משנה כתובות ח
כתובות פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת כתובות • פרק שמיני ("האישה שנפלו") • >>
פרקי מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס, מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים.
נפלו לה משנתארסה, בית שמאי אומרים, תמכור, ובית הלל אומרים, לא תמכור .
אלו ואלו מודים, שאם מכרה ונתנה, קיים.
אמר רבי יהודה, אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה, לא יזכה בנכסים?
אמר להן: על החדשים אנו בושין, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים?
נפלו לה משנשאת, אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה, שהבעל מוציא מיד הלקוחות.
עד שלא נשאת ונשאת, רבן גמליאל אומר: אם מכרה ונתנה, קיים.
אמר רבי חנינא בן עקיבא, אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה, לא יזכה בנכסים?
אמר להם: על החדשים אנו בושין, אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים?
רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים.
נכסים הידועים לבעל, לא תמכור. ואם מכרה ונתנה, בטל.
שאינן ידועים לבעל, לא תמכור. ואם מכרה ונתנה, קיים.
נפלו לה כספים, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
פירות התלושין מן הקרקע, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
והמחוברין בקרקע, אמר רבי מאיר: שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות, והמותר, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
וחכמים אומרים: המחוברין לקרקע, שלו. והתלושין מן הקרקע, שלה, וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
רבי שמעון אומר: מקום שיפה כחו בכניסתה, הורע כחו ביציאתה. מקום שהורע כחו בכניסתה, יפה כחו ביציאתה.
פירות המחוברין לקרקע, בכניסתה שלו וביציאתה שלה. והתלושין מן הקרקע, בכניסתה שלה וביציאתה שלו.
נפלו לה עבדים ושפחות זקנים, ימכרו, וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא תמכור, מפני שהן שבח בית אביה.
נפלו לה זיתים וגפנים זקנים, ימכרו לעצים, וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
רבי יהודה אומר: לא תמכור, מפני שהן שבח בית אביה.
המוציא הוצאות על נכסי אשתו, הוציא הרבה ואכל קמעא, קמעא ואכל הרבה, מה שהוציא הוציא, מה שאכל אכל.
הוציא ולא אכל, ישבע כמה הוציא ויטול.
שומרת יבם שנפלו לה נכסים, מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים.
מתה, מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה?
בית שמאי אומרים: יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב.
ובית הלל אומרים, נכסים בחזקתן: כתובה בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב.
הניח אחיו מעות, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
פירות התלושין מן הקרקע, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
המחוברין בקרקע, אמר רבי מאיר: שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות, והמותר, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
וחכמים אומרים: פירות המחוברים בקרקע, שלו. והתלושין מן הקרקע, כל הקודם זכה בהן.
קדם הוא, זכה. קדמה היא, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
כנסה, הרי היא כאשתו לכל דבר, ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון.
לא יאמר לה: הרי כתובתיך מונחת על השולחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה.
(וכן לא יאמר אדם לאשתו: הרי כתובתיך מונחת על השולחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה).
גרשה, אין לה אלא כתובתה.
החזירה, הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה בלבד.
הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס,
- מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם.
- נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּמְכֹּר;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תִמְכֹּר.
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,
- אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים?
- אָמַר לָהֶן:
- עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בּוֹשִׁין;
- אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַּלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְּשָׁנִים.
- אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת,
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה,
- שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת.
- עַד שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת וְנִשֵּׂאת,
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא,
- אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה, לֹא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים?
- אָמַר לָהֶם:
- עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בּוֹשִׁין;
- אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְּשָׁנִים:
- אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
רַבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים.
- נְכָסִים הַיְּדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר,
- וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, בָּטֵל;
- שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל, לֹא תִמְכֹּר,
- וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם:
נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים,
- יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,
- יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת;
- וְהַמְּחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע,
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵרוֹת,
- וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- הַמְּחֻבָּרִין לַקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ;
- וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שֶׁלָּהּ,
- וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מָקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ, הוּרַע כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ;
- מָקוֹם שֶׁהוּרַע כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ, יִפָּה כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ.
- פֵּרוֹת הַמְּחֻבָּרִין לַקַּרְקַע,
- בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ, וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּה;
- וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,
- בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ, וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ:
נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים,
- יִמָּכְרוּ,
- וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- לֹא תִּמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ.
- נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים,
- יִמָּכְרוּ לְעֵצִים,
- וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לֹא תִּמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ.
- הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ,
- הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא,
- קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה,
- מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא,
- מַה שֶּׁאָכַל אָכַל.
- הוֹצִיא וְלֹא אָכַל,
- יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטֹּל:
שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים,
- מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת וְקַיָּם.
- מֵתָה,
- מַה יַּעֲשׂוּ בִּכְתֻבָּתָהּ וּבַנְּכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ?
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- יַחְלְקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן:
- כְּתֻבָּה – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל;
- נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב:
הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת,
- יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,
- יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- הַמְּחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע,
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת, וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵּרוֹת;
- וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- פֵּרוֹת הַמְּחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ.
- וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן.
- קָדַם הוּא, זָכָה;
- קָדְמָה הִיא, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- כְּנָסָהּ,
- הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר,
- וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:
לֹא יֹאמַר לָהּ: הֲרֵי כְּתֻבָּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן;
- אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ.
- וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ: הֲרֵי כְּתֻבָּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן,
- אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ.
- גֵּרְשָׁהּ,
- אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּתָהּ.
- הֶחֱזִירָהּ,
- הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים,
- וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּתָהּ בִּלְבָד:
נוסח הרמב"ם
(א) האישה - שנפלו לה נכסים,
- עד שלא תתארס,
- מודים בית שמאי ובית הלל,
- שהיא מוכרת ונותנת - וקיים.
- מודים בית שמאי ובית הלל,
- נפלו לה - משנתארסה,
- בית שמאי אומרין: תמכור.
- בית הלל אומרין: לא תמכור.
- אלו ואלו מודים -
- שאם מכרה ונתנה - קיים.
- אמר רבי יהודה:
- אמרו לפני רבן גמליאל:
- הואיל וזכה באישה - לא יזכה בנכסים?
- אמר להן:
- על החדשים - אנו בושים,
- אלא שאתם מגלגלין עלינו - את הישנים.
- אמרו לפני רבן גמליאל:
[ב] *הערה 1: נפלו לה - משנישאת,
- אלו ואלו מודים -
- שאם מכרה ונתנה - שיוציא הבעל מיד הלקוחות.
- אלו ואלו מודים -
- עד שלא נישאת - ונישאת,
- רבן גמליאל אומר:
- אם מכרה ונתנה - קיים.
- רבן גמליאל אומר:
- אמר רבי חנינה בן עקביה:
- אמרו לפני רבן גמליאל:
- הואיל וזכה באישה - לא יזכה בנכסים?
- אמר להם:
- על החדשים - אנו בושין,
- אלא שאתם מגלגלין עלינו - את הישנים.
- אמרו לפני רבן גמליאל:
(ב) רבי שמעון חולק - בין נכסים לנכסים,
- נכסים הידועים לבעל - לא תמכור
- שאם מכרה ונתנה - בטל.
- ושאינן ידועים לבעל - לא תמכור,
- שאם מכרה ונתנה - קיים.
(ג) נפלו לה כספים -
- ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- פירות תלושין מן הקרקע -
- ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- פירות מחוברין לקרקע -
- אמר רבי מאיר:
- שמין אותן - כמה הן יפים בפירות, וכמה הן יפים בלא פירות,
- והמותר - ילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.
- וחכמים אומרין:
- פירות מחוברין לקרקע - שלו,
- ותלושין מן הקרקע - שלה,
- וילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- אמר רבי מאיר:
(ד) רבי שמעון אומר:
- מקום שיפה כוחו - בכניסתה,
- הורע כוחו - ביציאתה,
- מקום שהורע כוחו - בכניסתה,
- יפה כוחו - ביציאתה,
- פירות מחוברין לקרקע -
- בכניסתה שלו - וביציאתה שלה,
- התלושין מן הקרקע -
- בכניסתה שלה - וביציאתה שלו.
- מקום שיפה כוחו - בכניסתה,
(ה) נפלו לה - עבדים ושפחות,
- הזקנים - ימכרו,
- וילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לא תמכור - מפני שהן כבוד בית אביה.
- הזקנים - ימכרו,
- נפלו לה - זיתים וגפנים,
- הזקנים - ימכרו לעצים,
- וילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- רבי יהודה אומר:
- לא תמכור - מפני שהן שבח בית אביה.
- הזקנים - ימכרו לעצים,
[ו] המוציא יציאות - על נכסי אשתו,
- הוציא הרבה - ואכל קמעה,
- קמעה - ואכל הרבה,
- מה שהוציא - הוציא,
- ומה שאכל - אכל.
- הוציא - ולא אכל,
- ישבע כמה הוציא - ויטול.
(ו) [ז] שומרת יבם - שנפלו לה נכסים,
- מודים בית שמאי ובית הלל,
- שהיא מוכרת ונותנת - וקיים.
- מודים בית שמאי ובית הלל,
- מתה - מה יעשה בכתובתה, ובנכסים הנכנסים והיוצאין עימה?
- בית שמאי אומרין:
- יחלקו יורשי הבעל - עם יורשי האב.
- בית הלל אומרין:
- נכסים - בחזקתן,
- וכתובה - בחזקת יורשי הבעל,
- ונכסים הנכנסין והיוצאין עימה - בחזקת יורשי האב.
- בית שמאי אומרין:
(ז) [ח] הניח אחיו - מעות,
- ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- פירות תלושין מן הקרקע -
- ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- מחוברין לקרקע -
- אמר רבי מאיר:
- שמין את הנכסים - כמה הן יפים בפירות, וכמה הן יפים בלא פירות,
- והמותר - ילקח בהם קרקע, והוא אוכל פירות.
- וחכמים אומרין:
- פירות מחוברין לקרקע - שלו.
- ותלושין מן הקרקע -
- כל הקודם בהן - זכה.
- קדם הוא - זכה.
- קדמה היא - ילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.
- כנסה - הרי היא כאשתו לכל דבר,
- ובלבד שתהא כתובתה - על נכסי בעלה הראשון.
- אמר רבי מאיר:
(ח) [ט] לא יאמר לה: "הרי כתובתיך - מונחת על השולחן",
- אלא כל נכסיו - אחראין לכתובתה.
- וכן לא יאמר אדם לאשתו: "הרי כתובתיך - מונחת על השולחן",
- אלא כל נכסיו - אחראין לכתובתה.
- גירשה - אין לה אלא כתובתה,
- החזירה - הרי היא לו ככל הנשים,
- ואין לה - אלא כתובתה בלבד.
- החזירה - הרי היא לו ככל הנשים,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כתובות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב