משנה כתובות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כתובות פרק ו: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק שישי ("מציאת האישה") · >>

פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

מציאת האשה ומעשה ידיה, לבעלה, וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה.

בושתה ופגמה שלה.

רבי יהודה בן בתירא אומר, בזמן שבסתר, לה שני חלקים, ולו אחד.

ובזמן שבגלוי, לו שני חלקים, ולה אחד.

שלו, ינתן מיד.

ושלה, ילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.

משנה ב[עריכה]

הפוסק מעות לחתנו, ומת חתנו, אמרו חכמים, יכול הוא שיאמר: לאחיך הייתי רוצה ליתן, ולך אי אפשי ליתן.

משנה ג[עריכה]

פסקה להכניס לו אלף דינר, הוא פוסק כנגדן חמישה עשר מנה.

וכנגד השום, הוא פוסק פחות חמש.

שום במנה ושוה מנה, אין לו אלא מנה.

שום במנה, היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר.

ובארבע מאות, היא נותנת חמש מאות.

מה שחתן פוסק, הוא פוסק פחות חמש.

משנה ד[עריכה]

פסקה להכניס לו כספים, סלע כסף נעשה ששה דינרים.

החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה, לכל מנה ומנה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה.

משנה ה[עריכה]

המשיא את בתו סתם, לא יפחות לה מחמישים זוז.

פסק להכניסה ערומה, לא יאמר הבעל: כשאכניסה לביתי אכסנה בכסותי, אלא מכסה ועודה בבית אביה.

וכן המשיא את היתומה, לא יפחות לה מחמישים זוז.

אם יש בכיס, מפרנסין אותה לפי כבודה.

משנה ו[עריכה]

יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה, וכתבו לה במאה או בחמישים זוז, יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי להינתן לה.

רבי יהודה אומר: אם השיא את הבת הראשונה, ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה.

וחכמים אומרים: פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני, אלא שמין את הנכסים ונותנין לה.

משנה ז[עריכה]

המשליש מעות לבתו, והיא אומרת: נאמן בעלי עלי, יעשה השליש מה שהושלש בידו, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר: וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למכרה, הרי היא מכורה מעכשיו.

במה דברים אמורים? בגדולה; אבל בקטנה, אין מעשה קטנה כלום.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה כתובות ו ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) מציאת האישה ומעשה ידיה של בעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחייה בושתה ופגמה שלה רבי יהודה אומר בזמן שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד ושלו נותנין לו מיד ושלה יילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

(ב) הפוסק מעות לחתנו ומת אמרו חכמים יכל הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ולך אי אפשי ליתן (ג) פסקה להכניס לו אלף דינר והוא פוסק כנגדן חמישה עשר מנה כנגד השום הוא פוסק פחות חמיש שום במנה שוה מנה אין לו אלא מנה שום במנה נותנת לו שלשים ואחת ודינר ארבע מאות נותנת חמש מאות כשהחתן פוסק הוא פוסק פחות חמיש (ד) פסקה להכניס לו כספים סלעין נעשת שישה דינרין החתן מקבל עליו עשרה דינרין וקופה לכל מנה רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה.

(ה) המשיא את בתו סתם לא יפחות לה מחמישים זוז פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל לכשתבוא אל ביתי אכסה בכסותי אלא מכסה ועודה בבית אביה וכן המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמישים זוז אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה (ו) יתומה שהשיאתה אימה או אחיה לדעתה וכתבו לה מאה או חמישים זוז יכלה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי להינתן לה רבי יהודה אומר אם השיא בת הראשונה יינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה וחכמים אומרין פעמים שאדם עני ומעשיר או עשיר ומעני אלא שמין את הנכסים ונותנין לה.

(ז) המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עליי יעשה שליש מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר אמר רבי יוסי וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה והרי היא מכורה מעכשיו במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום.

פירושים[עריכה]