רש"י על הש"ס/כתובות/פרק ח

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





מתני' האשה עד שלא תתארס - ונתארסה:

ב"ש אומרים תמכור - בעודה ארוסה אבל משתנשא לא כדתני לקמן עד שלא ניסת וניסת וכו':

הואיל וזכה באשה - שהיא ארוסתו:

לא יזכה בנכסים - בגמרא מפרש אהי מינייהו קיימי אלכתחלה דב"ש או אדיעבד דב"ה:

על החדשים - שנפלו לה משנשאת:

אנו בושים - מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדתנן לקמן במתני':

עד שלא נשאת - כגון משנתארסה או קודם לכך ואחר כך נשאת: ה"ג ר"ג אומר אם מכרה ונתנה קיים:

הואיל וזכה באשה - שנשאה:

על החדשים - שנפלו לה משניסת:

הידועים לבעל - בגמרא מפרש:

גמ' מאי שנא רישא דלא פליגי - הרי נתארסה ומשום דנפלו לה קודם לכן הורע כוחו:

בזכותה נפלו - עדיין לא היה זכאי בשלה ולא בה אלא היא עצמה:

בזכותו - כבר זכה בה ובנכסיה:

אימר בזכותו כו' - דאירוסין עושה ספק נישואין שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא:

איבעיא להו - הנך רבנן דאמרו לו:

אלכתחלה - פליגי ואמרי אמאי מוכרת לכתחלה לב"ש הואיל וזכה באשה שאירסה לא יזכה בנכסיה אבל אדיעבד מודו כב"ה: או דלמא אדיעבד נמי פליגי ובעי למימר מכרה בטל:



תא שמע אמר רבי יהודה כו' הואיל וזו אשתו - נשואה:

וזו אשתו - ארוסה מה נשואה נפלו לה משנשאת מכרה בטל כדקתני במתניתין הבעל מוציא כו':

אף זו - שנפלו לה כשהיא ארוסה יהא מכרה בטל ואפי' כשהיא עודה ארוסה:

אמר להם על החדשים - שאתם אומרים עליהם מה זו מכרה בטל אנו בושים על מה שאמרנו בטל אלא שאתם אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל כו' ולא גרסינן אמר להם אף זו לא תמכור וכן מצאתי בתוספתא:

שמע מינה - מדקאמרי ליה אף זו מכרה בטל שמע מינה דיעבד נמי קשיא להו:

לא כך השיבן - בעוד שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה לא כך הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושים שהרי תשובה נצחת יש כאן שיש להפריש בין ארוסה לנשואה וכן השיבן עליה לא אם אמרתם כו':

ולא בהפרת נדריה - לבדו אלא אם כן אביה עמו דתנן אביה ובעלה מפירין נדריה:

אמרו לו רבי מכרה עד שלא ניסת - נראין דבריך במוכרת בעודה ארוסה:

ניסת ואחר כך מכרה - נכסים שנפלו לה קודם נישואין מהו:

אמר להן אף זו מוכרת וקיים אמרו לו הואיל וזכה באשה - למציאתה ולמעשה ידיה והפרת נדריה לא יזכה בנכסים שתיקנו לאכול פירותיהן בחייה והיאך מכרה קיים: ה"ג והא אנן תנן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת וקיים:

ורב פפא אמר לא קשיא כו' - מתני' [דקתני אם מכרה] רבי יהודה היא דאיהו מסיק ואמר לה [דסבירא ליה אליבא דרבן גמליאל אפי' בעודה ארוסה לא תמכור לכתחילה וכל שכן בנשאת קודם מכירה] ואף על גב דאיירי רבי חנינא בסיפא לאו דמודה לרבי יהודה דרבן גמליאל אם מכרה אית ליה אלא מוכרת לכתחילה ומאי דלא פריש רבי חנינא במתניתין פריש בברייתא:

ה"ג ורבי חנינא בן עקביא דאמר כמאן כבית שמאי - בתמיה דהא בית הלל אפילו במוכרת באירוסין אמרי לכתחילה לא ואם בא לוקח לבית דין לימלך אמרינן ליה לא תיזבון כ"ש משנישאת:

לא נחלקו - אלא לכתחילה תמכור:

וניסת - ואחר כך מכרה:

מתני' בחייה - קאמר הבעל מוציא כדי לאכול פירות בחייה ולאחר מותה יחזיר הקרקע ללוקח ואפי' מתה בחייו לא ירשנה הבעל ואתו באושא ותקון דאפילו גופה של קרקע יורש הבעל:

רבי שמעון חולק כו' - יש נכסים שמכרה קיים ויש נכסים שמכרה בטל:

ידועין מקרקעי - ועל מנת אותן נכסים נשאה לפיכך מכרה בטל שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה:

דבעיא דתברחינהו לנכסה - אלמנה היתה ובאת להנשא והיתה מקדמת ונותנתן לבתה כדי להבריח זכות בעלה מהם שלא יזכה בהם והודיעה לעדים שאין מתנה זו מתנה אלא להבריח ולא שתזכה בהם הבת אם תתאלמן היא או תתגרש:



אתאי לקמיה דרב נחמן - לתבוע את בתה להחזיר לה והבת הוציאה שטר מתנתה וקרעיה ר"נ:

חקלאה - אינו בקי בדינין ומר עוקבא אב ב"ד הוה:

מורה הוראה אני - נטלתי רשות מריש גלותא כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין (דף ה.) דמהני רשותא ולא יהבי רשותא אלא לבקי בדבר:

אם יבא שטר מברחת לידי - שירצה המקבל מתנה להחזיק בנכסים על פיו שלא להחזירם לנותן אקרענו ולקמיה פריך. הואיל ולאו שטרא הוא היאך הועיל להבריח:

א"ל - רבא לרב נחמן כשקרע אותו שטר היכי סמכת בהא אדשמואל וקרעת ליה:

טעמא מאי - אמר שמואל אקרענו:

דלא שביק איניש נפשיה כו' - ולא גמר להקנותו אלא בעוד שהוא דואג מאחרים שלא יחזיקו בהם:

ה"מ - בנותנתן לאיש נכרי איכא למימר דלא גמרה ואקניא:

אבל לברתה יהבה לה - מתנה חלוטה:

שטר פסים - שטר פיוסים שמפייסתו לקבל מתנה זו להפקיע זכות בעלה קודם נישואין ולא שיזכה מקבל זה בהם: אם רצה המקבל הזה:

מצחק בה - ומחזיק בהן עולמית:

עד שתכתוב - בשטר זה מהיום נתונים לך ולכשארצה יש כאן הברחה מבעלה שאם בא לזכות תאמר אני רוצה [במתנה ונמצא קיימת למפרע ואם זה שנכתב בשטר יבוא להחזיק תאמר איני רוצה]:

קננהי לוקח - תיובתא דשמואל:

הא בכולה - כי אמר שמואל לא קני בכותבת לו כל נכסיה דכיון דלא שיירה מידי לנפשה אם תתגרש אנן סהדי דלא גמרה ומקניא והא דקתני רצה מצחק בה בכותבת מקצתן:

ואי לא קננהי לוקח לקנינהו בעל - לשמואל בכותבת כולן דאמר לא קני' כיון דלא קני מאי הברחה איכא ליקנינהו בעל ויאכל פירות וירשנה אם תמות תחתיו:

כנכסים שאינן ידועין - שהרי ע"מ שאינן שלה נשאה דסבור שהמתנה גמורה:

מתני' והוא אוכל פירות - והקרן קיימת לה שלא תיקנו לו חכמים תחת פירקונה אלא פירות:

שמין אותה כו' - דקסבר מה שגדל ברשותו הוו פירות ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן לפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו צריך ליתן לה דמים ויקנו מהן קרקע ויאכל הוא פירותיה:

וחכ"א - אף אלו שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהן הואיל והקרקע קיימת לה:

ביציאתה - אם בא לגרשה:

פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו - כלומר בשעת נפילתן שלו כרבנן ובגמ' פריך היינו ת"ק:

[ביציאתה שלה - המגרש את אשתו והיו בנכסים פירות מחוברין נוטלת קרקעותיה עם פירות שבהן:

בכניסתה שלה - וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות]: וביציאתה שלו: דמה שקדם ותלש בעודה תחתיו זכה בהן מדין פירות נכסי מלוג:

גמ' פשיטא לי ארעא ובתי ארעא - נפלו לה כספים ובאו ליקח לה קרקע זה אומר קרקע בת זריעה אני רוצה וזאת אומרת בתים אני רוצה ליקח או איפוך:

ארעא - זבנינן מינייהו ששכרה מרובה ואינה מרקבת ושניהם מעכבים הבעל יכול לומר דבר שפירותיו מרובים אני חפץ וכן אם בא הוא ליקח בית יכולה היא לומר איני רוצה בדבר שהוא כלה והולך והקרן מתמעט:

בתי - שכרן מרובה מדיקלי שהן עשויין ליבש:

דיקלי - תמרים:

אילני - שאר. אילנות:

אבא - יער לחתוך עצים:

זרדתא - אילנות של עוזרדין ולא היו פריין חשוב להן וקוצצין אותן לעצים:

ופירא דכוורי - חפירה של דגים שקורין ויויי"ר:

אמרי לה פירא - אם נפלו לה בירושה קציצת העצים ודגים שבחפירה הוא פריין והקרקע הוא קרן:

ואמרי לה - כולהו הוו קרנא הואיל והעצים והדגים כלים והכל ימכר מיד וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות: אילן אין גזעו מחליף:



ולד בהמת מלוג - שנפלה לה בהמה בירושה וילדה:

תשלומי כפל לאשה - ולא לבעל קס"ד דקסבר אין הוולדות פירי אלא קרן וילקח בהן קרקע דחיישינן שמא תמות האם ויכלה הקרן:

וולד שפחת מלוג לאשה - לקמן מפרש טעמא:

פירא - גוף הוולד:

פירא דפירא - כפל הבא עליו:

דאיכא עורה - ואין הקרן כלה כולו:

שאם נתגרשה - והבעל זכה בולדות שהן כפירות תלושין:

נותנת - לו האשה דמים ונוטלת בני שפחתה:

עז לחלבה - לאכול חלבה:

לגיזותיה - הן עיקר שלה להכי נקט להו והוא הדין דשקיל חלב וולדות:

אוכל והולך - דגבי בהמה איכא עורה וגבי תרנגולת איכא נוצה וגבי דקל כשייבש איכא עציו אבל הני כולהו פירות נינהו שמתחדשין תמיד ודרך הנאתם היא:

עיילא ליה גלימא - טלית בנכסי מלוג אף על פי שלא שמאתו [בכתובה] בנכסי צאן ברזל וצריך להיות קרן שמור לה:

פירא הוי - כסויו שמכסה הימנו הן פירותיו:

ומיכסי ואזיל ביה עד דכלי - והשחקין יהיו לה לקרן:

כמאן - אמרה רב נחמן להא דשיורא פורתא הוי ליה קרנא:

כי האי תנא - רבנן דפליגי אדר"מ:

המלח והחול - נפלה לה ירושה על שפת הים חריצין עשויין שמי הים נכנסים בהן והחמה מייבשתן ועושין מלח והן משרפות מים האמורין במקרא (יהושע יא) ומתרגמינן חריצי ימא:

והחול - מקום שנוטלין חול לבנין:

ה"ז פירות - ולא אמרינן ימכר אותו מקום וילקח בהן קרקע בר זריעה לפי שאין פריו כלה לעולם ובהא מודה ר"מ:

פיר גפרית - גומא שחופרין הימנה גפרית וכן מחפורת של צריף אלו"ם בלע"ז שצובעין בהן בגדים ומשי וחופרים אותו בקרקע וסופו לכלות ולהגיע ליסוד קרקע בעלמא:

ר"מ אומר קרן - וימכר וילקח בדמיו קרקע לפי שפריו כלה:

וחכ"א פירות - ומקום הגומא יהיה לה לקרן ומזה יאכל הבעל עד שיכלה שזה פריו ודרך הנאתו והוא הדין לגלימא ולא דמו לכספים ופירות התלושין שנאכלין מבלי שיור וכל . פרוטה ופרוטה הואיל ואינן עושים פרי הויא קרן לעצמה:

היינו ת"ק - חכמים:

מחוברים בשעת יציאה - דלא איירו בהו רבנן לית להו הא דאמר ר"ש ביציאתה שלה דקסברי מה שגדל ברשותו שלו ותלוש בשעת יציאה ליכא למימר דפליגי עליה ונימרו שלה דכיון דתלשן הכל מודים שזכה בהן:

מתני' לא תמכור - יכולה היא לעכב:

גמ' מחלוקת - דזיתים וגפנים בשדה שלה שנפל לה הקרקע עם האילנות דכי יבשי זיתים הוי לה קרקע לקרן:

