רש"י על הש"ס/כתובות/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | מאירי | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים





ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות טו ב (עריכה)


מצא בה תינוק מושלך - משנה היא בסדר טהרות גבי עיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה:

מחצה על מחצה ישראל - לקמיה מפרש מאי איכא בין רוב ישראל למחצה על מחצה דפליג להו בתרי:

לא שנו - דאם רוב ישראל ישראל:

אלא להחיותו - ב"ד מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך (ויקרא כה):

אבל ליוחסין לא - דאם בת היא אסורה לכהן ואפי' ליכא למיחש משום אסופי כגון הנך דאמרינן בעשרה יוחסין (קדושין עג:) משלטי הדמיה תלי פיתקא תלי קמיעא מיהו חיישינן שמא בת עובד כוכבים היא ולמ"ד גיורת פסולה לכהונה אפילו קטנה זו אסורה לכהן דתרי רובי בעינן ליוחסין:

ושמואל אמר אף לפקח עליו את הגל - בשבת חשבינן ליה לישראל:

אשתמיטתיה - לרבי ירמיה:

הא דאמר רב יהודה - דהכא נמי תרי רובי הוו:

ולרב חנן בר רבא דאמר - משמיה דרב:

הוראת שעה היתה - והתם תרי רובי הוו וקאמר הוראת שעה היתה אבל לדורות לא בעינן תרי רובי:

קשיא הא - דרב דאמר אבל ליוחסין לא אלמא רב תרי רובי בעי:

לא מתני הא - דאמר רב יהודה אמר רב בקרונות של צפורי הוה מעשה וחד רובא הוה הלכך הוראת שעה היתה:

מי אמר שמואל הכי - דלענין פיקוח נפש בעינן רובא:

אין הולכין כו' - דאפילו בספק עובד כוכבים ספק ישראל ברוב עובדי כוכבים מפקחין:

ולענין פיקוח נפש אינו כן - דאפילו ברוב עובדי כוכבים מפקחין דאין הולכין בה אחר הרוב:

למאי הלכתא - כיון דאמר שמואל מפקחין עליו את הגל אלמא לאו עובד כוכבים הוא לכל מילי ולמאי הלכתא חשיב ליה עובד כוכבים:

להאכילו נבלות - בידים וכ"ש שלא יחזירו לו אבידה ולנזקין:

להחזיר לו אבידה - רבותא היא דמוציאין מיד ישראל הזוכה בה ועוד דאמור רבנן (סנהדרין דף עו:) המחזיר אבידה לכנעני עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה שהשוה מצרים לחשיבתן של ישראל ונאמר לא יאבה ה' סלוח לו:

מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא - להחזיר לו אבידה לא מצית אמרת דא"כ למאי הלכתא פלגינהו מהדדי:

לנזקין - דתנן ב"ק (דף לז:) שור של ישראל שנגח לשור של כנעני פטור ושור של כנעני שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם וישראל לישראל תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם:

אילימא כו' - וקאמרת דדיינינן ליה כישראל ומחייבת ליה לשלם לו חצי נזקו:

לימא ליה - ישראל אייתי ראיה דהא מחצה על מחצה הוא וספיקא הוא:

לא צריכא כו' - וקא תבע ליה ישראל נזק שלם לתם כדין כנעני ואשמעינן תנא דכישראל דיינינן ליה ולא משלם אלא חצי נזק דא"ל אייתי ראיה: מתני'

פרק שני - האשה שנתארמלה


מתני' האשה שנתארמלה או נתגרשה - ותובעת כתובתה:

והוא אומר - אנתגרשה קאי ולאלמנה היורשין אומרים לה אלמנה נשאך אבינו ואין לך אלא מנה ושטר הכתובה אבד:

אם יש עדים - על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה:

בהינומא - בגמ' מפרש:

וראשה פרוע - איצטייבליד"ה שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:

אף חילוק קליות - רגילים היו לחלק קליות להתינוקות בנישואי הבתולות:

קליות - כשהשבולין לחין מייבשין אותן בתנור והן קליות ומתוקין לעולם:

ומודה ר' יהושע - מפרש בגמ' אהיכא קאי ומאי מודה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות טז א (עריכה)


שהפה שאסר - זה אינו יודע שהיתה של אביו אלא על פיו של זה ומה שאסר הרי התיר:

גמ' טעמא דאיכא עדים - דיצתה בהינומא:

הבעל מהימן - ולא אמרינן הואיל ומספקא לן על יום נישואיה אם בתולה היתה אם בעולה העמד אותה על חזקתה של קודם לכן ומתחלה בתולה היתה:

היא נאמנת - דאזיל בתר חזקה דגופא:

בברי ושמא - גבי משארסתני נאנסתי היא טוענת ברי לי הוא והוא אינו טוען אלא שמא עד שלא ארסתיך דהא אינו יודע מתי נאנסה:

ודקארי לה - למימר סתמא דלא כרבן גמליאל:

מאי קארי לה - ומאי עלה בדעתו לאפוקי מדר"ג הא לא דמיא לה:

כיון דרוב נשים בתולות נישאות - קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו וכברי ושמא דמיא:

והכי נמי מסתברא - דר"ג מודה בה דבעל מהימן:

אי אמרת בשלמא איירי ר"ג במודה - דהך רישא הודאה הוא דקא מודה ר"ג לרבי יהושע ואמר אע"ג דפליגנא עלך בברי ושמא מודינא לך בברי וברי היינו דשייך למיתני בתריה ור' יהושע מודה לר"ג בהאומר לחברו שדה זו כו' דאע"ג דפליגנא בפ"ק במשארסתני נאנסתי דאע"ג דאיכא למימר מגו לא מהימנא מודינא בהאי מגו דאי בעי שתיק ולא א"ל של אביך היתה כי אמר ליה נמי לקחתיה הימנו מהימן כדלקמן:

אלא אי אמרת לא איירי - רישא במודה ר"ג מאי מודה רבי יהושע מאי שייך למיתנייה הכא ואהיכא קאי:

אמגו קאי - אפלוגתא דאיכא למימר בה מגו בפ' קמא קאי וקאמר אע"ג דפליגנא במגו דהתם במגו דהכא מודינא כדלקמן:

אהייא - איכא מגו:

הרי כריסה בין שיניה - ואינה יכולה לומר לא נבעלתי:

וקאמרה נבעלתי - ולכשר נבעלתי מהימנא:

בשלמא לר' אלעזר דאמר - בפרק קמא טענתייהו במנה ולא כלום מוכת עץ שלא הכיר בה אינה יכולה לתובעו אלא מנה והוא אומר דרוסת איש את ואין ליך כלום איכא מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך:

משארסתני - אירע לי ונסתחפה שדהו ואית לי מאתים:

וקאמרה - מוכת עץ אני מעיקרא ולא תבעה אלא מנה מהימנא:

אלא לר' יוחנן - דאמר טענתייהו במאתי' ומנה שהיא תובעתו מאתים ליכא מידי בין תחתיו למעיקרא מאי מגו איכא:

הכא - גבי שדה אין שור שחוט לפניך שיעלה על לב בעליו לתבוע מי שחטו כלומר אם שתק זה לא היו לו עוררים הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא שלקחה הימנו לא היה אומר לו של אביך היתה הלכך אמרי' מגו אבל גבי לא מצא לה בתולים שור שחוט לפניך בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבא לב"ד ואע"פ שיש לה להשיב טענה טובה מזו לא אמרינן מגו דדלמא לא אסקה אדעתה א"נ איערומי קא מערמא:

וכיון שרוב נשים - קושיא היא:

יש לה קול - והרבה יודעים שיצאה בהינומא:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות טז ב (עריכה)


וזו הואיל ואין לה קול - שאין מעיד עליה שיצתה בהינומא:

כי אתו עדים מאי הוי - כיון דחזקה דיש לה קול הרבה היו יודעין:

דלמא מפקא עדים - עדי הינומא:

כותבין שובר - שכשיפרע לה כתובתה תכתוב לו שקבלה כתובתה ויהיה בידו לזכות:

זאת אומרת - ודלא כמאן דאמר אין כותבין בבבא בתרא:

רב פפא אמר - לעולם אין כותבין דנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים ומי שיש לו שטר על חברו או יביא השטר ויחזירנו או לא יטול כלום ומתני' במקום שאין כותבין כתובה אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה דליכא למיחש לדלמא הדרה ומפקא לה:

דמתני לה - לדרבי אבהו ולדרב פפא:

הטמינה כתובתה - והיא תובעת מאתים והוא אומר אלמנה נשאתיך:

רקדו לפניה - אם יש עדים שרקדו לפניה ביום נישואיה:

כוס של בשורה - המבשר עליה סימני בתולות ולקמן מפרש מאי היא:

אלא - הכי קאמר כל איבדה כמי שהטמינה בפנינו דמי ולא גביא והכי קתני איבדה כתובתה הטמינה כתובתה נשרפה כתובתה אם רקדו לפניה וכו' והכי פירושה אמרה אבד שטר כתובתה הרי היא כמו שהטמינה כתובתה בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שניה ואינה גובה כלום אא"כ תביא השטר ואם אמרה נשרפה ויש עדים שנשרפה דהשתא ליכא למיחש למידי תביא עדים שרקדו לפניה שזהו סימן לבתולה ותגבה מאתים:

מאן דמתני לה - לדרבי אבהו ורב פפא אברייתא:

כל שכן אמתניתין - דכיון דאברייתא דקתני בהדיא איבדה כתובתה גביא ועלה קאמר רב פפא דלא גביא ומתרץ לה דחדא קתני איבדה כתובת' הרי היא כמו שהטמינה וכשנשרפה הוא דקא גביא ולעולם אין כותבין שובר כל שכן דאמתני' איכא למיתני פלוגתא דרב פפא אדר' אבהו למימר דבמקום שאין כותבין כתובה עסקי':

ומאן דמתני - פלוגתא דרב פפא ודר' אבהו אמתני':

אבל אברייתא לא - מתני ליה דודאי שמעינן מינה דכותבין שובר דהא במקום שכותבין כתובה עסקינן:

כי קושיין - דקתני איבדה כתובתה ולא ניחא לשנויי שינויא דחיקא למימר איבדה כתובת' כהטמינה כתובתה קאמר:

כיון דלא אפשר - כגון במקום שאין כותבין כתובה וגובות על פי עדים ויש לחוש לשמא תלך לב"ד אחר ותביא עדים אחרים ותגבה פעם שניה ודאי כתבינן שובר:

ראויה היתה זו לאכול בתרומה - אי נישאת לכהן דבתולה שלמה נמצאת ולא בעולה שתפסל לכהן מחמת זנות:

מתקיף לה רב פפא - ומה זו עדות ללא נישאת אלמנה:

אטו - אי נישאת כשהיא אלמנה לכהן הדיוט מי לא אכלה בתרומה:

זו ראשית - בעילתה ראשית:

זימנין דתפסה מאתים - בלא בית דין וכי בעינן לאפוקי מינה משום דאין עדים שהעבירו לפניה אמרה איתנוסי הוא דאיתניסו שיכורים היו מאונס יין המשתה הלכך השתא אתו עדים שהעבירו לפניה פתוחה ותו ליכא מידי:

כיצד מרקדים - מה אומרים לפניה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות יז א (עריכה)


כמות שהיא - לפי יופיה וחשיבותה מקלסין אותה:

חסודה - חוט של חסד משוך עליה:

מכאן אמרו - מדברי ב"ה שאמרו ישבחנה:

תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות - לעשות לאיש ואיש כרצונו:

משרו - משוררים:

לא כחל - אינה צריכה כחל:

ולא שרק - צבע המאדים את הפנים:

פירכוס - קליעת שיער זו לא כחלה ולא שרקה ולא פירכסה והרי היא יעלת חן:

כל מן דין - כל כמות אלו הוו סומכין לנו לקרותן רבי ולמנותם דיינין:

סרמיסין - מסרסין הלכות בהיפך טעמיהן:

סרמיטין - לשון סמרטוטין:

חמיסין - אומרים חמישית הטעם:

טורמיסין - לא איתפרש: (טורמיסין כי ההיא דאמר בב"ר (פ' מ"א) על טורמיסין למיקרב למסאנא דמטרוניתא אנשים ריקנים):

ממתיבתא - מבית המדרש:

רבא דעמיה - נשיא בעמו:

מדברנא - מנהיג:

בריך מתייך לשלם - ברוך בואך לשלום:

בוצינא דנהורא - על שהיה קלסתר פניו מבהיק כדאמרינן בב"ב (דף נח.) שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דרבי יוחנן דנפקי זיהרורית מיניה כדמפרש התם:

אתלת - שלש בדין זורק אחת ומקבל אחת:

מכסיף לן סבא - שמזלזל בכבוד תלמידי חכמים ונוהג קלות ראש בעצמו:

שוטיתיה - שוט של הדס שהיה מרקד בו:

שיטתיה - שיטתו ומנהגו:

שטותיה - שהיה מתנהג כשוטה:

מרכיב לה אכתפיה - את הכלה:

כי כשורא - כקורה בעלמא שאין אתם מהרהרין עליה:

לחבבה - כשרואה הכל מסתכלים בה נכנס יופיה בלבו:

מעבירין - כשכלה יוצאה מבית אביה לבית חתונתה ונושאי מת יוצאים ובזו ובזו אוכלוסים הרבה ואין רוצין להתערב מעבירין את המת (אפילו) דרך אחרת:

אפילו למ"ד - פלוגתא בפרק קמא דקדושין:

שום תשים עליך מלך - ישראל הוזהרו שישימו עליהם שימות הרבה כלומר שתהא אימתו עליהם הלכך אין כבודו מחול שלפיכך ריבה הכתוב שימות הרבה:

פרשת דרכים הוה - ולא ניכר שעבר מלפניה אלא כאילו הוא צריך לפנות לאותו הדרך:

שיפורי - מכריזין עליו שיבואו לכבדו:

דחייצי גברי מאבולא לסיכרא - משער העיר ההיא עד הקבר:

נטילתה - של תורה ממנו כנתינתה בסיני נטילתה היינו כשמת ותלמודו בטל:

למאן דקרי - מקרא:

ותני - משנה אבל עדיין לא שנה לתלמידים:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות יז ב (עריכה)


אבל למאן דמתני - לאחרים:

לית ליה שיעורא - וממילא שמעינן דלמאן דלא קרי ולא תני אין מבטלין אם יש לו מתעסקין כדי קבורה בעלמא בשאלתות דרב אחאי מצאתי כן:

תנורא דאסא - כמין חופה של הדס עגולה:

קריתא - צעיף על ראשה משורבב על עיניה כמו שעושין במקומינו ופעמים שמנמנמת בתוכו מתוך שאין עיניה מגולין ולכך נקרא הינומא על שם תנומה:

ביהודה ראיה - כל הני דמתני' ששם היו רגילין בסימנין הללו לבתולה:

דרדוגי מישחא - הנשים נותנים שמן בראש התלמידים ושפות:

מישחא דחפיפותא - [שמן של בשמים שמתוקן לחופות] קאמר מר וכי בעלי חפיפות הן לסוכן שמן:

יתמא - יתום ממנהג הנוהג:

איעסק לבריה - לישא לו אשה:

ודרדיג מישחא - שף שמן בראש התלמידים:

ארמלתא מאי - מה סימנין עושים לאלמנה להודיע שאלמנה נישאת:

לית לה כיסני - אין לה קליות וזה סימנה:

וליתני מודה ר' יהושע כו' שדה זו שלך היתה - כיון דטעמא משום דאין שור שחוט לפניו הוא שלא היה אדם תובעו מה לי של אביו ומה לי שלו ומאי שנא של אביך דנקט:

שני חזקה - שלש שנים שתיקנו חכמים לכל מחזיקים בקרקע דמשאכלה שלש שנים בלא עירעור נאמן לומר לקחתיה ואבד שטרי דכולי האי לא מזדהר איניש בשטרא:

בשלמא גבי אביו משכחת לה - דאיצטריך למיתנייה כגון דאכלה שני חזקה ואפילו הכי לא מהימן וכגון שאכלה שתי שנים ראשונות בחיי אביו ומת ואכלה השלישית לפני הבן הזה והוא היה קטן ולא עירער ואיצטריך לאשמועינן דכיון דקטן היה אין השנה הזאת עולה מן המנין:

וכדרב הונא דאמר אין מחזיקין בנכסי קטן - המחזיק בנכסי קטן שלש שנים אינה חזקה דהאי דלא מיחה משום דקטן הוא ואפילו הגדיל לאחר מיכן והחזיק זה בפניו כמה שנים אינה חזקה הואיל ותחלתו כשהוא קטן ראהו מוחזק בה לא ידע כשהגדיל שהיתה של אביו עד ששומע מפי אחרים:

ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן - בתמיה כיון דמתניתין בהכי עסקינן ולא מיתוקמא אלא בהכי מאי אתא רב הונא לאשמועינן הרי כבר שנויה ועומדת ודבר השנוי במשנתינו שגור בפי הכל:

דיוקא דמתניתין אתא לאשמועינן - משום דמתני' לא מיפרשא בהדיא דבהכי עסקינן ואתא רב הונא לאשמועינן בהדיא ומדיוקא דמתני' קא יליף לה:

וליתנייה בדידיה - שדה זו שלך היתה אם יש עדים כו' אינו נאמן ואע"ג שאכלה שני חזקה וכגון שהיו שתים בפניו ואחת שלא בפניו:

כגון שברח - ואשמעינן דההיא שתא לא סלקא ליה:

אי ברח מחמת ממון - שאינו ירא מן המלכות אלא מצעקת הצועקים בעיר:

איבעי ליה למחויי - במקום שהוא שם וכיון דלא מיחה חזקה מעלייתא היא:

שלש ארצות לחזקה - שלש ארצות של א"י חשובות חלוקות זו מזו לענין חזקה כאילו הן ארצות נכריות ואם היה בזו והחזיק אחר בקרקע שיש לו בחברתה אינה חזקה:

במדינה - או שניהם בגליל או שניהם ביהודה ואפי' הן בשתי עיירות:

אפי' יהודה וגליל נמי - הוה ליה למחויי היכא דהוי ומדלא מחי תיהוי חזקה:

ואי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה - כגון אם היה בעיר אחת ומיחה שלא בפניו בפני שנים בעיר אחרת:

אפילו יהודה ויהודה - בשתי עיירות נמי לא תיהוי חזקה דלא הוה ליה למחויי שלא בפניו:

הויא מחאה - דחברך חברא אית ליה דהני דמחי באנפייהו מגלו לאחריני ובא הדבר לאזני המחזיק וה"ל לאזדהורי בשטריה:

ומתני' - דקתני יהודה וגליל לא:

בשעת חירום שנו - דיכול לומר לא נגלית לי מחאתו שאשמור את שטרי:

ומאי שנא יהודה וגליל דנקט - אם יש חירום נמי מעיר לעיר אפי' שתי עיירות באותה מדינה נמי לא:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות יח א (עריכה)


וליתני מנה לויתי ממך - מלתיה דר' יהושע דאשמועינן דמודה היכא דאין שור שחוט לפניך מאי שנא דאשמעינן בקרקע ואיצטריך למתנייה באביו משום סיפא לנקוט מלתיה במטלטלין ולישמעינן בדידיה גופיה:

נאמן - מדאורייתא בלא שבועה:

וניתני מודה ר' יהושע כו' והאכלתיו פרס - פרעתיו חציו שהוא נאמן בלא שבועה הואיל ואין שור שחוט לפניו דאשמועינן רבותא דאע"ג דמודה במקצת פטור הואיל ואינו תובעו:

אליבא דמאן - תנאי פליגי בהא מילתא בשבועות (דף מב.) ואי אמר רבי יהושע הכי לא כחד מנייהו הוא דאי כרבנן הא אמרי אפי' תובעו וזה מודה במקצת משיב אבידה הוא דתנן בשבועות מנה לאבא בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור משום שהוא כמשיב אבידה ומאי אשמעינן רבי יהושע באין שור שחוט אפי' שור שחוט לפניו נמי נאמן ואי אליבא דר' אליעזר בן יעקב כי לא תבע ליה נמי האמר שבועה בעי:

ורבי אליעזר לית ליה משיב אבידה פטור - מן השבועה בתמיה הא תקנתא דרבנן היא במס' גיטין (דף מח:) המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם וכיון דכי אינו תובעו נמי מחייב ליה שבועה הרי אין לך משיב אבידה גדולה מזה וחייב:

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן - משנה היא בשבועות:

טענת אחרים הוא - ומאי פעמים דקאמר ומאי טענת עצמו:

אלא הכא בדרבה קא מיפלגי - אלא לעולם בטוענו קטן ודקשיא לך אין נשבעין על טענת קטן הני מילי בשטוענו קטן אני נתתיו לך וקרא כתיב כי יתן איש אל רעהו ולא קטן ומהכא יליף לה בשבועות אבל הכא שבא בטענת אביו אית ליה לרבי אליעזר בן יעקב נשבעין ורבנן פליגי עליה אפילו בטוענו גדול וקרו ליה משיב אבידה ובדרבה קא מיפלגי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות יח ב (עריכה)


לא שנא בו ולא שנא בבנו - ואפילו הוא קטן:

אינו מעיז - ולהכי קרי ליה טענת עצמו משום דטענת קטן בעלמא לית בה מששא:

אבל בבנו מעיז - ואפילו הוא גדול:

מתני' העדים שאמרו כו' - שהיו מעידים על חתימתם לקיים את השטר:

פסולי עדות היינו - קרובים או משחקים בקוביא:

הרי אלו נאמנים - כיון דאין כתב ידם ניכר אלא על פיהם הפה שאסר הוא הפה שהתיר כי היכי דמהימנת להו אהא הימנינהו אהא:

יוצא ממקום אחר - חתומים בשטר אחר שהוחזק בב"ד וכתוב בו הנפק ובא אותו שטר לפנינו עם זה וכתב חותמן דומין של זה לשל זה אין כאן הפה שאסר ואין נאמנים לומר פסולים היינו:

גמ' לא שנו - דאם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין:

אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון - דלאו כל כמינייהו לשוויי נפשייהו רשעים בעדות פיהם ולפסול את השטר דאדם קרוב אצל עצמו ואינו נאמן על עצמו לא לזכות ולא לחובה בדיני נפשות ובפסולי עדות להעשות רשע ופסול על פיו ואלו פוסלים עצמן באומרם חתמנו שקר בשביל אונס ממון ורישא טעמא משום הפה שאסר הוא הפה שהתיר:

מחמת נפשות - שאמר בעל השטר הזה להרגנו ואדם חזק הוא:

כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד - דגבי עדות חדא הגדה כתיבא אם לא יגיד וגו' (ויקרא ה) והכא נמי כיון דחתימי בשטרא היינו הגדה דידהו והיכי מהימני תו למיעקר הואיל וכתב ידן יוצא ממקום אחר בשלמא רישא כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ועלייהו סמכינן כולה חדא הגדה היא דהא באותו דבור [בכדי] שאילת שלום קאמרי אבל אנוסים היינו אבל הכא לאו אפומייהו סמכינן:

הני מילי על פה - כגון המעיד בב"ד ולאחר כדי דבור בא לשנות בו:

אבל בשטר לא - דהגדה כתיב:

לא שנו - דאמרינן הפה שאסר כו':

אלא דאמרי מחמת נפשות - נאנסנו דלא משוו נפשייהו רשעים וכיון דעלייהו סמכינן הא בתוך כדי דבור עקרוה לסהדותייהו והפה שאסר התיר:

אין אדם משים עצמו רשע - אינו נאמן לפסול את עצמו מחזקתו דקרוב הוא אצל עצמו וקרוב פסול לעדות:

אין נאמנין לפוסלו - ארישא דמתניתין פליג העדים שאמרו כתב ידינו הוא אבל אנוסים היינו כו':

הפה שהתיר - וכיון דמחמת נפשות קאמרי נאנסנו לא משוו נפשייהו רשעים ופסולי עדות דקאמרי היינו טעמא דלאו בעדותן משוו נפשייהו רשעים אלא דאמרי קרובים או עבדים היינו ועכשיו אנו משוחררים:

בשלמא פסולי עדות - או קטנים כיון דמודים הם שהשטר כדין נכתב שההלואה או המקח אמת אבל אנחנו לא היינו ראוים והויא לה כמלוה על פה או אי מכירה היא לא נקנה הקרקע בשטר זה אמר ר"מ דלא מהימני דא"כ מלוה לא שדי זוזי בכדי וכי מחתים עדים על שטרו מידק דייק שיהו כשרים:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות יט א (עריכה)


אלא אנוסים מ"ט לא - נימא הפה שאסר הוא שהתיר:

אא"כ נעשה בגדול - כל מעשה השטר בגדולים הלוקח והמוכר וגבי עדים נמי אמרי' חזקה אין הלוקח מחתים בו קטנים:

יהרגו ואל יחתמו שקר - הלכך כי אמרי נמי אנוסים היינו מחמת נפשות משוו נפשייהו רשעים:

מודה בשטר שכתבו - לוה שהודה בשטר שכתבו ועל פיו נחתמו העדים:

אין המלוה צריך לקיימו - בעדים החתומים בו שאין הלוה שוב נאמן לומר פרעתיו ולא אמרינן בהאי הפה שאסר הוא שהתיר דמכיון שאמר כשר היה הרי הוחזק השטר וכי אמר פרעתיו לא מהימן שהרי ביד המלוה הוא ור"מ נמי דאמר אין נאמנים לפוסלו במודה לוה שכתבו קאמר וקסבר לא צריכינן תו לעדים ולאו אפומייהו מיקיים שטרא:

גנבא - מתגנב אתה לומר דבריך בלשון שלא נחלקו בו היחיד והמרובים כדי שלא יבטלו את דבריך דאמרת כיחידאה:

אי סבירא לך כר"מ אימא הלכה כר"מ - ולא תנקוט לה כמילתא באנפי נפשה:

ומר היכי סבירא ליה - במודה בשטר שכתבו:

כי אתו לקמן - מלוין מביאין שטרות:

קיימו שטרייכו - כך אני רגיל לומר למלוים המביאים שטרותיהם לפני ואין עדיהם עמהם אני אומר להם לכו ובקשו עדיכם וקיימוהו דאי לאו הכי אע"ג דמודה לוה שכתבו מצי למימר פרעתיו:

שטר אמנה - לא לוה כלום אלא כתבו ומסרו למלוה שאם יצטרך ללות ילוה והאמינו שלא יתבענו אא"כ מלוהו:

כל כמיניה - והלא עדים חתומים בו פשיטא דיתקיים בחותמיו:

כדרב הונא - ואשמעינן רב יהודה נמי הכי דלוה שאמר כתבתיו ומסרתיו לו אבל שטר אמנה הוא אין צריך המלוה לחזור ולהביא להעיד על החתימה דאין נאמן לוה לפוסלו דלא עביד איניש דכתב ומסר בלא הלואה:

שחב לאחרים - בהודאה זו שהוא מודה שהוא שטר אמנה חב ומפסיד את אחרים הנושים בו ואין לו מה להגבותם והיו רוצים לגבות חוב זה:

ונתן לאשר אשם לו - ולא כתב לאשר הלוהו אלא לאשר האשם שלו ואשם הוא קרן כדאמרי' בהגוזל (ב"ק דף קי.) למי שהקרן שלו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות יט ב (עריכה)


ואמר רב ששת גרסי': אעולה לא חתמי - וכי אמרי חתמנו אין נאמנים להרשיע את עצמן:

על פשיטי דספרא - שעל הלוה ליתן שכר הסופר ופעמים שאין לו ונותנו המלוה וחוזר וגובהו ממנו בשעת פרעון ומעכב השטר עליו:

ספר שאינו מוגה - תורה נביאים וכתובים:

מוגה - מן טעיות שבו:

עדים - החתומים בשטר ואמרו אמנה היו דברינו לא הלוהו כלום אלא כתבנו לו לכשיצטרך ילוה לו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה אפילו לאחר זמן דלאו מוקדם ליהוי לטרוף שלא כדין:

מודעא היו דברינו - אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא בפנינו והראנו אונסו והכרנו בו:

אין נאמנין - דלא אתי על פה ומרע ליה לשטרא:

מודעא - ניתן לעדים לכתוב את השטר כדי להציל האנוס מאונסו אמנה לא ניתן להכתב דעולה הואי וכי אמרו חתמנו משוי לנפשייהו רשעים ואין אדם נאמן לשום עצמו רשע:

תנאי היו דברינו - על תנאי מכרה לו שיעשה לו כך וכך ולא ראינו שקיים לו תנאו וזה אומר לא קיים לי ואינו מכר:

מודעא ואמנה - טעמא מאי קאמר מר אין נאמנין:

דקא עקרי ליה לשטרא - בעדותן זה ולא אתי על פה ומרע לשטרא הכא נמי כו':

או דלמא - הא לא עקרתא דשטרא הוא דמודים הם שהשטר אמת אלא שתנאי היה ביניהם וזו עדות אחרת היא ושטרא ממילא מיעקר לאחר זמן ביום שלא קיים תנאו בזמנו:

כי אתו לקמן - לקוחות שעידיהם מעידים שתנאי היו דבריהם:

אמרי' להו זילו קיימו תנאייכו - לבעלים:

וחותו לדינא - אם יעכב שוב הקרקע:

תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי - שניהם מעידים שהשטר אמת וכמות שהוא כתוב בלא תנאי חתמוהו:

והאי דקאמר תנאי חד הוא - ואינו נאמן לעקור שטר ששניהם חתומים בו:

אי הכי אפילו תרוייהו נמי אלא אמרינן כו' - אי הכי דכיון שהעיד על כתב ידו עשית לזה אחד ממקיימי השטר כמות שהוא כתוב בלא תנאי והוי להו עדיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים:

אפי' תרוייהו נמי - אמרי תנאי היו דברינו לא ליתהימנו דכיון שהעידו על כתב ידן קיימו השטר כמות שהוא כתוב וכי אמרי תנאי היו דברינו הוו להו מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי אמר רב נחמן קיימו תנאייכו כו':

אלא - על כרחך לאו חתימה מקויימת הוא דכיון דתוך כדי דבור מסקי דבורייהו ואמרי אבל תנאי היה ביניהן אמרינן הני למיעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו הוא קאתו ולומר לא חתמנו אלא ע"מ שיקיים את התנאי וכיון דתנאי מלתא אחריתי היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דעדות בפני עצמה היא:

האי נמי - כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דאית לן דמלתא אחריתי היא ושטרא ממילא מיעקר אישתכח דאין בשטר חתום אלא ע"א:

שקרא עליו ערער - שרצה הנתבע לפוסלו:

ומגבינן ביה - בתמיה:

תרי ותרי נינהו - עדי השטר ב' ואלו ב' מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כ א (עריכה)


וכשם שאין מזימין העדים אלא בפניהם - שהרי הם באין לחייבן כדי לעונשן או נפש או ממון והתורה אמרה והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו (ב"ק דף קיב:):

כך אין מכחישין - אפילו לבטל עדותן:

לא הוו משגיחין בהו - בעדי השטר לגבות על פיהם:

השתא - דאיכא למימר אילו הוו קמן הוו מודו להני אמרת מהימני:

ואוקי ממונא בחזקת מריה - בחזקת הלוה ואם קרקע היא תעמוד בחזקת המוכר ודקתני בבריי' אין נאמנים לא דליהוי שטרא מעליא למיגבי ביה אלא דלא קרעינן ליה ואי תפיס מידי והדר אתי האי ותבע מיניה לא מפקינן מיניה דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי וממונא בחזקת היכא דקאי:

זבין נכסיה - מכר קרקעותיו:

חלים - בריא:

ולא אמרן - דאוקי נכסי בחזקת בר שטיא:

אלא דאית ליה - בנכסים הללו חזקה דאבהתא שהיו של אבותיו דחזקה מעלייתא היא:

אבל לית ליה בהו חזקה דאבהתא - אלא חזקה דנפשיה שקנאן הוא והוחזקו בידו כקנייתו כך מכירתו ואין חזקתו חזקה לבטל מכירתו:

נהי דהזמה לא הויא - לעונשם לא נפש ולא ממון הכחשה הויא לבטל עדותן:

אין מקיימין את השטר - מתוך שטר אחר:

אא"כ קרא ערער - על אותו שטר האחר והוחזק בב"ד על ידי עדיו דאי לא קרא עליו ערער חיישינן דלמא ההוא גופיה מזוייף הוא:

משתי שדות - מעדים האלה אם חתומים על שני שטרות אחרים שהן מכר שתי שדות ואכלום הלקוחות ע"י שטרות הללו שלש שנים מקיימין שטר שלישי מהן אם החתימות דומות:

בשופי - בלא ערעור:

וביוצא מתחת ידי אחר - שהשטרות הללו שמקיימין את השלישי מהם יוצא מתחת ידי אחר ולא מתחת ידיו של זה המוציא את השלישי:

זיופי זייף - הסתכל בכתב של אותן שטרות וכוון וחתם הוא עצמו את השלישי דוגמת אותה חתימה:

מכוין - מצמצם כתב בכתב הואיל ואינו לפניו:

כותב אדם - אם עשאוהו עד בדבר וירא לשוכחו כותבו על חתיכת קלף ומצניעה:

ומעיד - ע"פ אותו כתב אפי' לאחר כמה שנים:

שזוכרה מעצמו - בלא ראיית השטר נזכר קצת מעדותו מאליו:

אע"פ שאין זוכרה מעצמו - אלא לאחר שרואה בשטר נתן בלבו ונזכר שלא נשתכח ממנו כל כך שכשמזכירים לו נזכר אבל אינו נזכר לגמרי לא דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם:

עצמו מאי - אם בעל דין עצמו מזכירו עד שנזכר מאי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כ ב (עריכה)


ואי צורבא מרבנן הוא - העד:

אפי' לעצמו - של בעל דין דצורבא דרבנן אי לאו דכי רמי אנפשיה מדכר שפיר לא הוה סמיך אספיקא למיקם ואסהודי:

מחסם - מגמגם תמה על רב אשי שהעיד בדבר:

התלוליות - תילי קרקע ודרך בני אדם לקבור בתל משום דאין בני אדם מטין מן הדרך לעבור עליו ועיר ודרך לקמן מפרש להו:

אחד חדשות - שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל דאיכא למימר כיון דחדשה היא אם איתא שנקבר שם מת מדכר דכיר ליה אפ"ה טמאות מספק דכיון דסמוכה לעיר איכא למימר אשה יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה:

הרחוקות - דאין אשה יחידה הולכת שם:

חדשות טהורות - דאם איתא דנקבר ביה הוו ידעי ליה:

ישנות טמאות - שכבר נשתכח הדבר מן היודעים:

ואיזו היא קרובה - לעיר שאנו אומרים עליה שאף החדשה טמאה חמשים אמה:

ואיזו היא ישנה - שאנו אומרים עליה שאפי' היא רחוקה טמאה ששים שנה:

שאין קרובה הימנה - אבל אם יש קרובה הימנה אפי' היא בתוך חמשים אמה הויא כרחוקה וחדשה טהורה דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור לא שבקה קרובה הימנה ואזלא לגבי דהך:

שאין אדם זוכרה - שאין אדם אומר זכור אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה כאן:

עילה מצאו - עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה ולטהר את ארץ ישראל במסכת נזיר בפרק בתרא אלמא מספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה של ארץ ישראל:

וטיהרו את א"י - גרסי' ולא גרסינן כל:

דמתרמי בין השמשות - של ערב השבת ואין שהות לילך עד בית הקברות:

ומוכי שחין - שאבריהן נופלין או שחותכין אותן ואבר מן החי מטמא כאבר מן המת כדאמרינן בהעור והרוטב (חולין קכט:):

ש"מ - מדקתני לעיל איזו היא ישנה ששים שנה וטעמא משום דלא דכירי לה הוא האי סהדות' כו':

אבל הכא - שעשאוהו עד בדבר אפילו טובא נמי סמכינן אסהדותיה אי מסהיד:

מתני' הרי אלו נאמנין - דאיכא תרי סהדי דמסהדי אכל כתב וכתב:

צריכים לצרף עמהן אחר - שיכיר כתב ידי שניהם דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב וטעמא מפרש בגמרא:

גמ' כשתימצי לומר לדברי רבי - כשתעמוד לסוף דבריו קסבר


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כא א (עריכה)

על כתב ידן הן באין להעיד כשמקיימין השטר בב"ד לפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב:

לדברי חכמים על מנה שבשטר הם מעידים - אנחנו ראינו המלוה וחתמנו הלכך בתרי סגי ולא צריך חד מינייהו לאסהודי אדחבריה:

מהו דתימא לרבי ספוקי מספקא ליה אי על כתב ידן - אנו נזקקין שיעידו:

או על מנה שבשטר - ומשום שמא על כתב ידן הן מעידין מצריך תרי לכל כתב וכתב ומיפשט מיהא לא פשיטא ליה:

ונפקא מינה - בין ספק לודאי לשנים החתומים על השטר ומת אחד מהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו ואין זה כשר להעיד על כתב ידו ועל של חבירו ולצרף אחד עמו שיעיד על שתיהן דדלמא על מנה שבשטר הן מעידין וכי אומר זה כתב ידי נפיק פלגא דממונא אפומיה וזה שמעיד עמו על חתימתו לא מעלה ולא מוריד דאינו צריך לו וכי הדר מצטרף עם ההוא מן השוק להעיד על חתימת המת הדר נפיק ריבעא דממונא אפומיה אשתכח דכולא ממונא נכי ריבעא נפיק אפומיה ואנן ע"פ שנים עדים בעינן חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה הלכך ניבעי תרי דכיון דספיקא היא ניזיל הכא לחומרא והכא לחומרא היכא דשניהם קיימים אזלינן לחומרא ואמרינן על כתב ידן הן מעידין ובעינן תרין על כל כתב וכתב והיכא דמית חד מנייהו בעינן תרין מן השוק שיעיד האחד על כתב יד המת ואחד מהן יעיד על כתב יד המת והחי דאי הוה פשיטא לן דעל כתב ידן מעידין הוי סגי בחד מן השוק שיעיד על שתי החתימות והחי יעיד גם הוא על שתיהם ולא נפיק כולא ממונא נכי ריבעא אפומא דחד דאיהו נמי צריך לאותו מן השוק שיעיד על חתימתו אבל השתא דמספקא לן דלמא על מנה שבשטר הן מעידין ועל כתב ידו הוא נאמן ואין צריך לצירוף ועוד אנו צריכים לו שיעיד על חותם המת נפקי תלתא ריבעי אפומיה אי ליכא תרין מן השוק שלא יהא זה צריך להעיד על המת קמ"ל דפשיטא ליה וסגי בחד מן השוק ושניהם יעידו על שתיהן:

בין לקולא - כי הכא דאילו לרבנן בעי שנים מן השוק שיעידו על של מת וזה לבדו יעיד על חתימתו:

נכי ריבעא - חסר ריבעא:

צריך שנים - לדברי חכמים:

ואי ליכא שנים - שיכירו כתב המת:

אלא חד - וזה החי נמי מכירה מאי ניעביד:

לכתוב - זה שנשאר בחיים:

חתימת ידיה אחספא ונשדייה בבי דינא - ויטלוה הדיינים ויקיפוה אצל חתימתו שבשטר:

ומחזקי - ההיא דשטרא מהך דאחספא דלא צריך לאסהודי אחתימת ידיה:

וכתב עליה מאי דבעי - למעלה מן החתימה יכתוב שזה החתום לוה ממנו מנה וכותב כך אני פלוני החתום למטה לויתי מנה מפלוני:

מנכסים בני חורין - וממשעבדי לא דלית ליה קלא לדבר שאינו עשוי בעדים:

מהו דתימא - כי היכי דהלכה כרבי מחבירו ה"נ אפילו מחביריו:

דנפיק מבי דינא דמר שמואל - שקיימוהו בבית דינו וכך נמצא כתוב בהנפק שכתבו הדיינים בו:

מדאתא רב ענן כו' - אלמא כרבי ס"ל שצריך לומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי:

שטרא דיתמי הוה - שהוצרך לעיין בתקנתם:

וחש שמואל - שאם לא כתב בו אלא פלוני העיד על כתב ידו ופלוני על כתב ידו שמא כשיוציאו היתומים שטר זה בב"ד לגבות יהא אותו ב"ד טועה לומר שהלכה כרבי ויאמרו שאין זה קיום:

איכא דס"ל - בעלמא ולא מחביריו ובהא אפי' מחביריו:

עד ודיין - שטר שכתוב בו הנפק וחתמו הדיינין על הנפק שלו ולאחר זמן כשהוציאו המלוה לגבות ערער הלוה לומר מזוייף הוא ובא אחד מעדי השטר והעיד על כתב ידו ואחד מן הדיינים העיד על כתב ידו מצטרפין להכשירו:

מאי דקא מסהיד סהדא כו' - עדי השטר מעידין על מנה שבשטר כרבנן והדיינין מעידין בפנינו נתקיים: רב יהודה אחוה דרמי בר יחזקאל הוה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כא ב (עריכה)


איקלע רבנאי למיזבן שומשמי גרסי' ולא גרסי' דאיקלע ולא גרסינן לגבן ולאו רמי אמרה דא"א לומר כן שאמר רמי עדות זו על אמימר ורב אשי שהרי רב אשי כמה דורות היה אחריו דאמרינן בקדושין (דף עב.) יום שמת רב יהודה נולד רבא יום שמת רבא נולד רב אשי: אבוה דאמך - רמי בר חמא:

שלשה שישבו - בב"ד:

לקיים השטר - ובלא העדאת עדים שיעידו על כתב ידן לפי שהדיינין עצמן מכירין אותה השנים מכירין אותה ואחד אינו מכיר:

עד שלא חתמו - השנים על ההנפק:

מעידין - לפני השלישי שזהו כתב ידן של חתומים:

וחותם - עמהם על מה שכותבין אשרנוהי וקיימנוהי לשטרא דנן במותב תלתא דאשתמודענא דחתימת ידא דסהדי היא:

משחתמו אין מעידין - דחתימה קמייתא בשקרא הוה דלאו תלתא הוו דידעי:

ומי כתבינן - לאשרתא דידיה בתמיה וכי קודם שנתקיים לפני שלשתן יכתבו במותב תלתא הוינא ואשתמודענא כו':

אשרתא - לשון חוזק שמחזקים [את השטר] וכותבין אשרנוהי:

דנכתבא מקמי דניחוו סהדי כו' - עד שלא העידו העדים על כתב ידם כתבו הדיינין במותב תלתא הוינא ונפיק שטרא דנן קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני אחתימת ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי:

עד נעשה דיין - שהרי השנים העידו על החתימות:

צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד - שאם העידו בפני השנים אין הג' יכול לחתום דהא הכא הוצרכו השנים להעיד בפני הג':

דלמא לעולם צריכין - להעיד שאין עדות אלא ע"י הגדת עדות:

ושאני הכא דקא מקיימא הגדה - בפני היחיד שאינו מכיר:

דלא מקיימא הגדה כלל - אי לא הוו מסהדי באפיה:

ראוהו ג' - בעדות החדש קאי:

והן בית דין - מסנהדרין המקדשין את החדש:

יעמדו השנים - להיות עדים והתם פרכינן לא תהא שמיעה גדולה מראיה ומוקמינן לה כשראוהו בלילה לפיכך אם לא יעידו לבקר על מה יאמרו מקודש:

שאין היחיד נאמן - לקדש החדש ביחידי:

ליתבו בדוכתייהו - אחר שהעידו בפניו:

וקרא ערער על הא' - שהוא פסול:

עד שלא חתמו - השני דיינים על האשרתא:

מעידין - על זה שהוא כשר:

משחתמו - הוו להו נוגעין בעדות שגנאי להם שישבו עם פסול בדין:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כב א (עריכה)


תרי ותרי נינהו - כי אמרי לא גזל הוו להו תרי ותרי ולא מתכשר בהכי דקי"ל לקמן בפרקין (דף כו.) אין ערער פחות משנים:

דפגם משפחה - שהעידו עליו שהוא עבד ועבד פסול לדין ולעדות ק"ו מאשה כדאמר בפ' החובל (ב"ק פח.):

גלוי מילתא בעלמא הוא - משחתמו אמאי אין מעידין עליו מאי חשד נוגע בעדות איכא הכא דבר זה צריכין הן לברר ודבר העשוי לגלות הוא שיבדקו אחריו עד שיבורר הדבר ואין עדותן של אלו תלוי בהגדתן ואינן אלא מגלי דבר בעלמא:

דעבד תשובה - והשיב את הגזלה:

ואי לאו רבי אבא דמן עכו - שהזכירה לי לאחר זמן:

שכחתה - שכחתיה:

ומת אחד מהן - עד שלא חתמו:

צריכין למיכתב כו' - דקיום השטר בשלשה והרואה שנים חתומין בו יאמר שבשנים קיימוהו:

ואי כתב ביה שטרא דנן נפק קדמנא בי דינא תו לא צריך - דלא מקרי בי דינא בציר מתלתא:

בי דינא דרבנא אשי - אורחא דמילתא נקט שהוא היה ראש ישיבה במתא מחסיא בימי רב נחמן בר יצחק דהוא מרא דשמעתא דודאי בי דינא דרב אשי לא עבדין בתרין:

ואמר לנא רבנא אשי - לאזדקוקי ליה ולקיומי דכיון דרב אשי גופיה הזקיקן איהו ודאי לתלתא אמר ויש מפרשין ואמר לנא רבנא אשי תלתא נינהו ולא נהירא לי דאי רב אשי חד מנהון מאי ואמר לנא דכתבי ביה:

מתני' נשביתי - לבין העובדי כוכבים:

וטהורה אני - שלא נבעלתי לעובד כוכבים:

נאמנת - ומותרת לכהן:

ואם משניסת באו עדים - בגמרא מפרש אהייא קאי:

גמ' נתתי לאיש אסרה - לכל העולם דלא ידעינן למאן וכי אמר הזה התירה לו:

שנאמן לאסור את בתו - כשהיא קטנה או נערה שבידו לקדשה כדאמרי' בפ' נערה שנתפתתה מנין שאם אמר קדשתיה לפלוני שהוא נאמן לאוסרה על הכל:

את בתי נתתי - אלמא בדידיה תליא נתינה והימניה קרא למימר הכי:

הזה למה לי - כיון דלאו להפה שאסר מיבעי ליה:

ולא ליבם - אם הוציא שם רע על נישואי אחיו שאין היבם נידון כמוציא שם רע ליענש במאה כסף והכי מוכח לקמן בפרק נערה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כב ב (עריכה)


אמתלא - משל וטעם למה אמרה תחלה מקודשת אני:

אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת - הואיל ונתנה אמתלא נאמנת:

אמרה טמאה אני - אמרה לבעלה נדה אני:

טהורה אני - לא הייתי נדה:

לא עבד שמואל עובדא בנפשיה - פעם אחת אמרה לו אשתו כן ונתנה אמתלא לדבריה ופירש הימנה עד שטבלה:

לא תצא - ולקמיה פריך תרי ותרי נינהו:

שבאו עדים - שאמרו לא מת:

באשם תלוי - בא על ספק כרת:

לאחד מעדיה - שאמרו מת דאין אשם תלוי אלא למי שלבו נוקפו וזה אומר ברי לי:

באומרת ברי לי - אין לבי נוקפי שברי לי אילו היה קיים היה בא:

תרגמה - להא דר' יוחנן:

בעד אחד - ולאו שנים איתמר אלא עד אומר כו' ועד אומר כו':

הימנוהו רבנן כבתרי - לומר מת כדאמרינן ביבמות בהאשה מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלתה עליה בתחלתה:

אפי' לכתחלה נמי - תינשא:

דרב אסי - ביבמות בפ' שני:

תרוייהו באשת איש קא מסהדי - שניהן מעידין שאשת איש היתה:

מיתה אינה יכולה מכחשתו - אם יבא בעלה אינה יכולה לומר מת אתה הלכך אי לאו דברי לה שמת מירתתא ולא מינסבא:

גירושין יכולה מכחשתו - אם יבא ויאמר לא גירשתיך היא תאמר גירשתני הלכך אי שרית לה סמכה אהכחשה ומינסבא על פי עדים הללו מספק ולא מירתתא למידק שפיר:

עכשיו מת - היום:

ליכא לברורה - אם אמרו טבע במים או אכלו ארי אין אנו יכולין לברר הדברים הלכך לכתחלה לא תינשא ואם ניסת לא תצא כרבנן וכשניסת לאחד מעדיה:

אחזי גיטיך - דבשעתא פורתא לא מהימנא למימר אירכס לי:

הרי זו לא תנשא - לאחר:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כג א (עריכה)


תרוייהו בפנויה קמסהדי - לדברי שניהם עד עכשיו בחזקת פנויה היתה [קודם שנתקדשה]:

איפוך - ברישא תני אם ניסת תצא וסיפא אם ניסת לא תצא:

דמגרשי בצנעא - ואפילו הכי לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים:

ארישא - אם משניסת באו עדים שהיתה אשת איש והיא ניסת על פי עצמה שאמרה גרושה אני:

אסיפא - אנשביתי וטהורה אני והתירוה לינשא ואח"כ באו עדים שנשבית:

בשבויה הקילו - דחששא בעלמא הוא דאיכא שמא נבעלה לעובד כוכבים ונפסלה לכהונה:

דרב המנונא - דאמר האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת הלכך הא דאמרה גרושה אני מהימנא:

ויש לי עדים - שהיו עמי תמיד שלא נתייחדתי עם עובד כוכבים:

ואח"כ באו עדים - שנשבית דהשתא לאו הפה שאסר הוא אפי' הכי לא תצא:

אפי' יש לה כמה בנים - מן הכהן הזה שנשאה:

דאתיין לנהרדעא - להפדותן:

אוקמינהו לשבויינהו אבראי - שלא יבואו לפני ב"ד ולא ידעו ב"ד שהן שבויות אלא ע"פ עצמן ויתירום:

בנן דמוריין אינון - בנות אדם גדול ובעל הוראה הוא שידעו לעשות הן:

לרב שמן - כהן היה:

איטפל בקרובותיך - שא אחת מהן שהן קרובותיך:

והא איכא סהדי במדינת הים - שראו שנשבו ודלמא אתו לקמן למחר וליומא אוחרן לאחר שתנשא:

השתא מיהא לא איתנהו - קודם נישואין ומשום דלמא אתו לא אסרינן לה השתא:

עדים בצד אסתן - בצד צפון [מצפון זהב יאתה (איוב לז) מתרגם מדאיסתנא]:

ותאסר - בתמיה הא אתו קודם נשואין:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כג ב (עריכה)


מתני' שתי נשים שנשבו - שיש עדים שנשבו:

שמעידות זו את זו - כל אחת אומרת חברתי טהורה:

הרי אלו נאמנות - דבשבויה הקילו להאמין עד אחד ואפילו אשה:

גמ' נאמנת - על הכל:

אינה נאמנת - על כלום ולקמיה מפרש לה לכולה:

אי דליכא עדים - שנשבו:

אלא פשיטא דאיכא עדים - הלכך אעצמה אינה נאמנת לטהרה וחברתה נמי אע"ג דאנן אמרינן בחזקת טמאה קיימא ההוא לאו משום הימנותא דהך הוא דבלאו סהדותא דידה נמי בחזקת טומאה היא:

ואינה נאמנת על חברתה - על כרחך משמע דחברתה בחזקת טהורה קיימא דבשלמא אינה נאמנת דרישא אע"ג דאכולה מילתא משמע שייך למיתנייה משום דידה אלא הכא דבהדיא תנא אינה נאמנת על חברתה קשה:

אלא פשיטא דליכא עדים - ואדידה מהימנא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא:

דאפיך - מיפך את כל דבריה:

חברתה משתריא אפומא דידה - דבשבויה האמינו חכמים עד אחד להקל ואפילו עבד או שפחה כדקתני מתני' (לקמן דף כז.) אם יש להן עדים אפילו עבד כו' וכל מקום שנאמן בו עד אחד הרי הוא כשנים ואין דברי אחד שכנגדו לטמא עומד במקום שנים:

הכי גרסינן איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה - ואעדי שבוייה קאי דעד אחד בטומאה אינו כלום אלא בסוטה בלבד שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:

שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא - לפיכך אין העד נאמן לטהרה:

היינו רישא - הני מילי תרוייהו אשמעינן ברישא חתיכה דאיסורא מרישא שמעינן שריותא דחברתה אפומא דעד מסיפא דרישא שמעינן תרתי בבי קמייתא רישא קרי להו דדמיין להדדי ותרתי בבי בתרייתא חדא מילתא היא דבכל חדא תנן מילתא וחילופה בין ברישא בין בסיפא:

מהו דתימא כו' - ומשום נאמנת על עצמה תנא ליה:

איהי כיון דאיכא עדים - גרסינן:

היינו רישא דרישא - דהא ודאי משום דאינה נאמנת על עצמה לא אצטריך למיתנייה דהא טובא אשמועינן דבמקום עדי שבויה לא מהימנא למימר טהורה אני ומשום נאמנת על חברתה הוא דאצטריך דאע"ג דעד קא מכחיש לה מהימנא והא ברישא דרישא אשמעינן:

במקום דפסלה לנפשה - התם הוא דמהימנא אחברתה משום דקאמרה טמאה אני:

אבל היכא דמכשרא נמי לנפשה - אימא משום דידה הוא דקאמרה ולא אחברתה: קמ"ל גרסינן: ל"א גרסינן מהו דתימא כי מהימנא במקום עד פסול כגון דעד דקא מפיך הוי אשה אבל במקום עד כשר לא תנא משנה יתירה דאפי' במקום עד כשר:

מתני' וכן שני אנשים - לא גרסינן שנשבו:

אין נאמנים - ליתן להן תרומה:

ובזמן שמעידין זה את זה - שכל אחד אומר אני וחברי כהן:

רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד - ואפילו היכא דליכא גומלין וכל שכן הכא דאיכא למיחש לגומלין העד אתה עלי ואני עליך:

עוררין - שקורין עליו שם פסול:

מעלין - היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין ר' אלעזר לתנא קמא דר' יהודה:

רבן שמעון כו' - בגמ' מפרש מאי בינייהו:

גמ' כל הני - דתנא מתניתין לאשמועינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר ל"ל:

משום דאיכא דררא דממונא - הלכך אי לאו דפשיטא מלתא שלקחה מאביו לא היה אומר של אביך היתה וגורם לעצמו הפסד ממון וכשאומר תחלת דבריו על שם סופו אמרו לגמור בהן ולקחתיה הימנו:

אבל עדים - שאמרו כתב ידינו הוא:

דליכא דררא דממונא - לגבייהו דלימטינהו פסידא בהאי עדות:

אימא לא - ליתהמנו למימר אנוסין היינו דמעיקרא כי אמרו כתב ידינו הוא אדעתא דסהדותא אמרו ולאו למיגמר בה אנוסים היינו והדר אימליכו למיגמר בה הכי קמשמע לן:

דלעלמא - אין הדבור האחרון מהני לעצמו אלא לאחרים ומשום אחרים לא הוו הדרי במלתייהו אבל איהו גופיה דלנפשיה מהני כי הדר ואמר לקחתיה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כד א (עריכה)


משום דבעי למיתני שתי נשים שנשבו - לאשמועינן דבזמן שמעידות זו את זו נאמנות:

נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה - מיוחסת מעלה היא ביוחסין:

למימרא כו' - קא ס"ד דטעמא דרבי יהודה משום גומלין:

החמרים - סוחרי תבואה ומוליכין ממקום הזול לכרכין:

שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן - משבח את של חבירו ומזלזל את שלו שלי אינו מעושר של חבירי מעושר שלי חדש ואינו יבש עדיין כל צורכו [ושל חבירי ישן ויבש כל צורכו] דסתם ישן טוב מן החדש בעת הגורן כדאמרי' באיזהו נשך (ב"מ עב:) היו חדשות מארבע וישנות משלש:

אינו נאמן - הואיל ועם הארץ הוא ואינו נאמן על המעשר אע"פ שמעיד על שלו שאינו מתוקן ועוד שמוסיף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו אינו נאמן להחזיק את של חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין אמור אתה כאן ואני במקום אחר:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כד ב (עריכה)


בשכלי אומנותו בידו - חמר המביא תבואה למכור היה נושא בידו כלי היכר של מכירה כגון מחק שמוחקין בה המדה והמביאה להצניע אינו נושא בידו כלי אומנות מכר והכא כגון שכלי אומנותו בידו של זה המזלזל את שלו דאנן סהדי שלמוכרה הביאה הלכך אין זה אלא גומל וזה יעיד עליו בכרך שלפניהם:

הקדר - שהוא חבר:

הפנימיות טהורות - כולה מתרצא ואזלא לקמיה:

בשכלי אומנותו בידו - להיכר שהוא נושאן למוכרן:

ממשמשת בהן - לבדוק וליקח:

ומשום חיפופי רשות הרבים - שנותנים בני אדם אבנים גדולות או יתדות לצידי רה"ר להרחיק העגלות מלהזיק את הכתלים ומתוך שהן דוחקות את רה"ר וזה הניח קדירותיו אצלם דחק גם הוא את הדרך והעוברין שם מתחככין בהן ובגדיהן עוברין על פני אוירן ובגדי עם הארץ טמאים הם ומטמאים את החיצוניות:

במעלין מתרומה ליוחסין - רבי יהודה סבר הרואה שמאכילין תרומה לאדם בחזקת כהן מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן ומעלין אותו ליוחסין הלכך אם תאכילהו תרומה הרי אתה מביאו להשיאו אשה וטעמיה לאו משום גומלין הוא ורבנן סברי אין מעלין מתרומה ליוחסין:

דאיסור מיתה - אם זר הוא לא היה אוכל תרומה שהוא עון מיתה:

דאיסור עשה - כה תברכו (במדבר ו) אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה:

גדולה חזקה - שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו:

בקשו כתבם המתיחשים - שיהו כהנים כשרים לפי שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ וילדו להם בנים כדכתיב בספר עזרא והם חללים הוצרכו הנולדים בגולה להתייחס כשעלו מן הגולה לשרת בבנין שני:

ויגאלו - נפסלו מלשון לחם מגואל (מלאכי א):

התרשתא - הוא נחמיה בן חכליה וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ח):

עד עמוד כהן לאורים וגו' - כאדם שאומר לחבירו עד שיבא המשיח דאורים ותומים לא הוו במקדש שני שנחסרו חמשה דברים כדאמרינן בסדר יומא (דף כא:):

מקדשי הקדשים - דוקא מקדשי המקדש פסלינהו אבל תרומה שהיו רגילין בה בגולה לא אסר עלייהו משום דהוחזקו בה:

קדשי הגבול - תרומה שהיא נוהגת בגבולין חוץ למקדש ולירושלים:

אף כאן בקדשי הגבול - ומדאמר רבי יוסי גדולה חזקה ש"מ נשיאות כפים נמי לא אסר עלייהו שהרי הוחזקו בה בגבולין:

ואי סלקא דעתך כו' אתו לאסוקינהו - ומה הועילו בתקנתם:

שאני הכא - דליכא למיחש דליסוקינהו דהא ריע חזקייהו שהרי הכל רואין שאר כהנים אוכלין קדשי המקדש והם אינן אוכלין יש כאן היכר גדול שיש בהן צד פסול אבל שאר בני אדם כגון בזמן הזה לעולם מעלין מנשיאות כפים ליוחסין:

[דאי לא תימא הכי - דעל דא סמיך שיש בהן היכר תרומה נמי תקשי למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין]:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כה א (עריכה)


ואלא מאי גדולה חזקה - דקאמר ר' יוסי למה לנו [לחוש] להשבית חזקתם כי מה יש לחוש לבטלה:

בתרומה דרבנן - שהרי בגולה היו שאין שם תרומה מן התורה דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ כדאמרינן בקידושין (דף לו:):

ואיבעית אימא השתא נמי בתרומה דרבנן אכול - תרומת פירות האילן וירק:

דאורייתא - דגן תירוש ויצהר לא אכול ומש"ה לא קשיא למ"ד מעלין מתרומה ליוחסין דכי מסקינן ליוחסין מתרומה דאורייתא כו':

דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא - שהרי לארץ באו ומצויה שם תרומה גמורה דאורייתא מה שלא היה מצוי להם בגולה ויש לחוש פן יאכילום בה:

לא במידי דאקרי קדש - והיינו תרומה:

וכל זר לא יאכל קדש - בתרומה משתעי דכתיב בפרשה לעיל מיניה ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואוקמינן בתרומה ביבמות בהערל (דף עד:):

ולא במידי דאקרי קדשים - אפילו חזה ושוק של שלמים הנאכלים לנשי כהנים ולעבדיהם:

ואמר מר - ביבמות בפרק יש מותרות בבת כהן שניסת לישראל ונעשית אלמנה וגרושה וזרע אין לה שחוזרת לתרומת אביה ואינה חוזרת לחזה ושוק ויליף לה מהאי קרא כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל עוד:

חזקה לכהונה - להעיד עליו שהוא כהן:

נשיאות כפים בבבל - הרואהו נושא כפיו בבבל מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן ומקבלין הימנו לפי שיש שם ישיבה וב"ד קבוע בודקין אחר נושאי כפים אבל אכילת חלה ותרומה אינה חזקה דחוצה לארץ לאו דאורייתא תרומה דיליה ולא קפדי כולי האי:

ואכילת חלה בסוריא - היא ארם צובה שכיבשה דוד וחיברה לא"י וקסבר האי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש וחלתה ותרומתה דאורייתא וקס"ד תנא חלה וה"ה לתרומה:

וחילוק מתנות - דהזרוע והלחיים:

בכרכין - ואע"ג דאיסורן אין איסור לזרים הואיל וכרכים מקום שווקין הן ומצויין בו עוברים ושבים המכירין בו אי לאו דכהן הוה לא מחציף נפשיה:

לא לתרומה - הרואהו נושא כפיו בבבל או אוכל חלה דווקא בסוריא והעיד עליו בא"י מקבלין עדותו להאכילו תרומה אבל לא ליוחסין:

מה אכילת חלה - עדות חזקתה:

ליוחסין - דאי לתרומה פשיטא היא גופה תרומה היא וכבר הוחזק בה:

ומסקינן מחלה דרבנן כו' - דאי לאו כהן הוא לא הוו ספו ליה חלה גזירה משום תרומה:

וכדאפיך - לקמן מפרש:

נשיאות כפים וחילוק גרנות - דתרומה:

בא"י - נושאי כפים דאיכא ב"ד קבועין ובדקי וחילוק גרנות קס"ד השתא דתרומה בזמן הזה דאורייתא וכיון דעון מיתה איכא מסקינן מינה ליוחסין:

בסוריא וכ"מ ששלוחי א"י מגיעין - להודיע לגולה יום שקידשו ב"ד את החדש לעשות פסח בזמנו דהיינו היושבים בתוך מהלך חמשה עשר יום:

נשיאות כפים ראיה - לפי שב"ד קבוע שם שמקבל שליחות החדש של ב"ד הגדול:

אבל לא חילוק גרנות - דתרומה דידהו לאו דאורייתא ובסוריא נמי האי תנא סבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ופלוגתא דתנאי היא בהך מילתא (ע"ז דף כא.):

בבי רב - בית המדרש קרי בי רב:

נתחייבו בחלה - דכתיב בבואכם אל הארץ ותניא בספרי ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר כי תבאו כי יביאך וכאן בבואכם ללמדך שכיון שנכנסו לה נתחייבו:

ולא נתחייבו בתרומות ומעשרות - דכתיב דגנך תבואת זרעך המיוחדת לך ועוד שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ושמטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בסדר עולם ובמסכת ערכין (דף יב:): הכי גרסינן אי בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים תלמוד לומר בבואכם בביאת כולכם כו'. והכי פירושו כיון דשינה הכתוב ביאה זו לכתוב בה בבואכם ולא כתב כי תבאו יכול משנכנסו לה מרגלים ת"ל כו':


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כה ב (עריכה)


לאו כולהו סלוק - רובן נשארו בבבל דכתיב כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב):

ועדות - אם באו עדים שהוא כהן שמכירין את אביו ואת אמו:

ועדות חזקה היא - בתמיה וכי עדות חזקה קרי ליה:

עדות הבאה מכח חזקה כחזקה - העדות נקבל ונאכילו בתרומה כאילו ראינוה אנן לאותה חזקה שזה העיד:

או בחזקת שהוא גדול - כדאמרינן בעלמא (גיטין דף נט:) רב קרי בכהני ואע"ג דלאו כהן הוה:

שקרא אחריו לוי - ואי לאו כהן הוא אין לוי קורא אחריו דאמרינן במסכת גיטין (שם) אם אין שם כהן נתפרדה חבילה ומפרשינן דאין לוי קורא במקום שאין כהן ויש מפרשים נתפרדה החבילה שבמקום שאין כהן אם רוצה ישראל לקרות לפני לוי קורא ודוקא דאין שם כהן אבל היכא דאיכא כהן לא נתפרדה החבילה ולא יקרא ישראל גדול לפני לוי והכא כהן אחר הוה התם הלכך אי לאו דהאי כהן הוה לא הוה לוי קרי אבתריה:

שקרא לפניו כהן - ואי לאו דהאי לוי הוא לא היה קורא שני אלא שלישי שנים כהנים היו קורין לפניו והוא שלישי דהכי אמרינן במסכת גיטין אם אין שם לוי קורא כהן במקומו:

ללויה - לתת לו מעשר ראשון:

ואם אין שם גורן - אם אין שם זורעי תבואה במקומו:

זימנין - פעם אחרת:

הדר - ריש לקיש:

חזייה לרבי אלעזר בישות - החזיר פניו ונסתכל ברבי אלעזר בעין רעה שהבין שמפי ר' יוחנן שמע לשון זה וכשאמר לשון זה לא אמרה בשם רבי יוחנן לפיכך לא קיבלה הימנו:

להשיאו אשה - שמא ממזר או נתין הוא:

שיש בידו להאכילו תרומה - שהרי הוא כהן והכל חולקין לו תרומה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כו א (עריכה)


והטבילוני - מפני שסתם תינוק מטפח באשפות ושרצים מצויין שם:

לערב - דצריך הערב שמש:

והחולק בב"ד - קא ס"ד שעל פי ב"ד הקבוע בעיר היו חולקין לו תרומה בבית הגרנות ולקמיה פריך אי בב"ד לא הוי חזקה היכא הויא חזקה:

בתר דקנסינהו עזרא - ללוים דלא ליתבו להו כדאמרי' ביבמות בפ' יש מותרות (דף פו:):

לוי דלאו לוי הוא - כלומר בלוי ליכא לספוקי דהא אביו כהן:

למ"ד כו' - פלוגתא היא ביבמות (שם):

בנכסי אביו כו' אינה חזקה - להשבית מעליו קול היוצא על אמו שהיא גרושה והוא חלל:

פשיטא - דהא אפי' הוא חלל יורש את אביו:

רבן שמעון היינו רבי אליעזר - דהא ודאי במקום שיש עוררין לא אמר רבן שמעון דליהוי חד נאמן וכי אמר מעלין במקום שאין עוררין קאמר:

דר"א סבר ערער חד - הוי ערער ואין אחד נאמן עליו להכשירו:

ונפק עליה קלא - קול בעלמא ולא עדות:

ואחתיניה - מן הכהונה עד שיבדקו את הדבר שמעלה הוא לכהונה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כו ב (עריכה)


ואסקיניה - דבמקום קול הוי חד מהימן:

ודכולי עלמא - בין לר' אלעזר בין לר"ש:

מצטרפין - שני עדים המעידים זה שלא בפני זה בשאר עדיות:

דחיישינן לזילותא דבי דינא - שהורידוהו שני פעמים ועכשיו יעלוהו ויבטלו דבריהם והיינו דקאמר ר' אלעזר דמאחר שהורדנוהו ע"פ העוררין אין מעלין ע"פ עד זה השני אע"פ שיש לצרפו עם האחר:

ואנן מסקינן ליה - ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמינן אחזקיה קמייתא דאסקיניה ע"פ עד הראשון שהוא נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא:

אפילו תרי - אתו בהדי הדדי נמי בפעם שניה לרבי אלעזר לא מסקינן ליה:

עד שיראו שניהם כאחד - את העדות לאפוקי אחד אומר בפני הלווהו ואחד אומר בפני הודה לו עליו:

ואין עדותן מתקיימת - להתקבל בב"ד ואפי' ראו שניהן כאחד ופלוגתא אחריתי היא ולאו ר' יהושע בן קרחה קאמר לה ורבי אלעזר ורבן שמעון בפלוגתא דרבי נתן ורבנן פליגי:

מתני' ע"י ממון מותרת לבעלה - דמרתתי להפסיד ממונן ואינן מפקירין אותה:

ע"י נפשות - שהיתה נידונת למות:

אסורה לבעלה - דהואיל ונוהגין בה הפקר חוששין שמא נתרצתה באחד מהן:

גמ' לא שנו - דע"י ממון מותרת לבעלה:

אלא שיד ישראל תקיפה על העובדי כוכבים - ויראים לעשות שלא כדין שמא יפסידו ממונם:

שהורהנה - נתמשכנה:

ועדיה - אותן שהעידו שהורהנה:

והא אשקלון - דארץ פלשתים היא ועוד כבר גלו ישראל:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כז א (עריכה)


הורהנה - דמדעת וכיון דהגיע זמן ולא נפדית הרי היא של עובדי כוכבים בדיניהם משום הכי בעינן עדים מעידין אותה שלא נסתרה:

נחבשה - דאינה נחלטת להם לא בעינן עדים הואיל ועל ידי ממון הוא:

ואיכא דרמי לה מרמא - לא מתני לה להא דרב שמואל בר רב יצחק אפירושא דמתניתין בלשון לא שנו אלא רמי מירמא מתניתין וברייתא אהדדי ועלה שני רב שמואל חילוק בין יד ישראל תקיפה ליד העובדי כוכבים תקיפה:

הני נשי דגנבי - שבעליהן ניתלין ודרך המלכות להפקיר ביתם ונשיהן:

בן דונאי - רוצח היה ואלעזר שמו כדאמרינן בפ' עגלה ערופה (סוטה מז.) אבל נשי דגנבי הגונבים ממון לא מפקרי:

מתני' כרכום - מצור מתרגמינן כרכומא (דברים כ):

פסולות - אסורות לבעליהן דאשת כהן אסורה באונס:

גמ' בלשת - חיל על שם שמחפשים כל המטמונים:

לבעול יש פנאי - דתקיף להו יצרייהו:

רבי יצחק בן אלעזר אמר - אף בבעילה פעמים שהן מותרות:

כרכום של אותה מלכות - אינו רוצה להשחית את בני העיר וכשכובש עיר הסמוך לממשלתו שומרה והיא לו למס עובד:

משמרות - מקום מעמד השומרים שהעמיד המלך שלא יחבל אדם באנשי העיר:

דמהדר למתא כו' - שמו סביבות העיר שלשלות ברזל שישמיעו קול בהכשל איש רץ עליהם וכלבים ואווזים זועקין:

וגווזא - מקלות וקיסמין להכשל בהן:

ולא קשיא ליה מידי - לא חייש למיעקר איניש יחידאה ולבעול הואיל ואין הדבר הפקר:

ומאי שנא משני שבילין - דכיון דבא לשאול עליו ועל חבירו אמר רבי יוסי טמאין הכא נמי לכולהו שרינן כי הדדי:

אחד טמא - שיש בו קברות מפסיק כל רחבו ואין ידוע איזהו הטמא אבל כך מוחזקים באחד מהן:

ועשה טהרות - נגע בטהרות:

טהורים - דכל חד כי אתי לקמן תלינן ליה למימר בטהור הלך דהוה ליה ספק טומאה בר"ה וספיקו טהור:

טמאין - דהיכי נימא להו טהורים אתם חד מינייהו ודאי בטמא אזל:

בבת אחת - באו לשאול בבת אחת:

הכא נמי כו' - ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כז ב (עריכה)


מה לי לשקר - אי בעיא אמרה נחביתי:

במקום עדים - דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא:

ודאי איטמי - בתמיה:

לא תתייחד עמו - במסכת גיטין היא שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה:

ואפילו על פי עבד - דייה בעבד שהיה עמה:

שלבה גס בשפחתה - ותשמש בפניה:

רב אשי אמר הא והא בשפחה דידה - והיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא חזיא בקילקול גבירתה ושתקה:

התם - גבי גט:

דשתיקותה מתירתה - שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה אלא שתאמר אני הייתי עמה:

לא מהימנא - להיות זו מותרת על ידה דאי נמי חזיא לא מסהדא:

הכא - גבי שבויה:

דשתיקותה - דשפחה:

אוסרתה - לגבירתה דכל כמה שאינה מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק:

השתא נמי - כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה היא:

תרתי לא עבדא - חדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר:

אחא מבי חוזאה - שהלך אביו שם והוליכו עמו וגדלו שם ומת אביו וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו:

א"ל - רב חסדא לההוא אחא:

שפיר קאמר לך - שאינו מכירך לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן]:

ויכר יוסף את אחיו - שכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן:

א"ל - רב חסדא למרי:

זיל אייתינהו את - להנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אביך:

השתא נמי - כיון דדחלי מיניה אתו ומשקרי:

תרתי לא עבדי - חדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא:

לימא כתנאי - שפחתה אי מהימנא אי לא:

זו עדות - עדות זו של שבויה הכל כשרים בה איש ואשה תינוק ותינוקת:

חוץ מהימנה - היא עצמה:

דרב פפי ורב אשי - דאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה:

ודאי תנאי היא - על כרחך יאמרו אנן דאמרי' כי מתניתא בתרייתא מדקשיא להו קמייתא:

דרב פפא - דאמר לא מהימנה:

מי לימא תנאי היא - כלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה למימר שפחתה כעצמה דמי והרי היא בכלל חוץ מהימנה דקתני בה או תירוצא אחרינא:

אמר לך רב פפא כי תניא ההיא - דקתני הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה במסיחה לפי תומה:

רב חנא קרטיגנאה משתעי - רב חנן דמן קרטיגי היה מספר מעשה זה:

מתני' המעון הזה - שבועה היא:

גמ' ואעפ"כ - שאסרו עליו לפי שכהן היה:

כשהיא יוצאה - והוא בחצר:

יוצאה בראש בניה - שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו:

וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה - כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ:

בגרושה - כהן שגירש את אשתו מהו לדור עמו בחצר:

לא תנשא בשכונתו - לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כח א (עריכה)


ואם היה כהן - אפילו לא ניסת:

לא תדור עמו במבוי - שמא יבא עליה וכהן אסור בגרושה אבל ישראל כל זמן שלא ניסת תדור בשכונתו: ואמר רב גרס ומהאי קרא שמעינן לה:

לוה הימנה - בהיותה תחתיו:

בנכסי אביה - שהיו בידה נכסי מלוג ובכהן שגירש את אשתו קא מיירי:

אינה נפרעת - הימנו ע"י עצמה שלא יקרבו בדברים:

באבל רבתי - מסכתא היא וקורין אותה שמחות וזו היא משנה ראשונה שלה הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו:

ארוס וארוסתו - כהן היה:

והאמר רב נחמן תנא באבל רבתי - דמן האירוסין נפרעת על ידי עצמה:

דגייסי בהדדי - מכירין זה את זה ברמיזות וקריצות בלע"ז פריווי"ץ:

מתני' זה כתב ידו של אבא - ומקיימין השטר על פיו אע"פ שמת אביו בעוד זה קטן:

שיצאת בהינומא - והוא סימן שניסת בתולה וכתובתה מאתים כדאמרינן בריש פירקין:

יוצא מבית הספר - כשהיינו למידין תינוקות בבית רבן ובכולהו מפרש טעמא בגמרא:

אבל אין נאמנין כו' - דאפוקי ממונא הוא ובעינן עדות מעלייתא וכתובה היינו טעמא דרוב נשים בתולות נישאות:

מעמד ומספד - מקום היה לו כאן להספיד מתיו כשמוליכן לבית קברות שלו ולעשות שם מעמדות ומושבות שהיו עושין שבעה למת:

רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמנים - לא גרסינן ליה במתני' אלא בברייתא ולא אדרך מעמד ומספד קאי:

גמ' דשכיח גביה - ונתן עיניו בקטנותו בכתב יד אביו:

קיום שטרות מדרבנן - דמדאורייתא לא בעינן קיום דאמר ר"ל (לעיל דף יח:) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד:

הימנוהו רבנן בדרבנן - בדבר שהוא מדבריהם האמינו ואין זה עוקר דבר מן התורה הם אמרו והם אמרו הם הצריכו קיום העדות והם הכשירו בו את אלו:

גלוי מלתא בעלמא הוא - כלומר אין הדבר צריך עדות אלא לפרסם שיצא הדין לאור בלא גמגום:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: כתובות כח ב (עריכה)


אפוטרופוס - מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה:

הרי זה לא יצא לחירות - ולא אמרינן אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין ושמעינן מינה דיש עבד שלומד תורה:

בתרומה דרבנן - כגון תרומת חוצה לארץ או פירות המנינהו להני להאכילו על פיהם:

הכי גרסינן דתניא שאין חולקין תרומה לעבד כו' - ורישא דברייתא כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה שניהן יוצאין לגורן ונוטלין חלק אחד שאין חולקין תרומה לעבד כו' הלכך אי אזיל חד מינייהו לא פלגינן ליה דלמא אתי לאחזוקי בכהן ודלמא האי ניהו העבד:

במקומו של ר' יהודה - משום הכי אמר אין חולקין:

בהמתן של צדיקים - חמורו של רבי פנחס בן יאיר בהכל שוחטין (חולין ז.):

חזא באתריה דרבי יוסי - שחלקו לו תרומה בגורן:

ואסהיד באתריה דרבי יהודה - ושם לא היו חולקין תרומה לעבדי כהנים:

בית הפרס - החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את עצמות המת ודלמא נגע או הסיט המהלך בו את עצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא:

מנפח אדם בית הפרס - וסומך על כך שאם יש עצם רואהו ואע"ג דמאהיל לא חיישינן דאין עצם כשעורה מטמא באהל עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמה או רוב בנין או רוב מנין:

שנידש - דישה רבה ברגלים הרבה:

טהור - דתלינן לקולא ואמרינן כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור אלמא חששא דרבנן בעלמא הוא:

נאמן התינוק - להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו:

טמאה וטהורה סלקא דעתך - מה טומאה וטהרה יש לומר במשפחות:

בקצצה - לקמן מפרש לה:

של בת פלוני לפלוני - כשנשא פלוני את בת פלוני:

ושהיינו מוליכין כו' על ידי עצמו - אם כך העיד התינוק על ידי היה אבא שולח לו חלה ומתנות:

אם היה עובד כוכבים ונתגייר - והעיד משנתגייר שראה את אלה בנכריותו אינו נאמן:

דוגמא - אות וסימן זכרון לדורות הבאים: