רי"ף על הש"ס/כתובות/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ב[עריכה]

(דף רי"ף ה' ע"ב) האשה שנתאלמנה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאתה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף חילוק קליות ראיה:

גמ' טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים הבעל מהימן (ד"ת מ"ז) (וליחוש דילמא מפקא עדים בהאי בי דינא וגביא ומפקא כתובתה בהאי בי דינא וגביא א"ר אבהו זאת אומרת כותבין שובר רב פפא אומר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן וליחוש דילמא מפקא עדי הינומא בהאי בי דינא וגביא והדרא ומפקא עדים בהאי בי דינא וגביא כיון דלא אפשר ודאי כותבין שובר):

תנו רבנן כיצד מרקדין לפני כלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להם בית שמאי לדבריכם הרי שהיתה חגרת או סומא אומר כלה נאה וחסודה והתורה אמרה מדבר שקר תרחק אמרו להן ב"ה מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בפניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו כעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה ולית הלכתא כותיה:

תנו רבנן מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מפני מלך ישראל אמרו על אגריפס המלך שעבר מלפני הכלה ושבחוהו חכמים שבחוהו מכלל דשפיר עבד והא אמר רב אשי אפילו למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר (דברים, יז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך פרשת דרכים הואי תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה אמרו עליו על ר' יהודה בר' אלעאי שהיה מבטל ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה במד"א בשאין לו כל צרכו אבל יש לו כל צרכו אין מבטלין וכמה כל צרכו אמר רב שמואל בר איויא משמיה דרב תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואמרי לה תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי שיפורי אמר רב ששת ואיתימא רבי אמי ואיתימא רבי יוחנן כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בששים ריבוא אף נטילתה בששים ריבוא והנ"מ למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא:

(דף רי"ף ו' ע"א) מתני' ומודה ר' יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן:

העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסין היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנין ואם יש עדים שהוא כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנין:

גמ' אמר רמי בר חמא לא שנו אלא שאמרו אנוסין היינו מחמת נפשות אבל אנוסין היינו מחמת ממון אינן נאמנין מאי טעמא לפי שאין אדם משים עצמו רשע:

אמר רב יהודה אמר רב האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דקאמר מאן אילימא דקאמר לוה פשיטא לאו כל כמיניה ואלא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה ואלא דקאמרי עדים אי דכתב ידן יוצא ממקום אחר פשיטא ואי אין כתב ידן יוצא ממקום אחר אמאי לא מהימני אמר אביי לעולם דקאמר מלוה וכגון שחייב לאחרים וכדר' נתן דא"ר נתן מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו שמוציאין מזה ונותנין לזה שנאמר (במדבר, ה) ונתן לאשר אשם לו (דף רי"ף ו' ע"ב) רב אשי אמר לעולם דקאמרי עדים ודאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ודקאמרת אמאי לא מהימני כדרב כהנא דא"ר כהנא אסור לאדם שישהה שטר אמנה בתוך ביתו שנאמר איוב יא אל תשכן באהליך עולה אמר רב שישא בריה דרב אידי ש"מ מדרב כהנא עדים שאמרו אמנה היו דברינו אינן נאמנים מאי טעמא כיון דעולה היא אעולה לא חתימי א"ר יהושע ב"ל אסור לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו שנאמר אל תשכן באהליך עולה איתמר ספר שאינו מוגה א"ר אמי עד ל' יום מותר להשהותו אחר שלשים יום אסור להשהותו שנאמר אל תשכן באהליך עולה:

אמר רב נחמן עדים שאמרו אמנה היו דברינו אינם נאמנים מודעה היו דברינו אינם נאמנים מר בר רב אשי אמר אמנה היו דברינו אינם נאמנים מודעה היו דברינו נאמנים מאי טעמא האי ניתן ליכתב והאי לא ניתן ליכתב וכן הלכתא עדים שאמרו תנאי היו דברינו נאמנים וכי אתו לקמן אמרינן להו קיימו תנאייכו וחותו לדינא עד אומר תנאי ועד אומר אין תנאי א"ר פפא תרוייהו בשטרא מעליא קמסהדי והאי דאמר תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע אי הכי אפי' תרוייהו נמי אלא אמרינן הני למעקר סהדותייהו קאתי האי נמי למעקר סהדותיה קאתי והלכה כרב הונא בריה דרב יהושע ת"ר ערים שהיו חתומין על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו כתב ידן הוא זה אבל אנוסין היו קטנים היו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים אחרים שהוא כתב ידם או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר משטר (דף רי"ף ז' ע"א) שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד אינן נאמנין ומגבינן ביה אמאי תרי ותרי נינהו אמר רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי (צ"ל ממונא) נכסי בחזקת מאריה מידי דהוה אנכסי דבר שטיא דבר שטיא זבין נכסי אתו בי תרי ואמרו כשהוא שוטה זבין ואתו בי תרי ואמרו כשהוא חלים זבין נכסי א"ר אשי אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי (צ"ל ארעא) ממונא בחזקת בר שטיא ולא אמרן אלא דאית ליה חזקה דאבהתיה אבל לית ליה חזקה דאבהתיה אמרי כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין אמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהא הויא אמר רב אסי אין מקיימין את השטר משטר שקרא עליו ערער אא"כ הוחזק בב"ד אמרי נהרדעי אין מקיימין את השטר אלא משטרי (דף רי"ף ז' ע"ב) שתי שדות או שתי כתובות והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי וביוצא מתחת יד אחר אבל מתחת ידו לא חיישינן שמא זיופי זייף תנו רבנן כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אחר כמה שנים פירש רב האי ז"ל כגון שיש בידו עדות בקנין ונשתהה לזמן מרובה ואחר כך תבעו מלוה לכתוב לו אותה עדות בשטר או שתבעו להעיד לו בה בב"ד הרי זה כותב לו עדותו על השטר או מעיד לו בה בב"ד אפילו לאחר כמה שנים ואינו חושש שמא נפרע אותו החוב או שמא נמחל אמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו ורבי יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה מעצמו אלא אחרים הזכירוהו ונזכר הרי זה מעיד אמר רבא שמע מינה מדר' יוחנן הני בי תרי דידעי סהדותא ומנשי חד מינייהו מדכר ליה חבריה ומדכר וי"א כותב אדם עדותו על השטר אינו שטר שביד מלוה אלא כגון ספר או שמוש שיש לו לאדם בתוך ביתו לכתוב בו זכרונותיו ובא אליו התובע ותבעו להעיד לו ומצא בזכרונותיו כתוב שביום פלוני נמסר לו עדות בכך וכך לאיש פלוני הולך ומעיד לו עליה אפי' לאחר כמה שנים א"ר הונא והוא שזוכרה מעצמו ורבי יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה מעצמו אלא מן הכתב שלו נזכר מעיד ודייק רבא מדר' יוחנן דאמר אע"פ שאין זוכרה מעצמו אלא מן הכתב שלו נזכר הולך ומעיד הכי נמי תרי דידעי סהדותא ואינשי חד מינייהו חבריה מדכר ליה ומדכר ומסהיד בהדי חבריה ושפיר דמי והאי דיוקא דדייק רבא לא סלקא אלא אליבא דהדין פירושא בתרא אבל לפירושא קמא לא סלקא דהיינו פשטיה דרבי יוחנן ולא צריך רבא למידק מיניה מידי הילכך האי פירושא בתרא עדיף וטפי מסתבר איבעיא להו לעצמו מאי פירוש אם שכח העד מהו שיזכירו בעל דין רב חביבא אומר אפילו לעצמו מדכר רב אשי אמר לעצמו לא והלכתא לעצמו לא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לעצמו כי הא דרב אשי הוה ידע ליה סהדותא לרב כהנא אמר ליה מי דכר מר לההוא סהדותא א"ל לא אמר ליה ולאו הכי והכי הוה לא ידענא לסוף אידכר רב אשי אזל אסהיד ליה חזיא לרב כהנא דהוה מחסם א"ל מי סברת עלך קא סמיכנא אנא הוא דרמאי אנפשאי ואידכר:

מתני' זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי הרי אלו נאמנים (דף רי"ף ח' ע"א) זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכין שיצטרף אחר עמהן דברי רבי וחכמים אומרים אין צריכין לצרף אחר עמהן אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי:

גמ' כשתמצא לומר לדברי רבי על כתב ידן הן מעידין ולפיכך צריך לצרף עמהם אחר ולדברי חכמים על מנה שבשטר הן מעידין ובתרוייהו סגיא וקי"ל כרבנן:

אמר רב יהודה אמר רב שנים חתומים על השטר ומת אחד מהם צריכים שנים מן השוק להעיד עליו כי היכי דלא ליפוק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא וכן הלכתא ואי ליכא אלא חד מאי אמר אביי ליכתוב חתימת ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא ומחזקי ליה ולא צריך איהו לאסהודי אחתימות ידיה ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך ודוקא אחספא אבל אמגילתא לא דילמא משכח לה אינש דלא מעלי וכתיב עליה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין א"ר יהודה אמר שמואל עד ודיין מצטרפין אמר רמי כר חמא כמה מעליא הא שמעתא א"ל רבא מאי מעליותא מאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא ומאי דמסהיד דיינא לא מסהיד סהדא אלמא לא מצטרפי וכן הלכתא:

אמר רב הונא א"ר שלשה שישבו לקיים השטר שנים מהם מכירים חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר עד שלא (דף רי"ף ח' ע"ב) חתמו מעידים בפניו וחותם משחתמו אין מעידים בפניו וחותם ש"מ תלת ש"מ עד נעשה דיין בדרבנן ושמע מינה דיינים המכירים חתימות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם וש"מ דיינים שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד אמר רב פפא האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמי דליחזו סהדי חתימות ידייהו פסולה משום דמחזי כשקרא ולית הלכתא כרב פפא מדגרסינן בהאי מסכת פ' הכותב (דף פה.) ליתא לרב פפא דאמר רב נחמן אומר היה רבי מאיר אפי' מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר ואפילו רבנן לא פליגי עליה דר' מאיר אלא בגיטי נשים דבעינן (דף רי"ף ט' ע"א) כתיבה לשמה אבל בשאר שטרות לא דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו טעמא דנמחל שעבודו הא לשקרא לא חיישינן ואיתא נמי להאי מימרא בגיטין (דף כו:) פ' כל הגט:

אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא עליו ערער על אחד מהן בגזלנותא עד שלא חתמו מעידין עליו שחזר בתשובה וחותם דהא במותב תלתא כחדא נינהו משחתמו אין מעידין עליו שחזר בתשובה דלא במותב כחדא נינהו דבעידנא דחתמי הנך תרי לא הוה מצטרף בהדייהו וכאילו בלחודייהו הוו יתבי ודוקא ערער דגזלנותא הוא דמבטל לצירופא דידהו אבל ערער דפגם משפחה ואתברר השתא דכשר הוא כיון דמעיקרא כשר הוה גלויי מילתא בעלמא הוא ולא בטיל צירופא דידהו וערער דגזלנותא נמי לא אמרן אלא דקא מסהדי תרי דגזלנא הוא ואתו תרי אחריני ומסהדי דהדר בתשובה דלא קמכחשי להנך אבל אי אתו תרי אחריני ואמרי לאו גזלנא הוא דמכחשי להנך לא חתים כלל דהוו להו תרי לבהדי תרי והוי ליה גברא ספק פסול הלכך לא מחתמינן ליה כלל דלא מפקינן ממונא אפומיה.

וראיה לדבר הא דת"ר שנים שהיו חתומים על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו כתב ידם הוא אבל אנוסים היו וכו' עד או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר אין נאמנים ומקשינן ומגבינן ביה אמאי תרי ותרי נינהו אלמא לא אמרינן אוקי גברא אחזקיה ומפקינן ממונא אפומיה:

אמר רבי זירא הא (דף רי"ף ט' ע"ב) מילתא מר' אבא שמיע לי ואי לאו ר' אבא דמן עכו שכחתיה שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכין למכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי ואמר רב נחמן ואי כתיב ביה בי דינא תו לא צריך ודילמא ב"ד חצוף הוא כדשמואל דאמר שמואל שנים שדנו דיניהן דין אלא שנקראו בית דין חצוף דכתיב ביה בי דינא דרבנא אשי ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דכתיב ביה אמר לן רבנא אשי לקיומי ואמינא ליה לרבנא אשי מהני שמעתתא שמעינן דלית הלכתא כשמואל דאמר שנים שדנו דיניהן דין:

מתני' האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיא אשת איש ואמרה גרושה אני אינה נאמנת:

גמ' תנו רבנן אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ומעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקדשה עצמה אמרו לה חכמים מה ראית אמרה להם בתחלה באו אלי בני אדם שאין מהוגנין לי אמרתי להם מקודשת אני עכשיו שבאו אלי בני אדם מהוגנין לי עמדתי וקדשתי את עצמי וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת בעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו אמר ליה אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת תנא מיניה ארבעין זימנין ואפי' הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשי' ת"ר שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא רבי מנחם ברבי יוסי אומר תצא אמר רבי מנחם ברבי יוסי אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי אמר רב ששת כגון שנשאת לאחד מעידיה היא גופא באשם תלוי קיימא באומרת ברי לי אמר רבי יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבא ראה רבי יוחנן דבריו של רבי מנחם בגירושין ולא ראה במיתה מאי טעמא מיתה אינה יכולה מכחישתו גירושין יכולה מכחישתו ואף על גב דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הני מילי היכא דליכא עדים דקמסייעי לה אבל היכא דאיכא עדים דקמסייע לה מעיזה ומעיזה רב אשי אמר כגון דאמרי עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורה גירושין איכא לברורה דאמרינן לה אם איתא דהכי הוא (דף רי"ף י' ע"א) אחוי גיטך ושמעינן מהא דרב אשי דהיכא דקא מסהדי לאחר זמן לא שנא מיתה ולא שנא גירושין היכא דקא מכחשי אהדדי לא תנשא ואם נשאת לא תצא ולית הילכתא כרבי מנחם ברבי יוסי לא במיתה ולא בגירושין דקי"ל כרב אשי דבתרא הוא ת"ר ב' אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב (דף בגמ' איתא אביי) פפא תרגמא בעד אחד עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה מסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים סיפא עד אחד אומר נתגרשה ועד אחד אומר לא נתגרשה תרוייהו באשת איש קמסהדי והאי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים רב אשי אמר לעולם תרי ותרי ואיפוך שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא מאי טעמא לא ראינוה אינה ראיה ואע"ג דדיירו כולהון בחצר אחת לא אמרינן אם איתא דקדיש קלא אית לה למילתא משום דעבידי אינשי דמקדשי בצינעה סיפא שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא דעבידי אינשי דמגרשי בצינעא:

מתני' אמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם משנשאת באו עדים הרי זו לא תצא:

גמ' אמר אבוה דשמואל לא שנשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת והא לא תצא קתני לא תצא מהיתרה הראשון ת"ר נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין עד שיבאו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה לינשא ואח"כ באו עדים שנשבית הרי זו לא תצא (דף רי"ף י' ע"ב) ואם באו עדי טומאה אפילו יש לה כמה בנים תצא:

מתני' שתי נשים שנשבו זאת אומרת נשביתי וטהורה אני וזאת אומרת נשביתי וטהורה אני אינן נאמנות ובזמן שהן מעידות זו על זו נאמנות וכן אשני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אין נאמנין ואם העידו זה על זה הרי אלו נאמנין (דף רי"ף י"א ע"א) ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד א"ר אלעזר אימתי במקום שיש שם עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד רשב"ג אומר משום ר"ש בן הסגן מעלין לכהונה ע"פ עד אחד:

גמ' רשב"ג היינו ת"ק אמר רב אשי במצטרפין לעדות קא מיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה ואין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהן כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חברו למחר שומעין את דבריו והלכתא כר' יהושע ב"ק והלכתא כר' נתן:

מתני' האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים על ידי ממון מותרת לבעלה ע"י נפשות אסורה לבעלה:

עיר שכבשה כרקום כל כהנות שבתוכה פסולות לבעליהן ואם יש להן עדים אפי' עבד אפי' שפחה הרי אלו נאמנין ואין אדם נאמן ע"י עצמו:

אמר ר' זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים עד שיצאו אמרו לו אין אדם נאמן על ידי עצמו:

גמ' א"ר שמואל בר רב יצחק אמר רב לא שנו אלא שיד ישדאל תקיפה על (דף רי"ף י"א ע"ב) העובדי כוכבים אבל יד העובדי כוכבים תקיפה על עצמן אפי' ע"י ממון אסורה:

עיר שכבשה כרקום א"ר אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיין אם יש שם מחבואה אחת מצלת את הכהנות כולן ואפילו אינה מחזקת אלא אשה אחת כולהו שריאן דאמרינן בכל חדא וחדא היינו האי ואי אמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי נאמנת דאמרי' מה לה לשקר אי בעיא אמרה נחבאתי:

ואם יש להן עדים אפילו עבד אפי' שפחה ואי שפחה דידה היא לא מהימנא:

גרסי' בפ' אלו נערות (דף לו:) (דף רי"ף י"ב ע"א) הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה דלא שדי איניש זוזיה (ס"א בכדי) במיא מעיד בה כדי לא ישאנה שמא עיניו נתן בה:

אמר רבי זכריה בן הקצב המעון הזה וכו' תניא אף על פי כן ייחד לה בית בחצרו וכשהיתה יוצאת יוצאת בראש בניה וכשהיתה נכנסת נכנסת בסוף בניה והני מילי בשבויה דבשבויה הקלו אבל בגרושה לא דתניא המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו ואם היה כהן לא תדור עמו במבוי זה היה מעשה ואמרו כפר קטן נידון כשכונה מי נדחה מפני מי היא נדחת מפניו בחצר של שניהם וכל שכן בחצר של שכירות משום דטלטולא דגברא קשה מדאיתתא אבל בחצר שלה הוא נדחה מפניה תנו רבנן לוה ממנה בנכסי אביה אינה נפרעת אלא ע"י אחר אמר רב ששת ואי אתו לקמן לדינא לא מזדקקינן להו רב פפא אמר שמותי היו משמתין להו רב הונא בריה דרב יהושע אמר נגודי היו מנגדין להו אמר רב נחמן תנא באבל רבתי (סוף פ"ב) בד"א שנתגרשה מן הנישואין אבל נתגרשה מן האירוסין נפרעת ע"י עצמה שאין לבו גס בה ואינה מכרת בקריצותיו וברמיזותיו והני מילי דלא גייסי בהדדי אבל גייסי בהדדי אפילו מן האירוסין אינה נפרעת אלא ע"י אחרים:

מתני' ואלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של רבי וזה כתב ידו של אחי זכור אני באשה פלונית שיצאת בהינומא וראשה פרוע ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו ושהיה חולק עמנו בגורן ושהמקום הזה בית הפרס הוא (דף רי"ף י"ב ע"ב) ועד כאן היינו באין בשבת אבל אין נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה:

גמ' אמר רב הונא בריה דרב יהושע והוא שהיה גדול עומד על גביו כלומר מעיד עמו דכיון דקיום שטרות דרבנן הימנוהו רבנן בדרבנן:

זכור אני באשה פלונית (דף רי"ף י"ג ע"א) מאי טעמא כיון דרוב נשים בתולות נישאות גלויי מילתא בעלמא היא:

ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול (בגמ' אי' לאכול בתרומה) לתרומה וליחוש דילמא עבד כהן הוא מסייע ליה (צ"ל לריב"ל) לר"ש בן לוי דאמר אסור לאדם שילמד את עבדו תורה:

לטבול לתרומתו בתרומה דרבנן:

ושהיה חולק כו' ודילמא עבד כהן הוא סבר כמ"ד אין חולקין לעבד אא"כ רבו עמו:

ושהמקום בית הפרס בית הפרס דרבנן:

ועד כאן היינו באין בשבת קסבר תחומין דרבנן:

ואינו נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מ"ט אפוקי ממונא הוא ולא מהימן:

הדרן עלך האשה שנתארמלה