אבל בשדה שאינה שלה - כגון שהיו לאביה זיתים שקנה בלא קרקע על מנת שיהיו בקרקע המוכר והלוקח יאכל פירות עד שיבשו:

דברי הכל תמכור - וילקח בהן קרקע ואין אחד מהן יכול לעכב במכירתן שאין כאן שבח בית אב היכא דכליא קרנא:

והא עבדים ושפחות כו' - דכי מייתי כליא קרנא לגמרי ופליגי דכל זמן דהן קיימין הויא לה ולבית אביה. לשם ולתפארת:

מתני' מה שהוציא הוציא - אם גירשה: גמ'



רבי אבא אמר אפי' שיגרא דתמרי - תמרים נידוכין יחד כדרך שדורסין תאנים יחד ליטראות ליטראות אף אלו כן ומיקרי שיגרא ואני שמעתי שיגרא טרויות כמין אשכול תמרים וקשיא לי מאי אפי' דרבי אבא הא גרוגרות גריעי מתמרים כדתנן אכל גרוגרות ושילם תמרים תבא עליו ברכה ואי הוה גרסי' להא דרבי אבא ברישא מקמי דר' אסי לא הוה קשיא לי מידי יש ספרים משובשים וכתוב בהן וכמה הרבה אמר ר' אבא כו' וגירסת שוטים היא זו כמה הרבה למאי הלכתא איבעיא להו ומאי נפקא לן מינה כל כמה דהוי יותר על גרוגרת אחת הוי הרבה עד לעולם:

חובצא דתמרי - לאחר שעשו בהן שכר ונשאר הפסולת אי נמי נידוכין הרבה כדי לעשות מהן שכר:

לא אכלה דרך כבוד מאי - בכמה הויא אכילה:

בכאיסר - שוה איסר:

דייני דפומבדיתא - רב פפא בר שמואל בפ"ק דסנהדרין (דף יז:):

עבד רב יהודה עובדא - דחשבה אכילה בחבילי זמורות שהן מאכל לפילין והאכיל מהן הבעל לבהמתו וגירש את אשתו ואמר רב יהודה מה שאכל אכל:

אכלה - לוקח שני ערלה שאין הנאתן אלא בזמורות שהפרי אסור בהנאה או שביעית שהוא הפקר או שזרעה כלאים והזמורות לא נאסרו:

הרי זו חזקה - עולין לו למנין שלש שנים אי אחת מהשלש שנים אחת מאלו: הרי זו חזקה גרסינן הכא ובבבא בתרא:

אשתו קטנה - יתומה שהשיאתה אמה ואחיה יכולה למאן:

שמוציא על נכסי אחר - ואם מיאנה בו שמין לו שבח שהשביח ונוטל כמשפט אריסי המדינה:

עבדו ליה רבנן הך תקנתא - דשמין לו כאריס:

כי היכי דלא ליפסדינהו - שלא יכסיף ויקלקל הקרקעות ויאכל ולא ישביח שדואג שמא תמאן וכיון דשיימינן ליה כאריס תו לא מפסיד להו מימר אמר שמא לא תמאן ואם תמאן הרי אטול שבחי לפי עמלי:

חוזאי - שם מקום והיה רחוק הימנה והיה מפיק עליה שית מאה בהולכת הדרך משלו:

שהיה שבח כנגד יציאה - הוא דאמרי' ישבע ויטול:

למאי הלכתא - קאמר והוא שהיה שבח כנגד יציאה לאקולי עליה דאי איכא שבח טפי לא בעי שבועה או לאחמורי עליה ולמימר דאי יציאה יתירה לא שקיל אלא כשיעור שבח ואפילו בשבועה לא אמרי' ישבע כמה הוציא ויטול:

אתי לאיערומי - ואמר בציר משבחא פורתא דלישקול בלא שבועה ואע"ג דלא אפיק כולי האי:

אלא אמר רבא - הא דרבי יוסי לאחמורי עליה אתא ולומר שאם יציאה יתירה על שבח שהשביחה לא אמרינן יטול כל מה שהוציא אלא מן היציאה יחזירו לו שיעור השבח:

ובשבועה - שישביעוהו שכך הוציא:

שהוריד אריסין - בנכסי אשתו ליטול מחצה או שליש ועמד וגרשה משאכל קימעא:

מהו - שיטלו האריסין כפי שבחם:

אדעתא דבעל נחית - הוא הכניסם ולא היא וכי איסתלק ליה בעל איסתלקו אינהו ולא שקלי מידי כי דיניה דמה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל:

לאריסי קיימא - אם לא הורידם הבעל היתה היא מורידה לתוכה אריסין:

שמין לו וידו על התחתונה - ליטול היציאה כשיעור שבח כדאמר בב"מ בהשואל והכא אמר בעי לסלוקי בלא כלום:

ליכא למאן דטרח - ראה זה שלא היה איש משביחן וירד להן ומה הפסידן הלכך יציאה שיעור שבח מיהת יהיב ליה:

הכא איכא בעל - שיטריח בהן ואמרה להו אי לא נחתיתו אתון איהו עביד ולא הוה שקיל השתא מידי:

אי בעל זה אריס הוא - ויודע בטיב אריסות שאם לא ירדו אלו היה הוא עצמו עובדה:

אסתלקו להו - דאמרה להו קא מפסידתו לי דאי לא נחתיתו הוה איהו נחית ועביד ולא הוה שקיל השתא מידי:

שמכר קרקע לפירות - מכר לאחרים קרקע מלוג שיעשה הלוקח ויאכל פירות:



משום רווח ביתא - שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטיב לה:

לאו בפירוש איתמר - לא שמעה מרבא בהדיא:

תרתי אמהתא - שפחות מלוג היו ולא שמאתם לו בכתובתה:

עייל לה חדא מנייהו - לשרת לשניה:

אתאי - קמייתא לקמיה דרבא:

מה שעשה עשוי - ואפילו נתנה לאחרת לשימושה:

ולא היא - לעולם משום רווח ביתא אית ליה לרבא תקנת פירות:

והא קא רווח - ביתא שאף עתה היא עושה צרכי הבית:

שמא תכסיף - השדה שלא יחוש הלוקח לזבלה ולטייבה דקא סבר למחר נפקת מנאי שאין הגוף שלי אבל בעל מצפה שמא תמות היא בחייו ויירש את גוף הקרקע ומשבח לה:

דמקרב למתא - דחזיא ליה כל שעתא אי מכסיף לה:

אי נמי בעל אריס הוא - כלומר שנותן ללוקח פירות מזומנים:

אי נמי זוזי וקא עביד בהו עיסקא - שהבעל עושה סחורה במעות שקיבל מן הלוקח ומשתכר בהן ואיכא רווח ביתא:

מתני' שנפלו לה נכסים - כשהיא שומרת יבם:

בכתובתה - בנדוניא שהכניסה לו ושמאתן לו בכתובתה וקיבל עליו אחריותן ורשאי להוציאם:

ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה - הן נכסי מלוג שאין שמין אותם עליו ואינו רשאי להוציאן אלא משנכנסה לרשותו נכנסין עמה וכשהיא יוצאה יוצאין עמה:

בית שמאי אומרים כו' - ביבמות פרק החולץ קא מפרש מאי שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי שאין לו כח בהם ומאי שנא סיפא כשמתה אמרו ב"ש יחלוקו יורשי הבעל בהם ומפרש נמי דדוקא נקט יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב בנכסי מלוג אבל יורשי האב לא יחלוקו בכתובת הבעל ואף על גב דנקט רישא מה יעשו בכתובתה תניא ושבקה:

וב"ה אומרים נכסים - דצאן ברזל בחזקתן ובבבא בתרא בפרק מי שמת (דף קנח:) מפרש בחזקת מי הם מוחזקין אי בחזקת יורשי הבעל הואיל ואחריותן עליו או בחזקת יורשי האשה שהיו שלה:

הכי גרסי' כתובתה בחזקת יורשי הבעל - מנה מאתים ותוספת שראויין לבא לה משל בעל בחזקת יורשי הבעל:

ילקח בהן קרקע - לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון כדקתני לקמן לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה אלא שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה וקסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה:

שמין אותם - דקסבר כל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה:

וחכ"א פירות המחוברין לקרקע שלו - בגמרא פריך עלה:

כל הקודם בהן זכה - קסבר מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא"כ תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה כדלקמן בהכותב (דף פד:) וה"ה נמי דפליגי אכספים דמאי שנא כספים מפירות תלושים:

הרי היא כאשתו - מפרש בגמ':

כל נכסיו - שיירש מאחיו:

גרשה - ליבמתו לאחר שכנסה:

אין לה אלא כתובה - אבל כל זמן שלא גרשה היו כל הנכסים משועבדים לה ואינו רשאי למכור:

הרי היא ככל הנשים - דתנן בפירקין דלקמן המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה ובגמרא פריך למה לי לאשמועינן ביבמה:

גמ' מי קוברה - משום דיש לה שני יורשין קמבעיא לן:

יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה - ותניא בפרק נערה שנתפתתה (לעיל דף מז:) קבורתה תחת כתובתה:



יורשיה יורשי כתובתה - אותן יורשים שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה:

ואין חייבין בקבורתה - דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה:

שיש לה שני יורשים - דאיצטריך לתנא למיתני אותן יורשין שיורשין כתובתה ש"מ איכא יורשים אחריני בהדייהו דלא ירתי כתובתה:

אח אני יורש - כתובה זו שאני יורש אין כאן מנדוניית אביה כלום אלא מאתים ותוספת שכתב לה אחי ואין אני יורש אותה אלא אחי:

יקבור את אשתו - כמו שהיה הוא קוברה אם מתה בחייו ואפילו לא הכניסה לו כלום:

יתן כתובתה - שהקבורה באה תחתיה:

לגבות מחיים - כל זמן שהבעל חי ואני במקום בעל עומד שהייתי מצפה לכונסה:

מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה - שדורש לשון הכתובה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי דמינה דייקת לא ניתנה כתובה לגבות מחיים דהא אינה יכולה לינשא לאחר:

ב"ש היא - ביבמות בפרק האשה שהלכה דקאמרי ב"ש והלא מספר כתובה נלמד לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי והואיל והיא נישאת ע"פ עצמה שבאה ואמרה מת בעלי אף כתובתה גובה ע"פ עצמה:

ושמעי' להו לב"ש - שמי שיש לו שטר חוב על חבירו הוא מוחזק בנכסי הלוה יותר ממנו:

כגבוי דמי - והנכסים בחזקתה הלכך מינה קא ירית:

מתו בעליהן - אכל הנשים שבעולם קאי שקינאו להן בעליהן ונסתרו ולא הספיק להשקותה עד שמת:

ולא שותות - דבעינן והביא האיש את אשתו:

ספק זנאי - והפסידה כתובה:

מידי ודאי - מידי יורשי הבעל שהן ודאין בירושה:

כגבוי דמי - והיא מוחזקת בנכסים יותר מהן ואין כאן מוציא מידי ודאי:

והא בעינן לכשתנשאי כו' - אלעיל פריך סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים שנוכל לבא עליו משני צדדים והא בעינן כו':

יבם נמי כאחר דמי - וכיון שהתירתה מיתת הבעל לינשא ליבם מאותה שעה זכתה בנכסים:

שלח ליה רבא לאביי - לאחר שהשיבו על שאלתו ואמר ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם:

ביד רב שמעיה - הוא היה שליח בתשובה זו:

ומי נתנה - כתובת יבמה לגבות מחיים דיבם:

שימכור בנכסי אחיו - לאחר שכנס את יבמתו ואמרן לעיל כל נכסיו אחראין לכתובתה:

אם כהן הוא - שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה:

יעשה לה סעודה - יפה לפתותה במשתה היין:

ויפייס - הימנה שתתן לו רשות למכור את העודף על כדי כתובתה:

ואם ישראל הוא - שמותר להחזיר גרושתו:

מגרשה בגט - ומגבה את כתובתה ומוכר מה שירצה ומחזירה ע"מ כתובתה הראשונה או אפי' רצה להחזירה מיד מוכר כל זמן שירצה שאין מעכבת מלמכור אלא יבמה לפי שאין היבם כותב לה כתובה ולא כתב לה דקנאי ודקנינא ואין כתובתה אלא על הראשון ומשום הכי מעכבא בכולהו דלמא משתדפי הני דמייחד לה ואע"ג דאמר לקמן (דף צה:) אישתדוף בני חרי טרפא ממשעבדי מ"מ אמרה איני רוצה לטרוח לב"ד אבל כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה דקנאי ודקנינא לא מציא מעכבא והא דתנן (גיטין דף נה:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אוקמינן באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה:



ולטעמיך - דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים אמאי מהדרת אדר' אבא לאותובי מברייתא אותיב ממתני': ומשני ממתניתין לא מותיבנא דמתני' איכא לשנויי דלאו דינא קתני אלא עצה טובה שלא תאבד כתובתה:

על השלחן - הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני:

הכי נמי דלא מצי מזבין - בתמיה הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות אבל מי שלא כתב ולא ייחד מוכר הכל ואינה יכולה לעכב עליו וטעמא משום דכתב לה דקנאי ודקנינא ומיהו כשימות או יגרשנה טרפה לקוחות:

עצה טובה - שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת:

אלא דרבי אבא קשיא - אדמגרש לה נייחד לה שהרי גירושין גנאי הן לשניהם אלא ודאי טעמא דלא ניתנה כתובה להגבותה מחיים:

משום איבה - המייחד לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם דסברה עיניו נותן בגירושין אבל זה שמגרש על מנת שיחזיר ידעה דלא עשה אלא למכור ופקעה לה איבה:

דנפלה ליה יבמה - דמצוה בגדול לייבם:

בעא אחוה - הקטן ממנו:

למיפסלה בגיטא - לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפ"ק דיבמות:

משום נכסי - קשה בעיניך שאכניסנה שלא אזכה בנכסי אחי כדתנן (יבמות דף מ.) הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:

פליגנא לך - כאילו אני חולץ לה ולא אטול אלא כמוך:

כיון דאמור רבנן - שומרת יבם אין היבם רשאי למכור כדאמרי' לקמן בשמעתין מי שמת והניח שומרת יבם כו':

אע"ג דזבין כו' - ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו וקנו מידו הרי הוא כמוכר:

כיפי - נזמים כלומר במה ייפה והנאה את דבריו ומה טעם נתן בה כששלחה:

שלחה כדאביי - דהיכא דזבין זביניה זביני:

ומת - הנושה המלוה:

לא יאמר - היבם המחויב המעות:

הואיל ואני יורש - שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים:

החזקתי - בחוב זה ולא אשלמנו עוד:

דטבא ליה עבדו - עצה טובה שיהיה הקרקע קיים לו עולמית ולא יוציא המעות בהוצאה:

תנא תני מוציאין - דמשמע על כרחו:

אינה משנה - לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים ולא סמכינן עלה במידי:

דלמא ר"מ היא - במתני' דקתני גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן קרקע ואפי' לא תפסה אלמא משעבדי לכתובתה ואפי' לא קיימא לן כר"מ בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם משנה היא:

אלא - להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה משום דמצי אמר לה לאו בעלת דברים דידי את ממך לא לויתי אלא מאחי:



דלמא - בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין לזה:

לאשר אשם לו - לאשר הקרן שלו ולא כתיב לאשר נושה בו:

אלא - להכי אינה משנה וטעה התנא ששנאה דלא אשכחן תנא דאית ליה תרי חומרי בכתובה שהרי היא מדברי סופרים חדא דמטלטלי משתעבדי לה וחדא דגביא מבעל חובו של מת מדרבי נתן אלא חדא מהנך חומרי הוה ליה למיתני בה אי כרבי מאיר אי כר' נתן וכיון דתנא תרוייהו לא קבלה מרבו כן ומאליו שנאה מי שסידר הברייתא ולא סמכינן עלה במידי:

ולא ידענא מאי היא - לא הייתי יודע טעם בדבר אמאי אינה משנה:

פומבדיתאה רמאה - שאחרי כן חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה כדאמרי' בעלמא (חולין דף קכז.) נרשאה נשקיך מני ככיך פומבדיתאה לוייך שני אושפיזיך [ובחזקת הבתים (ב"ב מו.) כמו כן תא ואחוי לך רמאי דפומבדיתא]:

פלוג מהשתא - החזק בחלקך מעכשיו ואע"פ שאינה עכשיו קנויה לך עד שאכנוס או שאחלוק לכשאכנוס ואזכה בכולן זכה אתה בחלקך על פי שהחזקתיך מעכשיו:

קנה לאחר שלשים - במשיכה זו:

ואפי' עומדת באגם - שאינה ברשות הלוקח:

התם - הוא דקונה לאחר שלשים משום דבידו היה להקנותה לו משעת משיכה הלכך מהניא משיכה לכשיתקיים התנאי שימלאו ל' יום:

הכא לאו בידו - לחלקם לו מעכשיו ולהקנות לו אם ירצה הלכך אי אמר ליה נמי לכשאכנוס זכה מעכשיו לאו מידי הוא דקיימא לן כרב יוסף כדקבעינן הלכתא כוותיה לקמן בשמעתין ואפילו אית לן יבם ואחר כך חילק מה שעשה עשוי השתא מיהת לאו בידו:

והא כי אתא כו' - גבי משיכת פרה קאי ופריך דר' יוחנן אדרבי יוחנן:

קני מעכשיו - לאחר שלשים כשיגיעו תהא קנויה לך מעכשיו:

שני מעשים הוו - ומי ששאל זו לא שאל זו ולא שמע האחרון את הראשונה שלא נשאלו יחד בבית המדרש לגירסא בעלמא אלא ע"פ מעשים שאירעו נשאלו:

והא קתני כל נכסיו של מת אחראין לכתובתה - והמחובר לקרקע כקרקע ולא דמו למחוברין דנכסי מלוג דהתם פירא תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים והני נמי פירי נינהו דגמרי ברשותיה אבל הכא קרנא ופירא דידיה הוא ושיעבודא הוא דאית לה עלייהו ומאי דאישתעבד לה מחיים דבעל לא אמרינן פירא הוא לאפקועי שיעבודא:

תני שלה - ולא פליגי רבנן עליה אלא אתלושין ואכספים ולמימר דלא משעבדי מטלטלי לכתובת':

שמגרש' בגט ומחזירה - תרי מילי אשמעינן מגרשה בגט ואינה צריכה חליצה ואשמעינן שאם רצה להחזירה מחזירה כשאר אשה:

עדיין יבומין הראשונים עליה - אע"פ שלקחה דהכי כתיב ולקחה ויבמה:

קמ"ל - דנעשית כאשתו ומלאשה דרשינן ליה לקמן והאי ויבמה דרשינן לבעל כרחה ביבמות (דף ח:):



נעשית כאשתו - דכתיב לאשה קרא יתירא:

אשה הקנו לו - ליבם זה מן השמים אין עליו לכתוב לה שטר נישואין:

מאי וכן לא יאמר - פשיטא מי גריעה אשתו מיבמתו:

התם הוא - גבי יבמתו קאמרינן שלא ייחד לה מעות לפני שולחנו:

דלא כתב לה - כתובה האי יבם דליכתוב בה נכסים:

דקנאי - כבר:

ודקנינא - שאני עתיד לקנות הלכך איכא איבה דלא סמכה דעתה שלא יאבדו המעות:

גירשה אין - הוא דאמרינן אין לה אלא כתובה ואם בא למכור מן השאר ימכור:

לא גירשה - לא ימכור כלום:

קא משמע לן כדרבי אבא - דלעיל אם ישראל הוא מגרשה בגט ומחזירה ואם תאמר מרישא שמעינן לה דקתני כל נכסיו אחראין התם עצה טובה הוא דהא גבי אשתו נמי תנן הכי אבל מהך משנה יתירא שמעינן דווקא גירשה דאי לא למאי קתני לה אי משום היא גופה פשיטא דאין לה אלא כתובתה אלא ודאי לדיוקא דיליה תנייה למידק הא לא גירשה לא:

מאי קא משמע לן - ביבמה:

תנינא - לה באשתו ומאי אולמיה דיבמתו דאיצטריך למיתנייה:

דלית לה כתובה מיניה - אלא על נכסי בעלה הראשון:

היו כותבין כו' - ולא היו משעבדים נכסיהן לאחריות הכתובה:

ולא היו נושאין נשים - שלא היו רוצות לינשא להם אמרו לכשימות או יגרש לא נמצא לגבות כלום שהיורשין יצניעו מעות של ירושה:

בבית חמיה - בבית בעלה:

עשירות - שכתובתן מרובה:

קלתות - כמין סל שמנחת על ראשה ונותנת בה פלכיה לאחר שנתמלא הפלך טווי:

עביט - למימי רגלים:

טלי כתובתיך וצאי - לפי שהיתה מיוחדת לכך:

כל נכסי אחראין - ולא ייחד לה כתובה במטלטלין:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/כתובות/פרק_ח&oldid=2792172"