מהרש"ל על הש"ס/כתובות/פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | מאירי | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סה עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה שלח כו' ינתן הכל לעבד כו'. נ"ב ולשם פירשו התוס' דגרסינן הכל ינתן לרב פי' שבת קטנה שיתן להרב ושבת גדולה דהיינו פגם ששייך לעבד אך בזו יקח קרקע והוא אוכל פירות ואין חילוק ביניהם אלא בשבת גדולה לענין ליקח קרקע ולאכול פירות והשתא צריך לחלק מאי טעמא דהבעל אוכל הכא פירות של שבת יותר מבגבי עבד לאותו מאן דאמר וק"ל אבל לפי גירסת התוספות שלפנינו צ"ע דלמא בשבת גדולה שהוא פגם לכו"ע לוקחים בה קרקע והוא אוכל פירות כמו גבי אשה ואין חילוק ביניהם אלא לענין שבת קטנה והוא הדין גבי אשה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ודו"ק.

דף סו עמוד א[עריכה]

גמ' מתקיף לה רבא בר רב נתן כו'. נ"ב כל הני הוויי אליבא דר' יהודה בן בתירא נינהו ותמיהני, נהי דס"ל לר' יהודה שהבעל מתבייש בבושתה, למה ממעט בסך בושת האשה? היה לו לומר שיתן לכל אחד דמי בושתו. ונראה דס"ל דבושת האשה ממועט מפני שהיא ברשות בעלה. והכי מתפרש בגמרא אלא מעתה בייש עני בן טובים, דוק ותשכח. ע"כ לשון הר"ן.

שם א"ל התם כו - כצ"ל.

רש"י בד"ה ומשני כו' סימא בקרקע. נ"ב ערוך פי' מטמונים.

דף סו עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה לקופה כו' לכל חדש אם לכל שנה. כצ"ל והס"ד.

דף סז עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה זהב כו' פי' שעומד בכלותיו כו'. נ"ב ה"ג בכליותי' שהוא מלשון כלי או נ"ל בכולו מיבעי ליה פי' שעומד בכולתו ובחשיבו ודו"ק.

דף סח עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה כאן לאחר כו' ור"ת פי' כו'. נ"ב נ"ל טעות סופר והוא ר"ח ודומה לזה פי' הרי"ף אבל ר"ת פי' בענין אחר עיין באשר"י:


דף סט עמוד א[עריכה]

גמ' דשלח לי ולא ידענא מאי ניהו כו' כצ"ל:


דף סט עמוד ב[עריכה]

דאמר רבי יוסי וכי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה המשליש כו' לא דק כו'. נ"ב ואני אומר אולי גם רש"י לא כוון שתאמר אחרי שנשאת אלא שאמרה עתה שהבעל נאמן עליה לאחר שנשאת ודו"ק. :


דף ע עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה הא כו' ומקשין כיון כו' כצ"ל: