כתובות כט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להם קנס אע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין:
גמ' הני נערות פסולות אית להו קנס כשירות לא הכי קאמר אלו נערות פסולות שיש להם קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית:
נערה אין קטנה לא מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא דתניא קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי רבי מאיר שהיה רבי מאיר אומר כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר וחכמים אומרים קטנה מבת שלש שנים ויום אחד ועד שתיבגר יש לה קנס קנס אין מכר לא אימא
רש"י
[עריכה]מתני' אלו נערות - דוקא נערה משהביאה שתי שערות עד שתבגר והם ששה חדשים שבין נערות לבגרות אבל קטנה ובוגרת אין להם קנס:
שיש להן קנס - אם אנסה אדם נותן לאביה חמשים כסף כדכתיב ונתן האיש השוכב וגו' (דברים כב):
הבא על הממזרת - בגמרא פריך אבל כשירות לא ומשני פסולות איצטריכא ליה לאשמועינן:
נתינה - מן הגבעונים והיא אסורה לקהל דדוד גזר עליהם כדאמרינן ביבמות (ד' עח:) ועל שם ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים וגו' (יהושע ט) קרי להו נתינים:
כותית - קסבר גירי אריות הן וישנן בלאו לא תתחתן בם (דברים ז):
ועל השבויה - ישראלית שנפדית פחותה מבת שלש שנים דבחזקת בתולה היא שאפי' נבעלה בשביה בתוליה חוזרים:
ועל אשת אחיו - שנתקדשה לו לאחיו וגירשה שאין בה מיתה אלא כרת:
ועל אשת אחי אביו - שנתקדשה לו וגירשה:
אע"פ שהן בהכרת הרי אין בהם מיתת ב"ד - וכרת לא פטר ליה מן התשלומין:
גמ' ר"מ היא - כדמייתי ברייתא לקמיה:
יש לה מכר - יש לאביה בה זכייה למכרה לשפחות:
ואין לה קנס - שהבא עליה אינו חייב קנס:
ואין לה מכר - כדתניא (ערכין דף כט:) יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:
מבת ג' שנים ויום אחד - שהיא ראויה לביאה:
מכר לא - בתמיה:
תוספות
[עריכה]מתני' אלו נערות. הבא על הנתינה. פי' בקונטרס דדוד גזר עליהם שלא לבא בקהל והיינו משום עבדות כדאמרינן בהערל (יבמות עח: ושם) ואין נראה לר"ת דהא משמע בגמרא (ע"ב) דנתינה הויא דאורייתא דקאמר ממזרת ונתינה איכא בינייהו למ"ד ראויה לקיימה כו' משמע דהויא דאורייתא דהא בקראי פליגי ובריש יש מותרות (שם דף פה: ושם) אמרינן ממזרת ונתינה איכא בינייהו מ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ועוד דתנן (מכות דף יג.) אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל משמע דלקי עלה מדאורייתא דומיא דכל הנך דחשיב התם ומיהו איכא למימר דבכל הנהו נקט נתינה אגב ממזרת וכן צריך לומר ע"כ לרבא למאי דס"ד בהערל (יבמות דף עו. ושם) דבגירותן לית להו איסור חתנות ומ"מ אין נראה לר"ת פירושו דהא מסיק רבא בהערל (ג"ז שם) דבגירותן אית להו איסור חתנות וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כמו הכא דבנכריותה לית לה קנס כדאמרינן לעיל בפ"ק (דף יא. ושם) יהבינן לה קנס ואזלה ואכלה בנכריותה וכן בקדושין בפרק האומר (דף סו:) תנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון ממזרת ונתינה כו' ועוד לפירוש הקונטרס כיון דעבדות ממש גזר עלייהו שמתוך כך נאסרו לבוא בקהל משום לא יהיה קדש א"כ אמאי יש לה קנס הא תנן בהדיא במתניתין דשפחה אין לה קנס ואי משום דנתינה מנטרא נפשה הא אמרינן בירושלמי דשפחה אפילו משומרת אין לה קנס ועוד דתנן בפרק עשרה יוחסין (שם דף סט.) דחרורי ונתיני מותרים לבא זה בזה ואמאי והא חרורי אסירי בשפחה כדתנן (גיטין דף מא.) לישא שפחה אינו יכול ומיהו הא י"ל דלאו ממש גזר עלייהו עבדות לאסור בלא יהיה קדש ונראה לר"ת דנתינה אסורה דאורייתא משום לא תתחתן כדמסיק רבא בהערל (יבמות דף עו. ושם) ודוד לא גזר עלייהו אלא שיעבוד ולאו לאוסרן בבנות ישראל דהא אסירי וקיימי מלאו דלא תתחתן אלא כדי שלא יטמעו בישראל והא דגזר בהו טפי מבשאר פסולי קהל משום דהוו אומה שלימה והא דקאמר התם. כל מי שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי לידבק בהן לא לישא מהן אלא להיות בן חורין כמותן וכן הא דקאמר התם. בימי רבי בקשו להתיר נתינים א"ר אם חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר לא שהיו רוצים להתירם לבא בקהל דהא מדאורייתא אסירי אלא בקשו לפטרן מעבדות להיות בני חורין ואמר להו רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח ואע"ג דקיימא לן. דהפקר ב"ד היה הפקר היינו לצורך אבל זה אינו צורך כל כך ומיהו בירושלמי משמע כפי' הקונט' בפ' עשרה יוחסין דקאמר התם נתינים יהושע ריחקם כלום ריחקם אלא משום פסול משפחה דא"ת משום פסול עבדות אלא מעתה הבא על הנתינה לא יהיה לה קנס משמע משום דיהושע גזר עליהם נפסלו מלבא בקהל וגזרת יהושע ודוד הכל גזירה אחת היא כדמוכח בהערל (שם דף עט.) ומיהו בירושלמי איכא למימר דסבר כמו שהיה ס"ד דרבא מעיקרא בהערל דבגירותן לית להו איסור חתנות ועוד י"ל דריחקן היינו שלא יטמעו בהן והא דאמרינן בהאומר בקדושין (דף סח: ושם) נכרית מנא לן דלא תפסי בה קדושין דכתיב לא תתחתן בם אומר ר"ת דאסיפיה דקרא סמיך ובתו לא תקח לבנך אבל רישיה דקרא מיירי בגירות וכענין זה מצינו בהערל (יבמות דף עט.) דפריך גבי בני שאול והכתיב לא יומתו אבות על בנים וע"כ לא פריך אלא מסיפא דקרא איש בחטאו יומתו דרישא דקרא מוקמינן ליה לפסול קרובים לעדות בפרק החובל (ב"ק דף פח.) ובפרק זה בורר (סנהדרין דף כז:):
ועל הכותית. פירש בקונטרס דקסבר כותים גירי אריות הן וישנן בלאו דלא תתחתן וזהו לפי שיטתו כדסלקא דעתין מעיקרא בהערל (יבמות דף עו. ושם) דבנכרותן אית להו איסור חתנות ומה שפי' דקסבר כותים גירי אריות הן ל"נ לרבינו יצחק בן רבינו מאיר דא"כ עובדת כוכבים היא ועובדת כוכבים אין לה קנס כדפריך בפ"ק (לעיל יא.) יהבינן לה קנס ואזלה ואכלה בנכריותה ועוד דבגמרא מוקי מתני' כר"מ ור"מ אית ליה דגירי אמת הן ואע"ג דכולה מתניתין לא אתיא כר"מ דהא בתו אמר בגמרא דלא אתיא כוותיה מ"מ בהא דסבר דגירי אמת הן אתיא כוותיה דהא בשור שנגח ד' וה' (ב"ק דף לח: ושם) מסקינן דשור ישראל שנגח שור של כותי פטור משום דקנס הוא דקניס רבי מאיר בממונם אע"ג דמן הדין חייב דגירי אמת הם ופריך ממתני' דהכא דכותית יש לה קנס ואי ס"ד דקנס הוא שקנס ר"מ בממונם ה"נ לקנוס כו' אלמא דמתניתין דהכא סברה דגירי אמת הן וא"ת אם כן מאי קמ"ל פשיטא דיש לה קנס דישראלית גמורה היא וי"ל דס"ד דלא יהבינן לה קנס שלא יטמעו בהן וא"ת למ"ד בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עו.) דפסול כותים משום דעבד ושפחה נטמעו בהן אמאי יש לה קנס נימא לה אייתי ראיה דלאו שפחה את ושקילי לשמואל דאמר (ב"ק דף מו:) אין הולכין בממון אחר הרוב ואפילו לרב אי דאזיל איהו גבה ה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ויש לומר דכל אחת מוקמינן לה אחזקת אבהתא שהיו כותים אע"ג דלענין פסול לא מוקמינן לה אחזקתה לענין קנס מוקמינן להו שלא יהא חוטא נשכר ואם תאמר ואמאי לא חשיב נמי אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וי"ל דבפסול כהונה לא קמיירי והא דלא תני מצרי ואדומי משום שיש להם היתר [א"נ לא חשיב אלא חייבי לאוין] אבל קשה דליתני מחזיר גרושתו משניסת ונבעלה שלא כדרכה ואע"ג דאמרי' בפ' עשרה יוחסין (קדושין עח.) הכל מודים שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה מ"מ לר"ע דאמר אין קדושין תופסין במחזיר גרושתו ליתני ועוד הוה מצי למיתני יבמה לשוק [ועבד הבא על הכותית הולד ממזר ויש לה קנס. ת"י] וי"ל דתנא ושייר ואע"ג דבפ"ק דקדושין (דף טז:) דייק תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר הכא דתני בסיפא ואלו שאין להם קנס לא שייך למידק הכי כדאשכחן בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פד.) דקתני ואלו פסולן בקדש ואלו שאין פסולן בקדש ומשייר ברישא ובסיפא. ועי"ל דהכא לא חשיב אלא פסולי קהל:
והבא על הגיורת. חילקן לשנות חייבי לאוין לחודייהו וגיורת ומשוחררת דכשירות הן לחודייהו וחייבי כריתות לחודייהו משום דבעי למיתני סיפא אע"פ שהם בהכרת כו' אבל באלו הן הלוקין (מכות יג.) לא תני אלא הבא אחד על כולם:
ועל אשת אחיו. פר"ח דפריך בירושלמי אשת אחיו ולא יבמה היא לו וזקוקה לו ומה קנס וכרת שייך בה ומשני בשיש לו בנים מאשה אחרת ואיירי במת מן האירוסין והוא הדין דהוה מצי לאוקמה כשגירשה וקשה לר"י ב"ר אברהם לרב פפא דמוקי הך מתניתין במפותה בפרק בן סורר (סנהדרין דף עד. ושם) תקשי דהיכי מצי לאוקומי הכי הא נתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה (לקמן דף לח.) וכיון דלעצמה מפותה אין לה קנס כדאמרינן בגמרא (לקמן מ.) ובריש נערה משום דמדעתה עבדה וכ"ת דקסבר תנא דמתניתין כר"ע דברייתא דקנסה לאביה הוי אם כן אכתי. תיקשי ליה סיפא דקתני (שם לו:) הבא על בתו פטור משום דקם ליה בדרבה מיניה תיפוק ליה דקנסה לאביה הוי דאי לעצמה תיקשי ליה דמחלה וממה נפשך תקשי סיפא ומיהו בירושלמי מוקי לה כשבא עליה עד שלא מת ומת והוא הדין עד שלא בגרה ובגרה ולמאי דאמר בירושלמי דמפותה אינו פטור אלא מבושת ופגם אבל קנס אינה יכולה למחול אתי שפיר ומיהו בש"ס דידן משמע דאין לה אפי' קנס דמוקי הא דאלו הן הלוקין לקמן בגמ' (דף לב.) ביתומה ומפותה שאין לה קנס:
נערה אין קטנה לא. תימה מנא ליה דלמא לא אתי למעוטי אלא בוגרת דהא משמע. בס"פ ארבע מיתות (סנהדרין דף סו:) גבי הא דתנן אינו חייב אלא עד שתהא נערה בתולה מאורסה דאי הוה תני אלא על נערה בתולה כו' הוה מוקמינן לה אפילו כרבנן ולא הוה אתי למעוטי קטנה אלא בוגרת ותירץ ריצב"א דאסיפא דמתניתין סמיך דתנן (לקמן דף מ:) כל מקום שיש מכר אין קנס:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג (עריכה)
א א מיי' פ"א מהל' נערה הלכה י', סמ"ג עשין נד, טור אה"ע סי' קעז:
ב ב מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה א', סמ"ג עשין פה:
ג ג מיי' פ"א מהל' נערה הלכה ח', סמ"ג עשין נד, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ז סעיף א' בהג"ה:
ראשונים נוספים
הבא על הנתינה: פירש רש"י ז"ל: נתינה מן הגבעונים והיא אסורה לקהל, ודוד גזר עליהם כדאמרינן ביבמות (עח, ב), ואינו מחוור דהא כתיב (דברים ז, ג) לא תתחתן בם, ואמר רבא בפרק הערל (שם), דכי כתיב לא תתחתן בם בגרותן הוא דכתיב, דבגירותן הוא דאית להו חתנות בגיותן לית להו חתנות, אלא ודאי נתינה דאורייתא אסורה ודוד דורות דגזר בהן דבדאורייתא לא כתיב בהו דורות.
ועל הכותית: פירש רש"י ז"ל: דקסבר האי תנא כותים גירי אריות הן וישנן בכלל דלא תתחתן בם, גם זה אינו נכון, דאם כן, מי יהבינן ליה קנס דאזלה ואכלה בגיותה ואי משום שלא יהא חוטא נשכר, לא יהבינן אלא למאן דקיימא השתא בחזקת ישראל כגיורת קטנה, כדאיתא בפרק קמא (לעיל יא, א), אבל לגויה לא. ועוד, דהא מוקמינן לה למתניתין כרבי מאיר, ורבי מאיר כותים גירי אמת הן סבירא ליה, כדאיתא בבבא קמא בפרק שור שנגח ד' וה' (לח, ב). אלא על כרחך הא כמאן דאמר גירי אמת הן, ואיצטריך למיתני דאף על גב דר' מאיר גזר עלייהו הכא כדי שלא יהא חוטא נשכר מוקמינהו אדינייהו, כדאיתא התם בפרק שור שנגח (ב"ק שם), וגרסינן הכא בירושלמי (ה"א): כותית אתיא כמאן דאמר כותי כישראל לכל דבר, ברם כמאן דאמר כותי כגוי לא בדא.
ועל אשת אחיו: פירוש: כגון שקדשה אחיו ומת והיו לו בנים מאשה אחרת, דאי לאו הכיהא נפלה ליה ליבום, והכי מפורש בירושלמי (כאן סה"א). אי נמי איכא לאוקמה באשת אחיו מאמו, ואף על פי שאין לו בנים דאף היא בכרת, כדאיתא ביבמות בריש פרק הבא על יבמתו (יבמות נה, א). אי נמי, בגרשה אפילו באחיו מאביו.
גמרא: הכי קאמר אלו נערות פסולות: פירוש: פגומות, דהא איכא שבויה פחותה מבת שלש ויום אחד שאינה פסולה כלל אפילו לכהונה, אלא פגומות קאמר.
פרק שלישי אלו נערות
א"נ שיש להם קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה פי' רש"י ז"ל דנתינה אסורה משום דדוד גזר עליהם והקשו עליו כיון דמדאוריית' שרי ליה פשיטא שיש להם קנס ועוד דבהא כתוב לא תתחתן בם וקי"ל דבגיורותם אית להו חתנות. ועוד הא דתנן אלו הן הלוקין הבא על הממזרת ועל הנתינה וק"ל דמדאוריי' אסורה בלאו וליכא למימר אגב ממזרת תני נתינה דרבנן כדקתני גרושה וחלוצה דבשלמא גרושה דדמי לחלוצה קתני ממזרת אבל נתינה מה שייך בממזרת לכך פירוש תוס' הוא הנכון דנתינה ראשונה אסורה לבא בקהל כדכתיב לא תתחתן בם דכי כתיב קרא בשבעה עממים כתיב ונתינים משבעה עממים הם ומיהו דורותם מותרת דהא לא כתיב בהוא דורות ויהושע גזר עליהם איסור שיעבוד ולדורותם כל זמן שב"ה קיים דכתיב ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה וכו'. ובא דוד ע"ה וגזר עליהם שיעבוד ואסור עולם:
ועל הכותים פי' רש"י ז"ל קסבר כותים גירי אריות הן וכתיב לא תתחתן בם:
והקשו עליו בתוספת דכיון דנכרים הוא היכי יהיבנא לה קנס דאזלה ואכלה בגיותה ועוד דהא אמרינן בתלמודא אוקי להו כר"מ וכו' והכי נמי אוקים בהדי' כר"מ בפרק שור שנגח ואע"ג דקניס ר"מ בממונא הכא כדי שלא יהא חוטא נשכר אית ליה קנס בדין תורה וכן הוא בירושלמי הבא על אחותו וכו' אע"פ שאין בה כרת אין בהם מיתת ב"ד בפרק ארבע מיתות מוקי להו למתני' במפותה דאלו באנוסה הרי ניתן להצילה בנפשה וחיוב מיתה איכא והא דקתני על אשת אחיו ואשת אחי אביו כשנתגרשה או נתארמלה דאי לאו הכי איכא מיתות ב"ד משום א"א דאלו נתגרשה או נתארמלה מן הנשואין אין להם קנס שהרי קנסה לעצמה וכיון דמפותה היא אחלתי':
הב"ע כשנתארמלה או נתגרשה מן הארוסין וכמ"ש יתומה בחיי אב כשנתארסה ונתגרשה ונתארמלה יש להם קנס וקנסא לאביה ומשכחת לה לאשת אחיו דאסורה ליה באלמנות כשיש בנים לאחיו דאז לא הוי זקוקה ליה ושריא ליה וכן בירושלמי בפי':
בגמרא הני הוא דאית להו קנס כשרות לא: פירוש לכל היכא דקתני אלו דוקא ה"ק נערות פסולות פי' לא שיהא אלא פסולות דהא גיורת שבוי' פי' פחותה משלש ויום א' כשרות אף לכהונה אלא שיש מהן פסולות ממש ויש מהן פגומות:
נערה אין קטנה לא: פי' בתוס' דלא מאלו נערות דייקי לה דדלמא נערה לאפוקי בוגרת אלא אסיפא סמוך דקתני לה בהדיא כל מקום שיש מכר אין קנס דמשמע דלא פליגי סתמא אסתמא:
אלו נערות שיש להן קנס. פי' אנסה אדם נותן לאביה ג' כסף כדכתיב ונתן האיש וגו'. הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית על הגיורת ועל השבויה. פי' ישראלית שנשבית. ועל השפחה. שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות ג"ש ויום אחד. הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה יש להן קנס. אע"פ שהן בכרת אין בהן מיתת ב"ד. פי' דוקא נערה ולא בוגרת וקטנה. שהבוגרת כלו בתוליה ואין להם קנס. וקטנה הויא כעין שמדמעת וחוזרת ומדמעת. ונערה היא מבת י"ב שנים ויום אחד אם הביאה ב' שערות וממתנת ששה חדשים אחר שהביאה ב' שערות והיא בוגרת שאין בין נערות לבוגרת אלא ו' חדשים בלבד. נתינה היא מן הגבעונים ע"ש ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים. ומשום צד עבדות הן אסורות. והכותיות קסבר גירי אמת הן ומ"ה יש להן קנס. שאילו היו גירי אריות הויא לה עובדת כוכבים. ואין קנס לעובדת כוכבים אלא שהכותים פסולים כדתנן בעשרה יוחסין אלו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי. והתם מפרש טעמא למה הן הכותים פסולין:
ועל אשת אחיו. כגון שקידש את הבתולה וגירשה. א"נ שמת ויש לו בן מאשה אחרת דקיימי עליה בכרת אע"פ שהן בהכרת אין הכרת פוטרו מן התשלומין אלא מיתת ב"ד:
נערה אין קטנה לא. דהיינו קודם שתביא ב' שערות. מאן תנא אר"י א"ר ר"מ הוא דתניא קטנה מבת ג' שנים ויום אחד. פירוש שמזמן זה היא ראויה לביאה ועד שתביא ב' שערות יש לה מכר ואין לה קנס. ומשתביא ב' שערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר כ"מ שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר. וחכ"א קטנה מבת ג' שנים ויום אחד עד שתבגר יש לה מכר ויש לה קנס:
פרק שלישי
אלו גרסינן בלא ויו דויו מוסיף על ענין ראשון כדפי' רש"י ז"ל בפי' החומש ובפ"ק דשבת גרסינן אלו תנן או ואלו תנן הני דבעינן למימר לקמן או ואלו תנן הני דאמרן. הרא"ש ז"ל:
ויש ליישב קצת דקאי אמאי דתנן בפ"ק דיש בתולות שכתובתן מאתים ויש שכתובתן מנה דהכי נמי יש נערות שיש להם קנס ויש שאין להם קנס ונמשכו המשניות עד הכא ולהכי לא תני הך מתני' עד השתא:
אלו נערות וכו'. לקמן בגמרא אמרינן נערה אין קטנה לא ויש לפרש דלא ממתני' דייקינן לה דלישנא דנערות משמע נמי קטנה תדע דבקרא נמי כתיב נערה וסברי רבנן דלא אתא למעוטי אלא בוגרת אלא קושטא דמלתא אקדים וקאמר נערה אין קטנה לא ואסיפא דמתני' סמך דתנן כל מקום שיש מכר אין קנס וכן פירשו התוספות לקמן וליתא דמלישנא דמתני' דהכא נמי דייקינן לה דקתני ואלו נערות דלא הוה ליה למתני אלא אלו שאין להם קנס מדקתני נערות לישנא יתירא ש"מ דאתא לאשמועינן דוקא נערה ולא קטנה ואין לך לומר דדילמא לא אתא למעוטי אלא בוגרת דאם כן למה לי משנה יתירא דהא בוגרת פשיטא דאין לה קנס דנערה כתיב וכן כתב הרמב"ן ז"ל לקמן בלישנא קמא וז"ל נערה אין קטנה לא אי קשיא דילמא למעוטי בוגרת כדכתיב נערה באורייתא ודייקינן בוגרת לא ומני רבנן היא. לא תקשי ממשנה יתירא דייקינן דאי הכי ליתני אלו שיש להם קנס פשיטא דבוגרת אין לה קנס דנערה כתיב מדקתני נערות ודאי הא קמ"ל דקטנה אין לה קנס. אי נמי רישא נקט ומסיפא דוקא כדקתני בשלהי פירקין כל מקום שיש מכר אין קנס וסיפא גלי ארישא דנערות דוקא. זה הנ"ל. ע"כ:
ומלשון רש"י ז"ל משמע כלישנא קמא דכתב הכא במתני' וז"ל אלו נערות. דוקא נערה משהביאה שתי שערות עד שתבגר והם ששה חדשים שבין נערות לבגרות אבל קטנה ובוגרת אין לה קנס כתוב בס"י וכן כתב הר"ן ז"ל לשון רש"י ז"ל בפירושיו על ההלכות. אלמא משמע מדכתב הרב ז"ל הכין במשנה אלמא דממתני' דייקינן לה. ואם תשאל כיון דמתני' דלקמן קתני בהדיא כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' למה ליה למתני הכא משנה יתירה לדיוקי קטנה לא. תשובתך דלקמן דמייתי לישנא דרבי מאיר גופיה וכדתניא שהיה רבי מאיר אומר כל מקום שיש מכר אין קנס וכו' לא מוכח דס"ל לתנא דמתני' הכי דדילמא נקיט רישא דפלוגתא והדבר ידוע דהיינו דברי רבי מאיר וכדתניא שהיה ר"מ אומר וכו' והיינו דקאמר לקמן זו דברי ר"מ וכו' מיהו הכא גבי הילכתא פסיקתא קא רמז לן בלישנא יתירא כר"מ לאורויי דהכי ס"ל. ודע שכתבו התוספות ז"ל בריש פרק קמא דמועד קטן דלא בעי תלמודא מאן תנא עלה דסתם מתני' אלא היכא דלא אתא סתמא דמתניתין כר"מ כשאר סתמא וכיון שכן קשיא דהכא בגמרא בעינן מאן תנא ומשני לה כר"מ. ואפשר דרב יהודה גופיה קאמר מאן תנא ומשום דלקמן עלה דאידך מתני' קאמר זו דברי ר"מ. וכתבו התוספות פרק חזקת הבתים דף ל"ה דסתם זו דברי ר"מ וכו' זו ולא ס"ל הכי עיין בתוספות שם. וכן כתב הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות בפרק קמא דגיטין (דף תקנ"ה ה') [ב א'] דזו ולא סבירא לן כוותייהו קאמר ולהכי קאמר נמי הכא עלה דמתני' דאף על גב דקתני משנה יתירא הכא גבי הילכתא פסיקתא רבי מאיר הוא דקאמר לה הכין ולא סבירא ליה הכי כנ"ל. ואם תשאל עוד אמאי פשיטא לן טפי דנערה אתא למעוטי בוגרת מלמעוטי קטנה. תשובתך הבת מיום לידתה עד שתהיה בת שתים עשרה שנה גמורות נקראת קטנה ואפילו הביאה שתי שערות ולאחר שתים עשרה שנה ויום אחד אם הביאה שתי שערות תקרא נערה ואם לא הביאה שתי שערות עדיין קטנה היא עד עשרים שנה וכשתביא שתי שערות אפילו בשנת עשרים תהיה נערה ששה חדשים ואחר כך תקרא בוגרת הילכך ימי הנערות אפשר שתהיה קטנה כגון לאחר י"ב אם לא הביאה שתי שערות לכך הקטנה אפשר דקראה הכתוב נערה אבל זמן הבוגרת לעולם לא תהיה בזמן הנערות דששה חדשים בין נערות לבוגרת ואם לא הביאה שתי שערות עד שתהיה בת ל"ה שנה נקראת אילונית ואין לה ימי נערות ומקטנותיה תצא לבגרות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות אישות. ואפשר דמשום הכי כתב רש"י ז"ל משהביאה שתי שערות וכו' והם ששה חדשים וכו' דוק ותשכח כנ"ל. ולקמן בגמרא כתבתי עוד ענין אחר בלשון רש"י ז"ל דלא כדפרישנא הכא עיין לקמן:
שיש להן קנס. אין להקשות דאמאי לא קתני נמי בושת ופגם דבוגרת נמי יש לה בושת ופגם באונס והכא קתני נערות למעוטי בוגרת וכדכתיבנא וסתמא דמתני' לא מיירי אלא באונס דגבי אונס הוא דכתיב קנסא ומסתמא אמאי דכתיב בהדיא בקרא קאי מתני' אבל מפתה לא כתיב ביה בהדיא קנס אלא מאונס ילפינן להו ואפילו תימא דמתני' מיירי במפתה וכדאוקי לה רב פפא בפרק בן סורר ומפתה את הבוגרת פטור אפילו מבושת ופגם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' נערות. יש לתרץ בקוצר דלא קתני אלא קנסא דכתיב בהדיא ונתן האיש השוכב וגו' דאילו בושת ופגם לא כתיב בהדיא. ואין לומר דממזרת ונתינה וכו' אין להם בושת ופגם ומשום הכי לא קתני אלא קנס דאי הכי מאי פריך תלמודא אבל כשרות לא ולמה לשנויי פסולות איצטריכא ליה לישני דמתני' הכי קתני אלו נערות שיש להן קנס לבד ולא בושת ופגם אלא ודאי הנכון כדכתיבנא כנ"ל. וזהו שכתב רש"י ז"ל שיש להן קנס. אם אדם אנסה וכו' כדכתיב ונתן האיש השוכב וגו'. הבא על הממזרת. בגמ' פריך וכו' דוק ותשכח:
הבא על הממזרת. ויש לדייק קצת למה ליה לאורוכי ולמימר הבא על הממזרת ליתני בקוצר אלו נערות שיש להן קנס הממזרת ונתינה וכו' ולקמן גבי אחותו ליתני הבא על אחותו משום דבעי למתני סיפא אף על פי שהן בהכרת וכו'. ויש לומר דהא אתא לאשמועינן דמיירי בדלא אתרו ביה וכדאוקי לה ר' יוחנן לקמן משום דאין אדם לוקה ומשלם והכא קאמר הבא על הממזרת דלא היתה כאן אלא ביאה לבד ולא התראה ואילו הוה תני הממזרת ונתינה הוה משמע דלעולם הממזרת יש לה קנס. ויש לדייק עוד לשיטת רש"י ז"ל דפי' דנתינה מדרבנן דקתני תנא זו ואצ"ל זו ממזרת ונתינה וכו' ודוחק לשנות כן ויש לומר דלא בא התנא למנות כל הנערות שיש להן קנס כי היכי דליתני הסדר הנכון אלא הא אתא למימר דהני אית להו רבותא וה"ק לא מבעיא בממזרת דאית בה רבותא אלא אפילו בנתינה נמי דהא דוד גזר עליהן ולא מבעיא נתינה דהא מכל מקום לכ"ע אסורה דדוד מיהא גזר עליהן אלא אפילו כותית משום דס"ל דגרי אריות הן. ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל הבא על הממזרת. בגמרא פריך אבל כשרות לא ומשני פסולות וכו' כנ"ל. ולקמן נכתוב עוד בלשון זה בס"ד:
ועל הנתינה פרש"י ז"ל נתינה מן הגבעונים והיא אסורה לקהל דדוד גזר עליהן כדאמרינן ביבמות ועל שם ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים וגו' קרי להו נתינים. ע"כ. פירוש לפירושו דמדאורייתא אינם אסורים לבא בקהל ובא דוד וגזר עליהן שלא לבא בקהל וכדקס"ד רבא מעיקרא התם בפרק הערל דהוה בעי לאוקמי קרא דלא תתחתן דכתיב בשבעה אומות בעודם ע"ג אבל לאחר שנתגיירו אינם אסורים אלא מדרבנן. ואין לפרש לשון רש"י ז"ל דאסורה לקהל מן התורה ודוד גזר שעבוד כדי שלא יטמעו וכדבעינן למכתב לשיטת ר"ת ז"ל דהא כתב רש"י ז"ל והיא אסורה לקהל דדוד גזר וכו' כדמוכח בהדיא דאיסורן בקהל הוי משום דדוד גזר עליהם ומיהו בפירושי רש"י ז"ל ישנים מכתיבת יד כתוב ודוד גזר עליהם בוא"ו ואכתי אית לן לפרושי לשונו כדפרישנא דאם לא כן ל"ל לרש"י ז"ל למימר הכא דדוד גזר עליהם אי לאו למימר דאינן אסורין לקהל אלא משום דדוד גזר עליהם וכן פירשו כל המפרשים ז"ל לשון רש"י ז"ל הלכך לשיטת רש"י ז"ל אין בנתינים איסור תורה כלל אלא גזרת יהושע ודוד והיינו דקרי להו נתינים על שם ויתנם יהושע וכו' כיון דמשם נולד להו איסורייהו אבל לשיטת התוס' קשה כיון דעיקר איסורייהו מדאורייתא אמאי קרו להו נתינים ותלו מילתייהו ביהושע וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה דהנתינים איסורן מדברי סופרים והיינו משום דגזר עליהם יהושע ודוד עיין שם בהלכותיו:
וכתבו התוספות ז"ל דאיסורייהו דגזר עליהם דוד היינו שעבוד ומ"ה נאסרו לבא בקהל ומייתו לה מפ' הערל והתם בפרק הערל האריכו התוס' ז"ל בזה עיין שם וכתוב בגליון תוס' ומה שפי' שם שגזר חתנות היינו רוצה לומר שגזר עליהם עבדות כדי שלא יטמעו דהא התם מוכח כולה שמעתא דעבדות גזר עליהם. ע"כ:
והקשה ר"ת ז"ל על רש"י ז"ל דממרן לקמן משמע דנתינה הויא מדאורייתא דקאמר ממזרת ונתינה איכא למאן דאמר ראויה לקיימה וכו'. וכיון דממעטינן לה מקרא משמע דאיסורה מן התורה. ויש לתרץ דאנן הכי קאמרינן למעוטי הנך דאינם ראוים לקיימם ואפי' דהויא דרבנן מ"מ הא אינה ראויה לקיימה ואנן אינה ראויה לקיימה הוא דקא ממעטינן ואפילו שיהיה מדרבנן. ועוד הקשו דגרסי' בסוף פ"ק איזו אלמנת עיסה כל שאין בה לא משום ממזרות ולא משום נתינות ולא משום עבדי מלכים וכו' ומקשינן מ"ש הנך דאורייתא חלל נמי דאורייתא ויש לתרץ דלאחר שפסלן דוד פוסלין את האשה בביאתן מן התורה והכי קאמרינן התם מ"ש הנך דאורייתא פי' משום דודאן פוסלין מן התורה בביאה דנפקא לן ביבמות מכי תהיה לאיש זר וכו' עיין שם בפרש"י ז"ל:
ועוד הקשו דבפרק המדיר אמרינן בגמרא דאלו שכופין אותו להוציא דלהכי לא קתני ממזרת ונתינה משום דרבנן קתני דאורייתא לא קתני. ורש"י ז"ל תירץ שם קושיא זו שכתב שם וז"ל דרבנן קתני. הנך דאיסורא דידהו לא כתיבא באורייתא. פי' לפירושו ואילו נתינה הא כתיבא איסורייהו באורייתא דכתיב מחוטב עציך עד שואב וגו' ומ"מ לא הויא אלא מדרבנן. ועוד הקשו בתוספות דבריש יש מותרות אמרינן ממזרת ונתינה איכא בינייהו מאן דאמר דאורייתא הא נמי דאורייתא ויש לתרץ כל זה דלאחר שגזר עליהם דוד עבדות דמכח זה נאסרו לבא בקהל הדר איסורייהו דאורייתא דהא עבדים פסולים מדאורייתא ומיהו אכתי קשיא דתנן אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל משמע דלקי עלה מדאורייתא. ואין לתרץ דלגבי נתינה המלקות היינו מכות מרדות דהא דומיא דכל הנך דחשיב התם קתני אלמא דלקי עלה מדאורייתא. ואין לתרץ דכיון דגזר עלייהן עבדות קרי כאן לא יהיה קדש ולקי עליה דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל דאין לוקין על לאו זה דהוה ליה לאו שבכללות עיין בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה ובפ' ראשון מה' אישות. וכתוב בקונטריסין קשה נימא שדעת רש"י ז"ל שדוד גזר עליהם עבדות וגזר עליהם שיהיו אסורים משום לאו דלא יהיה קדש ואז הויא ממש דאורייתא ולא קשיא כלל מה שמקשה עליו ר"ת ז"ל. ויש לומר שאם כן היה קשה הא דאמרי' בפ"י יוחסין דחרורי ונתיני מותרים לבא זה בזה ואם נתינה אסורה משום לאו דלא יהיה קדש היאך תהיה מותרת בחרורי אלא ודאי אינו כך. ע"כ:
ואין לשון התוס' מתיישב בזה כלל ומה שכתבתי הוא הנכון. וכן דרכן לעולם לתרץ הקושיא הראשונה כשמקשים התוספות קושיא אחרת. עוד כתבו בקונטריסין אחרים וז"ל הקשה השר אמאי לא מיישבים פי' הקונטרס דדוד גזר על הנתינים משום דעבדות דעבד ושפחה נטמעו בהו ומכל מקום יש להם קנס דמוקמינן לה אחזקת אבהתא כמו שאומרים התוספות לקמן ויש לומר דאותה קושיא דמקשינן מחרורי ונתיני דמותרין לבא זה בזה היה קשה עדיין דאם איתא דנטמעו בהם עבד ושפחה למה מותרין זה בזה. ומורי הרב נר"ו אמר דעיקר הקושיא הוא טעות דנתינים לא מצינו שנטמעו בהם עבד ושפחה דדוקא כותים לבד ע"כ. וכי מעיינת סוגית פרק הערל תשכח ודאי דקושיא זו הויא טעות גמור. ותירצו בתוס' דבכל הנהו נקט נתינה אגב ממזרת וכתב הריטב"א ז"ל וליכא למימר דאגב ממזרת תני נתינה דרבנן כדקתני גרושה וחלוצה דבשלמא חלוצה דדמיא לגרושה קתני אמטולתא אבל נתינה מה שייכא בממזרת. ע"כ:
וכתוב בקונטריסין נקט נתינה אגב ממזרת פי' דאית בה מכת מרדות מדרבנן כך פי' שנץ ע"כ. ואכתי לא מיישבא שפיר ויש לתרץ דדמי נתינה לממזרת דאיסורה איסור עולם וא' זכרים ואחד נקבות ואיסורם מדברי סופרים ובה איסורי ביאה וכו'. ע"כ:
ומיהו מצאתי לאחד מגדולי החכמים מתלמידי הרא"ה ז"ל שהקשה בחידושיו ליבמות בפרק הערל על שיטת רש"י וז"ל ותמיהא מילתא דהא אסיקנא לעיל דכי כתיב בהו בשבעת עממין לא תתחתן בם בגירותן וכו'. ובכולהו דוכתי תנן נתינים באיסורא דתנן בפרק אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל וליכא למימר דהתם באשגרת לישן קתני כי היכי דתני נמי גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דבשלמא חלוצה דגזרה דרבנן משום לתא דגרושה רהיט ותני להו תרוייהו תנא באשגרת לישן אבל נתינה אגב ממזרת לא תני תדע דבחלוצה גלי לן תנא מדרבנן דקתני גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת ופרישנא בפרק עשרה יוחסין אינו חייב אלא על אחת מהן דחלוצה דרבנן היא ואילו בהא לא גלי לן מידי ולקמן בפרק האשה אמרו אמר רב חסדא ממזרת ונתינה איכא בינייהו מאן דאמר דאורייתא וכו' וכן בסוטה פרק משוח מלחמה תנן רבי יוסי אומר הירא ורך הלבב אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל וכו' ואמרינן עלה בהדיא דלרבי יוסי בעבירה דרבנן לא הדר וחלוצה דנקט אשגרת לישן הוא אלמא מילתא פשיטא בכולהו תנויי דנתינה דאורייתא דאע"ג דלא אקשינן לעיל מהני מתני' לסברא קמייתא דרבא דהוה שרי נתינים מדאורייתא משום דכיון דאהדרינהו מגופיה דקרא מאי תו נידוק עליה ממתניתין ע"כ. והתוס' ז"ל כתבו וז"ל ומכל מקום אין נראה לר"ת פירושו דהא מסיק רבא בהערל דבגירותן אית להו חתנות וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כמו הכא דבגיותן לית להו קנס כדאמרינן לעיל בפ"ק יהבינן לה קנס וכו' וכן בקידושין וכו' פי' לפיכך אין נראה לר"ת ז"ל פירושו דאיירי בדרבנן דהא מסיק רבא בהערל דבגירותן כו' פירוש מעיקרא הוה בעי לאוקמי קרא דלא תתחתן דכתיב בשבעה אומות בעודן ע"ג אבל כשנתגיירו לא אסירי אלא מדרבנן והדר ביה רבא משום דלא שייך בהו חיתון קודם שנתגיירו ואין להקשות דאכתי מנא לן דאיירי כל הני בדאורייתא אכתי איכא למימר דלא איירי אלא בדרבנן דלמסקנא בגיותן הוה דרבנן וכל הני מיירי בגיותן ונקט נתינה אגב ממזרת כי היכי דמתרצי התוספות למאי דס"ל בהערל דבגירותן לית להו חתנות ומיירי כל הני בגיותן הכי נמי מצינן למימר למסקנא ומיירי בגיותן ואכתי מנא לן דאיירי כל הני בדאורייתא דהא ודאי לאו קושיא היא כלל דכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות כמו הכא וכו' הלכך משמע דכל היכא שמזכיר נתינה מיירי באיסורא דאורייתא:
ודע שרש"י ז"ל פי' בפרק אלו הן הלוקין נתינה מן הגבעונים היא והמלקות משום לא תתחתן בם ע"כ. משמע דבעי לפרושי דמתני' דהלוקין מיירי בגיותן ולמאי דאסיק אדעתיה רבא קרא דלא תתחתן בם מיירי בגיותן וכדכתיבנא ולרש"י ז"ל הכי הוא הלכתא כדאסיק רבא אדעתיה ולא כדאסיק. ועוד הקשה ר"ת ז"ל לפירושי רש"י ז"ל כיון דעבדות ממש גזר עליהם שמתוך כך נאסרו לבא בקהל משום לא יהיה קדש א"כ אמאי יש להם קנס הא תנן בהדיא במתני' דשפחה אין לה קנס ויש לתרץ דשאני נתינה דמנטרא נפשה ואם תאמר מעתה אף אנו נחלק ונאמר דשאני שפחה משומרת משאינה משומרת וכיון שכן קשיא אמאי מחלק מתני' בין פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ליתירא מבת שלש שנים דהא ודאי פשיטא דפחותה מבת שלש שנים ויום אחד בתוליה חוזרין כדאיתא בכמה דוכתי לפלוג וליתני בדידיה דאפי' יתירות מבת שלש שנים ויום אחד יש לה קנס ובמשומרת ויש לומר דלא איצטריך דכבר אשמועינן במתני' דנתינה דהיינו שפחה משומרת וקתני דיש לה קנס והלכך בעי לחלוקי באינה משומרת בין פחותה ליתירה. ומ"מ קשה דאמרינן בירושלמי דשפחה אפי' משומרת אין לה קנס ומיהו יש לחלק דשאני שפחה דסתם שפחה אינה משומרת ולהכי לא חלקו חכמים בהן ואמרו דכל שפחה אין לה קנס אבל נתינה דהוה אומר שלימה וסתמייהו דמנטרי נפשייהו ולא הוה בחזקת הפקר כמו השפחות אלא שדוד גזר עליהם עבדות הילכך אין לנו להוסיף ולפטור הבא עליהן מקנס. אבל אכתי קשה דתנן בפרק עשרה יוחסין דחרורי ונתיני מותרין לבא זה בזה ואמאי והא חרורי אסירי בשפחה כדתנן לישא שפחה אינו יכול מפני שחרור שבו ויש לתרץ קושיא זו דלאו ממש גזר עלייהו עבדות ליאסר בלא יהיה קדש ומיהו אין לתרץ כן קושיא ראשונה דקנס דכיון דגזר עלייהו עבדות שמתוך כך נאסרו לבא בקהל הרי בעל כרחך אתה פוטרן מקנס דכיון דמכח הגזרה נאסרו לבא בקהל פשיטא ודאי דהכי נמי פטורין מקנס דאינו בדין שנוציא ממון מישראל כדי ליתן להם כיון דגזר עלייהו עבדות עד שמתוך כך נאסרו לבא בקהל וקרא צווח ואומר ונתן האיש השוכב וגו' ולו תהיה לאשה וכיון דמכח גזרתו נאסרו לבא בקהל הכי נמי דאין להם קנס כן משמע מלשון התוס' ז"ל אבל יש לחלק כיון דמנטרא נפשה יש לה קנס וכדכתיבנא. ונראה לר"ת ז"ל דנתינה אסורה מדאורייתא משום לא תתחתן כדמסיק רבא בהערל ודוד לא גזר עלייהו אלא שעבוד כו' ככתוב בתוס' וקשיא להו לתוספות דקאמר התם כל מי שיש בו שלשה סימנין הללו ראוי לידבק בהו בישראל משמע דהיינו לישא אשה מישראל ואם אסורין מדאורייתא מלא תתחתן אפי' שיהיו בו שלשה סימנין הללו אסירי וקיימי אטו פסול גומל חסד יהיה מותר לבא בקהל אבל לשיטת רש"י ז"ל שדוד הוא שרחקן ניחא ותירצו בתוס' דלאו לישא מהן קאמר אלא להיות בן חורין כמותן והקשו עוד בתוס' דקאמר התם בימי רבי בקשו להתיר נתינים אמר רבי אם חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר וקשה דכיון דאסירי מן התורה מלא תתחתן בם היאך בקשו להתירן וכ"ת דלא היו רוצים להתירן לבא בקהל אלא לפוטרן מעבדות אכתי קשיא מה השיב להם ר' יתירו חלק עד ה' ויפקיעו השעבוד ולא יהא שום שעבוד עליהם כל זמן שאין בית המקדש קיים ולכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו ישתעבדו במקדש כלם. ולשיטת רש"י ז"ל ניחא דהם בקשו להתירם לבא בקהל והשיב להם רבי חלק מזבח מי יתיר והלכך הוה ליה חציו עבד וחציו בן חורין ואכתי אסירי לבא בקהל משום צד עבדות שבהם אבל לשיטת התוס' קשיא ותירצו התוס' דהם בקשו לפוטרן מעבדות שיהיו בני חורין לגמרי ולא יקרא עוד שם עבדות עליהם ואמר להם רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח והם לא רצו אלא שיהיו בני חורין לגמרי אבל להפקיע קצת ולהניח קצת לא רצו. והתוס' ז"ל שם בפרק הערל תירצו דה"ק חלק מזבח מי יתיר וכיון שאין אנו יכולין להפקיע שעבוד המזבח אף שעבוד שיש לנו עליהם לא נתיר שאם נתיר חלקנו למחר יבנה בית המקדש ותשתכח תורת שעבוד מהם אף של חלק מזבח. והקשו עוד בתוס' ז"ל לפי שטתם דכיון דלא באו אלא לפוטרן משעבוד אפילו חלק מזבח יתירו דהפקר ב"ד הפקר בזה"ב ותירצו דלא אמרן הפקר ב"ד הפקר בזה"ב אלא לצורך אבל זה אינו צורך כל כך ומכל מקום חלקנו נתיר אפי' שלא לצורך דלא מטעם הפקר ב"ד נגעו בה כיון דאין כאן אלא הפקעת שעבוד בעלמא אבל לשיטת רש"י ז"ל משום דבקשו אותם להתיר לבא בקהל אף חלק העדה לא מצי להתיר אלא מטעם הפקר ב"ד הפקר בזה"ב ולכך כתב רש"י ז"ל התם בפרק הערל חלקנו נתיר דיכולין ב"ד להפקיר ולהתיר חלקם של ישראל דקי"ל הפקר ב"ד הפקר בזה"ב כנ"ל. והלכך לשון התוס' ז"ל שם בפרק הערל נתינים דוד גזר עליהם פי' רש"י ז"ל שלא יהיו ראוים לבא בישראל כדכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה ולקמן פריך וכי דוד גזר עליהם והלא משה גזר עליהם דכתיב מחוטב עציך עד שואב מימיך ולא כללינהו לא בכלל ישראל ולא בכלל גרים אלמא דעבדים מקרו ועבדים פסולים הם ומשני משה גזר לההוא דרא ופריך ואכתי יהושע גזר עליהם דכתיב ויתנם יהושע וגו' אלמא עבדים הם ולדורות הבאים גזר דכתיב ולא יכרת מהם חוטבי עצים ומשני יהושע גזר לבית המקדש דכתיב ולמזבח ה' וכשחרב הבית פסק מהם פסול עבדות דיהושע וחלה עליהם גזרת דוד דחתנות וקאמר חלקנו נתיר משום דהפקר ב"ד הפקר בזה"ב וכו' ופליגא דרבי חייא דאמר רבי חייא חלק עדה לעולם אסור עד שיתירוהו אבל חלק מזבח לא אסרו דוד רק בזמן שבית המקדש קיים והוסיף על גזרת יהושע בחלק עדה בלבד שלא נתנם יהושע לעבדים רק בזמן שבית המקדש קיים כן שיטת הקונטרס. ועתה משמע מתוך פירושו שהוא סובר שאין נתינים אסורין רק מדרבנן דגזר דוד עליהם שלא להתחתן בהם וקשה דבפרק אלו הן הלוקין חשיב הבא על הנתינה אלמא מדאורייתא הוא י"ל דמכת מרדות מדרבנן קאמר שכן צריך לומר לעיל דבעי למימר דאסירי מדרבנן כדפ"ל ומכל מקום קשה היאך קאמר חלקנו נתיר והלא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין כיון שהיו אסורים מחמת שגזר עליהם דוד חתנות ובמקום אחר פי' הקונטרס שדוד גזר עליהם עבדות דומיא דיהושע וממילא הם אסורים לבא בקהל והשתא ניחא ההיא דאלו הן הלוקין דאיכא לאו דלא יהיה קדש כמו בשפחה. ע"כ:
והא כתיבנא לעיל דאין לוקין על לאו זה ואכתי הקושיא במקומה עומדת. עוד כתבו תוס' הר"ף ז"ל וניחא נמי הא דקאמר חלקנו נתיר לפי שלא היו אסורים רק מחמת עבדות ויכולין ב"ד להפקיר הממון וממילא משתרו לבא בקהל ומ"מ קשה דאמאי משתרו משום דפקע מהם עבדות והלא הם אסורין מן התורה כיון דנתגיירו דשייך בהו חתנות כדקאמר רבא לעיל וכן קשה היכי קאמר בפרק אלו נערות דנתינה יש לה קנס וקאמר דשפחה אין לה קנס וכ"ת ה"מ שפחה דאינה בחזקת שמור אבל נתינה שהיא משומרת שהרי יש לה מנהג יהדות יש לה קנס. הא מוכח בירושלמי דבין משומרת ובין לא משומרת אין לה קנס לשפחה. ועוד קשה בסוף פרק האומר בקדושין קרי לנתינה יש קדושין ועבירה ואילו בשפחה אין קדושין דכתיב עם הדומה לחמור. ונראה לר"ת דודאי מן התורה הם אסורים דמשבעה עממין הם וכי גיירי שייך בהו לאו דלא תתחתן בם ודוד גזר עליהם שעבוד בעלמא שיהיו משועבדים לישראל דכתיב לא מבני ישראל המה שאינם בני חורין כישראל והא דקאמר אינו ראוי לידבק בהם מפני שאינם ב"ח כמותם והשתא פריך שפיר וכי דוד גזר עליהם שעבוד משה גזר עליהם שעבוד שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים וניחא שפיר דקאמר חלקנו נתיר להפקיע השעבוד ומ"מ יהיו אסורים משום לאו דלא תתחתן וגם ניחא שפיר דודאי כיון שהיו אסורין משום לא תתחתן אין בהם דין עבדים בשביל השעבוד. עד כאן:
ובגליון תוס' בפרק הערל כתוב לר"ת צריך ליישב מכל הנהו דמשמע דאין בנתינים צד עבדות ושמא לר"ת נמי לא הוו עבדים ממש. ע"כ. ועיין שם בתוס'. ותלמיד הרא"ה ז"ל בחידושיו ליבמות פי' בענין אחר וז"ל הנכון הנתינים אסורים לבא בקהל מדאורייתא משום לא תתחתן בם אלא שאין איסור אלא בנתינים הראשונים אבל דורות שנולדו להם לאחר גירות כשרים דכל היכא דלא כתיב איסור דורות בניהם כשרים ובקר' דלא תתחתן בם ליכא איסור דורות ולא נאמר בהם עד עולם ולא שום ג"ש לדון בהם כן ואתא משה וגזר עלייהו שעבוד בדור ראשון כדי שלא יתערבו בהם והדר אתא יהושע וגזר שעבוד עליהם ועל זרעם כל זמן שבית המקדש קיים וממילא נפסלו לבא בקהל ודוד גזר עליהם שעבוד לדורות עולם ונפסלו לבא בקהל גם כן הלכך כל היכא דמשכחת איסור נתינים מדאורייתא אינו אלא בנתינים הראשונים שנתגיירו וכן פי' החכם הגדול רבי יצחק הלוי ב"ר שמואל הלוי ז"ל וכן עיקר. ע"כ:
וכן פירשו רוב האחרונים עיין במגיד משנה בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה וכן כתב תלמיד הרשב"א ז"ל וז"ל נתינה מדאורייתא אסורה ודוד דורות הוא דגזר עלייהו ואיפשר לומר דאף רש"י ז"ל הכי ס"ל ומאי דקאמר אסורה לבא בקהל דדוד גזר עליהם ה"פ דוד גזר עליהן שעבוד ולא שיהיו עבדים גמורים לענין תפיסת קדושין ולענין קנס אלא לאוסרן לבא בקהל לדורות כעבדים ומדרבנן וקרא דלא תתחתן בגירותן כתיב. ע"כ:
והתוספות ז"ל לא כתבו כן וכדכתיבנא והביאו ראיה לשיטתו של רש"י ז"ל דגרסינן בירושלמי בפרק עשרה יוחסין נתינים יהושע רחקם כלום רחקם אלא משום פסול משפחה דאי תימר משום פסול עבדות אלא מעתה הבא על הנתינה לא יהיה לה קנס משמע משום דיהושע גזר עליהם נפסלו מלבא בקהל וגזרת יהושע ודוד הכל גזרה אחת כדמוכח בהערל. ואף ע"ג דלשיטתו של רש"י ז"ל פיסולם היינו משום עבדות וכמו שכתבו התוספות ז"ל ובירושלמי אמרינן היינו משום פיסול משפחה מכל מקום שמעינן מהא דאין איסורן מדאורייתא וכמו שפי' ר"ת ז"ל אלא דיהושע ריחקם ופסלם מלבא בקהל וכמו שפירש רש"י ז"ל אי נמי יש לפרש דהכי קאמר כלום ריחקם אלא משום פיסול משפחה פי' דהוי פגם משפחה כיון דנראין כעבדים ושום אחד לא יתחתן בהם משום קצת עבדות שבהם דאי תימא דהוו כעבדים גמורים ופסולים כשאר העבדים דיהושע עבדות גמור גזר עליהם אלא מעתה וכו' והיינו כפירוש רש"י ז"ל דהא כתבו התוספות לעיל דלשיטת רש"י ז"ל לאו ממש עבדות גזר עלייהו ליאסר בלא יהיה קדש כנ"ל. שוב מצאתי כיוצא בזה בקונטריסים והקשו בתוספות על פר"ת ז"ל דס"ל כדאסיק רבא דבהאומר בקדושין משמע דסוגיא דשמעתא אזלא כדאסיק אדעתיה רבא מעיקרא דמאי דכתיב לא תתחתן בם איירי בגיותן דאמרינן התם ע"ג מנא לן דלא תפסי בהו קדושין דכתיב לא תתחתן בם אלמא דקרא דלא תתחתן מיירי בגיותן כדאסיק אדעתיה רבא מעיקרא ותירץ ר"ת ז"ל דאסיפיה דקרא סמיך דכתיב ובתו לא תקח לבנך וגו':
ועל הכותית פרש"י ז"ל דקסבר כותים גירי אריות הן וישנן בלאו דלא תתחתן והיה איפשר לפרש דה"ק דאע"ג דגירי אריות הן ישנן בלאו דלא תתחתן דמכל מקום הרי הם גרים ואית להו חתנות והיינו כדאסיק רבא אבל אי אפשר לפרש כן דלפי מאי דפריש בנתינה לא אזיל אלא כשיטת מאי דאסיק אדעתיה דרבא מעיקרא והלכך ע"כ דה"ק דמשום דהוו גירי אריות והוו להו ע"ג הלכך ישנן בלאו דלא תתחתן ומעתה קשיא ליה לריב"ם ז"ל דאם כן ע"ג היא וע"ג אין לה קנס כדפריך בפ"ק יהבינן לה קנס דאזלא ואכלה בגיותה ומיהו אם היינו מפרשים כדמעיקרא דמ"מ הרי הם גרים ולכך ישנן בלא תתחתן לא קשיא כלל דמכל מקום גרים הם אבל אכתי קשיא דאי איפשר לומר דקסבר מתני' גירי אריות הן דבפ' שור שנגח ארבעה וחמשה מסקינן דשור ישראל שנגח של כותי פטור משום דקנס הוא דקניס ר' מאיר בממונם אף על גב דמן הדין חייב דגירי אריות הן ופריך ממתניתין דהכא דכותית יש לה קנס ואי ס"ד דקנס הוא שקנס בממונם הכא נמי לקנוס וכו'. אלמא דמתני' דהכא סברה דגירי אמת הן פירוש דאי סברה גירי אריות הן ויש להם קנס לפי דסוף סוף הרי גרים הן אם כן מאי פריך התם דילמא ע"כ לא קניס אותם ר"מ בממונם אלא משום דסבר גירי אמת הם וחייש דילמא יטמעו בהן אבל מתני' דסברה גירי אריות הם לא קניס כלל דלא חייש שמא יטמעו בהם דכיון דגירי אריות הן הכל מפרישין עצמם מהם אלא ודאי משמע ליה לתלמודא דמתני' סברה דגירי אמת הם ולהכי פריך להדיא ממתני' דאי ס"ד דקנס הוא שקנס בממונם הכא נמי לקנוס וכו' אבל סבר דגירי אריות הם ס"ל דלית להו קנס. ואם תשאל ותלמודא גופיה מנא ליה דמתני' סברה דגירי אמת הן עד דפריך אההיא דהתם דילמא מתני' סברה גירי אריות הם ויש להם קנס וכדכתיבנא. תשובתך ס"ל לתלמודא דכיון דקתני מתני' אלו נערות למעוטי קטנה והיינו כר"מ כדאוקי ליה תלמודא הכא בגמרין לכך פריך תלמודא התם מר"מ אדרבי מאיר. כנ"ל לפרש לשון התוס' ז"ל ודו"ק שהאריכו התוס' ז"ל וכתבו ועוד דבגמרא מוקי מתני' כר"מ ורבי מאיר אית וכו' ולא קצרו לאקשויי מההיא דפרק ד' וה' לבד:
וז"ל הקונטריסין כתבו התוס' ועוד דבגמרא מוקי מתני' כר"מ וכו' פי' ואפי' אם אין אנו חוששין על הקושיא שהקשו התוס' וכו' דאם כן ע"ג וכו' מכל מקום קשה אמאי פריך הספר לשם והכא נמי נקנוס שאני הכא דליכא למיחש שמא יטמעו בהם דכיון דגירי אריות הם דמו לממזרות אבל לשם קניס ר"מ משום דאית ליה גירי אמת הם ואיכא למיחש שמא יטמעו בהם ומ"ה קניס:
עוד כתבו התוס' ז"ל אלמא דמתני' סברה דגירי אמת הן הקשה משי"ח מנלן תאמר גירי אריות ומקשה מכל שכן דאפילו בגירי אריות לא קנסו כ"ש הכא דגירי אמת. ויש לומר אם כן הוה מצי לשנויי דמתני' סברה כרבי יוסי דאית ליה גירי אריות הם ולא שייך לקנוס כדי שלא יטמעו דאיכא היכר בלאו הכי אבל אי הוה ס"ל למתני' כרבי מאיר דגירי אמת הן ודאי הוה קניס כדי שלא יטמעו ולא הוה קשה ממתני'. ע"כ:
וז"ל קונטריסין אחרים כתוב בתוס' ופריך ממתני' דהכא וכו'. תימא נימא דפריך מכ"ש לא מיבעיא אם גירי אריות הם דאין ליתן לה קנס דאכלה בגיותה אלא אפי' אי ס"ל גירי אמת הן אי ס"ד דקניס ר"מ בממונן הכא נמי נקנוס ויש לומר מדלא תירץ התם רבי יוסי היא דאית ליה שור של ישראל שנגח שור של כותי חייב ש"מ דרבי מאיר היא. ע"כ:
עוד כתוב בקונטריסין דהכי קשיא להו לתוס' ז"ל דאי סברה מתני' דגירי אריות הן אמאי קשיא ליה לתלמודא הכא נמי לקנוס פי' אמאי נקט לשון קנס מדינא אין לה דע"ג היא אלא משמע דס"ל גירי אמת הן ע"כ. וכל זה האריכות הוא ללא צורך ומה שכתבתי לעיל הוא הנכון:
וז"ל הרא"ש ז"ל. ועל הכותית פרש"י ז"ל קסבר כותים גירי אריות הם ולא נהירא לריב"ם דאם כן לא יהא לה קנס כדאמר לעיל בפ"ק יהבינן לה קנסא דאזלה ואכלה בגיותה ועוד דמוקמינן מתניתין בגמרא כר"מ ואיהו ס"ל דגירי אמת הן ועוד דמסיק בפרק שור שנגח ד' וה' דס"ל לר"מ כותים גירי אמת הן והא דקאמר שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור משום דקניס להו בממונם שלא יטמעו בהם ופריך אמתני' דהכא ואי ס"ד קניס הכא נמי לקנוס ומשני כדי שלא יהא חוטא נשכר אלמא ס"ל לתלמודא דמתני' סבר דגירי אמת הן. ונ"ל דהא דתני כותים משום דפסול הכי וכמ"ד במסכת קדושין [עו א'] ממזר מאחותו ממזר מאשת איש נתערבו בהם וקשה כיון דתנא ממזרת ודאית אית לה קנס כ"ש ספק ממזרת וצ"ל דצריכותא דמתני' קא משמע לן גירי אמת הן וכן משמע בירושלמי דקאמר כותית אתיא כמאן דאמר ישראל הוא לכל דבר ואין בהם פיסול והדר אוקי כמ"ד שהיו פסולין משום ע"ג ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וממזר יש לה קנס. עד כאן:
ובקצת שינה לשונו מלשון התוס' ז"ל ומה שכתבתי הוא נכון בלשון התוס'. ומ"מ שיטת התוס' ז"ל היא דמתני' דהכא סברה גירי אמת הן. ואם תאמר אם כן מאי קמ"ל פשיטא דיש לה קנס דישראלית גמורה היא פי' התם בפרק ד' וה' חדית לן תלמודא דקניס להו ר"מ בממונם כדי שלא יטמעו בהם ולהכי מותיב עלה רבי זירא ממתניתין ומיהו מעיקרא לא הוה ידעינן דקניס ר"מ כלל ומעתה קשיא עד דלא ידעינן האי דקניס ר"מ מאי הוה קמ"ל מתני' ותירצו בתוס' דס"ד דלא יהבינן לה קנס שלא יטמעו בהם פי' איברא ודאי דהתם בפרק ד' וה' חדית לן דקניס להו ר"מ כדי שלא יטמעו בהם אי הוה מחייבינן ליה לפרוע שורו הלכך דוקא משום קנסא דקניס להו ר"מ הוא דפטרינן להו אבל לגבי קנסא דמתני' אפילו דלא קניס ר"מ בעלמא ס"ד דלא יהבינן להו קנסא דאי יהבינן להו קנסא בקל יבואו לטמוע בהם דהא כתיב ונתן האיש השוכב עמה וגו' ולו תהיה לאשה והא דמותיב התם רבי זירא ואי ס"ד קניס ר"מ בממונם הכא נמי נקנוס כדי וכו' לאלומיה פירכיה נקט נקנוס וקל להבין. ובב"ק תירצו התוס' בענין אחר דהיא גופא קמ"ל דגירי אמת הן דאי היו גירי אריות לא היה להם קנס ודוחק. ועיין בלשון הרא"ש ז"ל שכתבתי בסמוך הקשו בתוס' לרבא דאמר בפ' י' יוחסין דפיסול כותי משום דעבד ושפחה נטמעו בהם אמאי יש לה קנס נימא לה אייתי ראיה דלאו את שפחה ושקילי ואף על גב דרובן לאו שפחה היא מכל מקום תקשי לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב ואפי' לרב אי דאזיל איהו לגבה הוה ליה קבוע ובשלמא לשיטת רש"י ז"ל ניחא דהא פריש דסברה מתני' גירי אריות הן ורבא אליבא מאן דס"ל גירי אמת הן הוא דקאמר דעבד ושפחה נטמעו בהם ואף ע"ג דאמרינן התם מעשה שהיה כך היה מכל מקום לרש"י ז"ל דמוקי מתני' כמאן דאמר גירי אריות הן איכא למימר דמתני' מיירי עד שלא נטמעו בהם אבל לשיטת התוס' דמוקי לה כמ"ד גירי אמת הן ע"כ מיירי מתני' לאחר שנטמעו בהם דקודם שנטמעו בהם פשיטא דיש להן קנס דישראלית גמורה היא והלכך לשיטת רש"י ז"ל לא קשיא כלל ורבי זירא דמותיב התם בב"ק בפ' ד' וה' הכא נמי נקנוס וכו' דאלמא לדידיה מיירי מתני' כמאן דאמר גירי אמת הן לא ס"ל כרבא דאמר עבד ושפחה נטמעו בהם אלא כמ"ד התם ממזר מאחותו וממזר מאשת איש נתערבו בהם א"נ כמ"ד התם בפ"י יוחסין שהיו מייבמין את הארוסות ופוטרין את הנשואות ורש"י ז"ל משום הך דרבא דעבד ושפחה מוקי מתני' כמ"ד גירי אריות ואפי' אינך אמוראי דפ"י יוחסין איפשר דמוקמי מתני' בהכי לכך מוקי לה רש"י ז"ל כמ"ד גירי אריות הן. ומיהו כיון דבגמרין מוקי למתני' כר"מ ורבי מאיר ס"ל גירי אמת הן אלמא דמסקנא דתלמודא הכין היא לכ"ע דמתני' כמ"ד גירי אמת הן וההיא דרבא תירצו בתוס' דלענין קנסא מוקמינן לה אחזקת אבהתא שהיו כותים שלא יהא חוטא נשכר. וכתוב בגליון תוספות ז"ל ועבד הבא על הכותית הולד ממזר ויש לה קנס פי' ולכך לא תרצו התוספות אלא בחזקת אבהתא דהיינו לגבי שפחה ולא לגבי עבד שנתערב בה:
אבל הרא"ש ז"ל כתב וז"ל ויש לומר משום דכל חדא וחדא מוקמינן אחזקת אביה דשפחה שנתערבה בהם לכותי נשאת ומוקמינן לה בחזקת אביה וכן עבד שנתערב בהם נשא כותית ומוקמינן לה אחזקת אמה אע"פ שפסלום לרבא משום איסור שפחה לענין קנס לא מחזקינן לה כשפחה כדי שלא יהא חוטא נשכר. ע"כ. ובחנם הא הך בעבד שנתערב בהם דהא אמרינן בפ"י יוחסין עלה ההיא דרבא איסורה משום מאי משום שפחה ניתני שפחה לחודה ומשני מעשה שהיה כך היה. עוד הקשו בתוס' לפי שיטתם דאמאי לא חשיב נמי אלמנה לכהן גדול וכו' ובשלמא לשיטת רש"י ז"ל דקסבר גירי אריות הן ניחא דלא חשיב אלא פסולי קהל וחייבי לאוין ואלמנה לכהן גדול וכו' לא הויא פסולי קהל ומצרי ואדומי לא הויא חייבי לאוין אבל לשיטת התוס' כיון דקא חשיב אפי' כותית דלית בה אלא איסור כל דהו דהא גירי אמת הם הוה ליה לאשמועינן רבותא טפי אלמנה לכהן גדול וכו' דתירצו בתוספות ז"ל דבפסול כהונה לא קא מיירי ומצרי ואדומי לא קא חשיב משום שיש להם היתר אבל כותית אע"ג דאיסור כל דהו הוי מ"מ הרי היא אסורה לכל ולעולם והקשו עוד בתוס' ז"ל דליתני מחזיר גרושתו משנשאת ואם תשאל ממה נפשך אי נבעלה לאותו אחר שנשאת לו ושוב בא המגרש עליה אין כאן קנס דאין קנס לבעולות ואי לא נבעלה הניחא לרבנן בפ"ק דיבמות דסברי דאפי' מחזיר גרושתו מן האירוסין אסורה ודרשי אחרי הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה אבל לר"י בן כיפר דסבר דוקא מחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה כדכתיב אחרי הוטמאה מאי איכא למימר. תשובתך לכך כתבו התוס' שנבעלה לאותו אחר שלא כדרכה דהרי נטמאה ואכתי בתולה היא ויש לה קנס והדרא קושיא לדוכתין דליתני מחזיר גרושתו אליבא דכ"ע ואסורה כישראל ועדיפא טפי מלאשמועינן כותית דאין כאן איסור גמור. והקשה מהרש"ם ז"ל אמאי לא קתני אשה שזנתה תחת בעלה דאסורה לבעל ולבועל ובא עליה הבעל לאחר מכאן ותירץ דפלוגתא היא ביבמות אם הוא איסור לאו אם לאו ולא רצה לשנות פלוגתא ואע"פ שרבנן לשם מרבין אותו מלא יוכל בעלה הראשון מ"מ יש תנא אחר ג"כ שחולק ע"כ אבל ההיא דמחזיר גרושתו קשיא לכ"ע וכדכתיבנא ואף על גב דאמרינן בפ"י יוחסין דהכל מודים שאם בעל ולא קדש שאינו לוקה והכא ע"כ בעל ולא קדש דאי קדש ובעל אין כאן קנס מכל מקום לרבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין במחזיר גרושתו ע"כ לא תמצא איסור מחזיר גרושתו אלא בלא קדושין דקדושין לא מעלה ולא מוריד בה ומעתה לדידיה ליתני ויש לומר דה"ל פלוגתא ובפלוגתא לא מיירי אבל אכתי קשיא דליתני יבמה לשוק ותירצו בתוספות דלא חשיב אלא פסולי קהל וכותית אף על גב דלית כאן אלא איסור כל דהוא מכל מקום פסול קהל מיקרי. כנ"ל לפרש לשון התוס' ז"ל:
וז"ל הרמב"ן ז"ל. ועל הכותית פי' הרב ז"ל קסבר כותים גירי אריות הן וישנן בלאו דלא תתחתן בם וקשיא לן אי גירי אריות הן היכי אית לה קנס אטו יהבינן קנס לע"ג כי היכי דתיכול בגיותה כדקאמרי' בפ"ק ואפי' למאן דאמר התם כדי שלא יהא חוטא נשכר היינו דמשום קנסא לא חיישינן דילמא ממחייא ונפקא ומיהו לע"ג מיהא לא יהבינן ובהכי ליכא מאן דפליג (ובא על הע"ג הוא) והבא על הע"ג אין לה כלום ותו דהתם במסכת ב"ק אמרינן בהדיא דקסבר ר"מ כותים גירי אמת הם [ומתני' דהכא ר"מ היא כדאיתא התם ולקמן בגמ', אלא ודאי קסבר כותים גרי אמת הן] ולא משום חייבי לאוין קתני לה אלא לומר שלא קנס ר"מ בממונן בכאן ספיקי לאוין הן כמ"ד בקידושין בסופו ממזר מאחותו וממזר מא"א שנתערב בהן וכך מפורשת בתוס'. ובירושלמי מצאתי כן מעתה הבא על השפחה יש לה קנס לית יכול דתני יכול הבא על שפחה ארמית יהא חייב ת"ל מהור ימהרנה לו לאשה את שיש לו הויה בה יצאת שפחה ארמית שאין לו הויה בה התיבון הרי אחותו וכו' שניה היא שיש לה הויה אצל אחרים וכו' נתינה אמר רבי יוסי נתינים לא חשו להם חכמים אלא משום פסולי משפחה ואין תימר משום פסולי עבירות מעתה הבא על הנתינה לא יהא לה קנס דתנינן הבא על הנתינה יש לה קנס כותית אתיא כמאן דאמר כותי כישראל לכל דבר ברם כמ"ד כע"ג לא בדא דאתפלגון כותי כע"ג דברי רבי רשב"ג אומר כותי כישראל לכל דבריו אפי' תימר כותי כע"ג כותים משום מה פסולן לא משום ע"ג ועבד וע"ג ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וממזרת יש לה קנס פי' קס"ד האי מקשה דכותים בין לרבי בין לרשב"ג גירי אמת היו אלא נתערבו בהן ע"ג ועבד וכיון שכן מתני' אליבא דכ"ע יש לה קנס ומפרקינן אמר ר' יוסי לחומרין אין לענין משפחה את עביד ליה כע"ג ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואין לענין קנס את עביד ליה כישראל שבא על הע"ג הולד ע"ג פי' מ"ד כותי כע"ג לחומרא אזיל בה וחייש נמי לאותן שנולדו מן הנקבות שלהן הלכך גם קנס אליבא דידיה פטור שמא עו"ג היא ועובדת גילולים אין לה קנס מכל מקום למדנו מפורש דלמאן דאמר גירי אריות אין לה קנס וא"צ לפנים. ע"כ:
וכן כתב הרא"ה ז"ל תלמידו וז"ל כותית אתיא כמ"ד כותי כישראל לכל דבריו וכו'. ואפי' תימר כותי כע"ג כותים משום מה פסולן וכו' פי' פירכא היא דמקשינן להא דאמר דלא אתיא אליבא דמ"ד כותי כע"ג וקשיא לן אמאי לא דקסבר האי מקשה דמאן דאמר כותי כע"ג היינו טעמיה משום דקסבר דע"ג ועבד נתערבו בהן והיינו דמקשינן ותהוי נמי הכי וע"ג ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ותו ליכא למימר אפ"ה הוי דינא דתהוי לה קנס דהא תנן במתני' הבא על הממזרת יש לה קנס ומפרקינן אמר רבי יוסי לחומרין אין לענין משפחה את עבד לה כע"ג ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ואין לענין קנס את עבד לה כישראל הבא על הע"ג ואין לה קנס פי' דמאן דאמר כותי כע"ג משום חששא דע"ג ועבד שנתערבו בהן לחומרא אזיל בהו ולענין קנס חושש שמא בת ע"ג היא והרי היא כמוה ואין לה קנס ולענין משפחה אומר שמא ע"ג או בן ע"ג הוא והרי הוא ממזר לדורות וזו היא חומרא שאילו היה ע"ג כשהיה בא על בת ישראל הולד כשר ועכשיו הולד ממזר מ"מ שמעינן מינה דמתניתין לא אתיא אליבא דמ"ד כותים גירי אריות הן אלא אליבא דמ"ד גירי אמת הן וכדפריש רבינו נר"ו. ע"כ:
וז"ל שיטה ישנה מתני' אתיא כר"מ ור"מ ס"ל גירי אמת הן ואע"ג דדמות יונה מצאו להם בהר גריזים הני דמצאו להם דמות יונה מעוטא דמעוטא הוו ולא גזר ר"מ אאינך משום ההוא מיעוטא לעשותם ע"ג גמורים והא דחשבינן להו במתניתין כנערות פסולות משום דאמרי' בפרק י' יוחסין אלו הן ספקות שתוקי אסופי וכותי ופליגי בה התם אמוראי דחד אמר ממזר מאחו' נטמע בהן וחד אמר לפי שהיו מיבמין את הארוסות ופוטרין את הנשואות וחד אמר עבד וע"ג נתערבו בהן ולדברי אמוראי קמאי דמשום ספק ממזרות נגעו בהן תנא במתני' ממזר ודאי והדר תנא ממזר ספק ואע"ג דכל שכן הוא דממזרת ספק יש לה קנס אגב אורחיה אשמועינן דאפי' לר"מ כותים אסורין ה"נ אתא לאשמעינן דאע"ג דבעלמא קניס ר"מ בממונן הכא לא קניס שלא יהא חוטא נשכר כדמתרץ לה בפרק שור שנגח ד' וה'. ע"כ:
הבא על הגיורת וכו'. הא דייקנא לעיל אמאי האריך ותני הבא על הממזר' דלא ה"ל למתני אלא אלו נערות שיש להן קנס הממזרת וכו' ועוד יש לפרש משום דבאלו הן הלוקין תני הבא ברישא והתם ע"כ אית ליה למתני הבא משום דקתני אלו הן הלוקין להכי אגררא דההיא קתני נמי הכא הבא ומיהו קשיא דא"כ לא ה"ל למתני אלא הבא על כולם כי היכי דתני באלו הן הלוקין ואי משום דבעי למתני סיפא אעפ"י שהם בהכרת וכו' לא ליתני הבא אלא גבי חייבי כריתות וי"ל דתנא חילקן בג' בבות פסולי לאוין לחודייהו וגיורת ומשוחררת דכשרות לחודייהו וחייבי כריתות לחודייהו לאורויי דתנא לא זו אף זו קתני ומשום דכל בבא מנייהו משתמש לתרי אנפי דאיכא למימר דאיכא רבותא טפי בחייבי לאוין דהא עונשייהו בידי אדם דהיינו מלקות וכרת בידי שמים ואיכא למימר איפכא דחייבי כריתות אשמעינן רבותא טפי דמ"מ חמירי טפי שהם בהכרת והכי נמי לגבי חייבי לאוין וגיורת ומשוחררת איכא למימר דחייבי לאוין אית בהו רבותא טפי שהם פסולין ואיכא למימר דגיורת ומשוחררת אית בהו רבותא טפי דהא אינם בנות ישראל ואינם בנות קנס ומדקתני תנא בסיפא אעפ"י שהם בהכרת אינם כו' אלמא דנקיט עיקר אידך אנפי דמתני' לא זו אף זו קתני להכי קתני נמי הבא גבי גיורת ומשוחררת לאשמועינן דבאידך בבא נמי לא זו אף זו קתני ודע דאי תנא זו ואצ"ל זו קתני לא שייך למתני הבא וקל להבין. ודוק שכתבו בתוספות וגיורת ומשוחררת דכשרות וכו' ולא נקטי ושבויה והיינו כדכתיבנא. כנ"ל פי' לפי' התוספות ומיהו הרא"ש ז"ל כתב וז"ל הבא על הגיורת חילקן בג' בבות פסולי לאוין לחודייהו ושבויה ומשוחררת דכשרות לחודייהו וחייבי כריתות לחודייהו משום דבעי למתני בסיפא אעפ"י שהן בהכרת אבל במכות פרק אלו הן הלוקין כללם כולם בבת אחת. ע"כ:
ועל אשת אחיו לא מיירי בעודה תחת אחיו כדמשמע לישנא דמתני' לכאורה דקתני אשת אחיו דאם כן הרי היא במיתה דאשה איש במיתה ואי מיירי בשעת אלמנה דאכתי אגידה בה נשואי אחיו ולהכי קרי לה אשת אחיו א"כ קשיא דהרי היא זקוקה לו ואין כאן לא קנס ולא כרת לכך פרש"י ז"ל דמיירי בשגרשה ולא מיירי כשנשאת וכגון שנכנס' לחופה ולא נבעלה דא"כ אין לה קנס וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות נערה. וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל ולא מיירי כשנתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין דאלו כן אין להם קנס שהרי קנסה לעצמה וכיון דמפותה היא אחילתיה אלא לכ"ע כשנתאלמנה או נתגרשה מן הארוסין וכמ"ד יתומה בחיי האב כשנתארסה ונתגרשה או נתאלמנה יש לה קנס וקנסה לאביה ומשכחת לאשת אחיו דאסירא ליה באלמנות כשיש בנים לאחיו דאי לא הרי זקוקה לו ושריא ליה וכן פי' בירושלמי בפי' ע"כ. מה שכתב ז"ל דאי נתגרשה מן הנשואין אין לה קנס משום דכיון דמפותה היא וכו' לא נהירא דבלאו הכי נמי מן הנשואין אין לה קנס וכדכתיבנא לעיל. ומ"מ רש"י ז"ל מוקי לה בשנתקדשה לאחיו ונתגרשה ולא מוקי לה באלמנות משום דבאלמנות מחסרא מתניתין טובא דבעינן לאוקמה כשיש לו בנים מאשה אחרת אבל כשנתגרשה לא מחסרא מתני' כלל ואע"ג דלא קתני מתני' גרושת אחיו כמאן דמתניא בהדיא דמי דהא קתני מתני' אעפ"י שהן בהכרת וכו' ואי אכתי נשואה היא הרי כאן מיתת ב"ד וזהו שכתב רש"י ז"ל ועל אשת אחיו. שנתקדשה לו לאחיו וגרשה שאין בה מיתה אלא כרת. ע"כ. והשתא דאמרינן דהוה ליה כמאן דמתניא בהדיא שגרשה הילכך אין להקשות לרב פפא דמוקי הך מתני' במפותה בפרק בן סורר הרי כיון דנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה וכיון דלעצמה מפותה אין לה קנס דאיכא לאוקומה כגון שפירשה שלא מחלה הקנס. אבל התוספות ז"ל כתב ועל אשת אחיו. פר"ח דפריך בירושלמי אשת אחיו ולא יבמה היא לו וזקוקה לו ומה קנס וכרת שייך ביה ומשני כשיש לו בנים מאשה אחרת ומיירי במת מן הארוסין וה"ה דהוה מצי לאוקמה בשגרשה פי' לפירושו לא בעו לאוקמה למתני' כשגרשה לחודה דלשון אשת אחיו לא דייקא אלא בנתאלמנה דאכתי אגידה ביה ולהכי הקשו בירושלמי ולא יבמה היא לו ותירצו כשיש לו בנים מאשה אחרת ומעתה מחסרא מתני' טובא דנצטרך לאוקמה מתני' כשיש לו בנים וכשמת מן הארוסין ובמפותה לרב פפא ומעתה קשיא להו לתוספות ז"ל דכיון דנתארסה ונתגרשה וה"ה נתאלמנה קנסה לעצמה וכיון דלעצמה מפותה אין לה קנס ואין לתרץ כגון שפירשה שלא מחלה הקנס דהא ודאי מחסרא טובא ואין לנו לאוקמי אוקמתא על אוקמתא דמעיקרא צריכנא לאוקמי מתני' כשיש לו בנים וכדכתיבנא ושוב נוקי לה כשפירשה שלא מחלה הא ודאי מתני' מחסרא טובא ולא דייקינן מתני' כולי האי ותירצו בתוספות ז"ל דקס"ד תנא דמתני' כרבי עקיבא דברייתא דקנסה לאביה והקשו בתוספות דאם כן תקשי ליה סיפא דקתני הבא על בתו פטור משום דקים ליה בדרבא תיפוק ליה דקנסה לאביה דהא ההיא דבתו כשנתארסה ונתגרשה מיירי מיהא כי היכי דתהוי קנסה לעצמה אי אתיא כרבי עקיבא ואי דאפילו האי קנסא לאביה במאי תתוקם. כן כתבו התוספות ז"ל. והקשו בגליון תוספות דאמאי תלו התוספות קושיית סיפא דמתני' ברישא דהכא אי מוקמת כר"ע דבלא רישא תקשה סיפא גופא דאי לנפשה תקשי ליה דמחלה וממה נפשך תיקשי סיפא ודע שבספרי הדפוס כתוב זה הגליון בפנים ואינו מתיישב כלל ובתוספות כתיבת יד לא נמצא כלל והוא גליון תוספות כדכתיבנא. וכן כתוב בקונטריסין וז"ל כתוב בתוספות א"כ תקשי סיפא דקתני הבא על בתו פטור וכו' דעת התוספות שהוא פטור בין מטעם דקלב"מ בין מטעם דקנסא לאביה אבל הגי' שהוא מקשי ממה נפשך תקשי סיפא רוצה להקשות מה צריך טעם דקלב"מ תיפוק ליה דממה נפשך פטור ע"כ. ודבריהם אינם מובנים ויש בהם טעות סופר. עוד כתוב בגליון תוספות א"כ תקשי סיפא וכו' אבל ליכא לאוקמה בבא עליה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה וגרשה דא"כ בלאו הכי אין לה קנס כיון דאוקמה במפותה דמחלה וא"ל דסיפא דבא על בתו לא מיירי במפותה אלא באנוסה דא"כ בחנם נקט הבא על בתו דבחייבי כריתות נמי אין לה קנס כיון דניתן להצילה בנפשו דמשום הכי מוקים לה התם במפותה. ע"כ:
וז"ל קונטריסין אחרים וממה נפשך תקשי סיפא פי' גם הסיפא הרי מחלה כמו אשת אחיו ואשת אחי אביו. עוד אומרים התוספות מיהו בירושלמי מוקי לה כשבא עליה ומת פי' לאחר שמת האב קנסה לעצמה ופטור משום דקלב"מ או משום דמחלה וקשה לי דמ"מ קשה דתפוק ליה דאין לה קנס משום דמחלה כמו שמקשה הגליון דא"כ דבלאו הכי אין לה קנס וכו' ופר"ח על זאת הקושיא אינו חושש הטעם ושפיר מצי למתני הבא על בתו פטור מתרי טעמי או משום קלב"מ או משום מחלה ואיירי מתני' כשבא עלי' עד שלא מת וכו' כדמוקי לה בירושלמי אבל זה מקשה הטעם שאם קנסה לאביה למה קתני הבא על בתו פטור תפוק ליה דהוא של אביה ומה שייך למתני פטור כיון שהוא שלו פשיטא שהוא פטור אבל אם פטור משום דמחלה שפיר הוא תני משום דמחלה ועל זה מקשה הגי' דאם כן בלאו הכי אין לה קנס כיון דמוקי לה במפותה ע"כ. ומ"מ מה שהעלו התוספות בתירוץ קושייתם דמתני' אתיא כמ"ד קנסא לאביה וסיפא דהבא על בתו מיירי כגון שלא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב או עד שבגרה. ולשון כשבא עליה עד שלא מת וכו' שכתבו התוספות קשה דמשמע דקאי אאחר. ודע בירושלמי הכי איתא הבא על בתו וכו' אלו אחר בא עליה קנסה לאו לאביה הוא תפתר שבא עליה עד שלא מת אביה ומת אביה כרבי יוסי הגלילי ברם כרבי עקיבא יש לה קנס וקנסא של עצמה ע"כ. הילכך להכי קאמר שבא עליה עד שלא מת וכו' משום דקאי אמאי דקאמר אלו אחר בא עליה כו' ודוק. והמפרשים ז"ל האריכו בזה גבי מתני' דהבא על בתו ולקמן אכתוב לשונם בס"ד:
אע"פ שאין בה כרת וכו'. לכאורה משמע מדקתני אין בהם מיתת ב"ד דמיתת ב"ד דוקא הוא דקא פטר ליה מתשלומין וליתא דמלקות נמי קא פטר ליה מתשלומין אלא הכי קתני אף על פי שאין בהכרת וכו' דכרת לא פטר ליה מתשלומין אע"ג דיש כאן שם מיתה כיון דלא הויא על יד ב"ד לא פטר וזהו שכתב רש"י ז"ל אף על פי שהן בהכרת הרי אין בהן מיתת ב"ד. וכרת לא אפטר ליה מן התשלומין. כנ"ל:
גמרא הני נערות פסולות וכו'. ואיכא למידק ומאי פריך פשיטא ודאי דכשרות אית להו קנס ואי משום דתני אלו דמשמע הני דוקא כדאיתא בפ"ק דקדושין תני תנא אלו ואת אמרת תנא ושייר הא ליתא דכיון דתני בסיפא ואלו שאין להם קנס לא שייך למידק הכי וכמו שכתבו התוספות ז"ל במתניתין לעיל גבי ועל הכותית וי"ל דבשלמא לשיורי קצת פסולות איכא למימר דשייר אע"ג דתני אלו כיון דתני ואלו בסיפא וכמו שכתבו התוספות ז"ל לעיל במשנה וכדכתיבנא אבל לא ה"ל לשיורי עיקר הנערות דכתיב בהו הקנס להדיא דהיינו הכשרות תדע דלא קתני במתניתין אלא קנס משום דכתיב בקרא להדיא ונתן האיש השוכב ולא קתני בושת ופגם ואפשר דזהו שכתב רש"י ז"ל שיש להן קנס. אם אנסה וכו' כדכתיב ונתן האיש השוכב וגו'. הבא על הממזרת. בגמ' פריך אבל כשרות לא ומשני פסולות אצטריכא ליה לאשמועינן. פי' השתא דאמרינן דלהכי נקט קנס משום דמפרשא בקרא בהדיא אי נמי דתנא במתניתין מיירי באונס משום דכתיב ביה קנסא בהדיא וכדכתיבנא לעיל במתני' אלמא דתנא דמתניתין אקרא קאי ומדבעיא לאשמועינן מאי דכתיב בקרא מעתה תקשי אמאי לא קתני כשרות דמדקתני אלו נערות משמע דהני נערות פסולות אית להו קנס ולא כשרות ומשני פסולות איצטריכ' ליה פי' בשלמא לגבי בושת ופגם א"נ לגבי מפתה ליכא רבותא כלל טפי חדא מאידך ולהכי תנא תני מאי דכתיב להדיא אבל לגבי פסולות הוי רבותא טפי הילכך בעי תנא לאשמועינן מאי דאית ביה רבותא טפי כנ"ל:
וז"ל הריטב"א ז"ל הני הוא דאית להו קנס כשרות לא פי' דכל היכא דקתני אלו משמע אלו דוקא. ה"ק אלו נערות פסולות פי' לא שיהיו כולן פסולות דהא גיורת ושבויה פחותות מבנות שלש שנים כשרות אפי' לכהונה אלא יש מהן פסולות ממש ויש מהן פגומות ע"כ. וכתב (הרמב"ם) [הרמב"ן] ז"ל ה"ק אלו נערות פסולות שיש להן קנס פי' מאי פסולות פגומות דהני אינן כשרות וגיורת ושבויה ושפחה אינן בתולות שלימות שבישראל ובא על אחותו ואחות אביו וכו' פגומות הן לו ופסולות ובתוספות מפרשי' פסולות ממש וכגון שבא עליה כהן ואליבא דמ"ד גיורת ושבויה פחותה משלש פסולות לכהונה וטעו בשבויה שהכל מודים בה שמותרת לא נחלקו אלא בגיורת וטעמא מפרש בסוף קדושין. ע"כ. ועוד הקשה הרא"ה ז"ל דא"כ ה"ל למתני נמי פסולי כהונה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט:
וז"ל שיטה ישנה הני נערות פסולות וכו'. ואע"ג דעריב ותני בהו גיורת ושבויה אכתי איכא לאקשויי מדקתני אלו נערות שיש להן קנס דמשמע אלו המנויות במשנתינו הוא דאית להו קנס אבל כשרות דעלמא אין להם קנס. ה"ק אלו נערות פסולות וא"ת והא כשרות נמי תני בהדייהו דהיינו גיורת ושבויה הנהו ערבינהו בהו משום דקתני בסיפא גבי אלו שאין להם קנס גיורת ושבויה וכו' יתרות על ג' שנים ויום אחד ע"כ. ודע שרש"י ז"ל כתב במתניתין הבא על הממזרת. בגמרא פריך אבל כשרות לא ומשני פסולות איצטריכא ליה לאשמועינן. ע"כ. פי' לפי' דעיקר פירכא דתלמודא היינו עלה מאי דתנן הבא על ממזרת וכו' דאינך בבי דגיורת ושבויה וכו' ועריות לא קתני להו תנא אלא משום דבעי לאפלוגי בינייהו בסיפא כדקתני ואלו שאין להם קנס הגיורת וכו' הבא על בתו וכו' אבל בחייבי לאוין לא מפליג בינייהו כלל ועיקר חידושיה דמתני' דהכא היינו חייבי לאוין דאלו כשרות דהיינו הגיורת וכו' וחייבי כריתות מסיפא שמעינן להו והילכך לגבי הבא על הממזרת וכו' מאי דקתני אלו הוי מדוייק ואין לנו לומר תנא ושייר אבל לגבי אינך בבי דהיינו הגיורת וכו' דתני בסיפא עלה ואלו שפיר מצינן למימר עלה תנא ושייר ומעתה פירכיה דתלמודא עלה דהבא על הממזרת דמשמע אלו דוקא ולא הכשרות ומשני שפיר פסולות איצטריכא ליה וניחא קושיית הרמב"ן ז"ל. ודוק דקא מסיים תלמודא ה"ק אלו נערות וכו' הבא על הממזרת וכו' כנ"ל. ומתוך לשון שיטה ראשונה דכתבינן בסמוך למדתיה. וכתבו הקונטריסין הני נערות דאית להו קנס וכו' תימא היכי קס"ד לומר כשרות לא קתני אחותו אית לה קנס דכשרה היא ועוד דהא קתני גיורת ושבויה דכשרה אף לכהונה אי מתני' כרבי יהושע דאמר גיורת פחותה מבת שלש שנים כשרה לכהונה ואין לומר דהכי פריך כשרות לא פי' הכשרות לינשא וכל כך לא היה טועה התלמוד דהא קרא כתיב ולו תהיה לאשה הראויה לו ועוד היה לו להקשות אמאי אקרי כאן ולו תהיה וגו' ועוד דהא גיורת ושבויה הוו כשרות לו לינשא לבד מכהן לרבנן ולר' יהושע אף לכהן וקתני דאית להו קנס ואפשר דידע דכשרות דאית להו אלא הוא כמו ביאור. ע"כ:
נערה אין קטנה לא וא"ת והא בקרא נערה כתיב ומפרשי ביה רבנן נערה ואפי' קטנה ואמאי לא מתרצין נמי מתניתין אפילו לרבנן ונערה לאו דוקא אלא לאפוקי בוגרת י"ל אורח' דמתניתין לפרש דבר שהתנאים חלוקין בו. וכיון דתנן נערות כפשוטו משמע נערות ולא קטנות ובוגרות אלמא דמתני' לר"מ וק"ל הא דתניא אינו חייב סקילה עד שתהא נערה המאורסה והיא בבית אביה ואמרינן עלה במסכת סנהדרין זו דברי ר"מ דאמר נערה ולא קטנה ומקשינן ואימא רבנן היא ונערה ולא בוגרת ומשני האי עד שתהא נערה אינו חייב אלא על נערה המאורסה מבעי ליה אלמא דאי לאו דקתני עד הוה מפרשינן בה נערה ולא בוגרת וצ"ע. שיטה ישנה:
והרמב"ן כתב וז"ל נערה אין קטנה לא אי קשיא דלמא למעוטי בוגרת כדכתיבא נערה באורייתא ודייקינן בוגרת לא ומני רבנן היא לא תקשי ממשנה יתירה דייקינן דאי הכי ליתני אלו שיש להם קנס דהא בוגרת פשיטא דאין לה קנס דנערה כתיב דמדקתני נערות ודאי הא קמ"ל דקטנה אין לה קנס א"נ רישא נקט ומסיפא דוקא דקתני בשלהי פרקין כל מקום שיש מכר אין קנס וסיפא גלי ארישא דנערות דוקא זה צ"ל ע"כ. והאי תירוצא בתרא תירצו בתוספות דתירוצא קמא לא נהירא דמשום האי לישנא יתירא נזדקק לומר נערה ולא קטנה דשפיר מצינן למימר דהא הך תנא קצר בלשונו לאשמועינן בוגרת לא וכבר כתבו המפרשים ז"ל בכמה מקומות דאורחיה דתנא לעקם ג' או ד' תיבות לשנות ענין מבואר במקומו שלא יצטרך לסמוך על מקום אחר עיין הרמב"ן ז"ל והרשב"א והרא"ש ריש מציעא ומסכת ברכות ריש פ"ק דבור המתחיל והא קמ"ל וחדושי הרשב"א ז"ל ריש בתרא וגדולה מזאת שנינו בריש יבמות ט"ו נשים וכו' עיין שם ותוספות גיטין דף ל"ד ב' וכן כתבו התוספות וגטין דף צ"ט גבי החולי' והבור דדרך התנא להשמיענו בקוצר מה שכבר השמיענו במקום אחר וכהנה רבות בתלמוד ותוס' בתרא (דף ק"ח א') והריטב"א פרק נערה והכא נמי שפיר מצי למתני נערות יתירו' כדי לאשמועינן בוגרת לא אע"ג דפשיטא תדע דהתם בסנהדרין אי לאו דתני עד שתהא נערה דמשמע להדיא קטנה לא כדפרש"י ז"ל התם מלישנא יתירא בלחוד לא הוה שמעינן לה דוק ותשכח. כנ"ל לשיטת התוספות ז"ל והכי נמי יש לפרש לשיטת התוספות ז"ל דהא דקאמר נערה אין קטנה לא לאו בתמי' מתני לה אלא קושטא דמלתא קאמר ואמתניתין דלקמן סמיך ולעיל במתניתין לא פירשנו כן לפי לשונו של רש"י ז"ל ואפשר דרש"י ז"ל נמי יפרש אלא דפירש וקאמר במתניתין דוקא נערה וכו' משום דלקושטא דמלתא דייקא שפיר לישנא דנערות ודוק דקא מסיים רש"י ז"ל בלשונו במתניתין אבל קטנה אין לה קנס ולא קצר כדרכו וקאמר אבל קטנה לא אלמא דס"ל דמעלמא נמי הכי אית לן ואהא סמיך וכמו שכתבו התוספות ז"ל. וכתבו בקונטריסין נערה אין וכו' כתבו בתוספות מנלן וכו' אמר מהרש"ם תאמר כי הספר שואל אליבא דרב פפא דמוקי מתני' במפותה וא"כ צריך להיות דקטנה לא דפתוי קטנה אונס הוא ואין לה קנס דלהכי מוקי לה בקטנה דאלו באונס קלב"מ ונ"ל דאינו קשה דמי אומר אם פתוי קטנה אונס הוא בשביל זה היה נקרא רודף וניתן להציל בנפשו כמו אונס גמור לרב פפא ועוד תירץ ר"א אם היה שואל וכו' לרב פפא אז לפי שאר האוקמתו' דמיירי מתני' באנוסה היה נשאר אפי' קטנה יש לה קנס וזה לא רצה הספר לעשות מסקנא מזה. ע"כ:
מאן תנא וכו'. כתבו התוספות ריש פ"ק דמועד קטן דלא אמרי' מאן תנא אלא משום דאשכחן דר"מ פליג עלה דמתניתין ולא אתיא האי סתמא כשאר סתמי דסתם מתני' רבי מאיר ולהכי בעי תלמודא מאן תנא ע"כ. ומעתה קשיא לי טובא דא"כ מאי בעי הכא מאן תנא והא ודאי דר"מ היא דסתם מתניתין ר"מ היא ואפשר לפרש דמשום דסיפא דבתו לא אתיא כר"מ ולשיטת רש"י ז"ל דפירש דכותים גירי אריות והיינו דקאמר תלמודא דה"ק ואלו נערות פסולות מעתה משמע דמתניתין דלא כר"מ דר"מ סבר דגירי אמת הן להכי בעי מאן תנא ומשני ר"מ פי' האי בלחודא אע"ג דשארא לאו רבי מאיר היא ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל ר"מ היא. כדמייתי ברייתא לקמיה. פי' דלא הוי כר"מ אלא מאי דמייתי ברייתא לקמיה דהיינו דקטנה אין לה קנס כנ"ל:
יש לה מכר ואין לה קנס הני תרי לישני לא מתפרש' בחדא גוונא דהא דקאמר יש לה מכר פירושו יש לאביה והא דקאמר אין לה קנס אף לעצמה אין לה דאינו חייב קנס כלל ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל יש לה מכר. יש לאביה בה זכיה וכו'. ואין לה קנס שהבא עליה אין חייב קנס. כנ"ל:
שהיה ר"מ אומר וכו'. פי' מלתא בטעמא קאמר דכיון דיש לה מכר ורשאי אביה למוכרה לשפחות להכי אין לה קנס דה"ל שפחה ושפחה אין לה קנס וכל מקום שיש לה קנס דהרי היא שלטא' בנפשה ופגמתה הויא פגם מעתה אין לה מכר ואפשר דלהכי האריך רש"י ז"ל וכתב למכר' בשפחות. ותלמידי הר"י ז"ל כתבו וז"ל שהיה ר"מ אומר וכו' דכתיב ולו תהיה לאשה במהוה עצמה וזו אינה ראויה להוות עצמה שאינה ראויה להתקדש על ידי עצמה עד שתהיה בת שתים עשרה שנה ושתביא שתי שערות וכיון שאינה ראויה לקדש עצמה ג"כ אין לה קנס אבל כשיצאה מדין קטנה ונכנסה בדין נערה יש לה קנס ואין לה מכר דמאחר שיצאה מדין קטנה אין אביה יכול למכרה לאמה וחכמים ס"ל דבעודה קטנה שיש לה מכר אית לה נמי קנס שהתורה חייבה קנס אפי' בעודה קטנה דכיון דה"ל למכתב נערה מלא וכתב נערה חסר לאשמועינן אתא שאעפ"י שלא הגיעה לימי הנערות יש לה קנס אבל משתביא שתי שערות כו' ע"כ וכלשונו ז"ל איתא לקמן בגמרא בהדיא עד כאן:
קנס אין מכר לא הקשה ר"מ מאי פריך הכי הוה ליה למימר קנס ומכר בת שלש שנים ויום א' עד שתבגר והא מכר מתחיל קודם הזמן הזה אפילו מבת יום אחד ואינו נמשך עד שתבגר אלא עד ימי נערות ותירץ משום דקאי אר"מ דאמר משתביא ב' שערות יש לה קנס וההיא דוקא קנס דבאותו זמן ליכא מכר וכן מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות יש לה מכר וההיא דוקא מכר דבאותו זמן אין לה קנס ורבנן קיימי עלה ואמרי דקאמרת דקנס ולא מכר משתביא שתי שערות ועד שתבגר אינו כן אלא מבת ג' ויום אחד עד שתבגר יש לה קנס לדידן כדרך שאתה אומר משתביא שתי שערות עד שתבגר והיינו קנס דוקא ולא מכר להכי פריך שפיר. הרא"ש ז"ל:
וז"ל שיטה ישנה קנס אין מכר לא וא"ת אה"נ דקנס הוא דיש לה עד שתבגר אבל מכר אין לה אלא עד שתביא שתי שערות וי"ל עיקר מלתייהו דרבנן לא אתא אלא לאשמועינן דקטנה יש לה קנס לאפוקי דרבי מאיר ובמקום שהוצרכו רבנן לאשמועינן דיש לה קנס מכר נמי יש והוה להו למתני מכר לא. ר"ת. ע"כ:
ובגליון שיטה ישנה כתוב קושיא מעיקרא ליתא דהיכי קאמרינן משתביא שתי שערות יש לה מכר השתא מכורה כבר יוצאה דכתיב ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות שאינה מכורה כבר אינו דין שלא תמכר ע"כ. ונ"ל דמ"ה פריך קנס אין מכר לא משום דקשיא ליה דעיקר מלתייהו דרבנן לאשמועינן דקטנה יש לה קנס וכיון שכן הוה ליה למתני בקוצר וחכמים אומרים קטנה מבת שלש ויום אחד יש לה קנס למה להו למימר עד שתבגר פשיטא ודאי דלאחר שתבגר לית לה קנס ועד שתבגר אית לה קנס והלכך למה למתני עד שתבגר אי לאו לאשמועינן דתחילת זמן זה דהיינו מבת שלש שנים דינה כסוף זמן זה דקתני דכי היכי דבסוף זמן זה דנקט דהיינו משתביא שתי שערות עד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר הכי נמי בתחילת זמן זה מבת ג' שנים יש לה קנס ואין לה מכר. וא"ת אדרבא אימא איפכא כי היכי דבתחילת זמן זה יש לה קנס ויש לה מכר הכי נמי בסוף זמן זה וי"ל דהא ודאי איכא למימר הכי דהא תניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מכורה כבר וכו' וכדמייתי רש"י ז"ל. וא"ת אכתי נימא מדנקט תחילת הזמן מבת שלש שנים ויום אחד אלמא דהכי בעי למימר הבת מיום שנולדה עד שתביא שתי שערות יש לה מכר ומבת שלש שנים ויום אחד עד שתבגר יש לה קנס וה"ה נמי דבקצת זמן יש לה נמי מכר וי"ל דלעולם לא מיירי אלא לענין קנס ולא מיירי במכר כלל ולהכי נקט מבת ג' שנים ויום אחד למימר דכיון דהיא ראויה לביאה יש לה קנס וקודם זמן זה כיון דאינה ראויה לביאה אין לה קנס ולא מיירי לענין מכר כלל ומשני אימא אף קנס במקום מכר ולהכי נקט מבת שלש שנים אבל למכר מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל ואין לה מכר. כדתניא יכול ימכור אדם וכו'. מבת שלש שנים ויום אחד. שהיא ראויה לביאה. מכר לא. בתמיה. אם קנס במכור מכר. ומ"ה נקט בת שלש אבל למכר מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות. ע"כ דוק ותשכח. וכתוב בקונטריסין כתבו התוספות קנס אין מכר לא קצת קשה אבל אם היה שונה מכר הוה ניחא אכתי תקשי למה נקט עד שתבגר והלא בנערות יצאה מרשות אביה וי"ל דהוה מצי למימר דנקט עד שתבגר בשביל קנס כמו לרש"י ז"ל שמה שכתב בת שלש בשביל ראויה לביאה. ע"כ:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה