כתובות כח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אפוטרופוס או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זה לא יצא לחירות התם דאיקרי עבד מדעתו כי קאמרינן דקא נהיג ביה מנהג בנים:
לטבול לאכול בתרומה:
בתרומה דרבנן:
ושהיה חולק עמנו על הגורן:
ודלמא עבד כהן הוא תנן כמאן דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו דתניא אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר יכול הוא שיאמר אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל רבי במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין תניא א"ר אלעזר ברבי יוסי מימי לא העדתי פעם אחת העדתי והעלו עבד לכהונה על פי העלו סלקא דעתך השתא ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כ"ש אלא בקשו להעלות עבד לכהונה על פי חזא באתריה דרבי יוסי ואזל ואסהיד באתריה דרבי יהודה:
ושהמקום הזה בית הפרס הוא:
מ"ט בית הפרס דרבנן דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר בית הפרס שנידש טהור מאי טעמא אי אפשר לעצם כשעורה שלא נידש ברגל:
ועד כאן היינו באין בשבת:
קסבר תחומין דרבנן:
ואין נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה:
מאי טעמא אפוקי ממונא לא מפקינן תנו רבנן נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא משפחה זו טהורה משפחה זו טמאה טהורה וטמאה סלקא דעתך אלא משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה ושאכלנו בקצצה של בת פלוני לפלוני ושהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן על ידי עצמו אבל לא על ידי אחר וכולן אם היה עובד כוכבים ונתגייר עבד ונשתחרר אין נאמנים ואין נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמנים ר' יוחנן בן ברוקא אהייא אילימא אסיפא אפוקי ממונא הוא אלא ארישא וכולם אם היה עובד כוכבים ונתגייר עבד ונשתחרר אין נאמנין ר' יוחנן בן ברוקא אומר נאמנין במאי קמיפלגי ת"ק סבר כיון דעובד כוכבים הוא לא הוה דייק ורבי יוחנן בן ברוקא סבר כיון דדעתיה לאיגיורי מידק הוה דייק מאי קצצה דתנו רבנן כיצד קצצה אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת לו באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה ואומרים אחינו בית ישראל שמעו אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו בואו וקחו לכם דוגמא לדורות שלא יתערב זרעו בזרעינו וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד עליה:
רש"י
[עריכה]
אפוטרופוס - מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה:
הרי זה לא יצא לחירות - ולא אמרינן אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין ושמעינן מינה דיש עבד שלומד תורה:
בתרומה דרבנן - כגון תרומת חוצה לארץ או פירות המנינהו להני להאכילו על פיהם:
הכי גרסינן דתניא שאין חולקין תרומה לעבד כו' - ורישא דברייתא כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה שניהן יוצאין לגורן ונוטלין חלק אחד שאין חולקין תרומה לעבד כו' הלכך אי אזיל חד מינייהו לא פלגינן ליה דלמא אתי לאחזוקי בכהן ודלמא האי ניהו העבד:
במקומו של ר' יהודה - משום הכי אמר אין חולקין:
בהמתן של צדיקים - חמורו של רבי פנחס בן יאיר בהכל שוחטין (חולין ז.):
חזא באתריה דרבי יוסי - שחלקו לו תרומה בגורן:
ואסהיד באתריה דרבי יהודה - ושם לא היו חולקין תרומה לעבדי כהנים:
בית הפרס - החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את עצמות המת ודלמא נגע או הסיט המהלך בו את עצם כשעורה שמטמא במגע ובמשא:
מנפח אדם בית הפרס - וסומך על כך שאם יש עצם רואהו ואע"ג דמאהיל לא חיישינן דאין עצם כשעורה מטמא באהל עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמה או רוב בנין או רוב מנין:
שנידש - דישה רבה ברגלים הרבה:
טהור - דתלינן לקולא ואמרינן כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור אלמא חששא דרבנן בעלמא הוא:
נאמן התינוק - להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו:
טמאה וטהורה סלקא דעתך - מה טומאה וטהרה יש לומר במשפחות:
בקצצה - לקמן מפרש לה:
של בת פלוני לפלוני - כשנשא פלוני את בת פלוני:
ושהיינו מוליכין כו' על ידי עצמו - אם כך העיד התינוק על ידי היה אבא שולח לו חלה ומתנות:
אם היה עובד כוכבים ונתגייר - והעיד משנתגייר שראה את אלה בנכריותו אינו נאמן:
דוגמא - אות וסימן זכרון לדורות הבאים:
תוספות
[עריכה]
תנן כמאן דאמר אין חולקין לעבד כו'. ואם תאמר והא לא קאמר רבי יהודה דאין חולקין אלא בתרומה דאורייתא דמעלין ממנה ליוחסין אבל מתני' דאוקמינן בתרומה דרבנן דאין מעלין ממנה ליוחסין מודה דחולקין לעבד בלא רבו ואם כן אכתי תקשי ודלמא עבד כהן הוא ולאו מלתא היא דמתניתין איירי שפיר שמעיד שחלק לו תרומה דאורייתא אלא שאינו נאמן להאכילו אלא בתרומה דרבנן:
ומה בהמתן של צדיקים. מפורש במקום אחר (גיטין דף ז:):
ושהמקום הזה בית הפרס. ולא יותר ובא לטהר:
. מנפח. בדיעבד אם עשה כבר טהרות אבל בדיקה דלכתחלה מפרש במשנה (אהלות פי"ח מ"ד) כיצד בודקין:
בית הפרס דרבנן. נראה דאפי' במקום הקבר מקילין כמו בשאר שדה ואין לומר דמקום הקבר מטמא באהל ומביא רבינו יצחק ראיה מדתניא בפ"ק דמועד קטן (דף ה:) מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה יש בה אילנות בידוע שנתחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר ומאי נפקא מינה כיון שעתה אינו יודע מקום הקבר בין נחרש בין אבד אלא שמע מינה דמקום הקבר טהור כשנחרש ובית הפרס להכי הוי דרבנן משום דהוי ספק טומאה ברשות הרבים אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאורייתא טהור:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ב (עריכה)
קכז א מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה כ"ב:
קכח ב ג מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה ח':
קכט ד מיי' פכ"ח מהל' שבת הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ט סעיף י"א:
קל ה מיי' פי"ד מהל' עדות הלכה ג', סמג לאוין רט, טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ה סעיף ו':
קלא ו מיי' פי"ד מהל' עדות הלכה ד', וטור ושו"ע חו"מ סי' ל"ה סעיף ז':
קלב ז מיי' פי"ד מהל' עדות הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' ב' סעיף א' בהג"ה:
ראשונים נוספים
לטבול ולאכול בתרומתו בתרומה דרבנן: וא"ת והא אתי לאסוקי מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא. איכא למימר, בתרומות חוצה לארץ דליכא למיחש.
ושהיה חולק עמנו על הגורן, וליחוש דלמא עבד כהן הוא: ואם תאמר, אם כן הא דתניא (לעיל כה, א) חזקה לכהונה, נשיאות כפים וחלוק גרנות ליחוש דילמא עבד כהן הוא. ויש לומר, התם במוחזק בישראל אצלנו, אלא שאינו ידוע לנו אם כהן ואם חלל. ואם תאמר, הכא נמי לישני ליה הכי, כגון דמוחזק לן דאינו יש לומר, דלא אפשר לאוקומה בהכי, מדאיצטריך למתני רישא שהיה יוצא מבית הספר, כדאמרינן לעיל (בסוגיין) דלא קתני לה אלא לאפוקי שאינו עבד.
במקומו של רבי יוסי אין מעלין מתרומה ליוחסין: כלומר: משום הכי חולקין לעבד בלא רבו דליכא למיחש למידי. ואם תאמר, מכל מקום הא איכא למיגזר דלמא משחררו ואתו למיתן ליה בחזקת שהוא עבד כהן. יש לומר, כולי האי לא גזרי, דהא משחרר עבדו עובר בעשה (גיטין מ, א), וכדאמרינן לעיל דסמכינן אאסור לאדם שילמד לעבדו תורה, וליוצא בשן ועין דממילא, לא חיישי דלא שכיחא. ואם תאמר, אם כן היכי אקשינן לעיל וליחוש דלמא עבד כהן הוא. יש לומר דלשמא יעשנו בן חורין לא חיישינן, כיון דעבר עליה והשתא מיהא ליכא איסורא, אבל לשמא עשאו חיישינן, כיון דאלו עשאו בן חורין עבדי השתא אסורא. כן נראה לי.
נאמן התינוק לומר משפחה זו טמאה משפחה זו טהורה: פירש רש"י ז"ל: והכי איתא בירושלמי (ה"י) תני אין נאמנים, רבי יוחנן בן ברוקה אומר נאמנים, וכלן לא אמרו אלא בגדלן אבל בקטנן לא.
תנן כמ"ד [אין] חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו: כלו' כר"י דאמר הכי כדאמר ומפרש ואזיל. איכא דקשיא לי' דהא טעמ' דר"י לפי שבמקומו היה מעלין מתרומה ליוחסין והאי בתרומ' דאוריית' היא ואלו מתניתן איכא לאוקמי בתרומה דרבנן וי"ל בתרומה דאוריית' הוא מעיד שראוהו חולק על הגרנות אלא אנן לא מהימנין לי' אלא בתרומה דרבנן וכן תירץ שר ווקוצי ז"ל:
אמר ר' יוסי יכול הוא שיאמר וכו': פירוש אי אתמר לענין כהנות שנתערב ולדה בולד שפחתה דר' יהודא סובר אין חולקין להם תרומה רק לשניהם דוקא ביחד ור' יוסי אומר אפילו לזה שלא בפני זה:
מפני שיכול לומר אם כהן אני : וא"ת ניחוש שמא מכרו או שחררו וי"ל דשחררו קלא אית ליה ולא שכיח נמי אלא לדבר מצוה. ומכירה נמי כיון שרבו שני חייב במזונותיהם אין אדם חוטא ולא לו:
ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם וכו': ואפי' למאי דמפרש בתוספת שאין אומרים כן אלא באיסור אכילה הכא איסור אכילה איכא שמאכילין תרומה לבניו שלא כדין. אזיל ואסהיד באתרא דר' יהושיע. פירוש ואחר הי' עמו דהא לר' יהודא אין מעלין לתרומה אלא ע"פ שנים ומשום כבודו הוא דלא חשיב ליה:
קס"ד תחומין דרבנן: פי' ובלא גדול עמד דבתחומין אפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים כדאיתא בדוכתא וכבר ברירנא לה לעיל. מנפח אדם בית הפרס והולך כבר פרשתי במסכת נדה ובמסכת ברכות בס"ד:
נאמן התינוק לומר משפחה זו פסולה ומשפחה זו כשירה: פירש בתוס' דאין נאמנות גמורה שהרי אין הקטן נאמן לא לאסור ולא להתיר אלא לומר שחוששין לדבריו כקול בעלמא כדי להתרחק מאותו משפחה. א"נ נאמן ממש כגון שתי משפחות שהיתה אחת מהם משפחה בפסול אלא דלא ידעינן דהי מינייהו ונאמן לומר זו היא פסולה כיון דדעתיה לאגיוריה מידק דייק ואע"ג דאמרינן בעלמא מי יימר דמזדקקי ליה בדינא נכרי לאו דינא גמור וכסבור הוא דליזדקק ליה עבד נמי דשמא מריה דעתי לשחרורי וזו היא קצבה שתינוק נאמן עליה. ובירושלמי פירש שאם גרשה ומתה נעשין בעל קצבה להודיע שמותר להתערב זרעו בזרעם:
ושהיה איש פ' יוצא מבית הספר. פי' כשהיינו לומדים יחד עם תינוקות בבית רבן ומחזיקי' לכהונה בראיית קטנות ולא בעי' הכא גדול עומד עמו. שמעלים לכהונה ע"פ ע"א. ובגמרא מפרש בתרומה דרבנן כגון תרומות ח"ל או פירות והימנוהו רבנן בדרבנן. וה"נ בגודלו מעיד על מה שראה בקוטנו אבל הקטן אינו מעיד שאע"פ שמעלים בתרומ' ע"פ ע"א דוקא גדול אבל קטן לא וכן עבד ואשה לא תנן שיהו נאמנים בכהונה כדתנן גבי שבוי' וא"א במת בעלה הלכך אין הקטן נאמן בכהונה והוא נאמן בשבוי' ומת בעלך ולא תימא כ"מ שע"א נאמן גם עבד ואשה נאמנים שהרי במת בעלך יש תנא שהיה מכשיר ע"א ולא היה מכשיר אשה וקרוב כדתנן בפ' בתרא דיבמות. ר"א אומר אין משיאין את אשה ע"פ ע"א ר"ע אומר לא ע"פ אשה ולא ע"פ קרובים אלמא אע"ג דפליג ר"ע על ר"א ומכשיר בע"א. הא אמר לא ע"פ אשה ולא ע"פ קרובים א"כ אינו דין כלל להכשיר עבד ואשה במקום שע"א נאמן אלא היכא דתנן תנן היכא דלא תנן לא תנן. ובמקום שעבד ואשה נאמנים גם הקטן נאמן. ומקשה דלמא עבד הוא מסייע ליה לריב"ל דאריב"ל אסור לו לאדם שילמוד את עבדו תורה מיתיבי לוה ממנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס. פי' מסר כל נכסיו בידו להכניס ולהוציא בסחורה או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבה"כ ה"ז לא יצא לחירות. פי' לאו אומרים אי לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה ולא הוי שביק ליה לנהוג [מנהג] ב"ח. ש"מ דיש עבד שלומד תורה התם דאיקרי עבד מדעתיה. וכי קאמרינן דקא נהוג בי' מנהג בנים:
ושהיה חולק עמנו בגורן וליחוש דילמא עבד כהן הוא תנן אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו דברי ר' יהודה ר"י אומר יכול הוא שיאמר אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי ואם אני עבד כהן תנו לי בשביל רבי ובמקומו של ר' יוסי לא היה מעלים מתרומה ליוחסים:
ושהמקום הזה בית הפרס. פי' הכי תנן בפ' בתרא דאהלות החורש את הקבר ה"ז עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה מלא המענה ק' אמה בית ארבעת קבין. פי' החורש אנו חוששים שמא המחרישה פזרה עצמות המת ועצם כשעורה ממנו מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל פי' עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמים או רוב מנין או רוב בנין ואנו חוששים שמא פזרה שברי עצמות מן הקבר ועד ק' אמה שאם חרש מן הקבר לצד מזרח מונה מן הקבר ק' אמה ועושה אותה בית הפרס והנכנס טמא שמא נגע או היסט עצם כשעורה שהוא מכוסה בעפר ולאו אדעתיה ואלו ק' אמה המונה אותם מרובעין שהן ק' על ק' שיביאו ארבעת סאין. שהסאה הוא נ' על נ' ולמה אנו מחמירים כ"כ ולא נעשה אלא ק' אמה ברוחב הקבר שהמחרישה מוליכה את העצמות אלא אנו חוששים שמא הוליכה והחזירה ועוד הוליכה שדרך החורש לחרוש התלם ולחרוש עוד בצידו עד שיחרוש כל השדה לפיכך החמירו והחזיקו חכמים כל ק' וק' במזרחו של קבר בבית הפרס ומפרש דבית הפרס דרבנן. פי' ומ"ה האמינו בו ראיית הקטן וכשמעיד להקל ולא להחמיר כגון שהיו יודעים השדה שנחרש בה קבר אבל לא היו מכירים מקום הקבר שימדדו משם ק' אמה ובא זה והעיד שזה המקום הוא בית הפרס ולא יותר ומשום דבית הפרס הוא חששא בעלמא דרבנן. הימנוהו רבנן בדרבנן. ולא להחמיר שאם לא היו יודעים שהוא בית הפרס וזה מעיד אני זוכר שהי' בית הפרס ומחזיקי' בחזקת טומאה למה תולה הטעם משום דבית הפרס דרבנן. השתא בדרבנן נאמן לאחזוקי איסורא כ"ש בדאורייתא. אלא לאו ש"מ להקל מעיד. וע"כ היינו באין בשבת קסבר תחומין דרבנן. ומ"ה האמינוהו ראיית הקטן:
אבל אינו נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה שהיה הולך משם לשדהו. או מעמד ומספד הי' לפלוני במקום הזה שהיה מספיד שם את מתו ושהיה עושה שם מעמד ומושב למתו כשהיו חוזרים מבית הקברות. מ"ט אפוקי ממונא הוא ולא מפקי' ממונא ע"פ ראיית הקטן. עיין ברפ"ק דפסחים:
וזה לשון הרשב"א ז"ל: לטבול ולאכול בתרומתו וכו' — ואם תאמר: אתי לאסוקיה מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא? איכא למימר בתרומת חוצה לארץ, דליכא למיחש. ע"כ:
ושהיה חולק וכו'. ודילמא עבד כהן הוא וכו' — פירוש, היכי יהבינן ליה אפומא דהאי אפילו תרומה דרבנן, ודילמא עבד כהן היה כשחלקו לו על הגורן, ועכשיו נשתחרר או נמכר לישראל? שיטה ישנה:
תנן כמאן דאמר אין חולקין וכו'. וכיון דפלגו ליה לדידיה, הרי זה כמי שמעיד שראו חולק על הגרנות בחזקת כהן ולא בחזקת עבד, [ו]מהמנינן ליה להאכילו בתרומה דרבנן:
וכתב הריטב"א ז"ל: תנן כמאן דאמר אין חולקין תרומה לעבד וכו' — כלומר, כרבי יהודה דאמר הכי, וכדמפרש ואזיל.
- איכא דקשיא ליה, דהא טעמא דרבי יהודה לפי שבמקומו היו מעלין מתרומה ליוחסין, [ו]ההיא בתרומה דאורייתא היא, ואילו למתניתין אוקימנא בתרומה דרבנן, [ו]לדברי הכל אין מעלין ממנה ליוחסין. ויש לומר, שזה שמעיד עליו – בתרומה דאורייתא הוא מעיד שראהו חולק בגורן, אלא דאנן לא מהמנינן ליה אלא לתרומה דרבנן. וכן תירץ השר מקוצי ז"ל:
במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין וכו' — פירוש, לאפוקי מעבד ולאסוקיה לכהונה נמי. אין מעלין מתרומה ליוחסין, פירוש, ואפילו לאפוקיה מחזקת עבד ולהשיא בת ישראל ולישא ישראל את בתו, דדילמא בתורת עבד חלקו לו תרומה. שיטה ישנה:
דילמא עבד הוא — פירוש, [ו]עכשיו נשתחרר ונוטל שלא כדין. תנן כמאן דאמר דאין חולקין תרומה לעבד וכו'. ואם תאמר, אכתי קשה, דילמא עבד כהן הוה, ואפילו ר' יהודה לא קאמר אלא בתרומה דאורייתא, דמעלין ממנה ליוחסין, אבל בתרומה דרבנן דאין מעלין ממנה ליוחסין מודה דחולקין לו בלא רבו, ומתניתין אוקימנא בתרומה דרבנן. ולאו מילתא היא, דוודאי הא דמהימנינן ליה לקטן היינו דווקא בתרומה דרבנן. אבל הא דאמר קטן שהיה חולק עמו בגורן, בתרומה דאורייתא קאמר שראו שחלקו לו תרומה דאורייתא בגורן, דליכא לספוקי בעבד, ועל פיו הוא אוכל בתרומה דרבנן.
- ואם תאמר, לרבי יוסי נהי דאין מעלין, מכל מקום הוה ליה למימר שאין חולקין, שמא אחר שישתחרר, כדפריך הכא תלמודא. ויש לומר, משום דלא שכיח כלל שישאל תרומה לאחר שנשתחרר, לא בתורת עבד ולא בתורת כהן, שירא דילמא יבדקו אחריו ויוציאו עליו קול עבד. ולא חיישינן שמא ימכרנו לישראל וישאל תרומה, שהרי מזונותיו על רבו, ואין אדם חוטא ולא לו, ולכולי האי לא חיישינן שיאמר לו צא(י) מעשה ידיך למזונותיך. ותדע שכך הוא, שהרי בפרק נושאין מפרש תלמודא טעמא שאין חולקין תרומה לעבד, משום דילמא אתי לאסוקיה ליוחסין. ואמאי תולה הטעם בזה? לוקמיה אפילו כמאן דאמר אין מעלין, והא דאין חולקין משום דחיישינן פן ישאל אחר שישתחרר, כדפריך הכא תלמודא. וכן מפרש התם טעמא דאין חולקין לאשה, משום גרושה. אלא ודאי משום דלא שכיח כלל, ומכל מקום פריך הכא שפיר דילמא עבד כהן הוה, משום דבחששא כל דהו אין להעלותו לתרומה. הרא"ש ז"ל:
תנן כר' יהודה דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו — דסבר מעלין מתרומה ליוחסין, ואם כן האי דיהבו ליה בלא רבו, בוודאי לאו עבד הוא. הרא"ה ז"ל:
במקומו של ר' יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין — קשיא לן, והא מכל מקום נפיק מינה חורבה, דזמנין דמשחרר ליה או דנפק בשן ועין ואתי למיתן ליה תרומה. ואפשר דלכולי האי לא חיישינן, משום דסבירא לן המשחרר עבדו עובר בעשה, וכדאמרן לעיל דסמכינן אאסור לאדם שילמוד עבדו תורה. וליוצא בשן ועין, כיון דמילתא דלא שכיח הוא לא חיישינן, ועוד דאית ליה קלא ולא מהדר איהו בבית הגרנות למיתן ליה תרומה, דעון מיתה הוא. אבל ליוחסין ודאי חיישינן, משום מעלה, דילמא רוצה לישא מיוחסת כדי לבא בקהל. ומיהו מקשי, וניחוש שמא עבד כהן הוא ועכשיו נשתחרר, שהרי הוא בחזקת בן חורין ואין רשות רבו עליו, וכל שכן לעניין יוחסין דחוששין שמא ברח ולא נשתחרר נמי כלל. הרמב"ן. וכן כתב הרשב"א ז"ל:
וזה לשון הרא"ה ז"ל: במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין — איכא דקשיא ליה, אכתי היכי חולקין תרומה לעבד אם אין רבו עמו? והא נפיק מינה חורבה, דזימנין דנפיק לחירות, או דזבין ליה ישראל, ואזל ושקיל תרומה. ויש לומר, לשחרור לא חיישינן כיון דקיימא לן כל המשחרר עבדו עובר בעשה. דנפיק נמי בשן ועין לא חיישינן, דמילתא דלא שכיחא הוא. דזבין ליה לישראל נמי לא חיישינן, דמשוי נפשיה בעון מיתה דקא אכיל, כיון שרבו חייב במזונותיו.
- והא דאמרינן דמהימני לומר שהמקום הזה בית הפרס, ליכא לפרושי כגון שהיה בחזקת טומאה. דאהא לאו מהימני, לאפוקי מחזקה דאורייתא. אלא כגון שהיה בחזקת טהרה, ובזו נאמנים לעשותו בית הפרס, לומר שהם תולין עליה, לא אוכלין ולא שורפין, כיון שהוא מדבריהם. והא דאמר רב יהודה: מנפח אדם כו' עד ברגל, כתיבנא לה בעירובין. ועד כאן היינו באין בשבת וכו' עד סוף פרקא, ותו לא מידי:
סליק פרק שני
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה