים במקומו של רבה בר רב הונא ובקשה ממנו לשלוח לו דבר מאתו שישתדל בדינה:

אצטרובלא - מושב אמת הרחים כמות שהן ומקרקעי חשיב להו:

מעמלא דביתי - שכירות הבתים ממקרקעי קא אתי:

הוה יתיב רב ששת קמיה - כשבא השליח לפניו ואיקפד רב הונא על דקרייה הונא חברין:

א"ל - רב הונא לרב ששת:

זיל אימא ליה - בלשון גנאי כאשר אומר לך:

ובשמתא - תהיה אם לא תאמר בלשון זה:

ענן ענן - מהיכן אתה אומר להגבותה ממקרקעי או אפילו ממטלטלי ועוד שאלה אחרת השיבני:

מאן יתיב בי מרזיחא ברישא - מי מיסב בבית אבל בראש הקרואים כשהיו מסובים בסעודה היה ניכר מסיבתן מי הוא הראש שהגדול מיסב במטה אחת לראש השולחן ושני לו במטה אחרת למטה הימנו:

א"ל מר רבה - אתה ורב הונא רבך ולפייסו אמר לו כך שלא יכעוס עליו על שנעשה שליח בדבר ומראהו פנים שעל כרחו נעשה שליח לכך:



גופא דעובדא - תחלת הדברים מה לשון שלחת לו:

ינחם כתיב - אין לך לומר פתח בשום אות אא"כ אל"ף או ה' סמוכין לו או ע"פ הנקודה שתחתיה והיא באה במקום אות כאילו כתוב ינאחם וכיון שלא כתיב כאן אל"ף על כרחך ע"פ מסורת הכתב אתה קורא ינחם וזהו המנוחם עצמו כלומר כאבל המתנחם:

מר וזח - מי שנפשו מרה ודעתו זחה ומעותקה מעליו:

נעשה שר לסרוחים - לגדולים הבאים לנחמו:

מתני' המשליש מעות לבתו - מסר מעות ביד שליש לצורך בתו לקנות שדה או נדוניא לכשתנשא:

והיא אומרת - לאחר שנשאת:

נאמן בעלי עלי - שלא יעכבם לעצמו תנם לו והוא יקנה לי שדה כשארצה:

יעשה שליש כו' - יקנה השדה ואין שומעין לה דמצוה לקיים דברי המת:

וכי אינה אלא שדה - וכי מה תועלת לו לקנות אפילו אין כאן מעות אלא כבר נקנה השדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה הלכך שומעין לה:

בד"א - בגמרא מפרש מאן קתני לה:

בד"א - ששומעין לה:

גמ' מן הנשואין הרשות בידה - שאף האב לא עלה בדעתו למוסרם ביד שליש אלא עד שתנשא דמשנשאת הבעל זכאי לאכול פירות:

מאי בינייהו - בהי פליגי בגדולה או בקטנה:

דר"מ סבר הרשות בידה - דהאי דקאמר ר"מ מן הנשואין הרשות בידה אפי' בקטנה נמי אמר:

אימא סיפא - דמתני':

הא מרישא שמעינן מינה - דלא א"ר יוסי שומעין לה אלא בגדולה מדקא מייתי טעמא למילתיה וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה אלמא בגדולה הראויה למכור שדות קאמר:

אלא ר"מ - וע"כ כי אמר בברייתא נמי מן הנשואין הרשות בידה בגדולה אמר ולא בקטנה:

אלא גדולה מן האירוסין איכא בינייהו - דקאמר ר' מאיר מן האירוסין יעשה שליש שלישותו ואפילו היא גדולה וקא א"ל רבי יוסי כיון דגדולה היא שומעין לה:

הלכה כר"מ - טעמא משום דמצוה לקיים דברי המת:

אילפא - שם חכם:

תלא נפשיה - גופא דעובדא במס' תענית משום דאותבוהו לרבי יוחנן ברישא כשהלך אילפא בסחורה כי אתא אמרו ליה אי הוה יתיב מר וגריס לא מר הוה מליך אזל תלא נפשיה באיסקריא דמכותא בכלונסות ארזים שתולים בה וילון הספינה:

מכותא - וילון:

אמר כל מאן דאתי כו' - כלומר אע"פ שהלכתי בסחורה לא שכחתי תלמודי ויש בידי לתקן כל הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא [בתוספתא שלהן אמינא להן סמך במשנתנו של הש"ס שסדר רבי ולהכי נקט רבי חייא ורבי אושעיא] לפי שהן עיקר כדאמרי' בעלמא כל מתניתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא:

תנא ליה - שנה לפניו ברייתא זו ושאלו למצוא לה סמך במשנה שסדר רבי:

שקל - חצי סלע:

וראוין - שאינן נזונין בפחות:

נותנים להם סלע - דאי הוה ידע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא הוה אמר:

אל תתנו - הרי מיחה בידם ולא עשאן יורשים אלא בענין זה:

אם מתו - בלא בנים:

אין נותנין להן אלא שקל - שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם והואיל ועשה את האחרים יורשים אחריהם ודאי דווקא שקל קאמר כדי שתפול ירושה אחריהם לאותן אחרים:

הא מני - היכא דאמר להו אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואע"ג דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו לא יהבינן להו בקוטנן אלא שקל בשבת והמותר יזונו מן הצדקה וליכא לאקשויי עלה הא דאמר בפ' נערה לא כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור דהתם הוא דאמר אל תקברוהו מנכסיו ונכסי דידיה נינהו הלכך לא צייתינן ליה לקוברו מן הצדקה כדי להעשיר את בניו אבל הכא נכסי לאו דיתמי נינהו כי אם לפי צוואתו:



רבי מאיר - דמתני' היא דאמר יעשה שליש מה שהושלש בידו:

מינח ניחא ליה - שיתנו להן כל צורכן:

לזרוזינהו - שיחזרו אחר מזונותיהן ושלא יהו רעבתנין:

הפעוטות - תינוקות בני תשע ושמונה כדאמרי' בהניזקין:

במטלטלי - דווקא אבל במקרקעי לא עד שיביאו שתי שערות או עד שיהא בן עשרים:

אפוטרופוס - שמינהו אבי יתומים או ב"ד:

מדקתני - במתני':

שאני הכא דאיכא שליש - שנשתלש לכך ופירשו לו מה יעשה בהן אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות צורכי יתומים לכל הצריך והרי אם מכרו אלו הפעוטות אין זה שינוי מצות המת שאף האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם:

אם כן - דשליש דווקא וטעמא לפי שפירשו לו לקנות שדה ליתני יעשה שליש כו':

דאפילו בעלמא - במקום אפוטרופוס דדמי קצת לשליש:

פרק שביעי - המדיר


מתני' המדיר את אשתו מליהנות לו - אין הנאת תשמישו נאסר עליה דהא משועבד לה הלכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו להוציא וליתן כתובה והנאת מזונות בגמרא פריך והא משועבד לה:

יעמיד פרנס - שליח שיפרנסנה:

בישראל - אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו:

ובכהן - שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה ושמא סופו יתחרט יהבו ליה רבנן זימנא טפי:

אחד מכל הפירות - קונם פרי פלוני עלי והוא קיים לה:

שלא תתקשט באחד מכל המינין - קונם בושם פלוני עלי והוא קיים לה:

בעניות שלא נתן קצבה - באשה עניה אם לא נתן קצבה לדבר עד מתי אסרו עליה הוא דיוציא ויתן כתובה אבל אם נתן קצבה תמתין עד אותו זמן ובגמרא מפרש עד כמה היא קצבתה:

ובעשירות - שרגילות לכך:

עד שלשים יום - אם לא הדירה יותר אין כופין להוציא:

גמ' וכיון דמשועבד לה - למזונות:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ו"