משנה כתובות ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ח · משנה ז | >>
הניח אחיו מעות, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
פירות התלושין מן הקרקע, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
המחוברין בקרקע, אמר רבי מאיר: שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות, והמותר, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
וחכמים אומרים: פירות המחוברים בקרקע, שלו. והתלושין מן הקרקע, כל הקודם זכה בהן.
קדם הוא, זכה. קדמה היא, ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
כנסה, הרי היא כאשתו לכל דבר, ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון.
משנה מנוקדת
הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת,
- יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,
- יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- הַמְּחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע,
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת, וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלֹא פֵּרוֹת;
- וְהַמּוֹתָר, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- פֵּרוֹת הַמְּחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע, שֶׁלּוֹ.
- וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָהֶן.
- קָדַם הוּא, זָכָה;
- קָדְמָה הִיא, יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.
- כְּנָסָהּ,
- הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר,
- וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן:
נוסח הרמב"ם
הניח אחיו - מעות,
- ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- פירות תלושין מן הקרקע -
- ילקח בהן קרקע - והוא אוכל פירות.
- מחוברין לקרקע -
- אמר רבי מאיר:
- שמין את הנכסים - כמה הן יפים בפירות, וכמה הן יפים בלא פירות,
- והמותר - ילקח בהם קרקע, והוא אוכל פירות.
- וחכמים אומרין:
- פירות מחוברין לקרקע - שלו.
- ותלושין מן הקרקע -
- כל הקודם בהן - זכה.
- קדם הוא - זכה.
- קדמה היא - ילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות.
- כנסה - הרי היא כאשתו לכל דבר,
- ובלבד שתהא כתובתה - על נכסי בעלה הראשון.
- אמר רבי מאיר:
פירוש הרמב"ם
אלו הפירות והמעות מנכסי אחיו, לפי שכל מה שהניח מנכסים אם הותירו ואם פחתו הם תחת שעבוד הכתובה. וזה כולו דעת מי שסובר מטלטלי משתעבדי לכתובה, ואינה הלכה. ואף על גב דרבנן בתראי כבר תקנו לגבות כתובה מן המטלטלין, תכלית כח האחרונים לגבות, אבל שיהיו המטלטלין מונחין ולא יהיה כח לאח שהוא היבם להשתמש בהן אחר היבום זהו אצלי בלתי אמת, ואין דעתי בזה, ואינו נוטה לזה דעת התלמוד בשום פנים.
ואמרו פירות המחוברין לקרקע שלו - פירשו ואמרו תני שלה.
ועניין אמרו כאשתו לכל דבר - שהוא כשגרשה מותר לו להחזירה אחר כן, כמו שבארנו בפרק הרביעי מיבמות (הלכה ד).
ואין הלכה כרבי מאיר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ילקח בהן קרקע - לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון, לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מיבם אותה, וסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה:
שמין אותם - דכל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:
וחכמים אומרים פירות המחוברים לקרקע שלו - בגמרא פריך, והא כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובה, יד ומשני, תני שלה:
כל הקודם זכה - קסברי, מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא"כ תפסה. ומחיים דבעל בעינן תפיסה. והוא הדין נמי דפליגי אכספים, דמאי שנא כספים מפירות תלושין. והלכה כחכמים:
הרי היא כאשתו - שמגרשה בגט, ומחזירה. ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין ראשונים עליה ולא תסגי לה בגט. והכי נמי כשגירשה הוה אמינא מצוה דרמיא רחמנא עליה הא קעבדה, ותיקו עליה באיסור אשת אח ולא מצי להחזירה, טו קמ"ל דאמר רחמנא (דברים כה) ולקחה לו לאשה, כיון שלקחה הרי היא כאשתו טז:
פירוש תוספות יום טוב
המחוברין בקרקע שלו. כתב הר"ב ובגמרא פריך והא כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובה פירש"י והמחובר לקרקע כקרקע ולא דמי למחוברים דנכסי מלוג [במשנה ג'] דהתם פירא תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים והני נמי פירי נינהו דגמרי ברשותיה אבל הכא קרנא ופירי דידיה הוא ושיעבודא הוא דאית לה עלייהו ומאי דאשתעביד לה מחיים דבעל לא אמרינן פירי הוא לאפקועי שיעבודא ומשני תני שלה ולא פליגי רבנן עליה אלא אתלושין וכספים ולמימרא דלא משעבדי מטלטלי לכתובה ע"כ. וא"כ הכא לא הוה להו לחכמים למימרא פירות המחוברין כו' כיון דבהכי לא פליגי אלא משום דלעיל בנכסי מלוג פליגי עליה בהא הלכך נקטינהו נמי הכא וכיוצא בזה צריך לומר התם בתלושין כמ"ש שם ומפני שזה שאמרו חכמים בכאן המחוברים לא צריכא הכא אלא איידי דלעיל משום כך אשתבוש תנא ותנא שלו כדלעיל ובענין מטלטלי דלא משעבדי לכתובה עיין מ"ש במ"ה פ"ט דנדרים:
הרי היא כאשתו. פירש הר"ב שמגרשה כו' ולא אמרינן כו' מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה הואיל וגירשה ליקו עליה בנישואי שניה באיסור אשת אח. אע"ג דכשיבמה מותר לבא עליה ביאות הרבה בכל עת שירצה ולית לן למימר מצוה דרמא רחמנא כו' דסברא הוא דלא אמר רחמנא ויבמה כדי לגרשה לאלתר תוספות. וכתב הר"ב קמ"ל כתב רש"י והאי ויבמה דרשינן לבע"כ ביבמות ע"כ וכ"כ בפ"ד דיבמות. ונראה לי דבחנם נדחק לפרש כן דאף לענין יבומי הראשון עליה איצטריך לענין אשת אחיו שלא היה בעולמו ונתיבמה ומת כמו שכתבתי במשנה ב' דפרק ב' דיבמות. ואמרינן התם בגמרא דף כ' דמסתברא למשדי היתירא דלאשה אהיתרא דמיבם אשת אח וכי הכא. ולמשדי איסורא דעדיין יבומי הראשונים עליה אאיסורא כי התם פרק ב'. ומ"ש הר"ב דאמר רחמנא ולקחה לו לאשה. דלאשה קרא יתירה רש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על הברטנורא) פירש רש"י, והמחובר לקרקע כקרקע. ולא דמי למחוברים דנכסי מלוג במשנה ג', דהתם פירא תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים והני נמי פירי נינהו דגמרו ברשותיה. אבל הכא קרנא ופירי דידיה הוא, ושעבודא הוא דאית לה עלייהו, ומאי דאשתעבד לה מחיים דבעל לא אמרינן פירי הוא לאפקועי שעבודא. ומשני, תני שלה, ולא פליגי רבנן אלא אתלושין וכספים, ולמימרא דלא משעבדי מטלטלי לכתובה [והכא לא פליגי רבנן. אלא משום דלעיל במשנה ג' בנכסי מלוג פליגי רבנן בהא, הלכך נקטינהו נמי הכא. ומשום כך אישתבש תנא ותנא שלו כדלעיל]:
(טו) (על הברטנורא) אף על גב דכשיבמה מותרת לו בכל עת. כו' דסברא הוא דלא אמר רחמנא ויבמה כדי לגרשה לאלתר. תוס':
(טז) (על הברטנורא) והאי ויבמה, דרשינן לה ביבמות לבעל כרחה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הניח אחיו מעות וכו': ביד פכ"ב דהל' אישות סי' י"ב י"ג י"ד: וכולה מתני' בין בבא דמעות בין בבא דפירות תלושין ר"מ קאמר לה דס"ל מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה וכדפי' ר"ע ז"ל:
אר"מ: יש גורסין ר"מ אומר וכן הוא בפסקי הרא"ש ז"ל בין הכא בין במתני' דלעיל גבי פלוגתא דנ"מ דאשה. וקשה לע"ד דברישא ה"ל לתנא לאשמועינן דאין היבם יכול למכור בנכסי אחיו שהוא שרש הדין ובתר הכי לישמעינן סעיפי הדין שאם הניח מעות או פירות תלושין פלוגתא דר"מ ורבנן אם יכול למכור אם לאו דלר' מאיר אינו יכול דמטלטלי משתעבדי לכתובה ולרבנן יכול למכור דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה דהאי בבא דהניח אחיו מעות ודאי אפילו אחר שכנסה מיירי וא"כ ליתני בבא דכנסה ברישא לאשמועינן דכל נכסי בעלה הראשון משועבדים לכתובתה ואינו יכול למכרם ובתר הכי ליתני דמ"מ יאכל פירותיהם או שהקודם זכה בהן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ונלע"ד דמשנת שומרת יבם שנפלו לה נכסים גופה כבר היא שנוייה שם ביבמות פ' החולץ ואע"ג דלענ"ד נראה דהכא בפירקין עיקר דמיירי בנפילת נכסי מלוג וגם דמודים ב"ש וב"ה אריש פירקין דהכא קאי וכדכתיבנא מכל מקום הא תנא לה התם או אגב גררא כדכתיבנא או דהתם עיקר דין יבמה איך שיהיה הא תנא לה ותנא נמי התם באבא דכנסה הרי היא וכו' דשמעינן מינה דאין היבס יכול למכור בנכסי אחיו דהא כולהו משועבדין לכתובת אלמנתו כמו שכתבתי שם סי' ד' ומסכת יבמות נשנית קודם כתובות לכל המפרשים כמו שכתבתי בראש סדר זה ולהכי לא איצטריך תנא הכי למיתני ברישא שרש הדין שכבר אשמועינן לה מהתם ומ"מ הדר תנא להאי בבא דכנסה הכא בסיפא כדי לסמוך לה בבא דלא יאמר לה הרי כתובתיך וכי' דהוי כמו מילתא בטעמא. והאי דלא ערבינהו לבבא דמעות ובבא דפירות תלושין בהדי הדדי דליתנו הכי הניח אחיו מעות או פירות תלושין ילקח בהו קרקע והוא אוכל פירות נלע"ד דמשום דכולהו הני תרי באבי ר"מ קאמר להו ואתרויהו פליגי רבנן עליה כדכתיבנא מש"ה פלגינהו לתרי באבי לרמוז לנו דרישא דקתני הניח אחיו לאו דוקא הניח ממש מעות בעין אלא אפילו הלוה לאחיו בחייו ומת והניח לאחיו הלוה שומרת יבם לא יאמר היבם הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מיבם וגם בהם ילקח קרקע והיבם אוכל פירות כדתניא בברייתא בגמרא וההיא ברייתא ר' מאיר ודאי היא דס"ל דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה ואע"ג דלית הלכתא כותיה פי' קודם תקנת הגאונים מכל מקום תנא תנא בבא דהניח אחיו מעות באפי נפשה לאשמועינן דסברתו דר' מאיר הכי דבכל גוונא שהניח מעות ילקח בהן פירות ואפילו היה מלוה ביד היבם ואי לאו דפלגינהו לתרי באבי לא הוה ידענא שר' מאיר ורבנן פליגי מן הקצה אל הקצה דר' מאיר ס"ל דאפילו שהניח מעות מלוה ביד אחיו שהן משועבדין לכתובת אשת אחיו המת ורבנן ס"ל דאפילו מעות בעין אינן משועבדין כלל לכתובת האשה אלא הכל ליבם אם לא תפסה מחיים. ועיין על זה בפסקי הרא"ש ז"ל שהליץ בעד רב אלפס ז"ל שהביא ברייתא זו לפסק הלכה:
וחכמים אומרים פירות המחוברין לקרקע שלו: בגמרא פריך אמאי והא תנן כל נכסיו של מת אחראין לכתובתה והמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע [כו' עי' תיו"ט] דלא משעבדי מטלטלי לכתובתה כך פי' רש"י ז"ל וק"ק לע"ד דגם במחוברין פליגי דלרבנן הכל משועבד לה ולר"מ שמין והמותר בלבד הוא דמשועבד לה ונלע"ד דכי דייקת בה שפיר הטעה בעלמא היא דגם לרבנן לא הוי משועבד לכתובת היבמה רק מה שגדל בחיי הבעל ולפי זה נצטרך לפרש דכולה מתני' דמחוברין לקרקע דמתנייא הכא גבי יבמה דשמעת מינה לכאורה דאיכא פלוגתא בין ר"מ לרבנן אגב נכסי מליג תנייה אבל איברא דמילתא דליכא פלוגתא ביניהו כלל ועיקר במחוברין דגם לרבנן המותר לבד משועבד דהיינו מה שגדל בחיי הבעל דוק ועיין בה שפיר ותשכח דקישטא קאמינא:
התלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה: וא"ת בשלמא קדם הוא זכה דקסברי דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא קדמה איהי אמאי זכתה לר' עקיבא דאמר בפירקין דלקמן אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין ואית ליה דאפילו קדמה היא לא זכתה כדמוכח התם בגמרא וי"ל דהתם דלגבות אפילו קדמה איהי לא זכתה אבל הכא שאין לה אלא שעבוד בעלמא לא חשו תוס' ז"ל. ועיין במה שכתבתי בשמם בפירקין דלקמן סי' ג':
הרי היא כאשתו לכל דבר: בגמרא מפ' למאי הלכתא ומפ' לומר שמגרשה בגט אם רצה ואינה צריכה עוד חליצה ומחזירה אם רצה ולא אמרינן ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין הראשונים עליה ולא תיסגי לה בגט וה"נ כשגרשה לא אמרינן מצוה דרמא וכו' וכך צ"ל בפי ר"ע ז"ל. עוד בפי' ר"ע ז"ל קמ"ל דאמר רחמנא ולקחה לי לאשה לאשה יתרה קדריש והאי ויבמה דרשינן ליה ביבמות לבעל כרחה רש"י ז"ל. וקשה לע"ד דמאי בעי בגמ' למאי הלכתא והא פשטא דמתני' אתא לאשמועינן דאע"ג דאם מתה קודם שכנסה איכא פלוגתא דב"ש וב"ה מי יורש אותם או אם יחלוקו קאמר דבתר שכנסה לכ"ע הרי היא כאשתו והוא יורש הכל בין נצ"ב בין נ"מ. ונלע"ד דעיקר השאלה היא דאמאי קתני לכל דבר אי לענין ירושה דקתני ברישא בלחוד קאי ומשני לומר שמגרשה וכו':
ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון: מ"ט אשה הקנו לו מן השמים ליבם זה אין עליו לכתוב לה שטר נשואין ומ"מ אי לית לה מראשון כגון שהיה עני אית לה משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ופי' הר"ן ז"ל מ"ט אשה הקנו לו מן השמים כלומר מ"ט אין לה שתי כתובות אחת מראשון ואחת משני ומפרקי' דאשה הקנו לו מן השמים ולפיכך אינו חייב ליתן לה כלום משלו ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני וא"ת א"כ מאי נפקא מינה במאי דאמרינן שאין שעבודה על נכסי שני דסוף סוף אית לה כתובה מיניה דנכסי ראשון דידיה נינהו וי"ל דנ"מ אם מכר נכסיו ואח"כ אשתדוף נכסי יבם שאינה יכולה להוציא מן הלקוחות אי נמי נ"מ לענין נדוניא דאפילו ליכא נכסים מראשון אין לה על השני אלא עיקר כתובה אע"פ שהוציא משל אחיו נכסים שהיו מספיקין לנדונייתה עכ"ל ז"ל: ואי לית לה כתובה מנכסי בעלה הראשון כותב לה היבם כתובה מנה אם היא אלמנה מן הנשואין ואם היא מן האירוסין כותב לה מאתים מנכסיו:
תפארת ישראל
יכין
הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע: דכתובת' רק על נכסי המת, וסבירא לי' מטלטלי משתעבדי לכתובה:
וחכמים אומרים פירות המחוברים בקרקע שלו: בש"ס מקשי, והרי משועבדים לכתובתה, ומשני תני שלה וילקח בהן וקרקע ויאכל פירות:
קדם הוא זכה: דס"ל מטלטלי לא משתעבדי לכתובתה רק בתפס מחיים דבעל. וה"ה דפליגי בכספים:
כנסה: שבעלה:
הרי היא כאשתו לכל דבר: שמגרשה ומחזירה:
ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון: ר"ל רק לדבר זה אינו כאשתו, שאין נכסים משועבדים לכתובתה, רק בלא הניח המת כלים, אז כתובתה ק' מהשני [עי' יבמות פ"ד סי' י"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת